שו"ת ברית עולם לו

גרידא דבעלמא קיי"ל דאתי עשה ודחי ל"ת אפ"ה כל בפשיעה לא דתי ומ"ש הרשב"א ז"ל דקיימא עלה בלאו ועשה לאו למימרא משום דלא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה דאפילו ל"ת גרידא לא דתי כו' אלא קושטא דמילתא קאמר וכו' יעו"ש. ובעניותי לא ירדתי לסוף דעת השעה"מ ז"ל דמישב דלא דתי משום דבא ע"י פשיעה והיינו דפשעה במה שנדרה וכמו שכתבו התוס' בעירובין (דף ק') בבל תוסיף דבא ע"י פשיעה דלכאורה אין ענין זה לזה דשם הפשיעה היה בעת שהוסיף תכף גרם איסור דבל תוסיף משא"כ בהך דנודרת הנ"ל דשם במתניתין בפ' ב"ש (דף קיא ע"ב) תרתי קתני הנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה כופין אותו שיחלוץ לה ולאחר מיתת בעלה מבקשין הימנו שיחלוץ לה והנ"מ הוא משום דבחיי בעלה לא פשעה בזה דעדיין לא ידעה שתפול קמיה ליבום דהרי סיים שם במתניתין דאם נתכונה לכך אפי' בחיי בעלה מבקשין הימנו שיחלוץ לה והיינו משום דעשתה בפשיעה כמבואר שם וברמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' יבום הלכה ט"ו ומשו"ה בנדרה לאחר מיתת בעלה דעשתה בפשיעה מבקשים הימנו ולא כופין אותו וא"כ בנדרה בחיי בעלה לא נקרא פשיעה לענין שנכוף אותו דלא אסקא אדעתיה שתפול קמיה יבם ואמאי לא נימא שם דעשה דיבום ידחה האיסור דנדר אף דהוה עשה ול"ת ומשום דישנו בשאלה ואמאי נימא דלענין זה הוה פשיעה דלא יוכל לדחותו ומ"ש דהרי בגמרא מבואר דזה לא נקרא פשיעה

ותדע דאלת"ה א"כ בהך דנזיר מצורע דמבואר בגמרא דיבמות הנ"ל דדחי עשה ול"ת משום דישנו בשאלה הלא ג"כ שם בנזיר בא בפשיעתו שנדר בנזירות ואמאי מהני לדחות העשה ול"ת משום דישנו בשאלה לדבריו ז"ל אע"כ צ"ל כנ"ל דכיון דבעת דנדר בנזירות עדיין לא היה חלה עליו עשה דמצורע ולא פשע אז ומשו"ה דוחה עשה ול"ת דישנו בשאלה משא"כ בתוס' הנ"ל דבעת שהוסיף פשע אז שלא יוכל לזרוק כדין והרי הך דיבמה שנדרה בחיי בעלה דמי ממש להך דנזיר מצורע הנ"ל. ומלבד זה אני תמה בעיקר מלתא דהרי גם בנדר ממצוה דלא דחי עשה להנדר כתבו משום דהוה עשה ול"ת אבל ל"ת גרידא דחי אף דהוה בפשיעה ובזה הרגיש השעה"מ בעצמו יעו"ש וע"כ צ"ל או דאף דהיכא דפשע לא דחי אף ל"ת גרידא מ"מ היכא דישנו בשאלה ק"ל כ"כ דגם עשה ול"ת דוחה אף דפשע. ועיין בנודע ביהודא מהד"ת ח' אהע"ז (סי' קמא) בתשובה מבן המחבר שביאר שם דמבואר בלשון התוס' בעירובין דתרתי בעינן דהיה באפשר לו לקיים העשה בלא פשיעה כגון בעירובין שם דיכול היה לזרוק טרם שעירב וגם בעינן שיפשע אז אינו דוחה וא"כ א"ש בנדרים הנ"ל דשם טרם נדרו וכן ביבמה הנ"ל טרם הנדר לא היה אפשר לקיים המצוה וא"כ ל"ש כאן טעמא דפשיעה כמו שכ' התוס' שם וא"כ הדרא קושיא לדוכתה וקשה מכל הנ"ל אמאי אינו דוחה עשה לל"ת ועשה דישנו בשאלה כנ"ל

אך מ"מ בהך דהרשב"א והחינוך ז"ל יש לישב דשאני בנדרים דגזיה"כ הוא מלה' דלא דחי וכמו שכ' השעה"מ שם והא דהקשו דאמאי לא דחי העשה להל"ת דלא יחל והוכרחו לתרץ משום דהוה עשה ול"ת היינו דאל"כ יקשה דנלמוד מנדר ע"ד מצוה הנ"ל דאין עשה דוחה ל"ת לחוד ג"כ ומשו"ה תירצו דשאני הכא דאיכא עשה ול"ת והא דלא נלמוד ג"כ בהך דיבמות מנדרים הנ"ל דלא דחי עשה ול"ת אף דישנו בשאלה היינו דשם גזה"כ הוא מראשו וכמו שכ' בשעה"מ ספ"ג דנדרים כנ"ל והא דדקדקנו למעלה דא"כ קשה במאי דקאמר ביבמות שם דאלת"ה הא דקיי"ל אין עשה דוחה ל"ת ועשה ניליף מנזיר דדחי ודקדקנו דלפי"ז מאי קושיא די"ל דמשו"ה אין ללמוד מנזיר דדחי לל"ת ועשה משום דאיכא ילפותא מנדר עד"מ להיפך דלא דחי ל"ת ועשה די"ל דה"פ דאמאי קיי"ל בכ"מ דודאי אין עשה דוחה ל"ת ועשה ניליף מהכא דדחי ואף דאית לן לימוד מנדר להיפך מ"מ אמאי פסיקא לן יותר לימוד דנדר דלא דחי מהך ילפותא דנזיר דדחי ואף דשם הוא לחומרא מ"מ מידי ספיקא לא נפיק ואדרבא י"ל דקיום המצוה הוא חומר דמחייב לעשות ואמאי קיי"ל בכ"מ בפשיטות דאין עשה דוחה ל"ת ועשה. ל אע"כ דשאני נזיר משום דאפשר בשאלה ומ"מ אין ללמוד נזיר מצורע דלא דתי אף דאפשר בשאלה מהך דנדר דשאני התם דגזה"כ הוא וכן בנדר עד"מ שפיר הקשו הרשב"א והחינוך ז"ל דאמאי אינו דותה עשה להל"ת דבל יחל ואי דגזה"כ הוא מל"ד עדיין קשה ניליף מהכא דלא דחי וקשה להיפך דמאי חזית למילף מכלאים בציצית דדחי עשה לל"ת ניליף מהכא דלא דחי ועדיין גם בל"ת לחוד מידי ספיקא לא נפקא ודלמא זה חומר הוא שלא לעשות המצוה לבל לעבור על איסור מספק וע"ז תירצו דבנדר איכא עשה ול"ת ואין ללמוד מזה לל"ת לחודא וא"כ בעשה ול"ת דאפשר בשאלה אם נדחין מקמיה עשה בנזיר הוה גזה"כ דנדחה מקמיה עשה ומשום דישנו בשאלה ובנדר על ד"מ הוה גזה"כ להיפך דאין עשה דוחה אותם וא"כ בעלמא אין ללמוד לא לכאן ולא לכאן ומהני לן טעמא דישנו בשאלה המבואר ביבמות הנ"ל דלא נימא גם בכ"מ אף היכא דליתא בשאלה דיש ללמוד מנזיר דדוחה עשה לל"ת ועשה ואף דמנדר עד"מ נלמוד להיפך מ"מ מידי ספיקא לא נפקא וע"ז אהני לן טעמא דישנו בשאלה דבכ"מ היכא דליתא בשאלה בודאי לא דחי אך לפירוש התוס' דמשמע דלא ס"ל מטעם דגזיה"כ הוא כנ"ל וכן יש לדקדק מדברי הרמב"ם ז"ל כנ"ל א"כ קשה הא אפשר בשאלה וכנ"ל

(ה) אך בעיקר הדבר דקאמר בגמרא דיבמות דהיכא דאפשר בשאלה דחי באמת לכאורה קשה דמה סברא הוא דמשו"ה ידחה אדרב לכאורה נהפוך הוא דכיון דאיתא בשאלה אף אם לא היה אלא ל"ת לחודא מהראוי היה שלא לדחות לא מיבעיא היכא דברצונו הטוב מתחרט על נדרו ורוצה שיתירו לו בודאי דלא דחי כדקיי"ל בכ"מ דיוכל לקיים שניהם אין עשה דוחה ל"ת. ואפילו היכא דברצונו אינו מתחרט על נדרו לכאורה סברא הוא שאין עשה דוחה אותו כדאיתא במס' גיטין (דף מ"א ע"א) בתוס' ד"ה לישא אשה דמקשים אמאי אמרו שם במי שחציו עבד וחציו בן חורין לישא שפחה אינו יכול כו' ליתי עשה דפרו ורבו ולידחי ל"ת דלא יהיה קדוש ומתרצים בחד תירוצא דהוה אפשר לקיים שניהם ע"י כפיה דכופין את רבו להוציאו לחירות וכן תירצו במס' ב"ב (דף י"ג ע"א) בחד תירוצא וא"כ גם בנזיר מצורע דאפשר בכפיה דהיינו דנכוף אותו לשאול על נדרו ולהתיר לו ואף שהדין שאין מקום לישאל על הנדר רק כשהשואל יודע בעצמו שיש לו חרטה על נדרו ואם באמת בלבו אינו מתחרט מעיקרו אין בהתרת חכם כלום ועיין בט"ז יו"ד סי' שכ"ג מ"מ בזה שהדין נותן דב"ד יכפוהו ומכין אותו עד שתצא נפשו לקיים המצוה כדין סוכה אינו יושב לולב אינו נוטל ומיראתו מב"ד מתחרט עי"ז ממילא ומהני התרה ומסברא זו כבר הוכיח בס' ברוך טעם בדין עשה דותה ל"ת פ"ד די"ל דבנדר דאיתא בשאלה אין עשה דוחה איסור הנדר משום דאפשר בכפיה כמבואר בתוס' גיטין הנ"ל והוכיח ג"כ מדברי הש"ך ז"ל דכתב בפירוש ביו"ד סי' רל"ט ס"ק כ' דכופין אותו שישאל על נדרו יעו"ש מה שפלפל שם דבאמת י"ל דהרשב"א והחינוך ז"ל לא ס"ל כתירוץ זה של התוס' דיותר י"ל דכופין מלומר דעשה ידחה הל"ת יעו"ש. ולפי"ז באמת תמוה לתירוץ זה של התוס' דהיכא דאפשר בכפיה אינו דוחה א"כ קשה מנזיר מצורע הנ"ל דאמאי דוחה ל"ת ועשה הלא גם ל"ת גרידא לא צריך לדחות דאפשר בכפיה ויש לפלפל בזה. אך מ"מ יהיה איך שיהיה לכאורה אין סברא לומר דמשום דישנו בשאלה יהיה יותר קיל דעש"ה ידחה גם ל"ת ועשה. אך בזה אפשר קצת להסביר בטעם הדבר עפ"מ דאיתא במס' כתובות (דף מ' ע"א) בעשה דלו תהיה לאשה דלא מצי דחיא להאיסור שאינה ראויה לישא לו כגון ממזרת ומפרש בגמרא הטעם משום דכיון דאילו אמרה לא בעינא ליתא לעשה כלל ופירש"י ז"ל דמלמדין אותה לומר. ל"ב וכמה מרבוותא ז"ל חלקו עליו בזה וכתבו דגם בלא אמרה לא בעינא ג"כ לא דחיא יעו"ש בתוס' ישנים ובשיטה מקובצת והרי דהיכא דיכול לומר לא בעינא נתבטלה העשה כנגד ל"ת ג"כ והטעם הוא כמו שכתבו הראשונים ז"ל בזה דהיכא דביד אדם לבטל העשה הוא קלוש מאד ויכול ל"ת לבטלו א"כ י"ל ג"כ בהך דנזיר מצורע הכי הוא דכיון דאפשר בשאלה והרי בידו לבטלו והוה כמו דיכול לומר לא בעינא