שו"ת ברית עולם רפו

אזיל הוה בן ח'. אך בזה י"ל אף דבחר שיפורא אזיל מ"מ לפעמים ע"כ דיולדת לחדשים שלמים מיום ליום אף שהוא בחודש הח' או בהחודש העשירי ואף ביולדת למקוטעין כגון בו' חדשים שלמים ואיזה ימים או בח' שלמים ואיזה ימים יוכל להיות אף שהלידה בהחודש הח' או הי'. דאל"כ לא משכחת לה מקוטעין אלא בעיברה בתחלת החודש דאם נתעברה באמצע חודש ותילד אותו לע' חדשים פחות איזה ימים יהיה חודש העשירי למ"ד שיפורא גרים. ועוד י"ל דבאמת לא נתעברה בחג אלא כגון בר"ת חשוון דשפיר הולידה בפסח. אך מ"מ י"ל דלמה נקיש הברייתא תנא אותה שנה מעוברת היתה ומשמע דק"ל ע"ז אם לא דנימא דמעוברת היתה. אך מדברי התוס' ז"ל משמע בהדיא דע"כ לא ס"ל כן דכתבו שם ד"ה אלא דקאי בחג כו' ולמאי דמסקינן דיולדת לז' יולדת למקוטעין לא הוה צריך לשנויי דשנה מעוברת היתה דכי מדלית נמי ימי טומאה טבלה נמי בליל חמישי לחג ואפשר דילדה ביום אחרון של פסח אלא משום דאמרינן בסדר עולם כו' דבט"ו בניסן נולד יצחק כו' עיי"ש. ואם נימא כהר"י מינץ והרמ"א ז"ל אכתי י"ל גם בשלא היתה מעוברת וטבלה ליל חמישי לחג וילדה ט"ו ניסן דאיכא בחודש ראשון י' ימים ובז' ט"ו יום וחמשה חדשים שלמים באמצע. אע"כ דהתוס' ז"ל לא ס"ל כן. וכ"כ רבינו חננאל בפירושיו שם ד"ה ואוקימא בחג בתשרי ואותה שנה מעוברת היתה כו' אמר מ"ז אפילו למ"ד יולדת לט' אינה יולדת למקוטעין כו' היולדת לז' יולדת למקוטעין דקיי"ל ביום שבישרה המלאך אותה שעה פירסה נידה וישבה ז' ימים בנדתה וילדה בפסח. נמצא שילדה לז' חדשים פחות ז' ימים. והרי מבואר דס"ל ז"ל דגם למסקנא ע"כ צ"ל דמעוברת היתה וכנ"ל. שוב ראיתי במהרי"ט ח"ב (סי' טו) שהשיג על מהר"י מינן הנ"ל מהך דכתובות ור"ה הנ"ל והביא ג"כ מדברי התוס' ז"ל כמו שכתבתי למעלה עייש"ה

(ג) וראיתי בשי"ת שאילות יעבץ ח"ב (סי' קי"ב) שהאריך שם בענין זה והשיג על המהרי"ט ז"ל ותירץ כל קושיותיו בהא דהקשה מכתובות וכ"ת דמעברא כשהיא קטנה וילדה כשהיא נערה כו'. כתב ע"ז ולענ"ד י"ל ע"ז משום דמלתא דלא שכיחא היא קאמר תלמודא הכי ופריך דהו"ל למינקט מאי דשכיח. תדע דהא פריך נמי החם וקטנה מי מעברא ומאי קושיא והא דורות ראשונים לא בלבד עיברו אלא הולידו גם ילדו וחיו זרע כו' אלא ודאי ממלתא דשכיחא קמיירי. ותו ערבך ערבא צריך דלמא הנך שית דנערות נמי אינן אלא מקוטעין מדלא אמר בהו ויום א' כו' עייש"ה. ולא זכיתי להבין דבריו הק' ז"ל דכתב דמשום דמלתא דל"ש היא פריך תלמודא. וכי מש"ה יקשה על רבא דמבעיא ליה אי יש בגר בקבר וכי לא מצינו כה"ג בש"ס איבעיות אף בדבר רחוק מזה. וכי משום זה יקשה על רבא דמבעיא ליה אם יולד לפעמים בז' למקוטעין. ומה דהוכיח הגאון ז"ל מהא דפריך נמי התם וקטנה מי מיעברא ומאי קושיא והרי דורות ראשונים ילדו ג"כ אע"כ משום דמלתא דל"ש היא מש"ה פריך. ותמוהין דבריו ז"ל דהרי בסנהדרין בפ' בסו"מ (דף סט ע"א) בתוס' ד"ה בידוע כו' הקשו מהא דמשמע שם דקטן אינו מוליד וכן בפ' אין בין המודר (דף לה) זאת תורת היולדת בין גדולה בין קטנה ופריך קטנה בת לידה היא ומאי קושיא והא אמרינן לקמן בשמעתין דורות הראשונים היו מולידין בח' שנים. ותירצו שם דבדורות הראשונים שהיו ממהרים להביא שערות היה זמן גדלות מקודם הרבה. והרי בהדיא דגם בדורות ראשונים לאו בקטנותם ילדו אלא דהגדלות היה מקודם. וגם על קרא דזאת תורת היולדת הנ"ל פריך קטנה בת לידה וע"כ לא משום דל"ש היא אלא דלעולם אינם יולדין. ובדורות הראשונים דהולידו ג"כ לא דהולידו בקטנותם אלא דהגדלות היה מקודם כנ"ל

ומה שכתב עוד שם ותו ערבך ערבא צריך דלמא הנך שית דנערות נמי אינן אלא מקוטעין מדלא אמר בהו ויום אחר. גם זה לכאורה תמוה דמוכיח מדלא אמר ויום אחד משמע דלא שלימות הן. והרי שמואל הוא דקאמר לה הך דינא דאין בין נערות לבגרות אלא ו' חדשים ואיהו הא ס"ל בהדיא במס' נדה (דף לח ע"א) דאין אשה מתעברת אלא לרע"א כו' וגם בלידה שלימות בעי ול"ל שיפורא גורם אף אם יודה דיולדת לז' יולדת למקוטעין דילפינן מקרא מ"מ שיפורא גרים ל"ל וי"ל דגם ו"ח דנערות דוקא הוא וכמו שנתבאר למעלה ג"כ מדברי הירושלמי כנ"ל

(ד) ועוד נלפע"ד לכאורה ראיה ברורה דע"כ התוס' ז"ל לא ס"ל כשיטת מהר"י מינץ ז"ל והרמ"א ז"ל הנ"ל דהנה במס' יבמות (דף לז ע"א) איתא ספק בן ט' כו' א"ל רבא לר"נ לימא הלך אחר רוב נשים ורוב נשים לתשעה ילדן וכו' אלא אימא רוב היולדות לט' עוברת ניכר לשליש ימיה והאי מדלא הוכר לשליש ימיה איתרע לה רובא. ובתוס' שם ד"ה רוב היולדות כו' הקשו וא"ת מה מועיל המתנת ג"ח משום הבחנה אכתי יכול לבוא לידי ספק את תנשא מיד ותילד לו' חדשים ויום א' או אפילו ג' ימים דיש להסתפק אם הוא בנו של ראשון ולא נקלט הזרע עד יום ג' או הוא בנו של שני דיולדת לז' יולדת למקוטעין וזהו תימה לומר שתהא האשה צריכה להמתין ג' חדשים וג' ימים דלקמן משמע דג' חדשים דוקא כו'. ואין לומר כיון דהמתינה ג' חדשים כו' דסמכינן ארובא דלט' ילדן כו' אע"כ כל מה שיכול לבוא לידי ספק החמירו חכמים. וי"ל דכ"כ לא היה משתהא הכרת העובר של ראשון עד שליש ימיה מן השני ע"כ. ביאור דברי התוס' ז"ל לכאורה נראה דנקטו קושייתם על הך מימרא דרוב היולדות לט' ולא על עיקר דינא דהבחנה לקמן דף מ"ב משום די"ל דהג"ח דתיקנו חכמים לא משום דבעת הולדה יהיה ניכר אם הוא של ראשון או של אחרון וכמשמעות לשון הגמרא קצת בסוגיא שם אלא דטעם הג"ת משום דאז ניכר הולד. וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפי"א מהל' גירושין הל' י"ח כל אשה שנתגרשה כו' לא תנשא ולא תתארס עד שתמתין צ' יום כו' כדי שיודע אם היא מעוברת כו' עיי"ש והוא כדי להבחין בין זרעו של ראשון לשני ונלמד מקרא לקמן בסוגיא. וכיון דאמר ר"נ כאן דרק רוב נשים עוברם ניכר ע"ז הקשו דא"כ הכרת העובר אינו סימן להבחין דע"כ לא סמכינן בזה ארובא כמו שסיימו בתוס' וא"כ ע"כ עיקר הסימן הוא שבהולדת הולד יהיה ע"כ ניכר למי הוא דאם יולד עד ו' חדשים לנשואי השני ע"כ של ראשון הוא ואם אחר ו' חדשים ע"כ ל שני הוא. וע"ז הקשו שפיר דעדיין עד ג' ימים איכא לספוקי כמבואר בתוס' ז"ל. וע"ז תירצו דכ"כ לא היה משתהא הכרת העובר של ראשון עד שליש ימיה מן השני והיינו דניכר מהעיבור כיון שממתין ג"ח עד הנשואין וגם כשיומשך זמן קודם שליש ימיה מן השני אז אם היא מעוברת מראשון ודאי דיהי' ניכר לכל וזה לא דרק רובם ניכרים אלא דכולם ניכרים וממילא יבחנו בין זרעו של ראשון לזרעו של שני. והא דתיקנו דוקא ג' חדשים כיון דסו"ס לא ע"ז בלבד סמכינן אלא על ההכרה דלאח"כ ולמה תיקנו ג"ח דוקא וכי קים להו לתוס' ז"ל דכ"כ נשתהא העובר שלשה חדשים ושליש ימיה מן השני ועיין במהרש"ל ובמהדורא בתרא מהרש"א ז"ל וי"ל משום דבאמת רוב נשים ניכרין לג"ח והיינו עם ימי הקליטה ס"ה בג"ח ניכרין וגם ביבמה סמכינן ע"ז בלבד כמבואר לפנינו מש"ה תיקנו כך ומשום לא פלוג אלא דלמא לפעמים מיעוטא לא יהיו ניכרים לא אתי קלקולא מזה דלכה"פ עד שליש ימיה מן השני יהיו ניכרים. וכתבתי כ"ז משום שראיתי בחי' מהרש"א מהדורא בתרא שם שרצה להגיה בתירוץ התוס' עד שלשה ימים והיינו דאין לנו לחוש שמשתהה הכרח העובר עד ג' ימים מן השני משום קליטת זרע של ראשון דאפשר דשליש ימיה דקאמר עם קליטה הזרע הוא עיי"ש. ולא זכיתי להבין כונתו הק' ז"ל דמשמע לכאורה דמפרש קושיית התוס' דמאי מהני ג"ת הא בעינן עוד ג' ימים וע"ז יהיה שייך תירוצם לפי הגהתו ז"ל. ותמוה הוא דזה אין כאן מקומם להקשות ולקמן בסוגיא דף מ"ב הו"ל להקשות אלא דלכאורה זה פשוט דשליש ימיה הוא עם הקליטה להכרת העובר אלא דקושייתם הוא משום דלא כולם ניכרין לשליש ימיה ובהבחנה לא סמכינן ארובא כמו שסיימו התוס' ז"ל בהדיא בקושייתם דל"ל דארובא סמכינן דא"כ ל"ל ג"ח כמבואר שם.