שו"ת ברית עולם רנח

הרי דר"א מוקי לה להך מתניתין דבזו ובזו ג"כ כרשב"א דבמלוה בעינן שישתייר שו"פ. וא"כ רבי יוסי בר"י דפ"א דירושלמי ורשב"א בחדא שיטתא קיימי כפי מה שפירש ר' אבין שם וכן בפ"ב לפי מה שהגיה הנועם ירושלמי פירש ר' אבין ג"כ הך סתמא דמתניתין דבזו ובזו כרשב"א דבמלוה בעינן שישתייר שו"פ ואם לא נשתייר שו"פ ל"מ ולא אמרינן דבהנאת מלוה הוא. וי"ל ג"כ דס"ל להנך תנאי דאף אם כגון ואף אם אמר בפירוש בהנאת מלוה לא מהני אלא אם נשתייר שו"פ וכמו דס"ל להרמב"ם ז"ל באם עתה אינה בעין ל"מ אף בהנאת מלוה ולא עדיף ממלוה עצמה ומכש"כ אם נימא כמו שכתבתי דהך ר' לעזר אינו הך רבי אליעזר דקודם זה שם בירושלמי בפ"ב שם ושפיר גרסינן שם ר' אליעזר א"כ הרי גם ר' אליעזר ס"ל כרבי אבין לאוקים דרשב"א באופן הנ"ל. אך הלשון בירושלמי לכאורה משמע דר' לעזר לא פליג על ר' אליעזר מדלא אמר ר' לעזר אמר אלא אמר ר' לעזר. ומכל הנך י"ל דהרמב"ם ז"ל פסק כוותייהו ולא כמו שמסיק בגמרא קידושין דלכ"ע במלוה אינה מקודשת דהרי בזה גם ר' לעזר לא ס"ל כן בירושלמי ועיין בס' נועם ירושלמי דמוכיח להירושלמי מהא דבקידושין מייתי נימא כתנאי התקדשי לי בשט"ח כו' ומתוס' שם ד"ה לעולם שט"ח דאחרים עייש"ה ויש לפלפל בזה. וי"ל דגם הרמב"ם ז"ל פסק כהך ירושלמי. והרי הרמב"ם ז"ל ס"ל דגם בהנאת מלוה לא מהני אלא היכא דהוא בעין. והרי פסק כרשב"א. וא"כ ס"ל ג"כ כמו שכתבתי דס"ל להרמב"ם ז"ל דגם במקדש במלוה היכא דהוא בעין מהני וכמשמעות פשטות לשינו ז"ל שם בפ"ה מהל' אישות וכמו שדייק מלשונו ז"ל ג"כ המהרי"ט ז"ל עיי"ש וכמו שכתב בהדיא הב"ש בשם הרמב"ם ז"ל באהע"ז (סי' כח) כנ"ל והיינו דפסק כרשב"א כנ"ל וא"ש ודוק: סימן

עט

(א) והנה בהך סוגיא דקידושין הנ"ל בהך אוקימתא דרשב"א וחכמים פירש"י ז"ל שם דפלוגתתן הוא היכא דבכל המלוה עדיין לא שלחה בה יד ופליגי אי מלוה ברשות בעלים הוא לחזרה דלת"ק אינו יכול לחזור בו ומש"ה אינה מקודשת ולרשב"א יכול לחזור בו ומעותיו הוא ומש"ה מקודשת. והא דרשב"א דאם נשתייר שו"פ מהני היינו דנאבד אבל לא הוציאה מהמלוה כלל כמו שכתבו בתוס' בקידושין שם והך דרב מיירי ששלחה יד במלוה והוציאה קצתן ובזה לכ"ע אינו יכול לחזור בו וברשותה קאי כיון שהחזיקה בהן ורב ככ"ע ס"ל כמבואר בהדיא ברש"י ז"ל שם ובתוס' ד"ה אלא מלוה כו' עייש"ה. והרשב"א ז"ל שם בחידושיו הקשה ע"ז דא"כ הא דאמרינן בסמוך לימא כתנאי התקדשי לי בשט"ח או שהיה לו מלוה ביד אחרים והרשה עליהם ר"מ אומר מקודשת וח"א אינה מקודשת. האי שט"ח ה"ד אלימא שט"ח דאחרים כו' אלא לאו שט"ח דידה ובמקדש במלוה קמיפלגי ואם כדברי רש"י ז"ל קשה דה"ד דאי בששלח בה יד קשיא דר"מ דהא אמרינן לעיל דלכ"ע בששלח בה יד ברשות לוה קיימא ואי בשלא שלח בה יד הא לא שייכא בדרב כלל דהא מוקמי שמעתין דרב בששלח בה יד דוקא כי היכא דלא לימא כתנאי. אלא מסתברא כפירושא בתרא והיינו דפירש הוא ז"ל שם עוד פירוש דבאמת גם רב מיירי אף בשלא שלח בה יד כלל אלא דמעיקרא מקשה הגמרא לרב מכ"ע דע"כ לא פליגי אלא אם בעינן שישתייר שו"פ. אבל אם נשאר שו"פ לכ"ע מקודשת. וא"כ קשה דרב דלא כמאן. ומש"ה דבנשתייר שו"פ פליגי אם ברשות בעלים לחזרה הן או לא. וא"כ כיון דאפקיניה לרב מתיובתא לא חיישינן אי אתי דלא כרשב"א דמ"מ כחכמים אמרה עייש"ה ברשב"א ז"ל

(ב) ואי לא מסתפינא הייתי אומר לכאורה דהנה דברי רבינו הגדול הרשב"א ז"ל לפע"ד לכאורה צריך ביאור דלדבריו הק' א"כ מאי האי דמייתי בתר הכי נימא כתנאי התקדשי לי בשט"ח כו' ר"מ אומר מקודשת וח"א אינה מקודשת כו' עיי"ש. דהרי זה כבר קשה מהך ברייתא שהביא למעלה דלא ס"ל לרב כרשב"א דאמר משום ר"מ והרי כבר הביא דלא ס"ל כר"מ אלא כחכמים. ומ"מ לא תייש הגמרא לזה משום דמ"מ כחכמים ס"ל כמו שכ' הרשב"א ז"ל שם. וגם מהך ברייתא דהתקדשי לי בשט"ח לא ס"ל כר"מ אלא כחכמים ומאי עדיפותא בקושיא זו מהך ברייתא קמייתא. ואם שרוצה להביא עוד ברייתא הול"ל ועוד תנן כדרך הגמרא. ועוד דהרי על קושיא קמייתא דמקשה לכ"ע ומתרץ די"ל דס"ל כחכמים מסתמא נ"ל להגמרא בזה כמש"כ הרשב"א ז"ל דבאם דאכתי היה קשה ליה להגמרא דגם זה קשה נימא כתנאי אמרה כמו בכ"מ הו"ל להגמרא להקשות מאותה ברייתא עצמה שהביא מקודם דאכתי קשה נימא כתנאי אמרה. ואף שכ"ז באמת יש לישב ודברי רבינו הגדול הרשב"א ז"ל א"ש. אך מ"מ גם קושייתו ז"ל שהקשה על רש"י ז"ל לכאורה יש לישב ורש"י ז"ל לשיטתו א"ש. והרשב"א ז"ל ג"כ לשיטתו שפיר הקשה. דהנה עיקר קושייתו ז"ל ע"כ הוא דמאי מקשה לרב דהלא רב לא מיירי אלא היכא ששלחה בה יד אבל בלא שלח בה יד י"ל דגם רב מודה א"כ מאי מקשה מהך ברייתא דהתקדשי בשט"ח דלמא מיירי בלא שלח בה יד כלל ומש"ה ס"ל לר"מ דמקודשת. אבל בשלחה בה יד להוציא קצת אפילו שו"פ י"ל שפיר דלכ"ע אינה מקודשת כיון דברשותה היא ואינו יכול לחזור בו עיי"ש ברשב"א ז"ל ולשון הרשב"א ז"ל צריך קצת ביאור דכתב שם בקושייתו דהיכי מייר הברייתא דאי מיירי בששלחה בה יד קשיא דר"מ דהא אמרינן לעיל דלכ"ע בששלח בה יד ברשות לוה קיימא עיי"ש. ולכאורה לא הבינותי וכי מבואר הוא בברייתא בהדיא דהיכא דשלח בה יד ברשות לוה קיימא ולכ"ע אינה מקודשת דהלא רק בגמרא מתרצי כן כדי שלא יקשה על רב וא"כ באם דודאי הוא דהך ברייתא דהתקדשי בשט"ח מיירי בשלחה בה יד שפיר מקשה בגמרא על תירוץ הגמרא. דאין לתרץ כמו שמתרץ למעלה דקשה מהך ברייתא. אלא ע"כ דעיקר קושיית הרשב"א ז"ל הוא דמנ"ל להגמרא דמיירי הך ברייתא דהתקדשי בשט"ח היכא דשלחה בה יד דלמא מיירי בכולה בעין וא"כ לא קשה לרב יעוש"ה דע"כ זה עיקר כונת הרשב"א ז"ל. וא"כ מעתה י"ל דא"ש דברי רש"י ז"ל דהנה היכא דשלחה בה יד קצת זה לכ"ע דאינו יכול לחזור בו וברשותה הוא ואינה מקודשת לכ"ע כמו שכתב רש"י ז"ל כיון דקנתה במה שהחזיקה בהן. אך היכא דהלוה נחן שט"ח להמלוה האיך הדין. בזה איתא מחלוקת הרמב"ן והרשב"א ז"ל והובא בטור חו"מ (סי' לט) דכתב הרמב"ן ז"ל דהיכא שהלוה נתן שט"ח להמלוה הואיל ונשתעבדו לו נכסי הלוה מעכשיו חייב להלוותו עד זמן שקבע לו ונקנה נכסיו לשיעבודו יעוש"ה בב"י שהביא מרשב"א ז"ל דחולק על הרמב"ן ז"ל וס"ל ז"ל דלעולם מלוה יכול נחזור בו והביא ראיה מפ' האיש מקדש (דף מז) שאמרו שם דמלוה ברשות בעלים לחזרה קמיפלגי דמשמע מהתם דכל שלא נתנה לכ"ע יכול לחזור בו עיי"ש בב"י שם א"כ הרי דהרשב"א ז"ל ס"ל דשט"ח לא קניא מידי וכיון דבקידושין במסר המעות פליגי בזה אם יכול לחזור בו. א"כ בלא מסר עדיין המעות לכ"ע יכול לחזור בו. ולמד מזה הרשב"א ז"ל דבלא מסר המעות אף שנתן לו שט"ח ג"כ לכ"ע יכול לחזור וע"כ משום דשט"ח לא מהני כלל לענין זה שלא יכול לחזור בו להרשב"א ז"ל דאל"כ מאי ראיה היא מהך דקידושין. וא"כ לכאורה לפע"ד נראה ברור דכמו דס"ל להרשב"א ז"ל דהיכא דכבר מסר המעות להלוה והמלוה עדיין בעין איכא בזה מחלוקת בגמרא דקידושין הנ"ל. והיכא דעדיין לא מסר המעות סברא הוא דכ"ע מודו לזה דיכול לחזור בו אף בנתן שט"ח דשט"ח ל"מ כלל לזה. כן י"ל דאף היכא דמסר להלוה המעות וגם הלוה נתן לו שט"ח בזה ג"כ פליגי הנך תנאים דפליגי בקידושין אם יכול לחזור בו כיון דכבר מסר המעות אף דהם עדיין בעין. ומשום דמסר ג"כ שט"ח לאו מעליותא היא כלל דאם נימא דבמסירת השט"ח איכא שום מעליותא א"כ ראיית הרשב"א ז"ל לאו ראיה היא מהך דקידושין דדלמא הא דפליגי שם הוא משום דליתא בזה שט"ח ואף שמסר כבר המעות כיון דהם עדיין בעין שפיר ס"ל לחד מ"ד דיכול לחזור בו. ומנ"ל להרשב"א ז"ל היכא דמסר ל שט"ח ג"כ