שו"ת ברית עולם רעו

גירושין דלמלאכות אלו דמשועבדת ואינה יכולה לסלק עצמה בשום אופן דהוה כאינו שלה כנ"ל. לא נכנס כלל לכלל הנדר ועל מעשה ידיה דיכולה לסלקו בזוזי דנקרא שלה וברשותה שפיר חל הנדר על ידיה נגד זה אלא דאלמוהו רבנן לשיעבודו. וממילא כשיגרשה שהכל שלה חל איסורה בכל מלאכה כיון דהנדר חל על מה שהוא שלה וברשותה וחל על הידים שהוא בעולם ובמה ששייך לה ובעת ששייך לה ועיין בר"ן ר"פ המדיר ובהגהת הב"ח ז"ל שם ודוק בסברא זו כי לפע"ד נכון הוא וא"ש דברי המהרי"ט והט"ז ז"ל, ובסברא הנ"ל י"ל דאף אם נימא דגם בתשמיש ורחיצה הנדר חל אלא משום דאלמוהו רבנן לשיעבודו מ"מ י"ל כיון דבתשמיש ורחיצה הוא שיעבד בגוף דוקא כנ"ל וכיון דאלמוה רבנן לשיעבודו דלא ליחול ממילא דאינו חל כלל ובשלמא בקונם מעשה ידי י"ל כמש"כ הרשב"א ז"ל דאלמוהו דלא ליחול על מעשה ידיה אלא על הידים כנ"ל משא"כ בשיעבוד הגוף כיון דלא חל משום דאלמוהו לשיעבודו סו"ס ליכא נדר כלל. וסברא זו כתב בס' אבני מלואים (סי' פא) לתרץ כן קושיות הפרישה על הטור הנ"ל יעו"ש. ומכל הלין טעמים נלפע"ד דיש לישב ולקיים דברי רבותינו המהרי"ט והט"ז ז"ל הנ"ל דבתשמיש א"צ להפר כלל גם על אחר גירושין וכן י"ל ברחיצה. אך לענין דינא הרי מרן הש"ך ז"ל חולק עליו והסכים להפרישה ולפי מה שכתב הפנ"י והצל"ח משמע דגם הרמב"ם ז"ל ס"ל כן וחלילה לי להכניס ראשי בין ההרים הגדולים להיות כמכריע לדינא. אך אם הבעל אמר תשמישי עליך לכאורה נראה דא"צ להתיר כלל גם לאחר גירושין כיון דמלבד סברת המהרי"ט והט"ז ז"ל איכא עוד טעמא דהרשב"א ז"ל דהוה על דבר מצוה ובזה לא חל כמו שנתבאר למעלה באריכות. כ"ז כתבתי לפלפולא בעלמא ואם ח"ו שגיתי ה' הטוב יכפר בעדי ויאיר עיני בתורתו: סימן

פה

(א) ודע דמדברי הרשב"א ז"ל דנדרים דף ט"ו הנ"ל שהזכרתי בסימן הקודם תמוה לי טובא בדברי הב"ח ז"ל והפרישה בטור יו"ד (סי' רלד) בהא דאמרה קונם תשמישי על כל העולם וכו' דיפר חלקו והקשה ב"י דאיפכא הו"ל למימר קונם תשמיש כל העולם עלי דהא לשון קונם תשמישי וכו' ל"מ כיון שמשועבדת לי' ועוד הקשה במה דסיים הטור דלאחר גירושין אסורה לו ג"כ והא דברים שבינו לבינה מותר אפילו לאחר שתתגרש עד שתנשא לאחר. וכתב המהרש"ל ז"ל לישב קושיא שני' כיון דלאחר גירושין אסורה לכל העולם גם הוא נכלל ביניהם עיי"ש. וכתב ע"ז הפרישה והב"ח ז"ל דבזה מתורץ גם קושיא הראשונה דשפיר חל הנדר עליו אף שמשועבדת ליה מטעם שהוא כולל ועיין בט"ז שם ס"ק נ"ט שהשיג עליהם ז"ל והש"ך ז"ל פסק כהב"ח והפרישה ובנקה"כ דחה קושיית הט"ז יעו"ש. ומהנ"ל קשה ובא דהרי ברשב"א ז"ל מבואר בהדיא דל"מ כולל בזה לאפקועי משיעבוד ולהנ"ל יש הוכחות מהנך סוגיות הנ"ל ומהתימא שלא הזכירו דברי הרשב"א ז"ל בחי' הנ"ל. וכן משמע בהדיא ברא"ש ור"ן ותוס' ז"ל והנ"י ז"ל שם בנדרים (דף צ ע"ב) שפי' בהדיא כגון שאסרה על עצמה תשמיש היהודים וכמו שכתב הב"י והש"ע סעיף ס"ח וכן מורין לשון הרמב"ם ז"ל פי"ב מנדרים הל' ג' עיי"ש. שוב מצאתי בגליון מהרש"א ז"ל ביו"ד שם שהעתיק דברי הרשב"א ז"ל הנ"ל. והקשה עליו דמאי ס"ד ומאי כולל איכא הכא הא על אחרים בל"ז אסורה משום אשת איש ואין איסור תל על איסור וע"כ דלא תל עליהם אלא משום כולל מיגו דחייל על בעלה וכמו שכ' במס' נדרים (דף ל ע"א) שם ד"ה יפר חלקו עיי"ש והאיך נאמר דחל עליו במיגו דחל עליהם. ויותר הו"ל להקשות על הפרישה והב"ח והש"ך ז"ל דס"ל באמת דשם הוא משום כולל הוא דחייל אף באומרת תשמישי על כל העולם. אולם דברי הרשב"א ז"ל נלפע"ד דיש לישב לכאורה די"ל דאם היה מועיל כולל לאפקועי משיעבוד שפיר שייך בהך דנטולה אני וכו' דין כולל והוא די"ל דהא אמרה נטולה אני מן היהודים מיירי דלא דאסרה רק תשמיש אלא דאסרה כל הנאתה מן היהודים וכן משמע לשון נטולה אני מן היהודים דהיינו שלא תהי' מעורבת עמהם בשום דבר ואוסרת כל הנאות ממנה עליהם. ולפי"ז שפיר י"ל מיגו דחל איסורה משאר הנאות על היהודים חל ג"כ על תשמיש בכולל דתשמיש ג"כ בכלל שאר הנאות. וכן מבואר להדיא בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל וז"ל ופי' נטולה אני מן היהודים שהיא אסרה הנאת עצמה על כל היהודים ויהיו כולם מודרים הנאה ממנה והרי בהדיא דפירש כן למתניתין ולפי"ז שפיר שייך כולל על כל היהודים וי"ל דזה דחקו להרמב"ם ז"ל לפרש כן דמפרש דאסר הנאתה עליהם. וקשה האיך חל עליהם וצ"ל דאסרה כל הנאתה עליהם וחל בכולל. וא"כ י"ל דמש"ה תל גם על בעלה בכולל מיגו דחל על האחרים חל עליו ומש"ה פי' הרשב"א ז"ל דאף דשייך בזה כולל מ"מ ס"ל ז"ל דלא מהני כאן לאפקועי משיעבודו. אך על הפרישה והב"ח והש"ך ז"ל קשה טובא דשם מבואר בהדיא בטור וש"ע דאסרה תשמישה מהיהודים ומאי כולל איכא הכא. [וע"כ צריך לדחוק ולומר דלשיטתם ז"ל דהוא משום כולל י"ל כיון דבאמת גם עליו חל דקונם מפקיע אלא משום דמשועבדת ליה ואלמוהו רבנן לשיעבודו דבעל הוא די"ל דלא נאסור אותו מתשמישה. אבל מיחל חייל עליו כשיטת הפרישה והש"ך ז"ל דלאחר ג גירושין אסור כמבואר בסימן הקודם ולשיטתם אזלי וא"כ חל על האחרים בכולל ולהם אסורה תיכף ומיגו דחל על אחרים חל גם עליו שיאסר מתשמישה תיכף אף שמשועבדת ליה. אך זה דוחק גדול] וביותר דמהרשב"א ז"ל קשה טובא דפירש בהדיא דלאפקועי משיעבוד לא מהני כולל. ולכה"פ הו"ל להזכירו

ועוד יש להקשות מהא דפ' אע"פ (דף נט) שם אר"א קונמות קא אמרת שאני קונמות כו' ובתוס' ד"ה קונמות הקשו א"כ כל אדם יפקיע כל ממונו מבע"ח ע"י קונם ותירצו דה"נ אלמוה לשיעבודא דבע"מ וכו' עי"ש. ולפי דברי הפרישה והב"ח והש"ך ז"ל יקשה דהא יכול לאסור בקונם על כל היהודים וחל גם אבע"ח בכולל ומפקיע משיעבודו. ואף די"ל דזה לא יעשה שיהיה מודר הנאה לכל העולם וכמו שכ' סברא זו הרא"ש ז"ל שם יעו"ש מ"מ יקשה דהא יכול לאסור הנאתו עוד על אדם אחד בכולל עם הבע"ח ומיגו דחייל אשני חייל אבע"ח. ועוד יש להקשות מהא דתניא בנדרים (פ"א ע"ב) ושלא אשמש מטתי יפר משום דברים שבינו לבינה ומקשה בגמרא ה"ד אלימא דאמרה הנאת תשמישי עליך כו' הא משועבדת ליה ומאי מקשה דלמא מיירי באמרה שלא אשמש מטתי לשום אדם וחייל אבעל בכולל אף שמשועבדת ליה כנ"ל אך זה יש לדחות דאי מיירי באסרה גם על שאר אנשים הו"ל יפר חלקו כו' ודוק. אך מהנ"ל קשה טובא ויש לפלפל וצע"ג בזה

וכן משמע במרדכי ר"פ המדיר דחילק בשם ר"י דהיכא דאינו אוסר רק להמשועבד אבל המקדיש לא נאסר בזה אמרינן אלמוהו משא"כ היכא דאוסר אכ"ע וגם המקדיש נאסר כמו באצטלא דמלתא דפרסוה אמיתנא בזה לא אמרינן אלמוהו וכ"כ הב"ח כיון דלא אסר אכ"ע אלמוהו והובא בחו"מ (סימן קי"ז) ומשמע בהדיא דאף אם אסר עוד לכמה אנשים כיון דלא אסר אכ"ע והמקדיש לא נאסר אמרינן אמרינן בזה אלמוהו לשיעבודו והרי דלא אמרינן בזה דחל בכולל. וכן מוכת מהא דנדרים (דף מו:) במודר הנאה מחבירו ויש לו שם מרחץ וכו' אם אין לו בהן תפיסת יד מותר וכו' וכתב שם הר"ן ז"ל בשם ר"ת ז"ל לחלק דבקונם כללי דדמי להקדש מפקיע גם משיעבודו של חבירו משא"כ בקונם פרטים דאלמוהו רבנן לשיעבודו. והרי שם אסר כל הנאתו על חבירו ולא תל על המרחץ בכולל. וביותר תמוה דהנה ביו"ד (סי' רכא) כתב הש"ך ז"ל ס"ק מ"ג בשם הרא"ש ז"ל והטור ז"ל דאף בקונם כללי אינו מפקיע משיעבודו ול"ד להקדש. והרי אף אם נימא דקונם כללי ל"ד להקדש מ"מ כיון שאוסר בכולל לכל העולם הו"ל למימר לכה"פ דמפקיע משיעבודו של חבירו מיגו דמל על אחר שאין לו שיעבוד ע"ז אע"כ דלהרא"ש והטור ז"ל לא ס"ל דכולל מהני להפקיע משיעבודו כנ"ל וא"כ האיך כתב הש"ך ז"ל בעצמו בסי' רל"ד הנ"ל בטעם הטור דחייל אף באוסרת תשמישה על