שו"ת ברית עולם מב

די"ל דלעולם העשה מחזק הלאו דלא נדחה הל"ת מכל וכל דעוד נשאר איסור הלאו כמוש"כ התוס' ז"ל בחולין שם אלא דלזה מהני העשה דדוחה הלאו דלא ילקה עוד ויש נ"מ בזה לענין דינא ויתבאר עוד לפניו בעה"י: סימן

(א) וראיתי בנודע ביהודה מהדו"ק בקונטרס אחרון והובאו דבריו ז"ל בתנינא חא"ח סי' קל"ה דהביא שם בשם חתנו ז"ל להקשות על הריב"א דאיך פי' הריב"א דהעשה דוחה הל"ת ולא נשאר אלא העשה כיון דמדינא אסור לו לקיים המצוה נגד העשה ול"ת א"כ ג"כ העשה לא קיים דהוה מצהב"ע והאיך ידחה הל"ת משום האי מצוה ותירץ שם בנודע ביהודה ע"ז ע"פ דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהל' יבום יעו"ש שהאריך בזה וסיים דהא דאין עשה דוחה עשה הוא רק לכתחלה או מדרבנן או אפילו מה"ת מכח מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה אבל בדיעבד כגון דעבר וייבם חייבי עשה קנה דאין בכח איסור עשה להוציא מעשה דיבום ואמרינן להיפך מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה ובזה מישב קושיא הנ"ל מהריב"א דכיון דלדידיה נדחה הלאו והוה כמו שאינו א"כ הוה עשה כנגד עשה ול"ש לומר דהוה מצוה הבאה בעבירה דמאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה יעוש"ה. ובעניותי לא ירדתי לסוף דעתו ז"ל דאטו משום דהעשה מדחה הלאו לא אלים העשה דמסייע ליה הלאו מהך עשה דאפילו מצהב"ע לא מיקרי דגם לסברתו ז"ל הוא כיון דאיכא עשה לא נוכל לידע באיזה עשה רוצה הקב"ה ורק לכתחילה אסור לו משום דשב וא"ת עדיף ובעבר בדיעבד אמרינן להיפך כמבואר שם. וא"כ כאן לפירוש הריב"א ז"ל אף דהעשה דוחה הל"ת ולא נשאר אלא עשה מ"מ הרי ראינו דיותר רצון התורה לבל לקיים העשה שכנגדם כיון דלהיפך הזהירה התורה יותר בעשה ול"ת. ולכה"פ העשה שעם הל"ת חמיר טפי מהעשה שכנגדו והרי בתוס' חולין (דף קמ"א ע"א) הנ"ל הוכיחו שם דגם להריב"א ז"ל אף דלא לקי על הלאו משום דנדחה אבל איסורא איכא דלא מידחי לגמרי הרי דמ"מ נשאר איסורא דלאו גם לפי' הריב"א ז"ל וא"כ ס"ס שייך מצהב"ע

הן אמת דדברי התוס' ז"ל שם צריך ביאור מה דהקשו שם לפירוש הריב"א ז"ל מסוגיא שם דמשמע שם דלא נדחה הלאו דמהיכא מוכח להו ז"ל כן ועיין בנוב"י תנינא סי' קל"ה שם בתשובה לבן המחבר שביאר בכונת התוס' שם וגם לפי דבריו לכאורה צ"ע יעו"ש. ולכאורה משמע בפשוט דכונת התוס' דאי נדחה הלאו א"כ מאי מקשה בגמרא עשה ול"ת הוא היה לו לומר דכיון דלאו נדחה וסד"א דעשה דגדול השלום דוחה להאי עשה וכן משמע לשונם ז"ל דכתבו והכא משמע דכ"ז דלא עבר ושקלה איכא עשה ול"ת כו' יעו"ש וכן הבין בס' לב אריה בפירושם ז"ל אך גם זה צ"ע וכמו שתמה שם בס' לב אריה וכתב די"ל דמגמרא לא מוכח כלל די"ל דבאמת דחי אלא דבכאן הל"ת מחזק להעשה דלא יוכל העשה שכנגדו לדחותו לכה"פ ומש"ה תירץ הגמרא דעבר ושקליה דלאו עבריה דהיינו דל"ש כלל לומר דהל"ת יחזק להעשה דעתה אין כאן שום לאו דאפילו באם דלא היה עשה לדחותו תו ליכא לאו דכבר עבריה ובזה נדחה לכאורה מה שביאר בנוב"י שם ג"כ. ולכאורה עלה בדעתי די"ל דהנה בס' הליכות עולם כתב ורבים יתמהו האיך יבוא עשה הקל וידחה ל"ת החמיר ותירץ כי עשה תנאי הוא בל"ת כאילו תאמר דל"ת כך אלא בדבר פלוני והוא אמרם ז"ל מחלליה מות יומת וביום השבת שני כבשים בדיבור אחד נאמרו כו' הלכך אמרינן אתי עשה ודחי ל"ת והובאה בס' יבין שמועה וכן מבואר בהדיא ברב נסים גאון בפי' למסכת שבת (דף קלג ע"א) [הנדפס מחדש] דכתב דמשו"ה עשה דוחה ל"ת הוא דבמקום עשה לא נאמרה הל"ת כלל יעוש"ה וא"כ אפשר דמשו"ה הקשו דס"ל דאם נימא דהל"ת נדחה לגמרי וע"כ דגם זה הוא כמו בכל ל"ת לחודא דבמקום עשה לא נאמרה כלל הל"ת ואף דאיכא בהדיא עשה ע"כ דגם בזה הוה כמו דלא נכתב כלל הל"ת דאל"כ אמאי ידחה הל"ת דהרי גם בל"ת לחודא לא נדחה אלא דאמרינן דבמקום עשה לא נאמרה כלל. וע"כ דגם בל"ח עם עשה לפי' הריב"א ז"ל דנדחה הל"ת ע"כ דגם בזה אמרינן דהל"ת לא נאמרה כלל במקום העשה וא"כ כיון דנשאר רק עשה נגד עשה ליתי עשה דגדול השלום וידחה העשה דכנגדו ול"ל לגמרא לאוקמי בעבר ושקליה כנ"ל ול"ש לומר דהל"ת מחזק העשה כיון דאמרינן דבמקום זה לא נאמרה הל"ת כלל והיה כאילו לא נכתב במקום זה הל"ת ואין מה לחזק להעשה כנ"ל וא"ש בפשיטות וע"ז תירצו דגם להריב"א ז"ל אף דנדחה הל"ת מ"מ כאן אינו כמו בכל ל"ת לחודא נגד עשה דבכ"מ הל"ת כמו שאינו משא"כ הכא המלקות נדחין אבל איסורא דל"ת נשאר ויש להאריך בטעם וסברא דמלתא ועיין במסכת ברכות (דף ק' ע"א) בפירש"י ז"ל ד"ה שב וא"ת שאני כו' ובפני יהושע שם ובס' דברי אמת בקונטרס ו' בענין לאוין (דף פה ע"ד) דמפרש גם בפירש"י ז"ל כנ"ל דבמקום עשה לא נאמרה ל"ת כלל ובתוס' שם לא פירשו כן ויש לפלפל בזה ואכמ"ל. ונחזור לעניננו דמתוס' מבואר דאף דנדחה ממלקות מ"מ נשאר איסור דל"ת וא"כ הדר קשה דהרי הוה מצוה הבאה בעבירה ואין לומר כסברת הנודע ביהודה דבדיעבד איכא למימר להיפך מאי אולמא דהרי איסור הל"ת מסייע להעשה. וא"כ דברי מרן בנודע ביהודה שם תמוה לכאורה

ואף אם נאמר דרבינו נוב"י ז"ל מפרש בפי' הריב"א דהל"ת נדחה לגמרי דלא כתוס' חולין הנ"ל קשה ג"כ דמלבד דלכאורה מוכרח הוא דלהריב"א ז"ל אף דנדחה הלאו מ"מ נשאר איסור וכמו שכתבו התוס' וכן מוכת מכ"מ ויובא לפנינו. קשה ג"כ דהנה בתוס' ב"מ (דף ל' ע"ב) גבי השבת אבידה בכהן והוא בביה"ק דמקשה בגמרא הא עשה ול"ת הוא והקשו בתוס' דהא הוי עשה דכהנים שאינו שוה בכל ובנזיר אמרינן דעשה דוחה ל"ת ועשה שאינו שוה בכל ותירצו דטעמא שם משום דגדול השלום הוא דדחי עשה ול"ת שאינו שוה בכל ולמ"ד דמצורע מותר בתשה"מ צ"ל כו' יעוש"ה ובחידושי מהרש"א ז"ל דמבואר דאף דכתבו בתוס' דבנזיר הטעם משום דגדול השלום היינו לענין לדחות עשה ול"ת אבל עשה נגד עשה אף דאינו בעשה דגדול השלום אלא כיון דהעשה שכנגדה אינו שוה בכל נדחה מקמיה העשה שכנגדה דשוה בכל יעוש"ה במהרש"א וא"כ במסכת שבת (דף כה ע"א) בהא דאין מדליקין בשמן שריפה ביו"ט דמסיק ר"א משום דיו"ט הוה עשה ול"ת וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' יו"ט דה"ט משום עשה ול"ת. ואם נאמר דהלאו נדחה לגמרי ולא נשאר אלא עשה והרי העשה דיו"ט אינו שוה בכל דנשים אינן מצווין על עשה דיו"ט דזמ"ג הוא וא"כ אמאי אינו נדחה בהך דשמן שריפה הנ"ל. והרי בנוב"י שם משוה דהרמב"ם ז"ל ס"ל כהריב"א אך זה אינו קושיא דכבר נתבאר בסימנים הקודמים דהרמב"ם ז"ל לשיטתו דס"ל דגם נשים מצוים בעשה דיו"ט כמבואר למעלה ויש לפלפל בזה ולדחות ראי' הנ"ל

(ב) ועוד יש להוכיח דגם בזה שייך מצוה הבאה בעבירה דבחולין (דף קמא ע"א) דמקשה בגמרא האי עשה ול"ת הוא ומתרץ בגמרא ל"צ כגון דעבר ושקליה כו' סד"א דאתי עשה ודחי עשה כו' מאי אולמא כו'. וכבר הבאתי למעלה קושיות הס' לב ארי' לפי' הריב"א ז"ל דאף דאיכא עשה ול"ת מ"מ נדחה הל"ת לענין דלא לקי א"כ מאי מקשה בגמרא מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה כו' דלמא להכי צריך קרא דתשלח דבל"ז ה"א דבעבר ושקלה ליכא מלקות לפירוש הריב"א ז"ל להכי כתב קרא דתשלח לאורויי לן דמילקי נמי לקי ותירץ שם דליכא למימר דתשלח הנכתב בלשון עשה ילמדנו לענין מלקות וכבר הארכנו בזה למעלה. וא"כ לפי דברי רבינו בנוב"י הנ"ל הדר קשה דלמא להכי איצטריך קרא דתשלח דבלא קרא ה"א דבדיעבד אם נטל והקריבו מהני הקרבן דלא הוה מצוה הבאה בעבירה דהוה עשה נגד עשה לדבריו ז"ל דאמרינן דהלאו כמאן דליתא והעשה נגד עשה אמרינן להיפך מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה כמבואר בדבריו ז"ל שם להכי איצטריך קרא דתשלח לדחות העשה דמצוה