שו"ת ברית עולם רסט

עליו ומבאר שם דתרומות ומעשרות משלחן גבוה קא זכו אלא דלאחר שזכו הוה ממונם ובזה חלוקים מחזה ושוק דבתו"ש גם. לאחר שזכו לא מיקרי נכסיו אלא של גבוה אבל תרומות ומעשרות הוה אח"כ ממונם אבל בעת נתינה לאו הבעה"ב נותן להם אלא השי"ת זיכה להם זאת יעוש"ה. א"כ לפי"ז ל"ש כלל בזה דין קנין שמוציא מרשות בעלים לרשותם כיון דלאו של בעלים הוא אלא של גבוה ומש"ה שפיר מהני אף אם באו כאחת ודוק בזה כי לפע"ד נכון הוא ועיין במה שכתב רבינו חננאל בפי' על מס' ב"מ (דף יג ע"ב) מבואר ג"כ כן

(ג) אך עדיין יקשה לכאורה דלפי"ז בשאר קנינין אם היה מונח החפץ בתוך החצר מכבר אף אם ירצה הקונה לזכות מקודם החצר לבד ואח"כ ירצה לזכות בהחפצים המונחים שם ג"כ ל"מ משום דהשליח לא הוציא מרשות לרשות בעד הקונה כנ"ל וא"כ א"ש דברי התוס' חיצוניות המובא בשיטה מקובצת הנ"ל. אך להש"ך ז"ל יקשה דהרי לדעתו ז"ל הא דלא מהני כאחת היינו דוקא אם רוצה לזכות כאחת משא"כ אם רוצה לזכות מקודם החצר ואח"כ בהחפץ מהני אף אם. היה מונח החפץ שם מכבר וכמו שכתב בהדיא (בסי' קצח) יעוש"ה וכמו שהארכתי למעלה ולפי הסברא הנ"ל קשה אמאי מהני אע"כ דלא ס"ל להש"ך ז"ל הך סברא שכתבתי והדר קשה כל הנ"ל להש"ך ז"ל. לכן נלפע"ד לישב ג"כ דברי הש"ך ז"ל ונראה דיש עוד סברא לחלק בין גט לקנין דעלמא דהנה כבר כתבתי למעלה מה דלכאורה קשה לי בכל דיני תצר היאך מהני דהרי חצר היכא דאינו עומד ע"ג הוא מדין שלית והוה כמו מגביה מציאה לחבירו ופליגי במס' ב"מ אם קנה אם לא ולמ"ד דל"ק משום דחב לאחרים ותופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה. ולמ"ד דקנה היינו משום דא"ל מיגו דזכי לנפשו זכי לחבריה כמבואר בתוס' שם יעוש"ה וא"כ בחצר דהוא ג"כ מטעם שליחות אמאי זכי דהרי חב לאחרים ובחצר ל"ש מיגו דזכה לנפשו וכתבתי למעלה די"ל דגבי חצירו ל"ש חב לאחרים דהרי יכול למנוע לשום אדם לכנוס לחצירו וממילא לא יוכלו לזכות בה כנ"ל. וא"כ זה ניחא היכא דהחצר הוא שלו מקודם שזוכה בהחפץ שפיר י"ל דזוכה אח"כ בהחפץ כיון דהחצר כבר שלו ויכול למנוע לשום אדם לכנוס לרשותו ולא הוה חב לאחרים משא"כ אם יזכה בהחצר והחפץ כאחת הרי בעת שזוכה בהחפץ לא יוכל למנוע מלכנוס אדם שם לזכות בה דעדיין אינו חצירו וא"כ האיך יוכל לזכות עם החצר את החפץ מטעם שליחות דהרי הוה תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ומש"ה ס"ל להש"ך ז"ל דלא מהני אלא א"כ רצה לזכות בתחלה החצר ואח"כ החפץ דאז שפיר לא הוה חב לאחרים משום דכבר היה חצירו ולא יוכלו לבוא לחצירו לזכות בו כנ"ל. משא"כ אם קונה בהם כאחת לא מהני והיינו משום דהוה חב לאחרים מש"ה ל"מ מדין שליחות. אך ס"ל להש"ך ז"ל דאם רצה לזכות מתחלה החצר ואח"כ בהחפץ אף אם היה כבר מונח בתוך החצר מהני ובזה לא ס"ל כתוס' חיצוניות הנ"ל כנ"ל

אך כ"ז אם נימא דהקנין חצר משום שליחות אך אם היה עומד אצל החצר בזה מהני ג"כ מדין יד והרי דברי הש"ך ז"ל נאמר אף אם היה עומד שם כמבואר שם א"כ עדיין יקשה. ובשלמא לפ"מ שכתבתי לתרץ דברי התוס' חיצוניות א"ש דשם מיירי כשקונה שלא מדעתו ובזה ל"ש דין יד אלא דין שליחות א"כ א"ש סברתי הנ"ל לישב תוס' חיצוניות הנ"ל משא"כ להש"ך ז"ל ל"ש סברתי אלא היכא דאינו עומד ע"ג אבל בעומד אצלו הדר קשה דמהני מטעם יד אך אולי י"ל דגם יד לא מהני אלא דומיא דידה דבעת דנותן לו הוא כבר ידה מהני קנין משא"כ כאחת ל"מ אך בגט ל"ש זה דשם לא בעינן שים קנין כמש"כ לעיל וד"ל. אך מהרמב"ם ז"ל משמע דלא אמרינן סברא זו דהרי כתב בפ"ו מהל' שכירות ה"ה דחצר המושכר קונה ההפקר להמשכיר אף שהשכירו רו לאיש אחר ומשמע ג"כ דלאו דוקא מדין יד הוא אלא אף אם אינו עומד שם זוכה מדין חצר והיינו מדין שליחות והאיך מהני לגבי שוכר והרי הוה תב לאחרים ואם דהוא חצירו א"כ יוכל למנוע מלכנוס שם זה אינו דהרי אדרבה מושכר הוא לשוכר א"כ השוכר יוכל להגביה וא"כ הוה תב לאחרים היינו להשוכר אע"כ דלא ס"ל להרמב"ם ז"ל סברא זו ונסתר בזה ג"כ מה שכתבתי בזה בסימן נ"ז לענין דין מציאה בביהכ"נ ודוק וצ"ע בזה. אך מ"מ היה אפשר לישב בטעמא דמהני קנין חצר אף דחב לאחרים ובחצר ל"ש מיגו דזכי לנפשיה כנ"ל מ"מ י"ל עפ"מ שכתב הפני יהושע בכתובות (דף פד) בטעמא דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים דלא מהני היינו משום דבזה דחב לאחרים עבירה הוא עושה בזה דחב לאחרינא והוה כמו שליח לד"ע ואשלד"ע עיי"ש וא"כ י"ל דהרי בחצר מסקינן בגמרא ב"מ (דף י) דהוה שלוחו לכל דבר אף לד"ע וא"כ משו"ה מהני קנין חצר אף דחב לאחרים דבזה ל"ש הך סברא דאין שליח לד"ע. אך מ"מ בעיקר מה שחידש הפני יהושע עיין בקצוה"ח סי' ק"ה דהשיג עליו בזה וגם בפנ"י נראה דלא כתב זאת לדבר ברור עיי"ש וצ"ע בזה ואכמ"ל. ולכאורה יש להביא ראי' לסברתי הנ"ל דל"ד גט לשאר קנינין דהרי כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' גירושין הל' א' זה שנאמר בתורה ונתן בידה אין ענין הכתוב אלא שיגיע הגט לה ואחד ידה וכו' או חצירה וכו' ואחד חצירה הקנויה לה או חצרה המושכרת או שאולה לה הכל רשותה הוא ומשיגיע הגט לרשותה נתגרשה. והרי כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהל' שכירות דהזבל נקנה להמשכיר אף אם הי' חצרו מושכר לא' מ"מ קנה החצר להמשכיר וא"כ איירי דלא יוכל החצר לקנות להשוכר אותה מטעם חצירו והאיך מהני בנותן גט לחצר המושכר לה אלא דלפי הנ"ל ניחא דבגט אינה צריכה לקנות בגוף הגט מטעם קנין אלא שיבוא לרשותה ומשו"ה מהני בזה ויעוין בפ"ז מהל' שכירות מה שמישב בלח"מ את דעת הרמב"ם ז"ל דאמאי קונה המשכיר והא שכירות ליומא ממכר הוא. וכן מישב הש"ך ז"ל בחו"מ (סי' שנג) דיש נ"מ דבזבל אין דעתו לזה וי"ל דבגט ג"כ אין דרך לקנות גט בחצר וד"ל אך מפירש"י ז"ל משמע קצת ממה שפירש בהזורק בההוא ש"מ דקנתה הגט באגב משמע קצת שצריך קנין אך גם זה יש לישב ויעוין ג"כ במפרשים בענין זה

ומה שכ' להוכיח מהך דכתב הר"ן ז"ל בגיטין בפ"ד דלענין פרוזבול אם הוא מקנה לו קרקע כ"ש אף שלא בפניו מהני וכותבין עליו פרוזבול הרי דמהני בלא שום קנין חזקה אינו ראיה כלל דהאיך יפרש נגד מה דקיי"ל דלא מהני קנין בקרקע בלא חזקה או שאר קנינין השייכים גביה וכמבואר במס' ב"מ (דף צט ע"א) דבשאלה ג"כ בעי קנין וכן פסק בש"ע חו"מ (סי' קצה ס"ט) דבעינן בזה קנין ועיין בתוס' ב"מ (דף יא ע"ב) ד"ה מקומו מושכר לו ובתוס' מס' ערכין (דף כט ע"ב) ד"ה לא ידענא ומבואר דבעינן ג"כ בשאלה קנין עיי"ש. אלא די"ל דגם בפרוזבול שם מיירי דעשו בעדו איזה קנין חזקה וכדומה וזכי בעדו שלא בפניו וגם לשון הטור וש"ע חו"מ (סי' סז) שם משמע קצת כן דכתבו דמזכין לו ע"י אחר. וי"ל דהאחר יעשה קנין כדינו וגם דבפרוזבול מקילינן בכמה דברים כמבואר בכ"מ ויש לפלפל בזה

(ד) ומה שכתב ידידי להקשות מהא דמקשה בגמרא חצירה מה שקנתה אשה קנה בעלה והיינו לפירות וגם רבא ס"ל כן דמשני שם ע"ז יעוש"ה. ולר"ל דס"ל דאין לו לבעל פירות משעת כתיבה הרי כבר אין לו פירות קודם הגט וא"כ ראיה מפורשת דהלכה דאית לו פירות עד שעת נתינה דאל"כ מה מקשה מה שקנתה אשה קנה בעלה דהא כבר כתב לה הגט. והרי בהרי"ף והרא"ש הובא פוסק דס"ל דאין לו לבעל פירות משעת כתיבה עיי"ש. ידידי. אף כי בהשכל המה דבריו עכ"ז ל"ש להקשות על אותה דיעה המובא שם ברי"ף והרא"ש ז"ל דאין לו פירות משעת כתיבה דהרי לר"ת ז"ל מבואר שם בהדיא בתוס' גיטין (דף עז ע"א) ד"ה בכותב לה ובע"ב שם ד"ה מה שקנתה דלא תליא כלל בפירות אלא אף אם הפירות להאשה מ"מ כיון שלא תוכל למכור לא תוכל לקנות עם החצר כמבואר שם בהדיא א"כ אף לר"ל שפיר מקשה בגמרא מה שקנתה אשה קנה בעלה כו' וי"ל דס"ל לאותה דעה המובא ברי"ף ורא"ש ז"ל. אך כבר קדם