שו"ת ברית עולם רפב

ברית שו"ת בדיני אהע"ז עולם יקשה גם לר"ח דקאמר בגמ' עדי נערה המאורסה כו' שיכולין לומר לאוסרה ע"ב כו' והאיך יוכלו לומר כן והא אמרו כמכחול בשפופרת לשיטת רבינו ירוחם ז"ל הנ"ל. וע"כ דר"ת לא ס"ל כן וס"ל כהך דמכות ספ"ק דקאמר ורבנן היכי דייני כו' דגם לקטלא לא בעי כמכחול כו'. וא"כ א"ש קושיית הגמרא אשה חבירה סו' היכי משכחת לה דזה קאי לר"ת ולשיטתו שפיר קשה ובאופן כזה תירץ בנוב"י ז"ל מהדו"ק סו"ס ע"ב לישב הנך שיטות הסוברים דבעדי כיעור אסורה לבעלה עיי"ש וז"פ

(ט) אך בעיקר הדין הוא פלא לכאורה מהך דמס' מכות (דף ז) הנ"ל מפלוגתא דר"ט ור"ע ורבנן דמבואר שם דדייני כשמואל וכן קשה משמואל דפסק כדרך המנאפים [ולא נמצא בזה פלוגתא]. אך נלפע"ד דבאמת לא קשה כלל דהנה בהך דאמרו ר"ט ור"ע אילו היינו בסנהדרין כו' ומבואר בתוס' שם לחד פירושא משום דחיישי למעוטא וכן פי' תוס' חולין (דף ט) יעוש"ה וא"כ בהך דהוי אמרי ראיתם טריפה הרג שלם הרג כו' משום דחיישי למעוטא. וא"כ לפי מאי דקיי"ל דאזלינן בתר רובא לא קיי"ל כותייהו אך בהא דבועל הערוה דהוי אמרי ראיתם כמכחול בשפופרת. ורבנן דדייני בכדרך המנאפים בזה ל"ש רובא אלא מטעם חזקה כמבואר ברמב"ם ז"ל פ"א מא"ב כנ"ל וא"כ ע"כ הא דר"ט ור"ע דבעי דוקא כמכחול בשפופרת ע"כ דלא ס"ל הך חזקה דחזקת צורה כזאת דודאי גמרו תאותן וא"כ מנ"ל באמת בזה לפסוק שלא כר"ט ור"ע דלא מצינו מי שחולק עליהם במתניתין דגם רשב"ג דקאמר אף הם מרבים שופכי דמים בישראל אף לפי מה דקיי"ל כרשב"ג במשנתנו מ"מ לא מוכח דפליג עליהם בבועל את הערוה די"ל דקאי על אינך דברים. ולא נמצא חולק עליהם. אלא מהך דקאמר בגמרא ע"ז ורבנן היכי דייני וכו' דמשמע דקים ליה לתלמודא דרבנן פליגי עליהם גם ע"ז וא"כ מנ"ל לפסוק בזה כהנך רבנן ומש"ה פסקו רב נטרונאי ורבינו ירוחם ז"ל כר"ט ור"ע להקל בדיני נפשות. וגם מהא דשמואל דפסק במנאפים כדרך המנאפים ג"כ לא קשה כלל. די"ל דהנה באמת שמואל לא הזכיר כלל בדבריו לענין קטלא אלא דרש"י ז"ל ועוד כמה רבוותא ז"ל פירשו כן דקאי לענין קטלא ומלקות. אך באמת י"ל ג"כ דלא ע"ז קאי שמואל ואדרבה לולא דבריהם הק' היה נלפע"ד לכאורה די"ל דלשון הגמרא משמע קצת דדברי שמואל לא לענין זה דדין קטלא מיירי מדבעי בגמרא ורבנן היכי דייני ומשני כשמואל. ומאי קמבעיא ליה כלל כיון דמפורש בהדיא דכדרך המנאפים קטלינן ליה ולמה לא מיבעיא ליה לענין שאר דברים שם ורבנן היכי דייני אלא דזה מפורש בכ"מ דאזלינן בתר רובא וכמו כן במנאפים מבואר בדברי שמואל. אלא די"ל דבאמת שמואל לא ע"ז קאי ואדרבה בהך דמס' מציעא (דף לא) שם לא מיירי כלל אלא מדיני איסור וקמ"ל שם דאף דבמנאפים כשיראו כדרך המנאפים די והוה כודאי גמרו הדבר ויכלו להעיד ע"ז ומהני עדותן וא"כ ה"א דלהעלות מין על שאינו מינו כיון דודאי יגמרו הוה כעושה בידים ואסור קמ"ל דאינו אסור אלא כמכחול בשפופרת אבל מ"מ הא דקאמר שמואל במנאפים עד שיראו כדרך מנאפים היינו לענין לאוסרה על בעלה דקמ"ל דכיון דראו כן הוה כעדות ברורה לענין לאוסרה ולא לענין קטלא קאי. וזה דמפרש בגמרא דמס' מכות (דף ז) דבועל הערוה היכי הוי עבדי היינו ר"ט ור"ע ומשמע ליה להגמרא דרבנן פליגי עליה וע"ז קאמר ורבנן היכי דייני ומשני כדשמואל והיינו כמו דפסק שמואל לענין לאוסרה על בעלה כן הוי דייני רבנן לענין קטלא אבל לענין הלכה שפיר פסקו רב נטרונאי ורבינו ירוחם ז"ל דלענין קטלא בעינן דוקא כמכחול בשפופרת וכנ"ל. וכן משמע בהדיא בלשון רבינו ירוחם ז"ל שם דמפרש בהך דשמואל דקאי על לענין לאוסרה יעוש"ה בלשונו הקדוש ז"ל ודוק. ומאפס הפנאי לא ראיתי לעיין עוד בזה ועדיין צריך בירור בכ"ז והנני ש"ב ידידו ואוהבו דו"ש והצלחתו תמיד: סימן פח לכב"ד ש"ב הרב הנ"ל בענין הנ"ל

(א) מה שהשיג על דברי שכתבתי לתרץ קושייתו על הבעל ה"ג הנ"ל ע"פ סברת הטוב"י לישב קושיית הרא"ש ז"ל על הבה"ג היינו דבקיבל עליו התראה די כשיראו כדרך מנאפים משא"כ בלא התראה בעינן כמכחול כו' ושפיר מקשה לריבר"י אשה חבירה דמקטלה היכא משכחת לה כיון דלא היה התראה א"כ ע"כ גם לקטלא בעינן כמכחול ויוכלו לומר לאוסרה ע"ב באנו. וע"ז תמה כבודו דהקושיא הוא לר"י בר"י ולדידיה גם בע"ה דבעי התראה מ"מ לא בעי שיקבל עליו התראה וא"כ ליכא לחלק בין לאוסרה בין לקטלא. אני תמה על ידידי ואיני יודע לפרש כונתו בזה וכי בה"ג כתב דינו אליבא דריבר"י הלא הבה"ג הלכה הוא דקפסיק דבלהורגה די כדרך מנאפים ובלאוסרה צריך כמכחול וי"ל דה"ט משים דבלהורגה קיי"ל דצריך לקבל עליו התראה מש"ה בדרך מנאפים ראיה דגמרו תאותן ובלאוסרה דלא היה התראה ע"כ צריך כמכחול ונתישב קושיית הרא"ש ז"ל עליו כסברת הנוב"י ולריבר"י דס"ל דגם לקטלא לא בעי קבלת התראה י"ל דבאמת ע"כ ס"ל דצריך לראות כמכחול בשפופרת גם לקטלא היכא דלא קיבל עליו התראה. אבל על הבה"ג ל"ק קושיית הרא"ש כנ"ל וגם קושיית כבודו לא קשה כלל דשפיר מקשה באשה חבירה דמקטלה היכא משכחח לה הא דכלו לומר לאוסרה באנו ומש"כ דפסק כר"י מ"מ י"ל דס"ל דבעי קבלת התראה כמשנ"ל

ובאמת דבהא דס"ל לריבר"י דגם בע"ה לא בעי קבלת התראה תמוה לי מאד בדברי התוס' סנהדרין מ"א שם ד"ה באשה חבירה ולא בעי ר"י שיתיר עצמו למיתה א"נ חבר כאילו התיר עצמו ותירוץ השני תמוה מאד דהרי מבואר בהדיא בסוגיא שם (דף עב ע"ב] דגם בע"ה לא בעי ר"י בר"י קבלת התראה דמוקי שם ברייתא דרודף כריבר"י ושם מיירי גם בע"ה דסתמא קתני וגם לא מוקי שם דמיירי בחבר רק ר"י בר"י היא דמשמע בהדיא דגם בע"ה לא בעי קבלת התראה וכפירש"י ז"ל. ותירוץ א"נ בתוס' (מ"א) שם תמוה מאד. ומצאתי בעה"י קושיא זו בהגהת הגאון מוהרצה"ח ז"ל שעמד בזה. ולכאורה היה נראה לישב קצת שלא יהיה תמוה כ"כ דהנה בסוגיא שם (דף עב ע"ב) בברייתא דרודף שם דמסייע ליה לר"ה דא"צ התראה מבואר דאומר לו ראה שישראל הוא ובן ברית הוא והתורה אמרה שופך דם האדם כו' והרי היה שם התראה ומאי מסייע ליה לר"ה וא"ל דהתראה זו מצד הסברא כדי להבחין בין שוגג למזיד ולא דנלמד מקרא כמו שכתבו בתוס' (דף מ' ע"ב) ד"ה מניין דהרי מסייע ליה לר"ה דבקטן רודף נהרג ושם ל"ש ג"כ להבחין בין שוגג למזיד. שוב ראיתי במהרש"א שפירש באמת כן שהוא להבחין בין שוגג למזיד. וצריך ביאור בדבריו ז"ל. ולכאורה י"ל עוד דס"ל להגמרא דמסייע מזה לר"ה דא"צ התראה דמשום דבכ"מ בעינן התראה וגם קבלת התראה דצריך שיאמר ע"מ כן אני עושה וגזה"כ הוא כמבואר במס' סנהדרין (דף מ:) וגם קבלת התראה גזה"כ כמבואר שם (מ"א ע"א) א"ר ואיתימא חזקיה א"ק יומת המת עד שיתיר עצמו למיתה וכיון דכאן ברודף לא נזכר קבלת התראה ע"כ לא ע"ז נכתבו הנך קראי והא דצריך שיאמר לו ראה שישראל הוא כו' לא דצריך התראה מצד הדין אלא מצד הסברא לרווחא דמלתא צריך שיאמר לו אולי יפרש ממנו. וא"כ י"ל דלבתר דשני ליה ריבר"י הוא דתבר א"צ התראה י"ל בזה. דהנה בכאן יש לדקדק למה לא נקיט כמה מקראות הנכתב בתורה על חיוב מיתה בשפיכות דמים וכבר עמד בזה בהגהות הגאון מוהר"צ ז"ל הנ"ל ותירץ שם דכאן מתרה בו דהרואה עצמו מותר להרגו ודמו של רודף הותר לכל אדם וזה לא נשמע רק מקרא זה עיי"ש. ולפי"ז י"ל דר"י בר"י דס"ל חבר א"צ התראה ס"ל דקבלת התראה א"צ כלל בשום אדם אף בע"ה ולא ס"ל כלל הך דרשא דרבא ואיתימא חזקיה (דף מא) שם וי"ל דקרא דיומת המת דריש להא דרשעים