שו"ת ברית עולם מא

העשה ול"ת מ"מ לא לקי משום דהל"ת נדתה וא"כ קשה בהך דתולין הנ"ל דמשמע דאיכא ל"ת ועשה דאף הל"ת לא נדחה כמבואר שם. ולכאורה להנ"ל מאי קושיא כלל די"ל בפשוט דלעולם ס"ל להריב"א ז"ל מצהב"ע לא מהני מה"ת וכאילו לא עשה בה מצוה כלל אך דס"ל להריב"א ז"ל כמוש"כ הריטב"א ז"ל בסוכה (דף ט') לישב דלא אמרינן מצהב"ע אלא בדבר שהוא בא לרצות כמו לולב יעוש"ה. א"כ י"ל דשם בחרישה ביו"ט לא שייך מצהב"ע וא"כ שפיר כתב הריב"א ז"ל דהל"ת נדחה מפני עשה דכיסוי משא"כ בהך דחולין דשם מיירי בדבר העומד להקרבה דהיינו בקן יולדת וקרבן מצורע דמיירי שם יעוש"ה בפירש"י ז"ל בזה י"ל דגם להריב"א ז"ל הוה מצהב"ע ולא מהני המצוה כלל. דבקן יולדת ודאי דהוה קרבן הבא לרצוח וגם בקרבן מצורע י"ל קצת דהוא כמו לרצות כמו לולב ואף אם נימא דזה לא הוה לרצות מ"מ קן יולדת ודאי דלרצות הוא והוה מצהב"ע ול"מ כלל וא"כ אין כאן עשה לדחות הל"ת וממילא נשאר העשה והל"ת דשילוח הקן ול"צ לחלק כמו שכתבו התוס' ז"ל דגם להריב"א ז"ל אף דדחי להל"ת מ"מ עבר אאיסורא דלאו אלא דלא לקי ומנ"ל לתוס' חילוק זה די"ל כנ"ל ועיין שם בריטב"א ז"ל מה דמסיק שם בזה ועדיין צ"ע בזה ולפנינו יבואר עוד דהתוס' ז"ל שפיר הקשו וס"ל דשם אין ענין כלל למצהב"ע כיון דכבר עבר ובעת המצוה אין שום קישור להעבירה והוה כמו גזל לאחר שכבר קנאו דל"ש מצהב"ע כמבואר בהה"מ ז"ל פ"ו מהל' מצה אך הריב"א ז"ל יש לישב דס"ל דשייך בה מצהב"ע כאשר יובא לפנינו בעז"ה

(ד) והא דבאמת בטבל ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתה ומ"ש והקדש שלא נפדו דהוה מצהב"ע אצל מצה הנ"ל ואמאי לא נימא דעשה דמצה ידחה האיסור דטבל ואם נימא דמיירי בהיה אפשר לקיים מצות מצה במצה אחרת א"ש. אך מפשטיות סתימות הגמרא והרמב"ם ז"ל משמע דבכל אופן לא יצא ומשום מצהב"ע כנ"ל ואמאי ליתי עשה דמצה וידחה האיסור ואמאי הוה. מצהב"ע ובטבל י"ל דטעמו משום דאיסורו חמור דהוה במיתה והוה כמו ל"ת שיש בו כרת וכן במע"ר שלא נ"ת אך במ"ש והקדש קשה. אך לפי מה שכתבו התוס' בקידושין (דף ל"ח ע"א) ד"ה אקרוב עומר דהביאו הירושלמי דעשה דלפני הדיבור אינו דוחה ל"ת א"ש בפשיטות דגם כאן כיון דעשה דמצה לפני הדיבור הוא. לא דחי לאיסור דכל הני הנ"ל ומשו"ה הוה מצהב"ע. ואף דבפסחים שם מיירי בטבל מדרבנן ג"כ מ"מ י"ל כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון וא"ש בפשיטות. אך דברי רש"י ז"ל שם לכאורה צריך ביאור דבפסחים שם (דף ל"ה ע"ב) אהך דאבל לא בטבל מקשה בגמרא פשיטא ומשני ל"צ בטבל טבול מדרבנן כו' ופירש"י ז"ל שם ואפי"ה מצוה הבאה בעבירה היא חשיב לה ול"ד לדמאי וכדאמרן דהתם אשכחן ביה היתירא לכתחלה הלכך הכא בדיעבד נפיק. וכבר הבאתי למעלה דמשו"ה פירש"י ז"ל הכא משום מצהב"ע משום דמיירי בטבל מדרבנן ול"ש הטעם דכל שישנו בבל תאכל חמץ כנ"ל דכי משום דהוה טבל ואיסור מדרבנן לא יחוש עליו איסור חמץ וכמש"כ בחידושי מהרש"א ז"ל שם ולעיל מזה שם במה דקאמר בגמרא יוצא בדמאי ובמעשר כו' ומקשה דמאי הא לא חזי ליה כו' ופירש"י ז"ל ד"ה דמאי ואמרינן לקמן מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ לבדו אתה יוצא בה לשום מצה יצא מי שיש לו איסור אחר א"נ הוה מצהב"ע. ולכאורה יש לדקדק בה טובא דמנ"ל לפרש בזה טעמא דמצהב"ע כיון דבברייתא נמי קתני דין זה ומפרש טעמו משום דכל שישנו בבל תאכל חמץ כו' ועוד יש לתמוה דאמאי פירש"י ז"ל שם משום דאמרינן לקמן מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ לבדו דהרי זה הוא אוקימתא דרבינא דלעולם כרבנן ומשום מי שישנו בבל תאכל חמץ לבד כו' דלא קיימא כן במסקנא דמקשה עלה מידי לבד כתיב. אלא מחוורתא דהא מני ר"ש היא דס"ל דאין איסור חל על איסור כו' כמבואר וכבר נתעורר הצל"ח ז"ל שם ע"ז עיי"ש מה שהאריך בזה בט"ט. ולכאורה יש לישב פירש"י ז"ל ע"ד הפלפול דהנה לכאורה יש לראות בהא דמקשה הגמרא דמאי הא לא חזי ליה כיון דאי בעי מפקר לנכסיו הוי עני ואוכל כו' ופי' רש"י ז"ל דהקושיא הוא דלא יהיה יוצא בו משום דכל שישנו בבל תאכל חמץ כו' ומשני כיון כו' השתא נמי חזי ליה דחומרא דרבנן בעלמא הוא דרוב עמי הארץ מעשרין הן כפירש"י ז"ל והנה בהך דטבל מדרבנן פירש"י ז"ל משום מצהב"ע משום דלא שייך שם טעם דכל שישנו בבל תאכל חמץ כו' כיון דרבנן הוא כנ"ל וא"כ בהך קושיא דדמאי הא לא חזי ליה דפירש"י ז"ל דהקושיא הוא משום דכל שישנו בב"ת חמץ ומשום דהכא ל"ש בה בל תאכל חמץ לבד דגם איסור טבל מה"ת יש בה ולכאורה קשה דהרי דמאי מדרבנן הוא ומשום דנחשדו ע"ה על המעשרות ומידי ספק לא נפקי וצ"ל דס"ד דגמרא דכיון דספק דאורייתא הוא דלמא לא עישר וכן כתב בחידושי המהרש"א ז"ל בהדיא שם עיי"ש. ולכאורה נראה מזה להוכיח דס"ל לרש"י ז"ל דספק דאורייתא מה"ת לחומרא כשיטת הרשב"א ז"ל ושפיר איכא בה ג"כ משום בל תאכל טבל דגם ספק אסור מטעם זה ושפיר פירש"י ז"ל שם בטעם דכל שישנו בב"ת חמץ כו' דאי למ"ד ספק מה"ת לקולא אף דאסור הוא משום ספק דאורייתא מ"מ ל"ש כאן לומר דאיכא משום ב"ת טבל ג"כ כיון דעל ספק לא גזרה תורה ואף אם באמת הוא טבל גמור מ"מ כיון דלדידן דמספקא לן וספק מה"ת מותר הוא הלא לא ע"ז נאמרה האזהרה דטבל דעל ספק לא גזרה תורה ולא נאמר ע"ז הלאו דטבל וא"כ האיך שייך לומר דעל דמאי איכא ג"כ משום ב"ת טבל מה"ת ולר"ש דאין איסור חל על איסור נאמר דלא חל עליו כלל איסור חמץ משום זה דאיכא ב"ת טבל והלא על ספק ליכא כלל הך איסורא דטבל ומותר הוא מה"ת אלא דלכאורה י"ל דרש"י ז"ל ס"ל דספק אסור מה"ת. ובס' שב שמעתתא הוכיח דאיכא בזה מחלוקת תנאים אי ספק מותר מה"ת או אסור וא"כ קושיות הגמרא לא יעלה למ"ד דספק מה"ת מותר ומשו"ה פירש"י ז"ל עוד טעם משום מצהב"ע. וא"כ להרמב"ם ז"ל דס"ל דספק מותר מה"ת א"כ מאי מקשה בגמרא דמאי הא לא חזי ליה. וע"כ צ"ל כטעם שני שפירש"י ז"ל משום מצהב"ע וא"כ גם מזה מוכת דס"ל להרמב"ם ז"ל דמצהב"ע לא יצא כמבואר למעלה. אך כ"ז כתבתי רק ע"ד הפלפול ובאמת יש לדחות דהרי מבואר במס' כתובות (דף כ"ד ע"א) דלכ"ע ס"ל רוב ע"ה מעשרין הן ועיי"ש בתוס' ד"ה אביי אמר כו' ובפירש"י ז"ל שם בפסחים לכאורה באמת צריך ביאור ובסימן ( )( הארכתי בעה"י בענין זה דדמאי מדרבנן ובהך שיטות הרמב"ם ז"ל והרשב"א ז"ל בספק ובשיטות רש"י ז"ל ואכמ"ל

(ה) ונחזור לעניננו דהיוצא מכל הנ"ל די"ל דגם הרמב"ם ז"ל ס"ל בעיקר הדין כהריב"א ז"ל דאף דאין עשה דוחה ל"ת ועשה מ"מ הלאו נדחה אך כ"ז היכא דלא שייך מצהב"ע ולמ"ד דס"ל דלא אמרינן דמצהב"ע אינו יוצא לפי"ז ליכא מלקות דהל"ת נדחה והא דפ"ג מנדרים דבנדר ממצה ועבר ואכל דלוקה וכן מהך דשילוח הקן דפסק בפי"ג מה"ש. דאפילו בעבר ולקח לדבר מצוה דלוקה היינו משום דהוה מצהב"ע ולא קיים המצוה כלל ומשו"ה לקי. והריב"א ז"ל דס"ל שם דפטור ממלקות י"ל דהיינו דס"ל דל"ש שם מצהב"ע בחרישה ביו"ט כמו שבארנו למעלה או דס"ל דמצהב"ע מדרבנן הוא. או די"ל דאף דס"ל ג"כ דהוא מה"ת מ"מ י"ל דס"ל כהריטב"א ז"ל דלא אמרינן מצהב"ע אלא בדבר הבא לרצות כקרבן ומשו"ה בשילוח הקן י"ל באמת דאפשר דס"ל דלקי ג"כ משום דהוה מצהב"ע. משא"כ בחרישה ביו"ט לענין כיסוי הדם הנ"ל דבזה ל"ש מצהב"ע ומשו"ה נדחה הל"ת. אך התוס' ז"ל בחולין הנ"ל משמע דלא נ"ל בזה מדמקשה מהך דפסחים דלענין כיסוי על הך דחולין דשילוח הקן לפי' הריב"א כנ"ל וי"ל דלטעמייהו אזלי דס"ל במס' הנ"ל דמצהב"ע מדרבנן הוא ומשו"ה מקשו שפיר מהך דכיסוי הדם דס"ל להריב"א ז"ל דהל"ת נדחה ואמאי בשילוח הקן לא נדחה ומשו"ה תירצו שם דאף דלא לקי איסורא מיהא נשאר כמבואר שם. ולפי פי' התוס' בחולין שם בדברי הריב"א ז"ל א"ש מה שראיתי מקשים דמתוס' שבת לא משמע כפי' הריב"א דבתוס' שבת (דף כ"ה) מסקו שם בהך דשמן שריפה ביו"ט דהיכא דהוה עשה ול"ת העשה מחזק להל"ת דלא נדחה הל"ת ג"כ אף היכא דל"ש שם העשה יעו"ש ולפירוש התוס' בחולין בדברי הריב"א ז"ל הנ"ל אינו ראיה כלל