שו"ת ברית עולם רסח

וא"כ שייך בגט כיון שנותן לה גיטה והיא רצונה להתגרש דע"כ כל דברי סובבין רק היכא שהיא ברצונה להתגרש דאי דמגרש לה בע"כ בלא"ה ל"ש סברתי הנ"ל דאותו העת החצר שלה כיון דאין רצונה לזה. אלא היכא דהיא רצתה בהגט אמרינן שפיר דגיטה וחצירה באין כאחד ול"ד זה לשאר קנינין דל"ש זה כאשר יתבאר בעה"י. והנה דין דגיטה וחצירה באין כאחד לא מצינו בש"ס בשום דין קנין אלא בגט מבואר דין זה במס' גיטין (דף כא ודף עז) שם וטעם הסברא נלפע"ד דבקנין דעלמא ל"ש קנין וחצר כאחת כיון דעיקר הקנין צריך דעת הלוקח וגם קנין חצר הוא קנין ככל שאר קנינין דעלמא והיינו שמוציא מרשות מוכר לרשותו ואנו צריכין לזה רצונו וא"כ האיך נאמר שהלוקח יקנה במה שמוציא מרשות מוכר לרשותו כשמניח בחצר השותפין כיון דע"ז אנו דנין ועדיין לא קנה הדבר המונח שם ועדיין ל"ש לו מקום החפץ והמוכר לא הוציאו כלל מרשותו ואדרבה י"ל דנקנה המקום להמוכר באותו העת ואף אם אינו רוצה בזה. מ"מ במה יופקע מרשות מוכר לרשות לוקח. משא"כ בגט דבע"כ הוא והרי ע"כ הוא מגרשה ומקנה לה הגט ותצא מרשותו וממילא קנתה הגט ואינה צריכה לזה שום קנין דהיכן מצינו קנין בע"כ אלא ודאי דאינה צריכה בזה שום קנין. וכן מצאתי בעה"י חילוק זה בין גט לשאר קנינין בס' שואל ומשיב מהדו"ק ת"ב (סי' קטו) והסביר יותר עפ"מ שכתב הרשב"א ז"ל בטעם דגירושין בע"כ היינו כיון דכל עיקר הגירושין הוא להוציא את השיעבוד שהיא משתעבדת לו לכל דבר כדין ומש"ה כשמגרש לה הוה כמבטל ומוציא השיעבוד שלה וזה בודאי יש רשות לכל אחד ואחד דאף דלהקנות לחבירו בע"כ אינו יכול מ"מ להוציא מרשותו יכול אף אם לא ירצה חבירו. וא"כ כיון דכל הגירושין הוא רק להוציא מרשותו וממילא נתגרשה ומש"ה יוכל לגרשה בע"כ. והרי ע"כ דאינה צריכה שום קנין בהגט דל"ש כלל בזה קנין אלא דמ"מ גזיה"כ הוא ונתן בידה שצריך שתבוא הגט לרשותה והיינו דמצריך לה בגמרא גיטין בפ' הזורק שתבוא לרשותה וגם הא דיליף לה בריש פ' הזורק מקרא דמהני חצירה בגט ולכאורה ל"ל קרא אלא כיון דבגט אין ענין כלל לקנין אלא שנצריך שיבוא לידה מגזיה"כ ויליף דמהני ג"כ חצירה. והא דמצריך בגיטין בהזורק בההוא ש"מ דא"ל רבא דליקני לה מקום בחצר ותקנה הגט ופירש"י ז"ל דהוא משום אגב קנתה הגט י"ל ג"כ דלאו משום דצריך קנין בגוף הגט אלא דאי לא תקנה הגט לא בא לרשותה ואנן בעינן ונתן בידה והא דלא פירש"י ז"ל משום קנין תצר יתבאר לפנינו בעה"י. וא"כ שפיר שייך לומר גיטה וחצירה באין כאחד וגם בחצר של שניהם י"ל כן ע"פ סברתי שכתבתי לפי דברי הר"ן ז"ל בנדרים הנ"ל דאמרינן דכיון דמתגרשת והוה שלה אלא דצריך שתבוא לרשותה אמרינן דממילא כשמונח הגט בחצר של שניהן אותו העת הוא שלה כדין השותפין ומונח ג"כ בחצירה. ויש לבאר יותר דלפע"ד בחצר השותפין דכתב הר"ן ז"ל בפ' השותפין דאם אחד משתמש בחצר דהוה אז שלו י"ל דלאו דוקא שאחד מהן מנית את חפץ שלו אלא אף אם מנית דבר שאינו שלו או אף אם הוא אינו מניח כלל אלא שמצוה לאחד שיניח דבר בחצר זה לצורך תשמישו כיון שהוא צריך לאותו דבר הרי הוא משתמש עתה שם ומאי נ"מ אם שלו הוא החפץ או לא כיון שצריך לתשמישו ומלאכתו הוא גם באותו העת הוא שלו לפי' הר"ן ז"ל הנ"ל ולפע"ד ז"פ א"כ גם בגט זה ודאי מה שכתבתי סברתי למעלה היינו דוקא אם תרצה האשה להתגרש בהגט מדעתה דאי בע"כ ל"ש כלל סברתי שאותו עת החצר שלה כיון דאין רצונה בזה כנ"ל וז"פ אלא דכל דברי סובבין אם רצונה להתגרש מש"ה אמרינן שפיר דגיטה וחצירה באין כאחד כיון שעפ"י רצונה הונח שם הגט אף שהבעל הוא המניח הגט מ"מ נעשה פקודתה ותשמישתה לצורכה ובעלה בודאי אינו רוצה שיהיה אז חצירו מש"ה אמרינן שפיר דגיטה וחצירה באין כאחד ושפיר מיקרי דמונח ברשותה כיון דלקנין בגוף הגט אינה צריכה אלא שיהיה ברשותה משא"כ בשאר קנינין שעיקר הקנין הוא עם החצר במה יקנה כיון דמקודם הקנין לא הוה שלו כלל ול"ש בזה באין כאחד כנ"ל: (ב) ולא לבד בחצר השותפין דל"מ לקנות גוף הקנין ול"ש בחצר כזה לעשות גוף הקנין אלא דאף אם היה מונח החפץ בחצר המוכר והמוכר מכר או נתן החצר להלוקח י"ל ג"כ דאינו יכול לזכות בהחפץ עם החצר כאחת וכמו שכתב הש"ך ז"ל (בסי' רב) הנ"ל וכמו שכתב כן בתוס' חיצוניות הנ"ל המובא בשיטה מקובצת במס' ב"מ (דף כה ע"ב) כמו שהבאתי למעלה וכבר כתבתי למעלה מה שיש לעמוד עליו מהא דפ' הזורק וכתבתי לתרץ כיון דגוף החצר שלה שאני אך לפי הנ"ל ל"צ לכ"ז ויתישב לפע"ד כל הקושיות שהקשו גדולי האחרונים ז"ל על הש"ך מכמה מקומות דבגט אמרינן גיטו וחצירו באין כאחד. ולפי הנ"ל יתישב לכאורה לפע"ד די"ל דטעמא דהך מלתא דמש"ה ל"מ בקנין דעלמא אף אם המוכר נותן לו החצר עם החפץ היינו כנ"ל משום דשם צריך החצר לעיקר הקנין והחצר דקונה הוא מטעם שליחות וא"כ אם מונח בתוך החצר מכבר ובאין כאחד הוה כמו שמונח כבר תחת יד השליח והרי אם היה רוצה השליח לזכות בעצמו לא היה יכול כיון שכבר מונח ברשותו כמבואר בחו"מ (סי' פה סעיף ב' ג') יעו"ש בסמ"ע דעיקר הקנין הוא הוצאה מרשות לרשות א"כ גם בעד אדם אחר לא יוכל לזכות טרם שיבוא ליד אותו שקונה בעדו כיון דעיקר הקנין הוא ההוצאה מרשות לרשות כנ"ל. וכאן הוא באותו הרשות שהיה וז"פ לפע"ד ומש"ה א"ש סברת התוס' חיצוניות הנ"ל המובא בשיטה מקובצת הנ"ל דהיכא דהיה כבר בחצירו ל"מ משא"כ בגט דל"צ כלל לדין קנין כמו בכל דיני קנינים אלא שיבוא לידה ורשותה כנ"ל א"כ בזה שפיר מהני גיטו וחצירו כאחת בכ"מ וז"פ לפע"ד. א"כ יש לישב לכאורה בזה כל הקושיות שהקשו גדולי האחרונים ז"ל על הש"ך ז"ל והתוס' חיצוניות ז"ל הנ"ל מהא דהזורק ועוד מכ"מ דאמרינן גיטו וחצירו באין כאחד ועיין בקצוה"ח ובנתיבות שם ובמחנה אפרים הל' קנין חצר. ולפי"ז לכאורה ל"ק כלל ואף דבהזורק בהך גיטא דש"מ דאצרכה רבא לאקנויי מקום בחצר ופירש"י ז"ל משום קנין אגב קנחה בגט י"ל דאי לא קנתה לא הוה כלל רשותה אבל לא דצריך קנין בגוף הגט כנ"ל ומה דבאמת לא פירש"י ז"ל דמהני משום קנין חצר ועיין בס' דברי אמת שכתב בעניני קנינין דהיינו משום די"ל דס"ל לרש"י ז"ל כסברת תוס' חיצוניות הנ"ל דחצירו שהיה כבר מונח החפץ שם לא מהני בזה ולפי מה שכתבתי דל"ש בגט הך סברא ומהני בגט באין כאחת א"כ הדר קשה למה לא פירש"י ז"ל משום קנין חצר כנ"ל

אך באמת בלא"ה קשה לומר דמש"ה פירש"י ז"ל כן משום דס"ל כתוס' חיצוניות הנ"ל דהרי מבואר בהדיא שם דבגט אמרינן גיטו וחצירו באין כאחד. ואף דהך דריש הזורק יש לישב כמו שכתבתי למעלה בסי' הקודם משום דהחצר גופה שלה כנ"ל מ"מ יקשה מהא דגיטין (דף כא) דמהני בנותן גט לחצירו ונתן לה החצר במתנה משום דבאין כאחד. וראיתי בס' דברי אמת שם אח"כ שגם הוא ז"ל עמד על תירוצו ז"ל הנ"ל מגיטין (דף כא) מהא דנתן גט לעבדו וכתב לה שטר מתנה עליו וכו' דהרי דמהני באין כאחד. וכתב שם דבעבד ע"כ לא שייך משום קנין אגב דלענין דין אגב לא נחשב כקרקע יעוש"ה. ואני תמה לכאורה דל"ל להוכיח מהא דכתב גט ונתן לעבדו הלא יותר הו"ל ז"ל להוכיח מנתן גט לחצירו הנ"ל ושם ע"כ הוא מדין תצר ולא מדין אגב כמבואר שם בהדיא מהא דאמר אביי מכדי חצר מהיכא איתרבאי מידה מה ידה בין מדעתה בין בע"כ כו'. הרי בהדיא דהוא מדין יד ויש לפלפל ולישב בזה. וא"כ סו"ס ע"כ אנו צריכין לפרש דברי רש"י ז"ל שפירש שם משום קנין אגב מטעמא אחרינא וכמו שכתב שם בדברי אמת לתרץ דברי רש"י ז"ל באופן אחר יעוש"ה וא"כ א"ש הכל. וגם הא דהקשו האחרונים ז"ל מהא דמס' ב"מ בהך דר"ג דהקנה להם החצר עם המעשרות כאחת ג"כ לא קשה דשם לא בעי ג"כ קנין אלא לקיים מצות נתינה וביותר לפי המבואר בתשובת הרשב"א ז"ל סי' ת"י בשם הר"י בן פלט ז"ל דלכך אין מברכין על מתנות כהונה משום שמשלחן גבוה קא זכו ואין הישראל נותנה משלו אלא מה שיזכהו השי"ת לכהן. ודברי רשב"א ז"ל הנ"ל הובאו בס' שואל ומשיב מהדורא חמישאה (סי' נה) עייש"ה שמתרץ דברי רשב"א ז"ל שהמשיגים