שו"ת ברית עולם כה

שאין ודאה דוחה שבת וספיקה דוחה יו"ט. ודייק עלה בגמ' מאי ספיקה אלימא ספק חול ספק יו"ט השתא ודאי יו"ט דחייא ספק יו"ט ספק חול מבעיא אלא ספק איש ספק אשה ור"י לטעמיה דאמר אשה ודאית נמי תקעה וכו' יעוש"ה. והנה מהא דאין ספק כיסוי דוחה יו"ט ליכא לאוכוחי דע"כ ספק מדרבנן הוא דאלת"ה אמאי לא דחיא דליתא. דהנה בתוס' שם ד"ה כיסוי כתבו שם דלהנך תרי טעמי דמפרש בפ"ק דביצה (דף ח') דכוי אין מכסין דמו ביו"ט משום דאפר כירה דעתו אודאי ואין דעתו אספק א"נ משום התרת חלבו א"א לישב ק"ו זה וכו' וי"ל בדוחק ק"ו הכי כיסוי שאין ודאו דוחה שבת אפילו הזמינו לכך מ"מ אסרו משום טורח אינו דין שאין ספק דוחה יו"ט וכו' או משום מוקצה דאין דעתו לספק וכו' וללישנא דמשום התרת חלבו וכו' מ"מ יש לחוש שיטעו הרואים ויעשו ק"ו וכו' ומדמכסיס אותו ודאי חיה היא ויתירו חלבו עכ"ל ז"ל יעוש"ה. ולפי"ז הא דאין ספק דותה יו"ט בכיסוי לא תליא כלל משום ספיקא אלא משום דבספק הוה מוקצה אז משום דאין דעתו אספיקא וא"כ לו יהיה דספק מה"ת לחומרא מ"מ הרי לא משום קולא הוא דאינו דוחה יו"ט אלא דלמד מק"ו דהיכא דשייך איסור אף מדרבנן אינו דוחה יו"ט יעוש"ה בתוס' ובחידושי הלכות מהרש"א ז"ל

(ב) אלא דמ"מ עדיין יש ללמוד ממה דקאמר שם א"ל תקיעת שופר בגבולין תוכיח שאין ודאה דוחה שבת וספיקא דוחה יו"ט מאי ספיקא אלימא ספק חול ספק יו"ט השתא ודאי יו"ט וכו' אלא ספק איש ספק אשה ור"י לטעמו דאמר אשה ודאית נמי תקעה כלומר דמשו"ה לא חשיבא ליה הא פירכא משום דאזיל לטעמו דאמר אפילו אשה ודאית נמי תקעה וכו' כמו שפירש"י ז"ל שם יעו"ש והשתא אי ס"ד דספק מצוה לחומרא מה"ת הוא ומחויב מה"ת לתקוע גם הספק איש ספק אשה וגם הספק בכלל אזהרה לתקוע ביו"ט של ר"ה מאי מקשה על הך ק"ו דספק כיסוי אינו דוחה יו"ט מתק"ש דדוחה דהרי ביום טוב נתבאר דלא מחמת ספק הוא דאינו דוחה אלא משום דאצל ודאי ליכא איסור דרבנן ג"כ והה"נ אם איתרע מילתא דהיה איסור דרבנן ביו"ט גם אצל ודאי אין לכסות ביו"ט משום דרבנן גזרו כמו דאין ודאי דוחה שבת משום איסור דרבנן וכנ"ל ויש כח בידם להפקיע מה"ת בשב וא"ת משא"כ בתקיעת שופר דהאיסור ביו"ט הוא משום דרבנן גזרו אף דהיא חכמה ואינה מלאכה שמא יתקן כלי שיר ומשו"ה אסור בשאר יו"ט כמבואר בתוס' בפ' כיסוי הדם שם ד"ה תקיעת שופר ובמסכת ר"ה (דף כ"ט ע"ב) ד"ה רדיית הפת וכו' יעו"ש וא"כ היכא דודאי מחויב בתק"ש בודאי ל"ש דיגזרו רבנן שלא לתקוע בר"ה משום איסור דרבנן דכי יפקיעו כל המ"ע שבתורה דהרי התורה גזרה לתקוע וא"כ אם נימא דספק ג"כ הוא כודאי לחומרא מה"ת וגם הספק מוזהר בכלל האזהרה לתקוע בר"ה וא"כ האיך יאמרו חז"ל שלא לתקוע משום שמא יתקן כלי שיר וכי יפקיעו מ"ע ואף שהוא ספק מ"מ לא ספיקא שלו גורם האיסור שנאמר דמשו"ה גזרו עליו חז"ל ולא על הודאי דהרי האיסור אין שום ענין להספק ומה סברא יש לחלק בין ספק לודאי דנימא דהספק אסור לתקוע משום שבות דרבנן משום שמא יתקן כלי שיר והודאי מותר בשלמא בכיסוי א"ש דרבנן גזרו דהיכא דאיכא חילול שבת לא לידחי אף באיסור דרבנן ויש להם כח ע"ז דאינן מפקיעין המ"ע לגמרי דמצות כיסוי לא נאמרה דווקא על שבת ויו"ט משו"ה קאמר שפיר דביו"ט בספק ג"כ לא לידחי והיינו לא משום דהוא ספק דלא הספק גורם לו האיסור אלא משום דבספק איכא איסור דמוקצה ומשום דאין דעתו אספק ובודאי ליכא מוקצה כמבואר בתוס' שם משא"כ בתק"ש כיון דספק מה"ת לחומרא שפיר חייב בתק"ש גם הספק ול"ש כלל בזה לאסור משום שבות וכנ"ל וז"פ לפע"ד אע"כ צ"ל דבאמת ספק מה"ת לקולא ורק מדרבנן הוא דחייב בכיסוי ובת"ש וא"כ הא דיליף בק"ו דאין ספק דוחה יו"ט בכיסוי היינו דמשום מצות כיסוי דמחויב מדרבנן מחמת ספק דה"א דמותר ומחויב ג"כ ביו"ט משום מצות כיסוי מספק וע"ז קאמר ק"ו דבספק דאיכא איסור דרבנן משום מוקצה ומשום דאין דעתו אספק או משום התרת חלבו כמבואר בתוס' שם משו"ה ודאי דאסור ביו"ט ומק"ו וגם במקום מצוה גזרו וע"ז קאמר שפיר תק"ש תוכיח דספיקא דוחה יו"ט והיינו דספיקא הוא ואינו מחויב מה"ת אלא דרבנן וא"כ אמאי לא אסרו חז"ל לתקוע משום שבות דשמא יתקן כלי שיר דאף דהתורה התירה בודאי ואין לגזור ע"ז מ"מ למה הוסיפו מדעתן דגם הספק יתקע בר"ה כיון דמה"ת מותר אלא דחז"ל תיקנו דיתקע כיון דספק מדרבנן הוא ושפיר קשיא ליה לגמרא מתקיעת שופר וקאמר תוכיח מתק"ש דבשבת גזרו חז"ל לבלי לתקוע משום שבות ובספק תיקנו בעצמן לתקוע אף דעוברים בשבות כמו ק בכיסוי הדם ודוק בזה. ולפי"ז קשה לשיטת הרשב"א ז"ל דס"ל ספק מה"ת לחומרא כנ"ל. ועוד קשה גם להרמב"ם ז"ל לפ"מ שכתב המהרי"ט ז"ל דפלוגתא דתנאי היא בדין זה ולר' יוסי דסבירא ליה דלא בעינן חתיכה משתי חתיכות ע"כ ס"ל ספק מה"ת לחומרא וא"כ בפ' כיסוי הדם שם ר"י הוא וקשה לכ"ע אע"כ צ"ל דבספק אם נתחייב במצוה ס"ל להרשב"א ז"ל ג"כ דהוא מה"ת לקולא וא"ש כנ"ל

והנה המהרי"ט ז"ל הוכיח כדברי הרמב"ם ז"ל מהא דאיתא בפ"ק דביצה (דף ח') גבי כוי דאין מכסין דמו ביו"ט משום דדעתו אודאי ואין דעתו על ספק ולהרשב"א ז"ל דספק מדאורייתא לחומרא א"כ חייב לכסות מדאורייתא ואמאי אין דעתו על ספק ומזה נראה דס"ל להמהרי"ט דלהרשב"א ז"ל גם ספק מצוה מה"ת לחומרא ולהנ"ל דבספק אם מחויב במצוה די"ל דלכ"ע מה"ת לקולא א"ש בפשיטות ובלא"ה לכאורה צ"ע בדבריהם ז"ל דמ"ש אם ספק מה"ת או דרבנן וכי אם מדרבנן הוא אין רצון אדם לקיים מצוה דרבנן דנאמר דאין דעתו על ספק משו"ה, אע"כ צ"ל דה"ט דלאו כ"ע דיני גמירי ובספק משום דאין ברור לו שהוא חייב בכיסוי סתמא דמילתא דאין כ"כ דעתו עליו וכן י"ל ג"כ אם ספק מה"ת לחומרא ועיין בס' בית יצחק מאא"ז הגאון ז"ל מש"כ לישב על קושיא זו בשער הספיקות דף ל"ד ע"ב ד"ה עוד הביא הפר"ח וכו' ועיין בפ' כיסוי הדם שם (דף פ"ו ע"א) בהא דס"ל לחכמים דשחיטת חשו"ק דאסורין מספק וחייבים בכיסוי ובתוס' שם ועיין בס' בית יצחק בשער הספיקות שם בענין זה ודוק. שוב הגיע לידי ס' פרי חדש וראיתי שהביא הוכחת המהרי"ט ז"ל כנ"ל מהך דאין דעתו אספק ותירץ ג"כ קושייתו כנ"ל דאף דמחויב מספיקא מ"מ אין דעתו אספק וכמש"כ ונהניתי מאד שכוונתי לדעתו הגדול בזה אך מ"מ נראה דס"ל גם להפר"ח ז"ל דלהרשב"א ז"ל גם בספק מצוה לחומרא הוא ולהנ"ל ליכא לאוכוחי מזה דספק מצוה שאני כנ"ל

(ג) אך היכא דנתחייב בודאי וספק אם קיימה כבר נתבאר למעלה דלכ"ע חייב מה"ת גם להרמב"ם ז"ל וכמו שכתב בחו"ד וכנ"ל ולכאורה יש להוכיח ג"כ מפ' כיסוי הדם שם (דף פ"ה ע"א) דקאמר שם בגמרא ור"י לטעמיה דאמר אשה ודאית נמי תקעה דתניא בני ישראל סומכין ולא בנות ישראל סומכות ר"י ורש"א נשים סומכות רשות ומשו"ה גם ספק תוקעין וליכא למיפרך תקיעת שופר בגבולין תוכיח שאין ודאה דוחה שבת וספיקה דותה יו"ט כמבואר שם. וקשה דעדיין איכא לאקשויי תק"ש תוכיח דספיקה דוחה יו"ט היינו היכא דהיה ספק אם תקע או לא ולא בספק איש ספק אשה וגם מנ"ל לגמרא דהא דקאמר ספק בתק"ש תוכיח פירושו ספק איש ספק אשה דלמא פירושו ספק אם תקע או לא וגם לר"י קשה דהא איכא למימר תוכיח אע"כ כמשכ"ל דע"כ ליכא למימר דספק בתק"ש תוכיח הוא בספק תקע או לא ומיירי באנשים דבני חיובא ודאי נינהו דזה אינו דמה קושיא הוא על ספק כיסוי כיון דמיירי בתיובא ודאי וספק אם כבר קיים הרי מחויב מה"ת לתקוע וכמש"כ החו"ד כנ"ל וא"כ איך יוכלו חז"ל לאסור לתקוע ביו"ט משום שבות דשמא יתקן כלי שיר דכי יפקיעו מ"ע מה"ת דהרי גזרה תורה לתקוע בשופר בר"ה וגם בספק תקע ויצא מכבר גם זה בכלל האזהרה דלא יצא מחיובא עד שיתקע בודאי כמש"כ החו"ד דהיכא דכתבה התורה בקו"ע לא נפקע מחיובו עד שידע ברור שכבר קיים המצוה ומה דמיון הוא לכיסוי הדם דגזרו חז"ל דלא