שו"ת ברית עולם רנט

לדמות לזה. אע"כ דלאו שום מעליותא הוא. ולפע"ד הדבר נכון בסברא אחר שנדקדק בזה. וא"כ י"ל דרש"י ז"ל ס"ל כהרמב"ן ז"ל והאבן מיג"ש ז"ל המובא שם בב"ת ז"ל עיי"ש וס"ל לרש"י ז"ל דהשט"ח קונה המעות להלוה כמו בהוציא קצתן כיון דנשתעבדו נכסיו למלוה מש"ה נתחייב להלוותו המעות וא"כ י"ל דמש"ה שפיר הקשה בגמרא בהך ברייתא דהתקדשי לי בשט"ח כו' הנ"ל דכיון דהיה לו שט"ח הרי כבר קנתה המעות ואף אם עדיין כל המלוה בעין מ"מ שוב אינו יכול לחזור בו כמו בהוציאה מקצתן ומ"מ ס"ל לר"מ דמקודשת וא"כ ע"כ דא"א לתרץ כמו שתירץ לעיל דפליגי במלוה ברשות בעלים לחזרה וס"ל לרשב"א משום ר"מ דהיכא דהוא בעין יכול לחזור בו ומש"ה מקודשת דאכתי סו"ס יקשה מהך ברייתא דהתקדשי לי בשט"ח הרי אינו יכול לחזור בו וברשותה הוא ומ"מ ס"ל לר"מ דמקודשת הרי דבכל מלוה מקודשת לר"מ וקשה לרב. וע"כ כתנאי אמרה כו'. אך הרשב"א ז"ל דס"ל דשט"ח לא מהני מידי לענין שלא יוכל לחזור בו שפיר הקשה דא"כ מאי מקשה מהא דהתקדשי לי בשט"ח די"ל דשם מיירי בכולה בעין וא"כ יכול לחזור בו ומש"ה ס"ל לר"מ דמקודשת וע"כ דחיק לשנויי דגם במלוה כולה בעין ס"ל לרב דאינה מקודשת וכמו שמבואר שם ברשב"א ז"ל עייש"ה. וא"ש דברי רש"י ז"ל והרשב"א ז"ל ודוק בזה כי לפע"ד נכון הוא כ"ז כתבתי מה שעלה ברעיוני לכאורה ע"ד הפלפול וד' הטוב יצילני משגיאות ויראנו בתורתו נפלאות אס"ו: סימן פ

בעה"י השם עבים רכובו יריק ברכתו וטובו עלי ראש ידיד נפשי ולבבי ה"ה הרב הג' חריף ובקי זך הרעיון במיטב הגיון צמ"ס כו' כש"ת מו"ה יוסף אברהם צינאוויץ נ"י מזעמבראווע כעת מו"צ בק"ק אסטראב יצ"ו: נועם מכתבו קבלתי באהבה לשמחת לבבי

(א) ומה שכתב ידידי יקירי לישב קושיית הגאון ר' יהושע ליב שליט"א בס' תורת האהל שהקשה על הא דאיתא במס' סנהדרין רפ"ב (דף ית ע"א) דאין נושאין אלמנתו של מלך ר"י אומר נושא המלך אלמנתו של מלך. והקשה מהא דאיתא בראש פרק נערה שנתפתתה בשם ר' משה דאשה שמת לה בעלה אינה נוטלת כתובה מפני שכתוב בכתובה לכשתנשא לאחר וכאן אינה יכולה. וא"כ ג"כ אשתו של מלך אין לה כתובה לת"ק וא"כ קשה למאי דקיי"ל דלאו דלא ירבה הוא דוקא בנשים אבל בפילגשים מותר ולשיטת הראב"ד ז"ל נשים בקידושין וכתובה ופילגשים בקידושין בלא כתובה וכיון דגם נשיו אין להם כתובה א"כ לאו דלאו ירבה איך משכחת לה והניח בקושיא. וכבוד ידידי כתב בזה דעדיפא הו"ל לאקשויי דר"מ דהוא הת"ק סובר בעצמו כן בירושלמי כתובות כהראב"ד ז"ל. אך כתב ידידי דלק"מ וחילק בזה דכל יסוד דינו של ה"ר משה ז"ל הנ"ל היינו דוקא למ"ד כתובה דרבנן והם ז"ל תיקנו לשון זה בכתובה לכשתנשא לאתר אבל למ"ד כתובה דאורייתא ל"ש זה ואין סברא לומר כן כמובן א"כ ר"מ דסובר בכתובות כתובה דאורייתא לשיטתו יכול לסבור דאין נושאין אלמנתו של מלך. משא"כ ר"י דסובר כתובה דרבנן סובר דמלך מותר באלמנתו של מלך. אהובי. אף כי דבריו המה ראוין לאמרם ונכונים בטעמן ודברי פח"ת אך בעיקרא דמלתא לא כן דעתי עמדי בהשקף ראשון. דהנה לפי פי' הר"מ סתים לן תנא במאי דתנן בכתובות (דף מג ע"ב) הנ"ל המארס את בתו וגרשה ארסה ונתארמלה כתובתה שלו. השיאה וגירשה השיאה ונתארמלה כתובתה שלה רי"א הראשונה של אב וכנ"ל. וע"ז קאמר בגמרא דלא קתני נתארמלה תרי זימני כדי לסתום לדינא כר' דבב' זימני הוה חזקה ולפי פי' רש"י ז"ל כדי שלא רצה לינקט בדרך פורענות ולפי' ר' משה ז"ל דלא יכול למינקט בב' כתובות דלית ליה כתובה שניה בנתארמלה תרי זימני. א"כ אין סברא לומר דסתים לן תנא דכתובה דרבנן דהרי עיקר מלתא דמתניתין דקתני בלשון השיאה וגרשה כו' הוא הת"ק דהוא ר"מ דס"ל כתובה דאורייתא ואין סברא לומר דמשום דמיירי במתניתין ר' יהודה ולדידי' כתובה דרבנן מש"ה לא יכול למיתני תרי זימני נתארמלה וא"כ אין ראי' דסתם לן תנא כר' דלמא ר"י ס"ל כן. אך זה יש לדחות כמש"כ ידידי דכל פלוגתתן אם כתובה דאורייתא או דרבנן הוא דוקא בכתובת בתולה אבל באלמנה לכ"ע מדרבנן וכיון דבמתניתין הרי דייק מנתארמלה תרי זימני ולכ"ע כתובתה מדרבנן ולפי סברת ידידי היה באפשר לישב בזה דקדוק התוס' ז"ל במס' כתובות (דף מג ע"ב) ד"ה טעמא דהשיאה כו'. וז"ל משום מ"ד מעין גורם דייק מסיפא וא"ת ותיקשי ליה מרישא דמשמע דמזל גורם וי"ל דנקיט רישא משום סיפא כו' עייש"ה. ולפי מה שחידש ידידי לפי פי' הר"מ ז"ל לא מצי למידק מידי מרישא אף למ"ד מזל גורם דברישא דהיא בתולה וכתובתה מדאורייתא ואף מבעל שני יש לה כתובה עפי"מ שכתב ידידי שיחי' וא"כ ע"כ גם למ"ד מזל גורם תני רישא משום סיפא כמו שכתבו התוס' ז"ל למ"ד מעין גורם. ונצטרך לומר לפי סברת ידידי דמה שחידש הר"מ ז"ל הנ"ל דל"ל כתובה משני ע"כ לא קאי ארישא גם למ"ד מזל גורם דא"כ סתם לן תנא דכתובה דרבנן גם בבתולה כנ"ל. אלא דגם למ"ד מזל גורם תני רישא משום סיפא והר"מ ז"ל יפרש דלא כתוס' ז"ל. ועיין בהפלאה מה שכתב על הא דסיים שם מפני שהוא תנאי ב"ד וכתב דבארוסה שנתגרשה ג"כ קודם הביאה דהשני הכתובה מדרבנן ותקנו זאת כדי שתהיה ראויה לביאה עיי"ש ויש לפלפל עפי"ז

אך באמת לכאורה לא מצאתי סברא לחלק לענין דינא בין אם כתובה דאורייתא בין אם כתובה דרבנן דכמו די"ל דאם כתובה דרבנן ותיקנו לכתוב לשון זה לכשתנשאי כו'. כן ג"כ אם כתובה דאורייתא י"ל כיון דתיקנו השתא רבנן לכתוב בלשון זה לא גרע ממתנה ע"ז דלא תקח הכתובה רק אם תוכל לינשא ולא אמרינן דהוה מתנה ע"מ שכתוב בתורה ואף דהוה מתנה בדבר שבממון דקיי"ל תנאו קיים מ"מ כיון דבמתניתין מיירי הת"ק דר"י דהוא ר"מ דס"ל דתנאו בטל. מ"מ לכאורה בזה ל"ש זה כיון דבעל השני כשנושא אותה לא הוה מתנה ע"מ שכתוב בתורה דהרי יכול להיות שלא ימות אלא יגרשה ויהיה לה כתובה כיון דתוכל לינשא לאיש אחר וא"כ עכשיו דתיקנו לכתוב בלשון זה לא משכחת לה לאו דלא ירבה לכ"ע וזה תימא. ואין לומר דלמ"ד כתובה דאורייתא לא כתבינן כתובה כלל היכא דל"ש לכשתנשא רק מתחייב לה בלא כתובה או דכותב בלשון אחר. א"כ גם אם כתובה דרבנן י"ל כך דהיכא דא"א בענין אחר לא כתבינן כך. וכדמוה ראיה יש להביא קצת דר' משה ז"ל הנ"ל מיירי גם אם כתובה דאורייתא דהנה הרשב"א ז"ל הביא שם בחידושיו הך פי' דמש"ה לא מצי למינקט בנתארמלה משום דכיון דלא חזי לאינסובי ליכא כתובה כנ"ל והביא פ"ז להקשות בשם הראב"ד ז"ל מהא דמס' יבמות דאמרינן דאלמנה לכה"ג יש לה כתובה כו' והאי בלאחר מיתה דהכי אוקימנא התם כו' עיי"ש וכתב ע"ז הרשב"א ז"ל לישב הך קושיא וז"ל ואלמנה לכה"ג נמי איכא לאוקמי כגון שהכיר בה כו' א"נ כגון דאירסה קמא ומית. א"נ כו' ואליבא דמ"ד מעין גורם לאו קטלנית היא כו' עיי"ש. ולפי סברת ידידי לא היה צריך הרשב"א ז"ל לפרש למ"ד מעין גורם אלא דאליבא דכ"ע לא קשה קושיית הראב"ד ז"ל מהא דיבמות הנ"ל כיון די"ל דמיירי שם כגון שאירסה קמא כמו שכ' הרשב"א ז"ל א"כ הוה הכתובה דאורייתא למען דאמר כתובה דאורייתא אם כן בזה לא שייך סברת הר"מ ז"ל לפי מה שכתב ידידי. אע"כ דבזה אין סברא לחלק כנ"ל. וכן יש לדייק קצת בהא דהביא בשיטה מקובצת הך פירוש כמו שכתב הר"מ ז"ל עייש"ה ואף שיש לדחות בכ"ז אך משמעותא הכי הוא ויש להאריך בכ"ז. אך קיצורן של דברים לפע"ד ברור דיסוד הדין של ר' משה ז"ל הוא בין אם כתובה דאורייתא בין אם כתובה דרבנן סתם לן תנא במתניתין דכתובות הנ"ל דבתרי זימני הוה חזקה ומסתמא כותב לה כתוב