שו"ת ברית עולם כט

לר"י בזה כמתניתין דהשיב לו ר"א אימורי ציבור תוכיח ומשני ליה ר"י שאני אימורי ציבור דיש להם קצבה וה"פ דיש להם קצבה דהיינו דבאימורים ידוע הוא מנינו דליכא יותר מקרבנות החובה ולא הו"ל למיטעי על יותר מהחובה אבל פסח אין לו קצבה דהרי יוכל להיות כמה וכמה פסחים לכן בתינוקות י"ל דהוה אין לו קצבה דהרי לא נקצב כמה תינוקות נצרך למול בשבת דיוכל להיות כמה תינוקות יום מילה שלהם בשבת וא"כ יוכל להיות דטעה וסבר דגם התינוק השני הוא זמנו למולו בשבת והוה כמו שאין לו קצבה וכן דייקא קצת לשון הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות בפסחים שם (דף ע"א ע"ב) שכתב ופירוש קצבה דבר קצוב כי התמידים והמוספין שהן ק"צ אין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהם ולפי שהם ידועים במנין ואין רשות לכל אדם להקריבן יהיה השוחט לשמן חייב עייש"ה. הרי דדייק דמשו"ה מיקרי קצוב משום דידוע במנין וליכא למיטעי בהו וי"ל כנ"ל דתינוקות ל"ש ידוע מנינן דשפיר יוכל למיטעי דגם השני זמנו למולו בשבת. דל"ש בזה מנין. ומעתה נתישב לכאורה קושיית הלח"מ הנ"ל דהנה הרמב"ם ז"ל הרי פסק שם דגם במל של אחר השבת ג"כ פטור והיינו כמוש"כ הכס"מ ז"ל דהרמב"ם ז"ל פסק כלישנא בתרא לפטורא וכמו דתני ר"ח וכדפריש דבי ר' ינאי שם ועוד י"ל דמוכח ג"כ מהא דאיתא במס' כריתות (דף י"ט ע"ב) דקאמר ר"נ א"ש מתעסק בשבת פטור ומקשה א"ל רבא לר"נ והא תינוקות דכי מתעסק דמי ותנן מי שהיו לו שתי תינוקות אחד למול בשבת ואחד למול אחר השבת ושכח ומל את של אחר השבת בשבת כו' הרי דגם רבא הוא דנקיט בלישניה כלישנא בתרא דר"י במס' שבת הנ"ל דגם במל של אחר השבת בשבת ג"כ פטור ומשו"ה פסק כן הרמב"ם ז"ל דגם בלאחר השבת פטור. וממילא דגם במל של ע"ש בשבת ומל את של שבת ברישא ע"כ ג"כ פטור דכש"כ הוא מלאחר השבת כדמוכח מפשטות הגמרא דפסחים הנ"ל דמקשה ותסברא כו' דדבר פשוט הוא לגמרא דכש"כ הוא מלאחר השבת דגם בזה פטור ומשו"ה לא חילק הרמב"ם ז"ל בזה איזהו מל קודם דבכל ענין פטור. אך מ"מ באימורים י"ל דלא פסק בזה כר"מ דמתניתין דפסחים (דף ע"א ע"ב) דס"ל דגם באימורים פטור אלא כהך מתניתין דהשיב לו ר"א אימורי ציבור תוכיח והשיב ר"י דשאני אימורי ציבור דיש לו קצבה והיינו דס"ל דבאימורי ציבור חייב. וע"כ צ"ל דשאני אימורי ציבור דידוע מנינם וא"א למיטעי בהו כנ"ל ומשו"ה פסק הרמב"ם ז"ל באימורי ציבור דחייב

ולפי"ז י"ל ג"כ דמשו"ה נקיט הרמב"ם ז"ל ומל שניהם בשבת די"ל דאדרבה דרבותא אשמועינן דאפילו במל שניהם אף דלכאורה הו"ל למידע דלית ליה אלא אחד למולו מ"מ אמרינן דזה הוה כמו שאין לו קצבה דליכא ע"ז מנין ידוע דאפשר דטעה וסבר דשניהן זמנן בשבת וקמ"ל דאפילו במל שניהם ואפילו אם היה מל של שבת ברישא ג"כ פטור משום דיוכל למיטעי דגם השני צריך למולו בשבת. משא"כ באימורים דידוע מנינן דליכא יותר מחובת היום משו"ה חייב וי"ל דבאמת אף באימורי ציבור אם היה שוחט מקודם קרבן אחר לשם קרבן ציבור אפשר דגם בזה פטור משום דאפשר למיטעי דסבר דהוא לקרבן ציבור והוה כמו תינוקות הנ"ל אלא דבתינוקות אף במל של שבת ברישא ג"כ פטור וכמו דסתם הרמב"ם ז"ל ולא חילק בזה וה"ט משום דגם במל של שבת ברישא מ"מ אפשר למיטעי דחשב דגם תינוק שני זמנו בשבת משא"כ באימורים דאם שחט הקרבן ציבור ברישא הלא ידוע מנינן דליכא יותר ואין רשות לכל אדם להקריבם כמוש"כ הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות משו"ה חייב. ואף דהוכיח הלח"מ ז"ל דע"כ ס"ל להרמב"ם ז"ל דבאימורים לעולם פטור מדסתם ולא חילק. לולי דבריו ז"ל היה נראה לכאורה דמבואר זאת בלשון הרמב"ם ז"ל שם הל' י"ג דכתב וכן אם שחט יותר על חובת היום חייב חטאת על התוספת. ואם נימא דכונתו אף בשחט התוספת ברישא קודם חובת היום ג"כ חייב ומכיון ששחט התוספת לשם אימורי ציבור נתחייב ל"ש לומר לשון דשחט יתר על חובת היום דעדיין ליכא תוספת אלא הכי הו"ל למימר דשחט שאר קרבן לשם קרבן ציבור אלא דמשמע דכוונתו דהיינו דשחט כבר לאימורי ציבור ואח"כ הוסיף עליהם יותר משו"ה חייב וה"ט משום דהוה דבר קצוב דידוע מנינן כנ"ל

0ד) ועור נלפע"ד די"ל דדוקא נקיט הרמב"ם ז"ל ומל שניהם דהנה התוס' כתבו בפסתים שם (דף ע"ב ע"א) ד"ה שקדם ומל של שבת בע"ש הוה מצי לפלוגי בדידיה בין קדם ומל ללא קדם אלא דנקיט רבותא בסיפא דמל של אחר השבת בשבת פעור אע"ג דלא עשה מצוה כיון שניתנה שבת לדחות ורישא נמי קמ"ל רבותא דנקיט ע"ש אע"ג דעשה מצוה חייב כיון שלא ניתנה שבת לדחות. ולכאורה כל דברי התוס' ז"ל צריך ביאור דקאמר דנקיט רבותא בסיפא דגם במל של אחר השבת בשבת פטור והיינו דהיה יכול לאשמועינן דגם במל של ע"ש בשבת אלא דמל של ע"ש ברישא דבזה פטור עיי"ש וכבר תמה בזה הלח"מ ז"ל שם וכן בגליון רש"א בסוגיא שם דהרי באופן זה לר"מ כ"ע מודו דפטור וכאן נקיט פלוגתא בזה. ולכאורה בזה יש לישב קצת די"ל דמשמע דר"ת אליבא דר"מ פליג על הך דבמס' שבת אליבא דר"מ דבמל של ע"ש לכ"ע פטור אך יותר תמוה במה דקאמרי בתוס' ורישא נמי קמ"ל רבותא דנקיט ע"ש אע"ג דעשה מצוה חייב והיינו דהיה יכול לאשמועינן חיובא גבי מל של אחר השבת. דלכאורה קשה האיך משכחת לה זאת לחיובא דלא משכחת לה אלא במל של שבת בע"ש ובהא ודאי לא טעי כיון דל"ל כלל תינוק דזמנו בע"ש וכבר עמד בזה מרנא המהרש"א ש"א ז"ל וכתב ע"ז דלא הוי צריכי להכי כו' עיי"ש. ובאמת זה תמוה מאד בתוס' ז"ל. ומצאתי בעה"י בחכמת מנוח בהגהות הנדפסות מחדש דכתב שם ע"ז וז"ל נ"ב פירוש התוס' סברי דגם בסיפא איכא חיובא כגון שקדם ומל של אחר השבת בשבת ואיחר של שבת עד אחר השבת דזה נמי מיקרי לא ניתן שבת לדחות כיון דלא מל של שבת היום דלא מיקרי ניתן שבת לדחות אלא כשדוחה שבת לגבי אחד ברשות דומיא כו' ואין פוטר אלא כשמל שניהם בשבת כו' עייש"ה וא"כ י"ל דגם הרמב"ם ז"ל ס"ל כן דלא מיקרי ניתן לדחות אלא כשמל את של שבת היום כמוש"כ החכמת מנוח הנ"ל ומשו"ה נקיט הרמב"ם ז"ל ומל שניהם בשבת וקאי הך דכתב הרמב"ם ז"ל ומל שניהם בשבת גם אחלוקה שניה דשל אחר השבת בשבת דדוקא במל שניהם בשבת הוא דפטור וכנ"ל ודוק

(ה) והנה אחר שכתבתי כל הנ"ל מצאתי בירושלמי דמס' שבת בפ' ר"א שם הלכה ד' דאיתא שם על הך מתניתין אר"י דר"מ היא דאמר דבר שעשייתו מצוה פטור ושאין בעשייתו מצוה במחלוקת כו' ר' יוסי בשם ר' יוחנן דברי ר"מ והוא שיהיה שה תמים ובן שנה ושלמים וראוי להשתנות לשם פסח. אח ש"מ תלת. ש"מ דבר שאין לו קצבה. ודבר שאין דרכו להתחלף. ודבר שיש בעשייתו מצוה. מה אית לך דבר שאין לו קצבה ר' ירמיה סבר מימר שלא נתנה התורה קצבה כמה פסחים ידחו את השבת בכל שנה ר"י סבר מימר שאין את יכול לעמוד על מנינן ר"י כד פי' עיין בק"ע הגרסא והכי איתא בהדיא בירושלמי פסחים פ"ו הל' ה' ר"י כד הוי מטי לאלין תינוקות ספיקות הוה אמר יפה למדני ר' ירמיה אית לך מימר שאין את יכול לעמוד על מניינן אלא שלא נתנה התורה קצבה כמה פסחים כו' ופירושם מבואר הוא בק"ע שם דכשהגיע למתניתין דהיו לפניו שתי תינוקות אמר יפה לומדני ר' ירמיה דדבר שאין לו קצבה היינו שלא נזכר בתורה סכום מניינן דאי ס"ד דדבר שאין לו קצבה היינו דבר שא"א לברר מניינם קשה הרי תינוקות שידענו כמה הם שימול בשבת ואפי"ה פטור והרי בהדיא כדברינו הנ"ל דס"ל לר' ירמיה דפירושו דאין לו קצבה היינו דלא נתנה התורה קצבה כמה פסחים ידחו שבת אלא דר"י היה סבר דפירושן הוא שלא נדע מניינן כמו בפסחים אבל אם רק נדע מניינן הוה דבר שיש להם קצבה וא"כ בתינוקות דנדע מניינן מיקרי יש להם קצבה וכיון שהגיע ר"י למתניתין דשתי תינוקות הודה דיפה אמר ר' ירמיה דע"כ אין להם קצבה הוא שלא נזכר בתורה סכום מנין וממילא בתינוקות דל"ש ע"ז סכום מנין בתורה דיוכל להיות כמה בנים נימולין בשבת ושפיר מיקרי אין להם קצבה דאלת"ה קשה הך מתניתין כמבואר בירושלמי שם וע"כ כסברתנו הנ"ל וא"כ א"ש בפשיטות דהגמרא דילן דמקשה בפסחים שם והרי