שו"ת ברית עולם לה

גזה"כ הוא דלה' כנ"ל. אך להחינוך והרשב"א ז"ל לכאורה קשה דהם ז"ל פירשו דמשו"ה אינו דותה העשה להל"ת דנדר משום דאיכא נמי עשה דכל היוצא מפיו יעשה ואי דמפרשי בטעם הגמרא דנדרים משום גזה"כ א"כ ל"ל לפרש דמשו"ה לא דחי משום דאיכא נמי עשה דבלא זה ניחא דגם ל"ת לחודא לא דחיא משום דגזה"כ הוא אע"כ דלא ס"ל ז"ל לפרש כן וכמו דמשמע גם מתוס' ז"ל דלא ס"ל כפירוש הר"ן והרא"ש ז"ל כנ"ל ומשו"ה פירשו דה"ט משום דהוה נמי עשה בנדר ולפי"ז שפיר תמה בפרשת דרכים לשיטת החינוך ז"ל עדיין קשה דהא אפשר בשאלה ודחיא נמי לעשה ול"ת כנ"ל. וא"כ לפי"ז נסתר תירוץ הנ"ל דלשיטתם ע"כ לא ס"ל כן. וראיתי בשעה"מ שם שהביא להך סברא דגזה"כ הוא והרגיש בזה דלפי"ז קושיית החינוך לאו קושיא הוא כלל דגם ק ק אם ליכא אלא ל"ת לבד ג"כ לא נדחה משום גזה"כ וביאר שם דזה כונת הרשב"א והחינוך בקושייתו ז"ל דניתי עשה דמצה וידחה הל"ת דנדר וליכא למימר דגזה"כ הוא דא"כ אדניליף מכלאים בציצית לקולא דעשה דותה ל"ת ניליף מהכא לחומרא דלא דחיא וע"ז תירצו דאין ללמוד מנדר דלא דחיא ל"ת דשאני נדר דאיכא נמי עשה וא"כ לא קשיא הא איתא בשאלה דהא אפשר לומר דגזה"כ הוא ואין להקשות א"כ הא דקאמר ביבמות דעשה דמצורע דוחה לעשה ול"ת דנזיר משום דישנו בשאלה ניליף מנדרים דלא דחיא לעשה ול"ת דנדרים אף דאפשר בשאלה דשאני גבי מצורע דלאו מסברא הוא דאמרינן הכי אלא דגלי קרא כדנפ"ל מראשו עכ"ל ז"ל יעו"ש. ולפע"ד תמוה לי פירוש זה דאיתא שם בפ"ק דיבמות (דף ה' ע"א) איכא למיפרך מה לנזיר מצורע שכן ישנו בשאלה דאלת"ה הא דקיי"ל דאין עשה דותה ל"ת ועשה ליגמר מנזיר אלא מנזיר מ"ט לא גמרינן דאיכא למיפרך שכן ישנו בשאלה ה"נ כו' ולפי הנ"ל קשה דמאי מקשה דאלת"ה ניליף מנזיר דעשה דוחה ל"ת ועשה הא איכא למימר דמשו"ה א"א ללמוד כן מנזיר משום דאיכא למילף מנדרים להיפך לחומרא דגזה"כ הוא דלא דחי עשה להל"ת ועשה דנדר כנ"ל ומשו"ה ליכא למילף מנזיר דדחי ומנ"ל לגמרא לחדש סברא דאפשר בשאלה אע"כ צ"ל דכיון דמצינו למילף לקולא דאפשר למידחי אין לנו לדחות לימוד זה משום דמקרא אחר משמעותו להיפך וע"כ דחיק הקרא לפרש ולחלק באיזה טעם ודברי השעה"מ לכאורה צ"ע. וח"כ לפי"ז הדר קשה לשיטת הרשב"א והחינוך ז"ל דחילקו בטעם נדר משום דהוה עשה ול"ת הא אפשר בשאלה. ואין לומר דה"ט משום דגזה"כ הוא א"כ ל"ל לטעמא דהוה עשה ול"ת. בל"ת לחודא ניחא דגזה"כ היא ולפרש כמוש"כ השעה"מ לכאורה קשה כנ"ל ועיין בפ"ק דיבמות (דף ו' ע"א) וברשב"א שם ויש לפלפל בזה ועיין בחידושי הרשב"א ז"ל בנדרים שם דמפרש לה בדברי אביי כפירוש הר"ן ז"ל וצ"ע בזה

ויותר קשה לפירוש התוס' ז"ל בנדרים שם דמשמע בהדיא דלא פירשו כהר"ן ז"ל דמשום גזה"כ הוא כמשמעות לשונם ז"ל כמבואר שם וכן מוכת מקושייתם שהבאתי למעלה דלפירוש הרא"ש והר"ן ז"ל לא קשה כלל קושייתם כנ"ל א"כ לדידהו ז"ל יקשה דאמאי תנן במתניתין שם דקונם סוכה כו' בנדרים אסור ואמאי והא נדרים אפשר בשאלה ועשה דותה ל"ת ועשה כמבואר ביבמות שם א"כ גם הכא לידחי עשה דסוכה ולולב להל"ת ועשה דנדר דישנו בשאלה וכנ"ל

(נ) שוב ראיתי דגם בדברי הרמב"ם ז"ל יש להקשות כן דע"כ לא ס"ל ז"ל בטעמו דנדר משום דגזה"כ הוא דהנה בפירוש המשניות להרמב"ם ז"ל בנדרים (דף טז) איתא שם וז"ל זה חומר בנדרים מבשבועות כו' דע כו' ואמרו בנדרים אסור לפי שהוא אסר גוף הדבר שלא יתקיים המצוה אלא בהיותן דבר מותר כגון שיאסר סוכה זו עליו שחזרה ישיבתו עבירה ויהיה ענינו בה כמו מי שלא ימצא בליל הפסח אלא מצה שהיתה אסורה עליו באכילה כגון שתהיה טבל או הקדש שאסר עליו אכילתן לפי שהוא מצוה הבאה בעבירה וזאת היתה הסברא בהיות הנדרים חלים על כ"ד שיחייב איסור גוף זה הדבר ביטול מצות עשה יעוש"ה. א"כ הרי דלא כמו שכתבתי למעלה דס"ל להרמב"ם ז"ל כפירוש הרא"ש והר"ן ז"ל דמשום גזה"כ הוא אלא דמשום דהדבר בעצמו יכול לאסור וממילא הוה כמו טבל והקדש ולא יוכל לאכול משום מצוה הבאה בעבירה ובפסחים (דף לה) מבואר שם בר"ן ז"ל דטעמא דכל הני דחשיב שם בהקדש וטבל וכו' הוא משום מצוה הבאה בעבירה ויעוין בפירש"י ז"ל שם בפסחים ובתוס' סוכה דף ש ע"א) ובחידושי מהרש"א ז"ל שם וא"כ קשה גם לפירושו ז"ל כנ"ל דבשלמא בפסחים שם בטבל והקדש וכדומה דחשיב ליה שם מצוה הב"ע ולא אמרינן דיבא עשה דמצה וידחה ל"ת דטבל והקדש וכדומה ככל מ"ע דדחי לל"ת ול"ש בזה מצוה הב"ע דמ"מ שם ניחא דהרי כתבו התוס' בקדושין (דף לח ע"א) ד"ה אקרוב עומר כו' בירושלמי מקשה למה לא אכלו מצה מחדש יבוא עשה דבערב תאכלו מצות וידחה ל"ת דחדש ומתרץ דאין עשה דקודם הדיבור דותה ל"ת דלאחר הדיבור. א"כ הרי דאין עשה דמצה יוכל לדחות שום לאו משום דעשה דמצה הוא לפני הדיבור א"כ ממילא דגם בדיעבד לא יצא בו משום דהוה מצוה הב"ע. אבל כאן בנדר דהדין הוא על כל דבר מצוה בין על מצה בין על סוכה כמבואר בגמרא וברמב"ם ז"ל ועשה דסוכה אינו לפני הדיבור וא"כ בנדר קשה מדוע יהיה מצוה הבאה בעבירה בדיעבד יבוא עשה דסוכה וידחה הך איסורא דנדר אף דבנדר הוה עשה ול"ת מ"מ כיון דנדר אפשר בשאלה יוכל עשה לדחותם כמו ביבמות הנ"ל בנזיר מצורע דרתי עשה ול"ת משום דאפשר בשאלה וא"כ ל"ש בזה מצוה הבאה בעבירה דהוה כמו בכ"מ דעשה דחי ל"ת כן דתי כאן הל"ת ועשה וממילא לא הוה מצוה הב"ע וגם עליו ז"ל יקשה כמו להרשב"א והחינוך ז"ל כנ"ל

וכן יש להקשות מהא דכתב הרמב"ם ז"ל (בפ"ה מהל' שבועות הלכה י"ת) דנשבע שלא לאכול מצה בכולל אסור לאכול מצה בליל פסת ואם אכל חייב משום שבועות ביטוי הרי דחייב בזה וקשה נימא דעשה ידחה איסור דשבועות דישנו בשאלה ואין לומר משום דמצה הוה עשה דקודם הדיבור ומשו"ה אינו דותה כמו שכתבו התוס' בשם הירושלמי הנ"ל דהרי בפ"ה מהל' שבועות סוף הלכה י"ח שם סיים הרמב"ם ז"ל דכן הדין בסוכה ג"כ וא"כ קשה כנ"ל וכאן אין לתרץ כנ"ל דגלי קרא דחל ג"כ על דבר מצוה דהרי מבואר בגמרא הנ"ל ולפי פירש הר"ן ז"ל דלא אמרינן דגלי קרא אלא בנדר ומשום דמסתברא דקרא אנדר קאי ולא בשבועה וכמבואר בר"ן ז"ל וברא"ש ורשב"א ז"ל שם אע"כ דטעמיה ז"ל אינו משום דגלי קרא כמבואר שם בדבריו ז"ל וא"כ אמאי חייב שם והא אפשר בשאלה וגם לכתחלה היה צריך להיות מותר וכנ"ל

שוב מצאתי בשעה"מ שהביא בשם המשל"מ להקשות על הרשב"א ז"ל ריש יבמות דהאומר לאשה ה"ז גיטך ע"מ שלא תנשאי לפלוני ונפלה היבמה לאותו פלוני דצריכה חליצה ולא אמרינן בכה"ג כל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה כיון שאין איסורא מחמת עצמה אלא דבר אתר גרם לה. וכתב עוד וז"ל וה"ז כנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה דתנן בפ' ב"ש (דף קיא ע"ב) כופין אותו שיחלוץ לה כל דקיימה עליו בלאו ועשה כו' והקשה הוא ז"ל דלמה אינו דותה דהא ניתן לשאלה כמבואר בריש יבמות וביאר שם דממתניתין דפ' ב"ש בעצמה לא מצי לאקשויי דהא אפשר בשאלה די"ל דאינה עולה ליבום מדרבנן הוא ומשו"ה מקשה מהרשב"א ז"ל וביאר בטעמא דמתניתין דמה"ת הוא ומשו"ה מקשה הא איתא בשאלה ולפי"ז נסתר לכאורה מה שכתבתי למעלה דהמש"ל לא מקשה רק לשיטת החינוך דבגמרא י"ל משום גזה"כ ואולי יש לחלק בין נדר דיבמה בחיי בעלה לנדר על ד"מ דכתוב בה לה' ועוד י"ל בלא"ה דס"ס מקשה קושייתו על הרשב"א זאל והרשב"א ז"ל בנדרים שם קאי בשיטת החינוך כנ"ל ויש לפלפל בזה

(ד) והנה בשעה"מ שם תירץ לקושיא זו וז"ל אמנם לפ"מ שכתבנו הנה נכון דאיכא למימר דהרשב"א ז"ל ס"ל כתירוץ התוס' בעירובין דכל בפשיעה לא אמרינן דאתי עשה ודחי ל"ת ומה"ט לא אתי עשה דיבום ודחי ל"ת דבל יחל כיון שבא ליה ע"י פשיעה ואע"ג דאיתא בשאלה נמי לא דחי שהרי אפילו ל"ת