שו"ת ברית עולם רעב

לומר איני ניזונית ואיני עושה וי"ל וכו' והריטב"א ז"ל תירץ דנהי שיכולה לפטור א"ע שלא תעשה בצמר אינה יכולה לפדות ידי' משעבודו של בעל שהן משועבדות לו לשאר מלאכות וכיון דמשועבדות ידי' לבעל לשארי מלאכות. אפילו למעשה ידי' אין לה כח להקדישן כו' וכתב שם עוד ודע דמהריטב"א ז"ל יש להוכיח מה שנסתפק הרב קול יעקב על מי שהיו לפניו ב' בהמות ואמר הרי אלו עולה ונמצאת אחת מהן בעלת מום וכו' מי אמרינן כיון שעל אותה בהמה לא חל הנדר אף על האחרת לא חל דהו"ל נדר שהותר מקצתו וכו' א"ד ע"כ לא אמרינן נדר וכו' אלא כשחל הנדר מעיקרו ושוב הותר ע"י פתח אמנם אם מעיקר אין מקום לחול על מקצתו כלל בכה"ג אפשר דקרינן בי' ככל היוצא מפיו יעשה ומתוך דברי הריטב"א ז"ל משמע דלא חל כלל ופלפל שם דאין להוכיח מר"פ המדיר דהמדיר את אשתו מליהנות לו דלרש"י ז"ל הנאת תשמיש בכלל אלא דלא חל דמשועבד לה ואמאי לא נימא כיון שבטל מקצתו בטל כולו היינו משום דמדינא באמת חל גם אתשמיש דקונמות מפקיע אלא דאלמוהו רבנן לשיעבודה א"כ בשאר הנאות חייל שפיר יעו"ש וא"כ א"ש כל הנ"ל. ויש לישב בזה בכ"מ בהאי סוגיא. אך לפי"מ שנתבאר למעלה דכיון דבתשמיש דמשועבד לה בגופו ומדאורייתא אין הקונם יכול להפקיע ולא תל כלל מדינא כנ"ל. א"כ הדר קשה מהא דפ' המדיר אמאי לא נימא כיון דבטל הנדר גבי תשמיש בטל גם גבי שאר הנאות דכיון שהותר מקצתו הותר כולו וכש"כ להט"ז ז"ל דבשיעבוד הגוף גם ברחיצה לא תל דקשה בזה וגם בהא דיקדשו ידי לעושיהן ובקונמות דיפר שמא יגרשנה ומקודם לא תל דאלמוהו רבנן לשיעבודו דבעל ולדברי הט"ז ז"ל דלא חל כלל הקונם משום דשיעבוד הגוף הוא קשה נימא כיון דהאשה הדירה ממעשה ידיה תומ"י מעכשיו עד עולם וכיון דלא חל קידם גירושין כלל הוה כהך דנדר שלא לאכול בשר ואירע בו שבחות ויו"ט דכיון דבטל גבי שבת בטל כולו כ"כ כאן נימא נדר שבטל מקצתו בטל כולו אך אם נימא לחלק בין היכא דחיובא מה"ת וכיון דכל המלאכות שהאשה חייבת הוא מדרבנן י"ל דהקונם מפקיע זאת. אך בהא דהמדיר את אשתו מלהנות לו דתשמיש בכלל ותשמיש דנתחייב מה"ת וגם שיעבוד הגוף להנ"ל דאינו חל כלל הקונם קשה טובא נימא נדר שבטל מקצתו בטל כולו ומצאתי ג"כ בהגהת הרש"ש שעמד בהך דר"פ המדיר בזה יעו"ש ויש לפלפל קצח ע"פ המבואר בת' הריב"ש ז"ל (סי' רצא) הובא בש"ך יו"ד (סי' רכט סק"ו) יעו"ש וצ"ע

ואולי דס"ל לרש"י ז"ל כהנך רבוותא דס"ל דבזה ל"ש נדר שהותר מקצתו הותר כולו ורש"י ז"ל הוא דס"ל דהמדיר את אשתו מליהנות לו גם תשמיש בכלל. ואולי י"ל עוד דס"ל לרש"י ז"ל דבעינן שיחליף דבריו דהיינו שאילו היה יודע כו' היה אומר בלשון אחר וי"ל דהיינו אם לא היה מחליף שפיר נקרא ככל היוצא מפיו יעשה, א"כ ג"כ בהדיר אשתו בהנאתו אף אם היה יודע דעל תשמיש לא חל היה אומר ג"כ שלא תהנית לי כיון שרוצה לאוסרה מכל הנאות שבעולם ממנו ולפר"י הנאה לא מיקרי רק מזונות ולא תשמיש וא"כ י"ל דגם לרש"י ז"ל בודאי דשייך לשון הנאה גם ברוצה לאסור רק משאר הנאות ולא היה מחליף דבריו מש"ה לא אמרינן בזה נדר שהותר מקצתו וכו' משא"כ בדבר שאוסר ולא חל רק על מקצת זמן ומכש"כ בתשמיש דהלשון אינו סובל דנימא דרוצה לאסור רק אחר גירושין וצע"ג בזה

והיוצא מזה דלכמה רבווחא אם אסרה מתשמיש או מש"ד מעכשיו עד עולם אם נימא דבעודו משועבד לו לא חל כלל א"כ גם על אחר גירושין אינו חל וא"כ א"ש בהך דיו"ד (סי' רלד סעי' סז) בנדרה ואמרה תשמישי עליך בודאי דסתם כונת הלשון אסרה עליו בודאי מעכשיו בעודה תחתיו וגם עד עולם בכלל וכן בסעיף ע"ג בנדרה שלא לרחוץ פניו ידיו כו' אף אם נימא דבקונם חל על דשלב"ל וחל על אחר גירושין כפסק המחבר באהע"ז (סי' פא) כנ"ל מ"מ שפיר כתב הט"ז לשיטתו דבדבר שיעבוד הגוף אין הקונם חל וא"כ דבעודה משועבדת ליה לא חל כלל ממילא א"צ להפר גם על אחר גירושין דבשלמא היכא דחל אלא דאלמוהו רבנן לשיעבודו בזה י"ל דלאחר גירושין תיאסר. משא"כ כיון דלא חל כלל ממה תאסר. ולומר כיון דאסור מעכשיו וגם לעולם תיאסר אח"כ משום נדרה דאסרה גם על אח"כ זה אינו דנדר שבטל מקצתו בטל כולו ושפיר מקשה בנדרים פ"א והא משועבדת ליה ולא חל כלל וא"צ להפר כלל. ולפי מה שכתבתי די"ל דדוקא בדבר שיעבוד מה"ת אין הקונם יכול להפקיע יש לישב בהא דרחיצה וצע"ג בזה *) ולפנינו יתבאר עוד בעז"ה בישוב דברי הט"ז ז"ל: *)וראיתי בשו"ת הרדב"ז (סי' סח) שנשאל במי שאנס אשה ואסר הנאתה עליו וכתב דלא חל הנדר משום עשה דולו תהיה לאשה כו' והקשה מהא דמהדיר את אשתו כו' והא משועבד לה ולא יחול הנדר ותירץ דאפשר לגרשה והביא ראיה מכהן שאנס אשה ועבר וגרשה דלוקה שאינו יכול לקיים העשה לתקן הלאו ואמאי לוקה יאסר הנאתה עליו ונדחה העשה למפרע מעליו אלא ודאי לא יועיל איסורו לדחות העשה כו'. ומצאתי בהגהת הלבוש עם התיקונים ממפרשי הים ז"ל בפ' המדיר שם שחמה על הרדב"ז ז"ל וכו' ונוראות נפלאנו שלא זכר דברי הש"ס כאן ותוס' אלו וגם הש"ס מכות (דף טו) כגון שהדירה ברבים וכו' ותוס' שם פ' וסיימו שם ובלא ספק תלמיד טועה כתב דברים האלה בשמו וצע"ג. ולכאורה לפע"ד לא זכיתי להבין תמיהתם ז"ל דהלא ברדב"ז שם מבואר בהדיא דלא דאסר הנאתו עליה אלא דאסר הנאתה עליו דבזה אם נדר מאשה דעלמא היה חל אף על תשמיש כמבואר בהדיא במתניתין בפ' אע"פ (דף סא ע"ב) דבש"א שתי שבתות כו' והרי דחל והיינו באסר תשמישה עליו כפירש"י ז"ל שם ומ"מ באנס אשה כתב הרדב"ז ז"ל דלא חל הנדר משום דמחויב בהמצוה ולאו כל כמיני' לאפקועי בנדרו המצוה המוטלת עליו מה"ח ואף דנדרים חלים עד"מ הרי הרגיש זאת ברדב"ז שם וסיים ע"ז וא"ח מ"ש מהא דנדרים חלים על דבר מצוה ותירץ דל"ק דהנך הוה מצות שבין אדם למקום כו' אבל בנדרים שבין אדם לחבירו לא חל. ומה שכתב שם הגע עצמך שהיה חייב לחבירו מנה ואמר פלוני מודר מנכסי כלום תל כו'. זה לדוגמא בעלמא נקיט וה"ה אם היה אופן לאסור על עצמו ג"כ אינו יכול כיון שמחויב מה"ת לקיים המצוה לחבירו אינו יכול בנדרו להפקיע והטעם נראה דהא דנדרים חלים עד"מ הוא מדכחיב לה' לא יחל דברו וזה דוקא בנוגע לה' לבדו משא"כ במה שהטילה עליו התורה ליתן לחבירו לאו כל כמיני' לאפקועי בנדרו והקשה ע"ז מהא דמדיר אשתו כו' אמאי חל הנדר היינו דקשה מהא דמבואר במתניתין דגם בתשמיש חל הנדר כדתנן בפ' אע"פ (דף סא) דלב"ש שתי שבתות כו' הרי דמ"מ חל הנדר והיינו דאמר תשמישך עלי ולשיטתו קשה דגם בזה לא יחול הנדר דהוה מצוה שבין אדם לחבירו ותירץ דש"ה דיכול לגרשה בע"כ ול"ש לומר דמשועבד למצוה זו ודוק. והוכיח עוד מכהן שאנס אשה וגרשה דלוקה ואמאי יאסר הנאתה דהיינו שיאמר תשמישך עלי אע"כ דגם זה ל"מ ול"ק מהא דמכות (טו) דמדירה עד"ר דהרי דמהני נדרה היינו דשם מיירי שכבר גרשה ואינו מוטל עליו מצוה לשיעבודה אלא משום דלא יוכל לשלחה כל ימיו דדרשינן כל ימיו בעמוד וחזור והיינו לתקן הלאו שעבר וזה אינו מטעם מצוה שמחויב לה אלא דבזה יתקן הלאו שלו והוה כנדר ממצה ואמר קונם מצה עלי דחל עד"מ ודוק. והא דהוכיח ברדב"ז שם מכהן שגירש דאמאי ליקוה יאסר הנאתה כו' הרי דייק שם בדקדוק לשונו הזהב דיאסור הנאתה ונדחה העשה למפרע והיינו דכיון דלמפרע נפקע המצוה דלא תוכל להיות אצלו כל ימיו לא עבר כלל וע"ז הוכיח שפיר דלאו כל כמיניה לאפקועי למפרע כל המצוה שמחויב לה משא"כ אח"כ שפיר יוכל לאסור עליו ועיין במכות שם בפירש"י ז"ל ובתוס' ובהגהת הב"ח ז"ל ודוק. ובזה יש לישב מה דכתב בס' בית הילל (סי' רה סק"ב) דבזה"ז אינו יכול לאסור אשתו עליו משום חר"ג מה"ג וכבר תמהו עליו בזה דאם באמר הנאתי עליך