שו"ת ברית עולם רסב

או דרבנן והיכא דכתבינן כתובה היכא משכחת לה לאו דלא ירבה ואם נימא כיון דא"א להתקיים לכשתנשא לא כתבינן כך א"כ י"ל ג"כ אפילו אם כתובה דרבנן כך וה"ה נמי אם נימא דכאן דא"א לכשתנשא לא כתבינן כלל בזה ליכא איסור דגביא בתנאי ב"ד כן ג"כ אף אם כתובה דרבנן גביא בתנאי ב"ד דהיכא דלא כתבינן כלל ליכא איסור גם אם כתובה מדרבנן וכמו שהביא ידידי ג"כ מהא דהט"ז (ריש סי' סו) באהע"ז הנ"ל ואף כי כ"ז פשוט הארכתי בזה מאשר ידידי עומד ע"ד

(ב) ומה שכתב ליישב על מה שכתבתי לו קושיית הראשונים דלמ"ד כתובה דרבנן מאי נ"מ בין פילגשים לנשים לפירש"י ז"ל בפ' חיי שרה דנשים בקדושין ובכתובה ופילגשים בקדושין בלא כתובה. וכתב ידידי דבזה עמד ג"כ וכעת תירץ קושיית הרמב"ן ז"ל על רש"י ז"ל הנ"ל ע"פ מה שכתב המשנה למלך דאף דליכא כתובה מדאורייתא המנהג היה לכתוב כתובה וא"כ איכא נ"מ בין נשים לפלגשים דלפלגשים לא היו כותבין כתובה. היטב אשר תירץ וכוון לדעת הגדול וכבודו לא עיין במקור הדברים ברמב"ן בחומש שהקשה על רש"י ז"ל שם כנ"ל והרמב"ן ז"ל בעצמו מתרץ דברי רש"י ז"ל כמש"כ ידידי שיחיה עיי"ש. אך לא אדע למה נוגע זה להשיג על דברי הלא הוכחתי לו מזה להשיג על דבריו שכתב לחלק בין אם כתובה דאורייתא או דרבנן לפי סברת ר"מ ז"ל כנ"ל וכתב דלר"י דס"ל דכתובה דרבנן א"כ כותבין לכשתנשא וס"ל דמלך מותר באלמנתו של מלך ואית לה כתובה ואיכא נ"מ בין נשים לפלגשים ע"ז כתבתי דלא תירץ כלל דסו"ס ליכא נ"מ מה"ת כקושיית הראשונים ז"ל. וגם מזה מוכרת כי קושיית הגאון מוה"ר יהושע ליב שליט"א מבריסק הוא ג"כ אף אם כתובה דאורייתא דאל"כ בלא זה קשה מאי נ"מ ואם שכתבתי ליישב קושיא זו ע"פ דברי רבינו הגדול הגר"א ז"ל בביאוריו שם גם קושיית הגאון רי"ל מבריסק נתיישב. גם מה שהשיג עלי ידידי ממה שכתבתי ליישב קושיית הגאון מבריסק שליט"א הנ"ל ע"פ מה שכתב הגר"א ז"ל דיש חילוק לענין תנאי כתובה וע"ז הוכיח מהרשב"א ז"ל דע"כ ל"ל כן דהרי הרשב"א ז"ל הביא מהראב"ד ז"ל להקשות על הך דינא דר' משה ז"ל מהך דאמרינן דאלמנה לכה"ג א"ל מזונות ותנאי כתובה ככתובה דמיא וכיון דאין לה כתובה ג"כ תנאי כתובה ל"ל ומש"כ רבינו הגדול הגר"א ז"ל היינו אם כתובה מדרבנן בזה כיון דמה"ת אין לה כתיבה מ"מ תנאי כתובה אית לה. לא הבינותי כלל דבריו בזה דמאי דמיון הביא משם לכאן דשם מיירי במה דפסקו מזונות לאחר מיתה ואם לית לה כתובה ל"ל ג"כ מזונות ומאי דמיון לתנאי כתובה דשארה כסותה כו' דנתחייב לאשתו בחייו ואטו אם נשאת לבעל ג' לרבי או לד' דלכ"ע אין לה כתובה אטו פטור מכל תנאי כתובה ולא לשתמיט חד מפוסקים דלאשמעינן הכי והרי אין לך קדושין שאין עליו שאר כסות ועונה ואי לאו הכי ל"ש כלל קדושין דאין קדושין לחצאין כמבואר בתוס' כתובות (דף נו) בהך דמקדש ע"מ שאין עליו שאר כסות כו' עיי"ש ובשיטה מקובצת. ועיין בפירש"י ז"ל במס' ב"מ (דף צד) ד"ה אפילו תימא עיי"ש. וגם כמה דברים שמתחייב לה בעל בחייה כמבואר ברמב"ם ז"ל בפי"ב מהל' אישות ה"ב דתשב שם י' דברים ג' מה"ת ושבעה מד"ס ואחד מהם עיקר כתובה והשאר תנאי כתובה כגון לרפואתה ולפדותה כו' כמבואר שם ושפיר איכא נ"מ בין נשים לפלגשים והנה ראיתי במשנה למלך בהל' נערה בתולה הלכה ג' בד"ה וראיתי לרש"י ז"ל כו' שכתב בשם הרא"ם ז"ל דרש"י ז"ל ס"ל ע"כ דכתובה מדאורייתא א"כ לכאורה בפשוט א"ש פירש"י ז"ל מקושיית הרמב"ן ז"ל הנ"ל דהקשה מאי נ"מ בין נשים לפילגשים דרש"י ז"ל לשיטתו א"ש וז"פ עיי"ש במשל"מ

ומה שכתב לסתור מה שכתבתי דלר"מ ז"ל האיך מותר בעל שלישי בלא כתובה ומחמת זה כתבתי דאף דלא תגבה הכתובה קודם שתנשא דלא הוה ראויה להנשא מ"מ אם תנשא מקרי קיימה התנאי דלכשתנשא וע"ז כתב ידידי דמשו"ה אין לה כתובה כדי שתהיה קלה בעיניו להוציאה. אין כ"כ סתירה כמו שכ' בעצמו להוכיח דהרי חיי"ל אית להו כתובה. ומה שהביא מס' הפלאה דהתם משום לא פלוג ומשום דבתחלת נשואין. הלא ג"כ כאן בעל שלישי בתחלת נשואין לקחה בלא כתובה ואם תיקנו חכמים בכל נשואין בתחלה כתובה אף בחיי"ל הלא אם לא קיים תקנת חז"ל בעילתו בעילת זנות ואף אם באפשר לומר כסברת ידידי מ"מ מה שכתבתי לתרץ ג"כ לכאורה א"ש בפשיטות. (ומה שכתב ידידי על תירוצי דאין סברא לומר דאם נשאת באיסור מקרי לכשתנשא לא אדע אמאי אינו סברא דכיון דחל הנשואין מקרי לכשתנשא ולא עלי תלונתו דהרי אין זה חידושי דכן כתב הרא"ש ז"ל בכתובות על הך דין דר' משה ז"ל הנ"ל דכיון דתופסין הקדושין מקרי לכשתנשאי ולא חדשתי אלא די"ל דאף לר"מ ז"ל אף דקודם הנשואין לא תגבה הכתובה דלא הוה ראויה להנשא ולא דמיא לשאר נשים דאף קודם הנשואין מקרי ראויות להנשא משא"כ כאן. אך מ"מ אם עברה ונשאת שפיר מקרי נתקיים התנאי ואין להאריך בזה. אך מטעם אחר צ"ע ע"ז דבאם נימא דבעברה ונשאת י"ל כתובה אכתי קשה היה יכול למנקט תרי זימני נתארמלה ומ"מ שייך למינקט תרי כתובות כגון בעברה ונשאת כנ"ל ואולי אורחא דמלתא קתני וצ"ע

ומה שכתב ידידי לסתור דברי במה שכתבתי דאף דאסור באלמנתו של מלך זה דוקא ביאה ולא קדושין ותמכתי על לשון הרמב"ם ז"ל וע"ז השיג ידידי מהך דהוה קדושין שלא נמסרו לביאה והוכיח דר"מ ס"ל דלא הוה קדושין. מלבד דיש לחלק בגוף הדבר בענין קדושין שלא נמסרו לביאה הנה לדינא דקיי"ל דהוה קדושין כאביי גם בזה הוה קדושין. ובהך דר"מ דס"ל דאסור באלמנתו של מלך וכתבתי דקרינן ביה לכשתנשא משום קדושין והיינו ע"כ דחלין הקדושין זה פירשתי לר' משה ז"ל ולדידיה ז"ל י"ל כפי' התוס' בקדושין (דף נא ע"א) וביבמות (דף כג ע"ב) דלא מקרי קדושין שאין מסורין לביאה אלא היכא דמחמת הקדושין נאסר עיי"ש וגם ברמב"ם ז"ל י"ל דס"ל כן ואם דגם פירש"י ז"ל שם יש ליישב כמש"כ בס' המקנה שהביא כ"ת ומ"מ אינו מוכרח דוקא כן. גם מה שהכריח ידידי דלר"מ ע"כ ס"ל דקדושין שאין מס"ל לא הוה קדושין מהא דקתני אינו יודע כו' אשתמיט לידידי דברי התוס' יבמות (דף סג ע"ב) ד"ה דיקא נמי כו' דאינו יודע משמע הכי ומשמע הכי דאל"כ יקשה לאביי עיי"ש. אך בלא"ה כתבתי למעלה לדחות דע"כ אין לומר דמשום קדושין מקרי לכשתנשא כמבואר למעלה

(ג) והנה מה שהביא ידידי מהמקנה דכתב דלהרמב"ם ז"ל למ"ד קדושין שאין מסורין לביאה לא הוה קדושין ל"ש קדושין בחיי"ל אלא בקידשה בביאה. ולא זכיתי להבין כלל. והס' הזה אינו ת"י לעיין בו דאיך נוכל לומר כן. דהנה מבואר במס' קדושין (דף עח ע"א) דס"ל לרבא דכה"ג באלמנה אם בעל אחר קדושין לוקה שתים אחת משום קדושין ואחת משום ביאה והרי רבא ס"ל דקדושין שאין מסורין לביאה לא הוה קדושין ומ"מ חל הקידושין לבד הביאה ואם נימא כמו שהעתיק לי ידידי מס' המקנה הנ"ל אמאי לקי משום קדושין הלא לא חלין כלל וע"כ דהוה גזה"כ דאף דהוה קשאמס"ל מ"מ חלין בחיי"ל. ובשלמא בקושיית התוס' י"ל דאף דמה דתופסין קדושין בחיי"ל הוא גזה"כ מכי תהיין לאיש בגמרא קדושין (דף סח) מ"מ הקשו שפיר ניליף מזה דקדושין שאין מסורין לביאה הוה קדושין אבל לפרש ברמב"ם ז"ל דבאמת לא חל קדושין בחיי"ל אלא בביאה לכאורה א"א לומר כן כנ"ל. אך מ"מ יש לדקדק בקושיית התוס' דדלמא דרשינן כי יקח ובעלה דבעינן ראויה לביאה בכ"מ אלא היכא דגלי קרא כגון בחיי"ל הרי גלי קרא דמהני הקדושין. אך לפי הנ"ל י"ל דעדיין י"ל דליכא לרבויי מהקרא אלא דחלין הקדושין והיינו די"ל דהקרא מרבה בקידשה בביאה ולעולם בקידש בכסף לא חל הקדושין וא"כ יקשה מהך דקדושין (דף עח) הנ"ל דגם לרבא חייב ב' וע"ז ליכא ריבויי קרא וע"כ דקדושין שאין מסורין לביאה הוה קדושין וע"כ צ"ל כתירוץ התוס'. ועוד נלפע"ד דיש להקשות ג"כ מהא דאצטריך בקדושין (דף כז) דממציא שם לימוד על חייבי כריתות דלא תפסי