שו"ת ברית עולם רנז

גרע מחצייך בפרוטה וחצייך בפרוטה ואם רק חל על פרוטה ממילא אח"כ פשטה קידושין בכולה ויש לפלפל בזה ואכמ"ל] וא"כ אמאי מקודשת דהרי היכא דאינו יכול לחזור בהמלוה בין לת"ק בין לרשב"א אינה מקודשת ואף אם נשאר פרוטה בעין גם לרשב"א לא מהני אלא היכא דנאבדה השאר ומשום דיכול לחזור בו וברשות בעלים קאי כמבואר בגמרא שם אבל אם התחילה להוציא קצת לכ"ע אינו יכול לחזור בו ואינה מקודשת כמבואר בהדיא בתוס' קידושין (דף מז ע"ב) ד"ה אלא מלוה עייש"ה. ודברי הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' אישות ע"כ אין לומר דלא מהני קידושין במלוה אלא היכא דכולה בעין ומשום דיכול לחזור בו וכרשב"א דהרי בהדיא ביאר שם הטעם משום דלא נשאר דבר קיים ליהנות בו ולא משום חזרה עייש"ה וגם לשונו ז"ל דייקא דאף אם נשאר קצת מהני דהרי כתב ז"ל דלא נשאר שום דבר קיים ליהנות בו ומשמע דאם נשאר קצת מהני עיי"ש וא"כ קשה כמאן פסק הרמב"ם ז"ל דלא כחכמים ולא כרשב"א. וא"כ לפי"ז לכאורה ההכרח לפרש בהרמב"ם ז"ל כמו שפירש מרן הב"י ז"ל בטור אהע"ז (סי' כת) דבמלוה אף אם היא בעין אינה מקודשת יעו"ש מה שביאר בהרמב"ם ז"ל והבאתיו למעלה. ובאמת לכאורה מהתימא על הב"ש שכתב בפשיטות דלהרמב"ם ז"ל במלוה אם הוא בעין שפיר מקודשת וגם לא הזכיר כלל דברי מרן הב"י ז"ל באהע"ז (סי' כח) שכתב להדיא להיפך כנ"ל. אך אם גם נימא כן אין זה סתירה לכל דברינו הנ"ל דמ"מ סברתי הנ"ל א"ש דמש"ה קאמר הגמרא דשוין מכר לקידושין משום דהא דבעינן שיתן כסף הקידושין בעת הקידושין הוא דילפינן מש"ע דנתן לו מחירו בעת המכירה וא"כ כש"כ הוא דגם במכירה צריך שיתן בעת המכירה ומש"ה לא מהני במכירה לקנות בהלואה אף היכא דהוא בעין כמו שהארכתי למעלה. אך הרמב"ם ז"ל דס"ל דבמכירה מהני ויש לו מקורים ללמוד דמהני אף היכא דהמלוה אינה בעין מהא דפ' הזהב ועוד כמה מקומות והובא ברא"ש ז"ל והה"מ ז"ל כנ"ל וכבר האריכו הא האחרונים ז"ל בזה להוכיח דינו ז"ל וא"כ ע"כ דלא ילפין לענין זה מש"ע והא דבקידושין ל"מ טעמא אחרינא הוא משום דלא גמרה נפשה להתקדש במה שלא נשאר שום דבר קיים ליהנות בו כיון דלהרמב"ם ז"ל ליכא טעמא דשוין מכר לקידושין וצע"ג בזה

(ז) אלא דמ"מ נלפע"ד דלכאורה יש לקיים ג"כ כדברינו הנ"ל דלהרמב"ם ז"ל אף במלוה היכא דהיא בעין מקודשת וכמשמעות לשון הרמב"ם ז"ל וכמו שכתב בבית שמואל באהע"ז הנ"ל אלא די"ל דמ"מ לא קשה עליו ז"ל מהא דרשב"א וחכמים הנ"ל די"ל דסמך על הירושלמי דהנה איתא בירושלמי בפ"א דקידושין ה"ב תני ר' הושעיא כיצד הוא מיעדה אומר לה בפני נים ה"א מיועדת לי ע"ד דר"י בר"י בסוף נותן לה כסף לייעודים ע"ד דרבנן משעה ראשונה נותן כסף לייעודים וכו' מיסבר סביר ר"י בר"י אלין ייעודין דהכא קידושי תורה הן. אמר ר"א אתיא דר"י בר"י כר"ש ב"א דתניא בפקדון שיש לי בידך והלכה ומצאתו שנגנב או שאבד אם נשתייר שם שו"פ מקודשת ואם לאו אינה מקודשת מלוה שיש לי בידך והלכה ומצאתה שנגנבה או שנאבדה אפילו לא נשתייר בה שו"פ מקודשת רשב"א משום ר"מ מלוה כפקדון אם נשתייר שם שו"פ מקודשת ואם לאו אינה מקודשת כמה דרשב"א עביד מלוה כפקדון כן ר"י בר"י עביד ייעודים כמלוה ע"כ עייש"ה בירושלמי ובמפרשים שם. הרי מבואר שם דס"ל לירושלמי דלת"ק במלוה מקודשת אף אם לא נשתייר שם שו"פ ואפשר דהוא מטעם דאמרינן דמסתמא כונתו על הנאת מחילת מלוה ולא על המלוה עצמו כמבואר בפירש"י ז"ל בקידושין שם לחד מ"ד או כמו שפירש בפני משה בירושלמי שם באופן אמר. אך יהיה איך שיהיה לת"ק לא בעינן שישאר שו"פ ולרשב"א ס"ל דבעינן שישאר מהמלוה שו"פ וע"כ דלא בהנאת המחילה מלוה הוא דא"כ אף אם לא נשאר נמי אמאי לא מהני אלא ע"כ דס"ל לרשב"א דאף דעיקר הקידושין הוא מהמלוה מ"מ מהני אם נשאר שו"פ ומדמסיק בירושלמי כמו דרשב"א עביד מלוה כפקדון כן ר"י בר"י עביד ייעודים כמלוה. והיינו ע"כ דס"ל דבעינן שנשאר עוד מהכסף שקיבלה ממנו שו"פ כיון דמה שנשאר ממה שמחויבת לעבוד אצלו הוה כמלוה שהיא חייבת לו וא"כ לת"ק דרשב"א מהני ג"כ במלוה אף אם לא נשאר שו"פ וע"כ כיון דמסיק דר"י בר"י עביד ייעודים כמלוה כרשב"א ע"כ דצריך שישאר מהמעות שקיבלה שו"פ בעין כרשב"א והרי שם ע"כ המלוה אינה ברשות בעלים לחזרה דהרי היא כבר עבדה אצלו בעד המעות קרוב לשש שנים וקנתה המעות שקיבלה אלא עתה שמשחררה קודם הזמן והמותר שהיא חייבת לעבוד אצלו חייבת לו מלוה וא"כ ברשותה הוא ומ"מ אם נשתייר שו"פ מקודשת גם לרשב"א כמבואר שם בהדיא. וא"כ ע"כ אין לומר שם הטעם דמיירי שלא שלחה בה יד בהמלוה אלא נאבדה כמו בגמרא דקידושין אלא דאף דברשותה היא מהני והרי זה מבואר בהדיא דלא כשיטת הגמרא דבבלי בקידושין שם דפליגי ברשות בעלים לחזרה בטעמא דרשב"א והרי מבואר בהדיא מירושלמי שם דלהת"ק אף אם לא נשאר כלל מקודשת ואף לרשב"א ור"י בר"י אף דהיכא דלא נשאר כלל אינה מקודשת מ"מ בנשאר במלוה שו"פ שפיר מקודשת. וא"כ י"ל דמזה למד הרמב"ם ז"ל דינו וצ"ל דס"ל דזה לכ"ע דמלוה להוצאה ניתנה ומ"מ הרי מבואר בהדיא בירושלמי הנ"ל דבאינה בעין כלל לא מהני אבל אם נשאר רק שו"פ שפיר מקודשת ואמאי וע"כ צ"ל כטעם הרמב"ם ז"ל דבעינן בקידושין שישאר בה דבר קיים ליהנות בו וכמבואר ברמב"ם ז"ל ופסק בזה כרשב"א ור"י בר"י

ועוד יש להוכיח גם מהך ירושלמי דקידושין פ"ב הל"א דאיתא שם על מתניתין דבזו ובזו ובזו וכו' והא תנינן היתה אוכלת ראשונה אינה מקודשת עד שיהיה באחת מהן שו"פ מעתה אפילו לא נשתייר שם שו"פ תהא מקודשת פתר לה על ראשה ואין על ראשה וכו' אמר רבי אלעזר דרשב"א היא דתניא התקדשי בפקדון שיש לי בידך והלכה ומצאתו שנגנב וכו' אם נשתייר שם שו"פ וכו' במלוה וכו' אפילו לא נשתייר שם שו"פ מקודשת ואם לאו אינה מקודשת יעו"ש בפני משה דביאר זאת דהיינו דלעולם הא דקתני דאינה מקודשת עד שיהא באחרונה שו"פ קאי אסיפא ומשום דתיכף כשאכלה נעשה מלוה ואתיא כרשב"א דס"ל דבמלוה אינה מקודשת עד שישאר שו"פ מהמלוה. וא"כ במתניתין בהך דבזו ובזו ובזו אם לא נשאר שו"פ הרי קידשה הכל במלוה ולא נשאר מהמלוה כלל ואף דלת"ק מהני במלוה אך זה אתיא כרשב"א דס"ל דלא מהני ומשו"ה צריך שיהיה באחרונה שו"פ ומתקדשת בהאחרונה דהאחרונה קידושין גמורין הוא ואינן כלל מלוה ויעו"ש במראה הפנים שהביא דשם משמע דלת"ק מועיל במלוה אף אם לא נשתייר שו"פ וזהו דלא כשיטת גמרא דילן בבבלי עיי"ש. ובתר הכי קאמר שם בירושלמי אמר רבי אלעזר אתיא דרשב"א כר"מ כמה דר"מ אמר כל המשנה וכו' יעו"ש בפני משה דביאר דר"א מפרש להא דרשב"א לאו בסתם מלוה דבהא לא פליג את"ק דמהני אף אם לא נשאר שו"פ דמסתמא אין דעתו על המלוה אלא על הך הנאה דמחיל גבה וכו' והא דרשב"א דבעי שישתייר ש"פ אמלוה מחמת מכר מיירי דע"כ כוונתו על גוף המלוה בזה צריך שישתייר שו"פ ודברי ירושלמי זה לכאורה תמוהין מאד דסתרי אהדדי והך דר' לעזר דמפרש הך דרשב"א כר"מ אבל במלוה ממש אפילו בלא נשתייר מהני סותר הך דר' אלעזר דמפרש הך דמתניתין דבזו ובזו ובזו כרשב"א, דבעינן שישתייר במלוה שו"פ אף במלוה ממש כמבואר שם. ולכאורה חשבתי בהך רבי לעזר דמוקי הך דרשב"א כר"מ שם אינו הך רבי אליעזר דמייתי בירושלמי מקודם זה דמוקי מתניתין דבזו ובזו ובזו כרשב"א והך ר' אלעזר פליג על הך רבי אלעזר המובא שם וא"ש היטב דבריי הירושלמי. אך שוב מצאתי בס' נועם ירושלמי שעמד ע"ז וכתב, דהך רבי אליעזר דמייתי מקודם הוא ט"ס אלא דצריך להיות רבי אבין והוא רבי אבין דמייתי בירושלמי קידושין פ"א ה"ב שהבאתי למעלה דלדידיה לרשב"א גם במלוה צריך שישתייר שו"פ והיה כתוב בירושלמי כאן בפ"ב רבי אבין בראשי תיבות ר"א וע"פ טעות נעתק מר"א רבי אליעזר עיי"ש. וא"כ יהיה איך שיהיה