שו"ת ברית עולם לח

(ז) שוב זיכני ה' ומצאתי בתוס' רע"ק במשניות נדרים שם שהביא בשם הרשב"א ז"ל בשו"ת ח"ג סי' שנ"ג שנשאל ע"ז והשיב דבפ"ק דיבמות הנ"ל דחויא בעלמא הוא. ובאמת אף היכא דאיתא בשאלה לא דחי ושאני נזיר דגדול השלום יעו"ש ולפי"ז י"ל ג"כ ברמב"ם ז"ל דס"ל כן לדינא דאין נ"מ במה דאיתא בשאלה וביבמות הנ"ל דמשני שכן ישנו בשאלה תירוצא בעלמא הוא ואף דבלא זה ניחא דבנזיר מצורע ליכא כלל עשה כמוש"כ הרמב"ם ז"ל שם כיון דנצטרע נדחה ממנו עשה דקדוש יהיה וגו' כנ"ל. מ"מ י"ל דאה"נ מצי לתרוצי כן אלא דקאמר דגם בזה אפשר לשנויי דאף אם היה עשה ול"ת ל"ד לכל מקום דכאן ישנו בשאלה וע"כ כמוש"כ מרן הכס"מ ז"ל בפ"ז מנזירות הנ"ל דתרי טעמי איכא וחדא מינייהו נקיט והיינו דיש שני סברות לחלק ביניהם ובגמרא נקיט הסברא דישנו בשאלה אך הרמב"ם ז"ל דנקיט טעמא אחרינא היינו די"ל משום דלדינא לא פסק כן ואפשר ג"כ דיליף לה מהך דנדרים דהרי דלא דחי עשה ול"ת דישנו בשאלה ומשו"ה נקיט לה לפי מה דקיי"ל לדינא דע"כ משום דשם ליכא עשה כלל. ולפי"ז היה באפשר לומר דאף דבאמת בנדר עד"מ היה גזה"כ מל"ד דאסור מ"מ י"ל דאכתי נילף נזיר מצורע וכה"ג מנדרים דלא דחי עשה ול"ת שישנו בשאלה ואם דגם בנזיר איכא גזה"כ להיפך דדחי כמוש"כ בשעהמ"ל ספ"ג דנדרים כנ"ל דזה אינו דלפירוש הרמב"ם ז"ל ליכא בנזיר גזה"כ דדחי ל"ת ועשה דנימא ע"כ דמשום דישנו בשאלה דתי דהרי איכא לפרושי משום דעשה כבר אזלא לה בעת שנצטרע כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ז מנזירות הנ"ל ומשו"ה העתיק טעמא לפי מה דקיי"ל כן לדינא. ואפשר עוד לומר דבגמרא דיבמות שם דקאמר מה לנזיר מצורע שכן ישנו בשאלה הא דנקיט לטעם זה היינו דבאמת ע"כ צריכנא לסברא זו דגם לפי מה שכתב הרמב"ם ז"ל דבנזיר מצורע ליכא עשה מ"מ עדיין קשה לפי"מ שהוכיח הרר"י מארץ ישראל בתוס' קידושין (דף ל"ד ע"א) ד"ה מעקה דע"כ היכא דנאמרה בדבר זה עשה ול"ת אף דכאן ליכא כבר עשה מ"מ אלים הל"ת דלא נדחה מקמיה עשה והוכיחו כן משבת (דף כ"ה) דאין מדליקין בשמן שריפה ביו"ט ופירשה ר"א משום דיו"ט עשה ול"ת הוא ואמאי לא ידליקו בהן הנשים דלגבייהו ליכא עשה דיו"ט דזמ"ג הוא וע"כ דגם הל"ת לא נדחה משום דאלים טובא יעו"ש וא"כ גם בנזיר מצורע אף דנתבטל העשה כיון שנצטרע מ"מ הל"ת אלים ואמאי דותה אותה וקשה לשיטת התוס' הנ"ל וע"כ צ"ל משום דישנו בשאלה וא"כ כיון דע"כ צריך הגמרא למינקט זה הטעם משו"ה קאמר די"ל דלטעם זה ג"כ דותה עשה ול"ת ואין ללמוד מנזיר לכל עשה ול"ת וא"ש הגמרא דיבמות בפשיטות אבל לקושטא דמלתא לא מהני טעמא דישנו בשאלה למידחי עשה ול"ת כמו דמוכח מההיא דנדרים ובפ' ב"ש (דף קי"א ע"ב) הנ"ל: אך הרמב"ם ז"ל בפ"ז מנזירות הנ"ל דלא הזכיר כלל לטעמא דישנו בשאלה אלא משום דנזיר מצורע ליכא גביה עשה דקדוש יהיה וגו' י"ל דלקושטא דמלתא לא צריכא בגמרא יבמות לטעמא דישנו בשאלה כלל דלענין למידחי עשה ול"ת לא מהני טעם זה. וגם לענין מה שכתבנו דהל"ת לחודא ג"כ אלים כמוש"כ הרר"י בתוס' קדושין (דף ל"ד) הנ"ל י"ל דהרמב"ם ז"ל לשיטתו אזיל דע"כ לא ס"ל כן. דהנה הרמב"ם ז"ל במנין המצות ס"ל דגם גבי נשים איכא מצות עשה דיו"ט אף דהוה מצ"ע שהזמן גרמא מ"מ כל שישנו בלאו דלא תעשה כל מלאכה ישנו בעשה דמקרא קודש וכ"כ החינוך בפ' אמור סי' רצ"ז דגם גבי נשים נוהגת מצוה דמקרא קודש והיינו ע"כ מטעם הנ"ל וכבר הביא זאת שם בהגהת הגאון ר"י פיק ז"ל על החינוך יעו"ש שהביא מזה דחולקים על תוס' דקידושין (דף ל"ד) הנ"ל והובא ג"כ דבר זה בשעהמ"ל בהל' עכו"ם פ"ג הל' ג' יעו"ש. ולפי דבריהם ז"ל ליכא לאוכוחי משמן שריפה ביו"ט מידי דהא דאין נשים מדליקין בשמן שריפה הוא ג"כ משום דאין עשה דוחה ל"ת ועשה כדפריש ר"א במס' שבת (דף כ"ה) וגם גבייהו איכא עשה ג"כ. וא"כ י"ל דעשה דוחה ל"ת לחודא אף ל"ס דאלים טובא דאיכא גבה עשה המאלים אותה מ"מ כיון דעתה ליכא עשה נדתה הל"ת וא"כ בנזיר מצורע כיון שנצטרע וליכא תו עשה נדחה הל"ת דנזיר מקמיה עשה דתגלחת מצורע כמוש"כ הרמב"ם ז"ל ולא צריכנא כלל לטעמא דישנו בשאלה המבואר ביבמות הנ"ל דלקושטא דמלתא להלכה טעם זה אינו וכמו שכתב הרשב"א ז"ל בתשובה הנ"ל ולפנינו יובא עוד מענין זה

אך הראב"ד ז"ל דכתב בפ"ז מנזירות על דברי הרמב"ם ז"ל. וז"ל א"א אני שונה בריש מס' יבמות משום דהו"ל לאו ועשה שישנו בשאלה והיינו דקילי עכ"ל ומשמע דהוא ז"ל מפרש בטעמא דנזיר מצורע דדוחה לל"ת ועשה ומשום דקילי דישנו בשאלה וא"כ קשה מהך דפרק ב"ש (דף קי"א ע"ב) ומהך דנדרים הנ"ל ולכן נלפע"ד די"ל דבאמת ס"ל להראב"ד ז"ל דשאני גבי נדרים דגזיה"כ הוא מל"ד דחלה על דבר מצוה ואסור ג"כ לקיים המצוה. והוה כמו שנכתב בפירוש דגם בנדר עד"מ לא יחל דברו ואזהר קרא גם ע"ז והרי איכא ל"ת גם בדבר מצוה מגזיה"כ ולוקה נמי בדיעבד אי עבר ולא מפרש לה כמו שביאר הרמב"ם ז"ל בטעמא דנדר על דבר מצוה בפירוש המשניות בנדרים שם כנ"ל ובאמת י"ל דס"ל ג"כ בשבועה בכולל הכי הוא מגזיה"כ וכמו שכתב הש"א בסי' ס"א הנ"ל דבשבועה בכולל הוא כנדר דגם לענין זה הוה גזיה"כ ואם נימא דהראב"ד ז"ל ס"ל כשיטת התוס' דקידושין (דף ל"ד) הנ"ל דל"ת לחודא ג"כ כיון דנאמרה בהדה עשה אלים ואין עשה דוחה אותה. א"כ היה באפשר קצת לומר דכוונתו ז"ל ג"כ להנ"ל דהיינו דהשיג על הרמב"ם ז"ל דכתב בטעמא דנזיר מצורע משום דליכא עשה אלא ל"ת וע"ז קאמר אני שונה בריש יבמות משום דישנו בשאלה. והיינו דצריך ג"כ לטעם זה כנ"ל. אך לשונו ז"ל לא משמע כך ופשוט הוא דכונתו ז"ל דאף דאיכא עשה ול"ת מ"מ נדחה מקמיה עשה כיון דישנו בשאלה ומשום דקילי כמבואר בלשונו ז"ל יעו"ש וצ"ל כהנ"ל דגזיה"כ הוא בנדרים אך מ"מ אין לומר דניליף בנזיר מצורע דלא דחי עשה לל"ת ועשה אף דישנו בשאלה מהך דנדרים. משום דגם שם גזיה"כ הוא וכמו שכתב בשעהמ"ל ספ"ג דנדרים כנ"ל. וי"ל דלא ס"ל להראב"ד ז"ל סברת הרמב"ם ז"ל בפ"ז מנזירות הנ"ל. והא דקאמר ביבמות הנ"ל דאלת"ה הא דקיי"ל אין עשה דוחה ל"ת ועשה נגמר מהכא דדחי אף דקשה דהא איכא נמי למילף להיפך לחומרא דלא דחי מהך דנדרים הנ"ל מ"מ י"ל דדייק בגמרא דאמאי קיי"ל כן בכ"מ דלא דחי בלא שום ספק הא איכא למילף נמי דדחי ומידי ספיקא לא נפקא ואף דשם הוא לחומרא ושב וא"ת עדיף מ"מ חומרא דאתי לידי קולא הוא דלפעמים כיון שאינו דוחה אם עבר ועשה לקי נמי וגם משכחת לה קרבן בשוגג לפי מה דקיי"ל דלא דחי ואתי לידי חולין בעזרה וכה"ג. ומכת זה דייק בגמרא שם דיש לחלק בסברא דשכן ישנו בשאלה וכיון שזכינו לזה דגם להנך רבוותא ז"ל דס"ל גבי נזיר מצורע דדחי טעמא הוא משום דישנו בשאלה וי"ל ג"כ דגזיה"כ הוא ובנדרים י"ל להיפך דגזיה"כ דלא דחי אף דישנו בשאלה א"כ מעתה בשאר מקומות אין לנו ללמוד להלכה מיבמות הנ"ל דדחי משום דישנו בשאלה דהרי איכא למילף להיפך מנדרים הנ"ל דגלי קרא דלא דחי כנ"ל

(ח) ומעתה לדינא לכאורה לא מבעיא להנך פוסקים ז"ל הנ"ל דגם ביבמות תירוצא בעלמא הוא ולא קיי"ל כן וכמו דס"ל להרמב"ם ז"ל בפ"ז מנזירות וכמו שכתב הרשב"א ז"ל בתשובה הנ"ל בהדיא א"כ בודאי דלא קיי"ל כן. אלא אפילו להנך רבוותא ז"ל דביבמות שם הטעם משום דישנו בשאלה מ"מ י"ל דשם גזיה"כ הוא ומנדרים איכא למילף מגזיה"כ להיפך דלא דתי וא"כ בודאי דלחומרא אית לן למיעבד דלא לידחי ואם עבר ועשה י"ל דיש לן למיחוש לסברת דישנו בשאלה ונדחה מקמיה עשה. אך מסתימת הפוסקים הרמב"ם ז"ל והרשב"א ז"ל בחידושיו ליבמות והחינוך ז"ל משמע בהדיא דלא דחי אף בישנו בשאלה ומשמע דליכא שום ספק בזה ובתשובת הרשב"א ז"ל הנ"ל מבואר בהדיא דלא קיי"ל כן וגם להראב"ד ז"ל לא נתפרש בהדיא ולכאורה משמע דס"ל דביבמות באמת הטעם משום דישנו בשאלה והאיך ס"ל בכל מקום לכאורה אין הכרע. ובשאר מקומות נראה לכאורה מכל הנ"ל דלא דתי ועיין בשאג"א שחידש בהא דאינו