שו"ת ברית עולם כו

יקיימו מצות כיסוי אלא בחול ולא בשבת וכן לא ביו"ט היכא דיהיה איסור מוקצה והיינו בספק דבודאי לא הוה איסור דרבנן כלל כיון דדעתו אודאי אלא בספק דאיכא איסור מוקצה דאין דעתו אספק ולא דהספיקא גרם האיסור אלא משום דבספק איכא איסור מוקצה וכנ"ל ועוד דבספק נתחייב בכיסוי הוה דרבנן לכ"ע וכנ"ל ומאי מקשה תק"ש תוכיח אע"כ דפירושא דספק היינו ספק איש ספק אשה ושפיר מקשה תק"ש תוכיח כמו שנתבאר למעלה והרי מוכח דאף דבספק אם נתחייב י"ל דלכ"ע מדרבנן הוא מ"מ היכא דנתחייב בודאי וספק אם קיימה מחויב הוא מה"ת וכמבואר למעלה ולפע"ד נכון הוא בעה"י

(ד) וראיתי בס' שאגת אריה סי' ק"ג שהוכיח מהך סוגיא להא דאיתא באו"ח סי' תקצ"ו מחלוקת הפוסקים אי מותר לתקוע בר"ה שלא לצורך ומכת סוגיא הנ"ל הוכיח בש"א שם כהפוסקים דמותר דאלת"ה קשה כנ"ל דאמאי לא קאמר שם דתק"ש תוכיח דספיקא דוחה יו"ט היינו אי מספקא ליה אם תקע אם לא תקע בע"כ חוזר ותוקע מספיקא וכו'. תדע דמשום דמספקא לן בתרועה האמורה בתורה אי גנוחי גנח אי ילולי יליל אתקין ר' אבהו בקיסרי תקיעה ג' שברים תרועה תקיעה והדר עביד תש"ת והדר עביד תר"ת כדאמרינן בפ' ב' דר"ה (דף ל"ג) ואע"ג דבחדא מהני תלתא סגי ובודאי שנים מהן הוו שלא לצורך מצוה מ"מ כיון דמספקא לן עביד כולהו ולא חיישינן לודאי איסור דרבנן כש"כ בספק תקע ספק לא תקע דחייב לחזור ולתקוע ולא חיישינן לספק איסור דרבנן דלמא יצא כבר י"ח הא איכא נמי לספוקי דלמא לא יצא י"ח ותקיעה זו צורך מצוה הוא וא"כ השתא מאי קאמר ור"י לטעמיה כו' הא מ"מ איכא למיפרך לק"ו דידיה תק"ש תוכיח דספק תקע דוחה יו"ט אע"כ דהיכא דגברא בר חיובא ושרי ליה היום תקיעה של מצוה תקיעה דרשות נמי שרי ליה וליכא למיפרך מזה מידי יעוש"ה

והנה בס' עונג יו"ט חלק או"ח סי' מ"ז דחה ראיית השאג"א ז"ל הנ"ל דהא בספק תקע ספק לא תקע גברא בחזקת חיובא קאי כמש"כ הרמב"ן ז"ל בקידושין (דף סו) דמי שחייב קרבן יש עליו חזקת חיוב כמו שיש על הטמא חזקת טומאה וה"ה במי שחייב במצוה נמי יש עליו חזקת חיוב וא"כ לעולם דשלא לצורך אסור לתקוע ואפ"ה ליכא למימר תוכיח מספק תק"ש בספק תקע אספיקא דכיסוי בכוי דמה לתק"ש שספיקא דוחה יו"ט בספק אם תקע משום דגברא בחזקת חיובא קאי ולהכי ספיקא דוחה יו"ט וכו' אבל כיסוי דהוה ספק השקול וכו' וליכא לחזקת חיוב אין ספיקא דוחה יו"ט וכו' ובזה דחה כל בנינו של הש"א ז"ל שהתיר לתקוע שלא לצורך יעוש"ה

ולפע"ד לא הבינותי דבריו ז"ל במה דחה דברי השאג"א ז"ל דלכאורה ראייתו נכונה וברורה דהוא ז"ל בש"א שם הביא להוכיח דגוף דין דספק תקע או לא תקע דחייב לתקוע מהך דפ"ב דמס' ר"ה (דף לג) דאתקין ר' אבהו בקסרי תקיעה ג' שברים תרועה תקיעה והדר עביד תש"ת והדר עביד תר"ת והוא משום ספק כמבואר שם והרי אחרי שתקע תשר"ת דהוה ספיקא דלמא הוא שלא כדין ומשום ספיקא הוא דלמא לא יצא עדיין תיקון ר"א דליהדר וליתקע והרי בזה בודאי ל"ש לומר דאוקי אחזקה דמה חזקה יש כאן בשלמא בספק תקע או לא תקע כלל שפיר י"ל דהוה חזקה דמעיקרא משא"כ בתקע אלא דאיכא לספוקי דלמא לא כדין תקע מה חזקה יש כאן וכי הוה חזקה דהתקיעות שלא כדין הוא ואף דמ"מ האי גברא יש לו חזקת חיוב מעיקרא דחייב בתקיעות והספק הוא אם יצא י"ח וא"כ לכאורה י"ל דהוה חזקה וכמו בספק בשחיטה דאוקמי אחזקת איסור מ"מ י"ל לכאורה דזה ל"ש אלא היכא דיוכל לומר דמחמת חזקה ישאר באיסור או גם במצוה כגון דאיכא ספק אם עשה המצוה אוקמי אחזקה דעדיין לא עשה ומוכרח לעשות עוד הפעם דכשיעשה עוד הפעם יקיים בודאי משא"כ בהך דתקיעת שופר הנ"ל דמספקא ליה אי כדין עשה תשר"ת וא"כ האיך שייך לומר דהוה חזקה דודאי שלא כדין עשה ויתקע עוד הפעם תש"ת וכי יודע דתש"ח כדין יותר מתשר"ת או אחר שיעשה ג"כ תש"ת יצטרך לעשות עוד תר"ת וכי זה יותר טוב מהתקיעות שקודם זה והרי ס"ס התקיעות שעושה אח"כ עוד הפעם מספיקא הוא עושה ויהיה איך שיהיה אף שנחשוב מקודם חזקה מ"מ התקיעות שחוזר ותוקע מספיקא הוא עושה דלמא הוא עדיף מהתקיעות שתקע כבר והוה כאילו ספק אם נתחייב בעשיית דבר זה דמה לי אם יש לו חזקה ס"ס התש"ת שעושה אח"כ גם התר"ת שעושה בפעם שלישית מספקא לן אם חייב לעשותם או לא דדלמא מה שתקע בראשונה כדין הוא וא"כ זה התש"ת או התר"ת לאו כדין עביד ומ"מ מספיקא דוחה יו"ט וא"כ עדיין איכא למימר תק"ש תוכיח דאין ודאה דוחה שבת וספיקה דוחה יו"ט והיינו דודאי תקע אלא דמספקא לן אם כדין תקע וכגון הך דאתקין ר' אבהו בקסרי דתקע בראשונה תשר"ת צריך לתקוע תש"ת וגם אח"כ תר"ת דהוה ספיקא כנ"ל ומ"מ דוחה יו"ט מספיקא ודבר זה נלפע"ד נכון מאד וא"כ דברי מרן הש"א ז"ל נכונים וברורים לפע"ד בזה ול"ק קושיית העונג יו"ט הנ"ל

(ה) אך מ"מ לפ"מ שנתבאר למעלה דהיכא דמחויב בודאי במצוה אלא דמספקא לן אי יצא י"ח דביה ספיקא דאורייתא לכ"ע לחומרא וכמו שכתב החו"ד בטעם הדבר דכיון דאמרה תורה קום ועשה מוטל עליו חיוב עד שידע בודאי שקיימה רק בספק אם נתחייב כלל בזה ספק לקולא מה"ת א"כ לכאורה לפי"ז נסתר ראיית השאג"א ז"ל הנ"ל דלעולם י"ל דאסור לתקוע בר"ה שלא לצורך והא דלא קאמר לר"י תק"ש תוכיח וכגון ספק אם תקע או בתקע וספק אם כדין תקע דדוחה יו"ט דבזה ליכא למימר תוכיח על ספק כיסוי כיון דספק אם תקע חייב מה"ת מספיקא לחומרא כנ"ל וא"כ כיון דהתורה גזרה לתקוע בר"ה וגם ספק מחויב לתקוע בר"ה האיך יוכלו לגזור רבנן דאסור לתקוע משום שבות דאיסור השבות הוא התקיעה גופא והאיך שייך לאסור מה דהתורה אדרבה חייבו לתקוע וכי יבאו לעקור כל המ"ע מה"ת ובשלמא בכיסוי הדם האיסור דרבנן ביו"ט הוא מצד אחר משום מוקצה ובזה יש להם כח להוציא מה"ת בשב וא"ת דלא יעקרו כל המ"ע אלא דביו"ט דאיכא איסור מן הצד משום יו"ט בזה גזרו. ועוד בספק כיסוי דהוה ספק חיוב לא הוה אלא מדרבנן ובזה י"ל דלא חייבו חכמים בכיסוי מספק במקום איסור מוקצה משא"כ בספק תקיעה דהוה מה"ת כנ"ל וגם גזירתם לאסור ספק אינו משום איסור מן הצד אלא משום תקיעות גופא דשמא יתקן כלי שיר בזה ודאי ל"ש לגזור כנ"ל וז"פ וא"כ ל"ש לומר תוכיח מתק"ש על כיסוי וע"כ צ"ל תק"ש תוכיח בספק איש ספק אשה דגם בזה הוה ספק חיוב דהוה מדרבנן כנ"ל ושפיר קאמר תוכיח על כיסוי הדם בספק דשניהם הוה מדרבנן וכנ"ל וא"כ שפיר מתרץ הגמרא ור"י לטעמיה דנשים סומכות רשות וא"כ ממנפ"ש צריך לתקוע וליכא למימר תוכיח

(ו) עוד כתב הש"א שם להוכיח מהא דביצה (דף י"ז ע"ב) דהתירו לגמוע חומץ בשבת לרפואה לאחר טיבול משום דהותר קודם טיבול דאז ליכא גזירה משום שחיקת סממנים דנראה דלצורך אכילה הוא דגמע החומץ יעוש"ה והשיג שם בס' עונג יו"ט הנ"ל דל"ד כלל דשם קודם טיבול מותר גם לרפואה משא"כ בתק"ש דלא הותר אלא לצורך מצוה אבל לשיר בעלמא לעולם אסור אף קודם שיצא ול"ש הואיל דמותר לצורך מצוה מותר שלא לצורך יעו"ש. ולכאורה יש לישב דבריו ז"ל דאין סברא לחלק בין מכוין למצוה או לא דבאמת עיקר סברת הגמרא דהואיל והותר קודם טיבול מותר לאחר טיבול והיינו דלא גזרו חז"ל על דבר לחצאין דחצי היום יהיה בהיתר וחצי היום באיסור אף דגם שם טעמא רבא איכא לחלק דקודם טיבול ליכא גזירה דרפואה משא"כ אחר טיבול מ"מ אין סברא לגזור לחצאין דלא להוי מלתא דרבנן כדבר התמוה וכ"כ י"ל דגם בתק"ש כן הוא כיון דבמקום מצוה לא יכלו לאסור החקיעה משו"ה לא אסרו גם שלא לצורך דאין ניכר בעת תקיעה אם מכוין לשם מצוה או לא וכיון דעל מקצת תקיעות ביום זה לא גזרו. לא גזרו ג"כ על כולה והא דהוכיח בס' עונג יו"ט מהא דשבת (דף קיג ע"א) דמותר לקפל בגדים בשבת לצורך היום אבל לא לצורך מחר לא הבינותי