שו"ת ברית עולם רס

כדין וכתיקון חכמים לכתוב לכשתנשא ומש"ה אינו יכול למינקט נתארמלה תרי זימני דלא יהיה שייך הב' כתובות כיון דל"ל כתובה מהשני לפי פי' הר' משה ז"ל א"כ באשתו של מלך הרי אף אם יגרשה לא תוכל להנשא כמבואר ברמב"ם ז"ל בהל' מלכים ובירושלמי א"כ מסתמא אינו כותב לה כלום וע"ז הקשה שפיר הגאון הנ"ל דלאו דלא ירבה האיך משכחת לה. וגם קושייתו ע"כ אף אם כתובה דאורייתא דאי דרבנן בלא"ה קשה למאי נ"מ בין נשים לפילגשים דמה"ת שניהם בלא כתובה אע"כ כהנ"ל דבין מה"ת ובין מדרבנן יקשה כנ"ל

(ב) ומה שכתב ידידי ליישב דר"מ דס"ל דאלמנתו של מלך אסורה אף למלך לשיטתו אזיל דכתובה דאורייתא ולר"י דס"ל דכתובה דרבנן ס"ל דאלמנתו של מלך מותרת למלך וא"כ שפיר יש לה כתובה ומשכחת לה לאו דלא ירבה בנשים עם כתובה דיש חילוק בין נשים דבכתובה לפילגשים דהוה בלא כתובה. אכתי לא הבינותי כלל דאכתי קשה דכיון דכתובה דרבנן כמש"כ ידידי א"כ אכתי לא משכחת לה לאו דלא ירבה דמדאורייתא ל"ש כתובה א"כ אין נ"מ מדאורייתא בין נשים לפילגשים דשניהם בקדושין ובלא כתובה מדאורייתא ולא תירץ ע"ז ידידי כלום. הן אמת דקושיא זו אין ענין להך פי' דר' משה ז"ל הנ"ל ואין ענין להך קושיא דהגאון הנ"ל ובלא"ה קשה לשיטה זו דפילגשים בקדושין ובעה"י מצאתי כי כבר הקשו זאת הראשונים ז"ל כי שיטת רש"י ז"ל הוא דנשים בכתובה ופילגשים בקדושין בלא כתובה בפ' חיי שרה וע"ז השיג הרמב"ן ז"ל דכיון דמדאורייתא ליכא כתובה א"כ מאי נ"מ בין נשים לפילגשים הובא בביאור הגר"א ז"ל באהע"ז (סי' כו) עיי"ש. ועיי"ש בביאור רבינו הגדול הגר"א ז"ל שם שכ' וז"ל הקדוש ואין תפיסה בזה די"ל כדעת התוס' וכו' ואף לת"ק לאו דוקא כתובה אלא כל תנאי כתובה כגון שארה כו' עיי"ש. א"כ לפי"ז ג"כ קושיא הנ"ל ל"ק כלל אף אם נימא לדינא דכתובה דרבנן י"ל דאלמנתו של מלך אסורה אף למלך וכמו דקיי"ל באמת כן כמבואר ברמב"ם ז"ל ול"ק האיך משכחת לה לאו דלא ירבה די"ל דאכתי איכא נ"מ בין נשים לפילגשים דבנשים איכא תנאי כתובה כגון שארה וכנ"ל דהוה מדאורייתא ובפילגשים ליתא בהן חיוב תנאי כתובה כגון שארה כסותה כנ"ל ומשכחת לה לאו דלא ירבה בנשים דנתחייב להם בתנאי כתובה כגון שארה וכנ"ל אבל בפילגשים דהיינו דלא התחייב א"ע בתנאי כתובה כגון שארה כו' מותר ליקח הרבה

ועוד אפשר לומר קצת לכאורה דהנה ה"ר משה ז"ל חידש הך המובא ברא"ש בפ"ד דכתובות דכיון דאסורה להנשא לבעל שלישי לית לה כתובה וע"ז כתב הרא"ש ז"ל שם דהאי טעמא ליתא כיון דקדושין תופסין בה וגם אם נשאת אין כופין אותו להוציא קרינא ביה לכשתנשא לאחר כו'. והנה לפי הנראה דבזה ליכא פלוגתא דלכ"ע אם עברה ונשאת לאיש לכ"ע תופסין בה קדושין גם לפי פי' הר"מ ז"ל אך נראה דטעמו ז"ל הוא דכיון דאסורה לכתחלה להנשא ל"ל כתובה וגם י"ל דאם נשאת אין כופין לגרשה כמו שכתב הרא"ש ז"ל שם וכמו שפסק באמת הרמב"ם ז"ל בפ' כ"א מהל' א"ב הל' ל"א וז"ל אשה שנשאת לב' אנשים כו' לשלישי לא תנשא ואם נשאת לא תצא ואפילו נתקדשה יכנוס וכן פסקו בש"ע (סי' ט) וא"כ לכאורה צ"ע לפי פי' ה"ר משה ז"ל אמאי לא נכוף להשלישי לגרשה דהרי אין לה כתובה בשלמא בהשני היה שייך כתובה דהרי יכול לכתוב לה לכשתנשא דדלמא יגרשה אבל בשלישי הלא לעולם אסורה להנשא ול"ש בה לכשתנשא וא"כ ל"ש בה כתובה לפי פי' ה"ר משה ז"ל א"כ הרי אסורה להיות תחת בעלה אפילו רגע אחד ומלשון הרא"ש ז"ל ששמע דבזה דלא כייפינן אותה לגרשה ליכא פלוגתא וגם ר' משה ז"ל מודה לזה. לכן היה נראה לכאורה די"ל דבזה גם ר' משה ז"ל מודה דכיון דאם עברה ונשאת תופסין הקדושין ואין כופין לגרשה א"כ יכול לכתוב לה כתובה לכשתנשא לאתר דהיינו שיכול להיות שתנשא באיסור ואז תגבה הכתובה וא"כ יכול לדור עמה דיש לה כתובה. אך מ"מ אם תבא לתבוע הכתובה אחר מיתת בעל השני הרי לא נגבה לה הכתובה דאינה ראויה להנשא כיון דמצד הדין אסורה להנשא לא קרינן לה ראויה להנשא ועדיין לא נתקיימה התנאי הכתוב בכתובה לכשתנשא ואין לה הכתובה ול"ד לשאר נשים דראויות להנשא. אך אח"כ כשתעבור ותלקח לאיש באיסור אזי תוכל לגבות הכתובה ומשו"ה לא כייפינן ליה להוציאה כנ"ל דשפיר יש לה כתובה כנ"ל. א"כ י"ל דגם במלך כן אף לפי מה דפסקינן דכתובה דרבנן ואלמנתו של מלך אסורה א למלך מ"מ שפיר שייך אצלה כתובה דלעולם כשיגרשה המלך ותתרצה לגבות הכתובה לא יותן לה דהרי אסורה לה להנשא ולא הוה כנשואה דאינה עומדת לכך מחמת דאסורה בזה ול"ד לשאר נשים כנ"ל אך מ"מ אם תעבור ותנשא הרי תופסין הקדושין ומגיע לה כתובה א"כ שפיר כותב לה כתובה לכשתנשא דהיינו שתעבור ותנשא ומשו"ה מותר המלך באשתו דשפיר יש לה כתובה וא"ש ג"כ להר"מ ז"ל כנ"ל אך זה דוחק]. ולכאורה היה אפשר קצת לומר דאף דאלמנת המלך אסורה להנשא מ"מ י"ל דהיינו דאינה נבעלת לאחר לעולם דהטעם הוא דאסור להשתמש בשרביטו של מלך וכן הוא לשון הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' מלכים הלכה ב' אבל אשתו של מלך אינה נבעלת לאתר לעולם אפילו המלך אינו כו' עייש"ה וא"כ י"ל דדוקא אינה נבעלת אבל אם אמרה דיירנא עמו בסהדי מותרת להנשא ושפיר קרינן בה לכשתנשא דהיינו קדושין משא"כ בהך דינא דר' משה ז"ל דדלמא מזלה גורם ואסורה אף בקדושין. אך באמת זה אינו דהרי הך סוגיא דכתובות דמדייק שם מדלא קתני נתארמלה תרי זימני הוא אליבא דמ"ד מעין גורם כמבואר שם בתוס' וא"כ מותרת להתקדש ומ"מ כתב ע"ז הר"מ ז"ל דלא קרינן ביה לכשתנשא ולדידיה קשה כנ"ל ומחוורתא כמו שכתבתי ראשונה ע"פ תירוץ רבינו הגדול הגר"א ז"ל ויש עוד להאריך בזה אך מאשר הס' תורת האהל מהגאון ר' יהושע ליב שליט"א הנ"ל אינו ת"י לעיין בו וגוף קושייתו אינו מובן לי כלל מכמה טעמים לא אוכל לדון בדבר שאינו לפני

(ג) ומה שכתב ידידי להקשות על הרשב"א ז"ל ריש קדושין שכ' על היש מי שהקשה אפילו תני האיש קונה היכי ס"ד דנקנית בע"כ דהיכא מצינו מקנה בע"כ ואישתמיטתיה תלוהו וזבין זביניה זבינא ותלוהו וקדיש קידושיו קידושין דאגב אונסא גמר ומקנה נפשה כאמימר דא"ל הכין בפ' חזקת והכא לאו בע"כ לגמרי קאמר כו' וקיי"ל כר"א כו' ואמימר מתרץ לה כתירוץ קמא וע"ז הקשה דהרי הרשב"א ז"ל כתב אח"כ בד"ה מפני מה אמרה תורה כי יקח ולא כתיב כי תלקח וז"ל ונראה לי משום דחלקת משמע דתזמין עצמה ותתרצה בכך דומיא דנקנית דמתניתין אבל כי יקח משמע אפילו בע"כ כעין האיש קונה כו' א"כ כיון דכי יקח משמע רק כעין האיש קונה. א"כ בזה ע"כ באמת מדאורייתא מהני דתלוהו וקדיש קידושיו קדושין ורק מדרבנן ל"מ משום שלא עשה כהוגן זה ת"ד. אהובי. אף כי בהשכל דיבר עכ"ז אתפלא עליו אשר ירד לדקדק בזה. ולדעתו יותר הו"ל לאקשויי לאמימר דבאמת מהני קדושין בתלוהו וקדיש והאיך יפרש דברי ר"ש מ"מ אמרה תורה כי יקח כו' בשלמא בהגמרא הנ"ל שפיר תירץ הרשב"א ז"ל דמתרץ כתירוץ קמא כו' אבל דברי ר"ש איך יפרש. אך באמת זה אינו כלום דהנה באמת פשטות הגמרא דאי תני האיש קונה הו"א בע"כ משמעותא בע"כ לגמרי דהיינו דלא נתרצתה אף באונס. וזה שיטת היש מי שהקשה דלא נעלם מהיש מי שהקשה הך דינא דתלוהו וזבין ותלוהו וקדיש אלא דפשטות המשמעות לא הוה זה בע"כ כיון דאגב אונסיה גמר ומקני א"כ הרי סו"ס הוה ברצונה אלא דהרשב"א ז"ל פירש זאת בהגמרא דע"כ ליכא לפרש דהו"א בע"כ לגמרי מחמת קושיא דלא מצינו קנין בע"כ והאיך נטעה בפי' המתניתין דבע"כ לגמרי וע"כ דהפי' בע"כ כה"ג דתלוהו וקדיש בזה אפשר למטעי בכונת המתניתין כמבואר שם אבל במה דכתיב בתורה כי יקח ולא כי תלקח אפשר למטעי שפיר דהוה בע"כ לגמרי ועל הכתוב ל"ש לומר דלא מצינו קנין בע"כ דנפרש דהוה גזה"כ. ומלבד זה בפשוט ניחא דבגמרא דקאמר סד"א דקונה בע"כ דמשמע דאם היה תני קונה אפשר למטעי דבאמת הדין דקונה בע"כ וזה לא מצינו קנין בע"כ