שו"ת ברית עולם כח

כמו כן באשה דיוכל להיות שמה"ת מחוייבת והאיך תוציא י"ח מהקטן שהוא ודאי מדרבנן

(ג) והיוצא מדברינו דלכאורה שום ספק אינו מוציא את חבירו בין של ודאי בין של ספק ואף לשיטת הרשב"א ז"ל דגם ספק אסור מה"ת גם קטן לכאורה אינו מוציא את האשה ואף דבדיעבד לכאורה מבואר באו"ח סי' קצ"ז דהמחויב מדרבנן מוציא את המחויב מה"ת משום ערבות אך באשה ליכא ערבות כמבואר ברא"ש ברכות (דף ב' ע"ב) ולא עוד אלא דהיכא דמחויב מטעם ספק דנתבאר דאינו מוציא את הודאי גם לשיטת הרשב"א ז"ל וכש"כ להרמב"ם ז"ל אין לומר דמ"מ מדרבנן מיהא מחויב גם להרמב"ם ז"ל ומטעם ערבות אמאי לא מהני להוציא גם המחויב מה"ת. דזה אינו דע"כ לא אמרינן דמועיל מטעם ערבות אלא היכא דמחויב מדרבנן בודאי לא דמחמת ספק הוא דגזרו בזה מוציא מטעם ערבות כמו באכל כזית המבואר בש"ע או"ח סי' קצ"ג משא"כ היכא דהוה מטעם ספק די"ל דאינו מחויב כלל אף מדרבנן בזה לא יוכל להוציא גם בדיעבד מטעם ערבות. ובזה יש לישב מה שתמה שם בס' כתב סופר והשיג על הפר"ת ז"ל דפסק דבספק אכל כשיעור אינו מוציא אחרים המחויבים בודאי י"ח ומשום דלהרמב"ם ז"ל ספיקא לקולא וע"ז השיג שם דגם אם מה"ת לקולא מ"מ מדרבנן מיהא חייב ובדיעבד גם המחויב מדרבנן יוכל להוציא המחויב מה"ת כמבואר באו"ח סי' קצ"ז. ולהנ"ל לכאורה י"ל דהמחויב מספק שאני וכנ"ל אך בפרט זה עדיין צ"ע ומ"מ לכתחלה בודאי דלכ"ע אינו מוציא המחויב בספק אף דשייך ערבות. לכ"ע גם לשיטת הרשב"א ז"ל כמו שנתבאר למעלה. אחר כתבי דברי הנ"ל מצאתי בעה"י בשו"ת הגרע"א ז"ל בסי' ו' שהביא דברי הפר"ח ז"ל דלהרמב"ם ז"ל ספק אינו מוציא מידי ודאי וכתב שם דפשיטא דגם להרשב"א ז"ל אינו מוציא ומשום דמ"מ ספק הוא והיינו כנ"ל אך לדינא פסק דגם לשיטת הרמב"ם ז"ל דספק מדרבנן הוא מ"מ יוכל להוציא המחויב בודאי כמו באוכל כזית דגן דיכול להוציא מי שאכל כדי שביעה והיינו כסברת הכת"ס הנ"ל ואני מבטל דברי מפני דבריהם הק' ז"ל אך מ"מ לכתחלה ודאי הוא דלכ"ע אין להוציא את הודאי וכנ"ל ודוק: סימן ה

לבאר דברי הרמב"ם ז"ל בסוגיא דשתי תינוקות

(א) הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' שגגות הלכה ח' כתב כל העושה מצוה מן המצות ובכלל עשייתה נעשית עבירה שחייבין עליה כרת בשוגג ה"ז פטור מחטאת מפני שעשה ברשות כיצד כו' וכן מי שהיו לו שתי תינוקות אחד למול בשבת ואחד למול בע"ש או באחד בשבת ושכח ומל שניהם בשבת פטור מחטאות שהרי יש לו רשות למול אחד מהן בשבת ושבת דחויה היא אצלו ומצות עשה אעפ"י שהן שני גופין כו' אבל אם לא היה אחד מהן ראוי למול בשבת כו'. וכתב ע"ז מר"ן הכס"מ ז"ל משום דאיכא לישנא בגמרא שבת (דף קל"ז) שם ופסק כי הך דר"ח ודר"י עייש"ה בגמרא וברמב"ם ז"ל. אך תמה שם בכס"מ למה נקיט הרמב"ם ז"ל ומל שניהם דהרי אף אם לא היה מל את של שבת כיון שהיה שם אחד שהיה ראוי למול פטור מאחר דניתנה שבת לדחות אצלו עיי"ש מה שתירץ בזה והלח"מ ז"ל תמה הרבה על הרמב"ם ז"ל. ותמה ג"כ אמאי סתם הרמב"ם ז"ל דבמל של ע"ש בשבת פטור ולא חילק בין היכא שמל של ערב שבת ברישא ובין היכא שמל של שבת ברישא כמבואר בגמרא פסחים (דף ע"ב) דאהא דהשיב ר"א במתניתין אמרי ציבור יוכיחו והשיב ר"י דשאני אימורי ציבור שיש להם קצבה מקשה בגמרא שם והרי תינוקות שיש להם קצבה ופטר ר"י. ומשני דכי פוטר ר"י בתינוקות דוקא במל של ע"ש קודם לשל שבת דעדיין טרוד בשל שבת אבל במל של שבת ברישא חייב וכן גבי אימורים אי שחטינהו לאימורים ברישא חייב ואמאי לא חילק הרמב"ם ז"ל בזה. ופסק סתמא דבמילה פטור ובאימורים פסק דלעולם חייב עיי"ש, ועוד תמה ג"כ למה נקיט ומל שניהם כמו שהקשה הכס"מ ז"ל. ולא ניחא ליה בתירוץ הכס"מ ז"ל עייש"ה בגמרא וברמב"ם ז"ל

(ב) ולפע"ד נראה דיש לישב קושיות הנ"ל דהנה במס' פסחים (דף ע"ב) שם דמקשה והרי תינוקות דיש להן קצבה כו' משני שם ר"א הבמ"ע כגון שקדם ומל של ע"ש דאיכא הך דשבת דטריד ביה. הכא כגון שקדם ושחטינהו לאימורי ציבור ברישא א"ה ר"מ אומר כו' אע"ג דקדים ושחטינהו לאימורי ציבור ברישא. והתניא ר"ח אר"מ כו' אחד למול ע"ש ואחד למול בשבת כו' דחייב על מה נחלקו כו' אחד למול אחר השבת וא' למול בשבת כו' ור"י פוטר. ותסברא מה התם דלא עביד מצוה פטר ר"י היכא דקעביד מצוה מחייב אמרי דבר"י רישא כגון שקדם ומל של שבת בע"ש כו' עייש"ה. והנה בסוגיא זו צריך קצת ביאור לכאורה דר"י השיב שם לר"א דשאני אימורי ציבור שיש להן קצבה ומקשה מתינוקות. ומשני ר"א דאיכא נ"מ אם מל מקודם של ע"ש. ולפי"ז צ"ל בביאור המתניתין דה"פ דשאני אימורי ציבור שיש להן קצבה וא"כ כיון שכבר שחט את האימורי ציבור המחויב תו ליכא טרדא דמצוה ולא היה לו לטעות משא"כ פסח דלית בה קצבה ואפשר למיטעי כיון דטריד במצוה הוא מש"ה פטור וא"כ במילה בתינוקות הנ"ל שפיר איכא נ"מ אם עדיין של שבת עומד איכא עדיין אחד המחויב למול מש"ה נקרא טעה בדבר מצוה ולא דהנ"מ הוא מה דאימורים יש להם קצבה ומספר דא"כ קשה מתינוקות אלא דה"פ כיון דיש להם קצבה וכבר קיים המצוה בהקצוב תו ליכא טרדא דמצוה וז"פ. אך לבתר הכי מקשה מר"מ וקאמר בגמרא ותסברא מה התם דלא עביד מצוה פטר ר"י הכא דקא עביד מצוה מחייב. ומסיק אמרי דבר"י כו' עיי"ש והיינו דזה היה פשוט להגמרא דכיון דס"ל לר"מ דגם במל של אחר השבת בשבת פטור אף דעדיין של שבת לא נימול מ"מ הרי לא עשה מצוה ומ"מ פטור מכש"כ דבמל של ע"ש בשבת אף דמל של שבת ברישא כש"כ הוא דפטור כיון דעשה מצוה וזה היה פשוט לסתמא דגמרא דהרי בזה מדחה ליה ותסברא. ולפי"ז להך לישנא דר"י במס' שבת (דף קל"ז ע"א) שם דמתני דגם במל של אחר השבת בשבת ג"כ פטור לר"י. א"כ לפי"ז כש"כ הוא דבמל של ע"ש בשבת. אף היכא דמל של שבת מקודם כש"כ הוא דפטור כמבואר בסתמות הגמרא שם בפסחים וא"כ יקשה בהא דהשיב ר"י בפסחים שם שאני אימורי ציבור שיש להם קצבה. מהך דתינוקות הנ"ל דיש להם קצבה ומ"מ פטר ר"י וכן לר"מ יקשה ונצטרך לומר דהך ר"מ דמתניתין דפסחים דס"ל אף השוחט לשם אימורי ציבור פטור ס"ל אליבא דר"י כן ולא יקשה עליו מאימורי ציבור וא"ש ג"כ לר"י דשבת דקאי כר"מ שם עייש"ה. אך לישנא דמתניתין בפסחים שם משמע לכאורה דאליבא דנפשו אמר דין זה ולא אליבא דר"י ויהיה איך שיהיה למאן דלא ס"ל כר"מ בזה דגם באימורי ציבור פטור וכמו דס"ל באמת להרמב"ם ז"ל דבאימורי ציבור חייב ובהא דתינוקות משמע דס"ל דגם במל את של שבת ברישא פטור א"כ יקשה על ר"י מאימורי ציבור וצ"ל דשאני אימורי ציבור דיש להם קצבה וקשה מהך דתינוקות כדמקשה בגמרא

(ג) לכן נראה לכאורה דאף דס"ד בגמרא דגם תינוקות מיקרי יש להם קצבה והיינו דס"ד דמה דידוע מספרו מיקרי יש לו קצבה ולא עבדי למיטעי בה ומשו"ה חייב. וע"ז משני דשאני תינוקות דאף דיש לו קצבה מ"מ כיון דמל מקודם של ע"ש עדיין נשאר של שבת דטריד בו ומתניתין מיירי בשחט לאימורים ברישא. ובתר הכי מדחה לה עד דמסיק דכיון דבמל של אחר השבת בשבת פטור מכש"כ במל של ע"ש בשבת אף דמל של שבת ברישא דפטור. וא"כ בשלמא לר"מ דס"ל דגם באימורי ציבור פטור ליכא למימר אימורי ציבור תוכיח אבל ללישנא דר"י דמתני פטור במס' שבת (דף קל"ז) וס"ל דגם במל של אחר השבת בשבת ג"כ פטור ע"כ דס"ל דגם במל של ע"ש בשבת אף דעל של שבח ברישא פטור כסתימת הגמרא דפסחים הנ"ל דכש"כ הוא מלאחר השבת. וי"ל דלר"י אינו מוכרח דס"ל כר"מ דגם באימורי ציבור פטור וי"ל דס"ל