שו"ת ברית עולם רפח

י"ג מראשון וי"ז מן האחרון שנולד לי"ז או להיפך וא"כ ממנ"פ היה א' רובו של חודש ובזה רובו ככולו והוה כמו ו' חדשים עם איזה ימים אך לפי' הפ"מ שפיר מוכת כנ"ל

עוד נראה לפע"ד להוכיח כהר"י מינץ והרמ"א ז"ל מירושלמי פ' החולץ הל' ב' דאיתא שם את ש"מ שהאשה מתעברת וחוזרת ומתעברת. ובפני משה מגיה אינה חוזרת ומתעברת דאי ס"ד חוזרת ומתעברת אפילו לאחר ג' חדשים לא תנשא דניחוש דלמא תתעבר גם משני ותילד שניהם כאחד. הרי בהדיא דגם בו' חדשים מצומצמים להירושלמי תילד לז' עייש"ה

(ז) ולענין מה שקשה על שיטת מהר"י מינץ והרמ"א ז"ל מהך דמס' ר"ה (דף יא) הנ"ל ומתוס' ז"ל שם דמשמע דגם במסקנא צ"ל דאותה שנה מעוברת היתה. לחומר הקושיא נלפע"ד די"ל כיון דתנא דברייתא תני דע"כ אותה שנה מעוברת היתה ולמה תני זאת ע"כ לישב הך קושיא דבשיתא ירחי מי קא ילדה וכנ"ל. י"ל דע"כ אותו תנא דברייתא ס"ל כהנך תנאי דלית להו שיפורא גרים במס' נדה (דף לו ע"ב). ומש"ה גם מר זוטרא דאמר דלכ"ע יולדת לשבעה יולדת למקוטעין נ"ל לגמרא דלא אמרה כתנאי אלא לכ"ע. וא"כ יקשה עליו מתנא דברייתא דתנא דאותה שנה מעוברת היתה דתניא זאת משום קושיא דבשיתא ירתי מי קא ילדה וע"כ דאותו תנא ס"ל דלא אמרינן שיפורא גרים ואף דיולדת למקוטעין מ"מ ששה חדשים צ"ל שלמים וחודש השביעי סגי ביום אחד או יומים. ומש"ה לא קאמר בגמרא אלא אמר מר זוטרא. ומש"ה כתבו בתוס' ג"כ דכיון דנולד בט"ו בניסן מש"ה גם למסקנא צ"ל אותה שנה מעוברת היתה כלומר דגם במסקנא ניחא הא דתני דמעוברת היתה ומשום די"ל דס"ל כהנך תנאים דלא אמרינן שיפורא גרים וכמו שבאמת פסק הרמב"ם ז"ל והובא בב"ש באהע"ז (סי' קנו סעיף ד') עייש"ה

והא דקשה מכתובות (דף לט ע"א) הנ"ל לכאורה היה נלפע"ד די"ל דהנה אף דקודם הגדלות אינה יולדת מ"מ י"ל דמיעוטא איכא דיולדת לפעמים דהרי בדורות הראשונים היו יולדים י"ל דלפעמים מתרמי מלתא דיולדת גם בזה"ז. והא דמקשה בגמרא והא קטנה אינה יולדת היינו משום דאי מתרמי מילתא דהולידה מקודם אמרינן דזמן גדלותה התחילה מקודם וכמו בדורות ראשונים וכמבואר בתוס' סנהדרין ס"ט הנ"ל. וא"כ י"ל כיון דבכתובות שם לא מיירי באיש ואשתו אלא בזנות ובה' חדשים ג"כ לא שכיחא שתילד מש"ה מקשה שפיר ובו' חדשים מי ילדה והא אחר שמואל אין בין נערות לבגרות כו' והיינו די"ל דזינתה קודם ונתעברה קודם זמן נערותה והגדלות התחלה מקודם ולאחר ו' חדשים הרי כבר נעשית בגרות בחיי האב ויצאת מרשותו. שוב ראיתי בהפלאה לכתובות שם שתירץ בפשיטות בטו"ט דכיון דכאן מיירי בזנות י"ל יותר דזינתה מקודם נערותה ובנים ה"ה כסימנים וכיון שאין בין נערות לבגרות אלא ו' חדשים הרי כבר נעשית בגרות בחיי האב ויצאת מרשותו. ולא לומר שהולידה לחמשה חדשים עם איזה ימים מראשון ומשביעי דלא שכיחא. משא"כ באשה ובעלה דרוב בעילות אחר הבעל י"ל דהוליד לה' חדשים עם איזה ימים מראשון ושביעי עייש"ה

(א) והא דכתבנו למעלה להקשות מהא דמס' נדה (דף כז ע"א) אר"י מעשה ונשתהה הולד אחר חבירו ל"ג יום כו' הניחא למ"ד יולדת לתשעה יולדת למקוטעין משכחת לה א' נגמרה צורתו לסוף ז' וא' נגמרה כו' אלא למ"ד כו' ולהר"י מינץ והרמ"א ז"ל מאי קשיא הא משכחת לה בשניהם בני ז' א' לשלימין וא' לה' חדשים עם איזה ימים. גם זה נלפע"ד די"ל דהנה לכאורה מאי מקשה למ"ד אינה יולדת למקוטעין מר"י וכי גברא אגברא קרמית. אלא דזה פשוט דר"י מעשה אשמועינן ושפיר מקשה הא היה מעשה שנשתהה א' אחר חבירו לג' יום וקשה למ"ד יולדת לט' אינה יולדת למקוטעין וא"כ שפיר מקשה. דאין לומר כגון שהיו שניהם בני ז' אחד בז' שלמין וא' בה' עם איזה ימים דא"כ וקשה מהך מעשה לשמואל דל"ל שיפורא גרים. ועוד יותר י"ל דע"כ עיקר קושיית הגמרא הוא לשמואל דס"ל אינה יולדת למקוטעין. ואין לומר דהו"ל למימר הניחא למ"ד שיפורא גרים כו' כמו שאמר הניחא למ"ד יולדת למקוטעין. דזה אינו דהרי תנאי פליגי בזה במס' נדה שם אי שיפורא גרים וכאן לשמואל הוא דמקשה ואזיל ועיין בס' ערוך לנר בחי' למס' נדה שם ומש"ה מתרץ איפוך שמעתתא כו' ודוק

ונשאר לנו לישב עוד דברי התוס' במס' יבמות (דף לז ע"א) ד"ה רוב דכתבו בהדיא דאם היה ממתין ג' חדשים וג' ימים שפיר איכא הבחנה בלידה של מי הולד או מראשון או משני. ולהר"י מינץ ז"ל יקשה. וכמבואר למעלה. ואולי גם בזה י"ל קצת כיון דלה' חדשים עם איזה ימים ל"ש להוליד אף דבהבחנה לא סמכינן ארובא כנ"ל מ"מ בזה איכא ג' דזבות רוב לט' ילדן וגם של ז' רוב אינם לה' חדשים עם איזה ימים וגם י"ל רובא דנקלט הזרע ביום ראשון ועדיין צ"ע בזה

היוצא מדברינו בדין הנ"ל להר"י מינץ והרמ"א ז"ל אין כאן שום תשש וכ"פ ג"כ הלבוש ז"ל באהע"ז שם ולהרמב"ם ז"ל הרי ס"ל דלא אמרינן כלל שיפורא גרים משמע דלא ס"ל כן גם בבן ז'. ולהתוס' ז"ל אף דלכאורה משמע דלא ס"ל כהרמ"א מ"מ יש לישב דבריהם שלא יסתרו לדין הרמ"א ז"ל. ומהח"מ וב"ש משמע שמסכימים לדברי הרמ"א ז"ל ויש לפלפל עוד בזה. וד' ברחמיו יצילני משגיאות ויראני בתורתו נפלאות לחדש מ"ת של אמת כעתירת הצעיר: אייזיק יעקב באאמו"ר הרב הגאון ח' אליעזר שלמה זצלל"ה זיע"א

ויען כי הענין גדול וכבר האריכו האחרונים ז"ל בזה הרבה ובפרט כי ראיתי בס' מוט המשולש (סי' ית) שהביא שם הגאון הגדול ר' טעביל מה ששמע מפה קדוש רבינו הגדול מאוה"ג הגאון ר' חיים מוולאזין זצלל"ה שפלפל בענין זה ומשמע דדעתו ז"ל שלא כדברי מהר"י מינץ ז"ל והרמ"א ז"ל. אך לפסק הלכה לא שמע דעתו ז"ל לכן לא רציתי בעצמי לפסוק הדין ושלחתי קונטרסי זה להגאון האמתי מאוה"ג ר' יצחק אלחנן הגאבר"ק קאוונא יצ"ו והסכים כי יש לסמוך בזה לדינא כהר"י מינץ והרמ"א ז"ל להיתירא: סימן

(א) והנה בסי' הקודם הבאתי מה שכתב הגאון רד"ט ז"ל בשם רבינו הגאון מאוה"ג ר"ח ז"ל מוולאזין דמסוגיא דסנהדרין (ס"ט ע"ב) משמע דלא כמהר"י מינץ ז"ל אך לא שמע ממנו סיום דבריו ופלפולו ומסקנתו ז"ל והוכחתו מהא דקאמר שם (ס"ט ע"ב) תדע דהא הוי לה ולד מעיקרא דמשמע דחזה מוכח בבירור דע"כ קודם ח' ג"כ הולידה. ולמהר"י מינץ ז"ל יקשה דשפיר משכחת לה דהולידו בח' דתרתי שנין סגי לד' עיבורין ג"כ כמבואר שם. והנה לא זכינו לסיום דבריו הק' אשר תורת אמת היתה בפיהו ולא נדע מה סיים בזה וגם הגאון רד"ט ז"ל לא כתב בזה גם דעתו ז"ל. ולמומר הקושיא היה נלפע"ד לכאורה די"ל קצת דהנה ר"ת שם דקאי על פלוגתת ב"ש וב"ה דפליגי בבן ח' ובפחות מבן ח' הכל מודים שאין ביאתו ביאה אלא בבן ת' פליגי דב"ש ילפי מדורות ראשונים וב"ה לא ילפי מדורות ראשונים. וע"ז מסיק מנ"ל דדורות ראשונים הולידו בני ח' ויליף מהא דכתיב הלא זאת ב"ש וגו' דכל חד וחד בתמני אוליד וחזה ילפי ב"ש. וע"ז מדחה דע"כ צריך לחלק בין אשה לאיש דאלת"ה הרי מוכת ג"כ דקודם ת' הולידו והרי בזה גם ב"ש מודו דלא הוה ביאה. ואם נימא דגם שם היו מולידין בני ח' אלא דהעיבור היה כדעת הר"י מינץ. והרי גם המהר"י מינץ ז"ל להלכה הוא דפסק כן כר' יהודה דס"ל שיפורא גרים במס' נדה (דף לח ע"א) אבל ר"י ור"ש פליגי עליה שם (דף לו ע"ב) עיי"ש ולדידהו מוכת דדורות ראשונים הולידו ג"כ קודם ח' וע"כ ב"ש לא ס"ל כר"י ור"ש אלא כר"י. וגם ב"ה משמע דלא פליגי אלא משום דלא ילפי מדורות ראשונים אבל אי הוי ילפי שפיר הוה