שו"ת ברית עולם רנו

דנשאר עדיין דבר קיים ליהנות בהם ממה שנתן שפיר מהני והוה כאילו הפקיעו מזה ההלואה והוה לקדושין ולכאורה הדבר נכון בסברא. אך היכא דאינו בעין לא נשאר ממעותיו דבר קיים שנוכל לומר שיש לה הנאה מחמת הקדושין אך במכר י"ל דמהני בזה משום דלאו בהנאה בעד המכירה תליא מלתא אלא בפרעון מתיר השדה כנ"ל. אך בגמרא (דף מז הנ"ל) דמדמה להו מכר לקדושין היינו לפי מה דס"ל לרב שם דגם במלוה בעין לא מהני בקדושין וס"ל להרמב"ם ז"ל בטעמא דהך גמרא דע"כ צ"ל הטעם משום דילפינן משדה עפרון כמו שפירש רש"י ז"ל (בדף ו) כנ"ל וא"כ כש"כ במכירה דלא מהני אלא שיתן בעד המכירה כמו בש"ע ומש"ה פריך שפיר בגמרא מהך דושוין במכר וכו' וכנ"ל

(ה) ואף דלכאורה קשה דהרי מבואר בגמרא קדושין (דף כו ע"א) במתניתין נכסים שיש להם אחריות נקנין בכסף וכו'. ובגמרא בכסף מניין אמר חזקיה אמר קרא שדות בכסף יקנו וכו'. ועיי"ש בתוס' ד"ה א"ק וכו' הא דלא אייתי מקרא דכתיב גבי עפרון משום דדלמא ה"מ מנכרי שכל קנינו בכסף עיי"ש. א"כ הרי מזה דגבי מכירה לא ילפינן כלל הדין כסף מש"ע כנ"ל וא"כ נסתרו דברי הנ"ל דמאי מדמה מכר לקדושין דהרי בקדושין ילפינן מש"ע דשם נתן מעות אבל במכירה דלא ילפינן מש"ע י"ל דגם במלוה מהני. אלא דבאמת לא קשה די"ל דהרי מבואר שם בתוס' ד"ה א"ק דאי לא הך דשדות בכסף יקנו לא נוכל ללמוד מש"ע משום די"ל דדוקא שם מהני כסף דנכרי כל קנינו בכסף משא"כ ישראל י"ל דלא מהני וגרע מזה וקמ"ל משדות בכסף יקנו דגם בישראל מהני כסף ומ"מ י"ל דלא עדיף מש"ע ובא זה ולימד ע"ז דלא נדע מהך דשדות בכסף יקנו אלא דמהני כסף ומ"מ כיון דמצינו בש"ע דנתן אברהם אבינו כסף לעפרון י"ל דגם הך דשדות בכסף יקנו הם באופן זה ולכאורה יש להוכיח כן מדברי הסמ"ע בחו"מ (סי' קצ ס"ק א) דכתב שם דלא מהני קנין כסף אלא כשנתן בעד פרעון המכר ולא כשנתן על קנין בעלמא וטעמו ז"ל הוא משום דכל דין כסף ילפינן מש"ע ושם היה דמי שווי השדה עייש"ה בסמ"ע ז"ל ובט"ז ז"ל מה שהקשה עליו ועיין במפרשים מה שישבו בזה. ולפי הנ"ל לכאורה קשה על הסמ"ע ז"ל דכתב שם דמש"ה לא מהני בנתן על קנין משום דילפינן מש"ע ושם היה דמי שיווי המקח והרי מבואר במס' קדושין (דף כו) הנ"ל דקנין כסף אצל מכירה לא ילפינן כלל מקרא דשדה עפרון אלא משדות בכסף יקנו כנ"ל ולא מצאתי מי שעמד בזה. אלא דלפי הנ"ל א"ש דהא דצריך קרא דשדות בכסף יקנו היינו דמש"ע לא נדע אלא נכרי ולא ישראל והו"א דגרע בזה כמבואר בתוס' וכיון דיליף משדות בכסף יקנו דגם בישראל מהני ומ"מ זה דנדע דמהני כסף אבל מ"מ באיזה אופן יהיה הכסף ילפינן מש"ע כנ"ל וכיון רשם היה דמי המקח בשיווי השדה י"ל דגם בישראל לא עדיף ולא מהני אלא באופן זה ודוק. ואחר שכתבתי הנ"ל מצאתי בס' אבני מלואים על אהע"ז (סי' כח) שכ' ליישב הרמב"ם ז"ל הנ"ל להיפך ממה שכתבתי והיינו דבקדושין (דף מז) דקאי לרב דל"ל גז"ש דש"ע (דף ג ע"ב) שם א"כ שוים מכר לקדושין ומשו"ה מקשה שם בקדושין ותסברא ושוין במכר וכו' משא"כ לדידן י"ל דקדושין דילפינן מש"ע ל"מ מלוה דבעינן דומיא דש"ע דאברהם אבינו שנתן לעפרון כסף בעת המכירה כנ"ל משא"כ מכירה דלא ילפינן מש"ע אלא מכסף מקנתו משו"ה מהני אף במלוה. אך לפי"מ שכתבתי א"ש ג"כ לכאורה דאף דלרב יליף כסף בקדושין מקרא דויצאה תנם כמבואר בגמרא קדושין דף ג ע"ב) מ"מ י"ל דתרווייהו צריכי כמבואר בתוס' שם וכנ"ל ושפיר ילפינן שיהיה דמי לש"ע בקדושין וגם במכירה אף דילפינן מקרא דשדות בכסף יקנו מ"מ לא ילפינן מזה אלא דמהני כסף ומ"מ לא עדיף מש"ע דבלא קרא ה"א דגרע משום דשם בנכרי דכל קנינו בכסף משו"ה מהני משא"כ ישראל כמבואר בתוס' קמ"ל דלא גרע ומ"מ לא עדיף נמי ובא זה ולימד ע"ז דדוקא כשנותן לו מעות ולא מלוה וכמו שהוכחתי ג"כ מדברי הסמ"ע ז"ל דיליף ומש"ע דצריך שיתן לו בעד דמי שיווי המקח ולא לקנין כנ"ל וע"כ כמו שכתבתי דבאיזה אופן יהיה הכסף שפיר ילפינן משדה עפרון גם למכירה וא"ש ג"כ כל הנ"ל כנ"ל. ולכאורה אפשר להוכיח קצת לדברינו הנ"ל מהא דאיתא ברפ"ק דקדושין האשה נקנית בג' דרכים כו' נקנית בכסף ובשטר כו' ופירש"י ז"ל בהא דבשטר אפילו אינו שו"פ והיינו דאי בשו"פ בלא טעם דקנין שטר מקודשת מטעם שוה כסף דהוא ככסף וכדברי רש"י ז"ל מבואר בירושלמי רפ"ק דקדושין שם דאהא דכתב במתניתין בשטר איתא שם הדא דתימר בשטר שאינו שו"פ דאי שו"פ כסף הוא וכבר כתבו הראשונים ז"ל דכדברי הירושלמי הנ"ל מבואר בתלמודא דידן בקדושין (דף מח) בפלוגתא דר"מ וחכמים דחכמים ס"ל שמין הנייר אם יש בו שו"פ מקודשת והרי דאף דלא נתכוין לקדשה רק בשטר מ"מ אם אינה מתקדשת מתורת שטר מתקדשת מתורת שו"כ וא"כ בהא דמקדש במלוה דאינה מקודשת ובהנאת מלוה מקודשת. ועיין ברמב"ם ז"ל פ"ה מהל' אישות הלכה ט"ו ובהה"מ ז"ל שם בטעמא דמלתא והרי מקדש במלוה איכא בזה ג"כ הנאה להלוה ונכלל בזה ג"כ הנאת מלוה ואמאי לא נימא דאף דמטעם מלוה אינה מקודשת מ"מ מטעם הנאת מלוה תהיה מקודשת. ואח"כ מצאתי בעה"י בס' יד שלמה שעמד ג"כ בזה כנ"ל עיי"ש מה שחילק בזה. ולפי הנ"ל י"ל בפשוט דלהרמב"ם ז"ל במלוה ובהנאת מלוה דין אחד להם ונכלל ג"כ זה בזה והיכא דהמלוה בעין מהני הן במלוה הן בהנאת מלוה ובאינו בעין ל"מ בשניהם אבל במכירה דלא בעינן שישאר בעין כנ"ל מהני גם במלוה ולרב דס"ל דגם במלוה בעין לא מהני שפיר מדמה לה למכר כנ"ל. אך מ"מ ע"כ ליתא לההוכחה הנ"ל דהרי לרב בהנאת מלוה מהני ואמאי לא יועיל גם במלוה מטעם דנכלל בזה ההנאה וע"כ צריך לחלק ביניהם ויש להאריך בזה ואכמ"ל

(ו) ואכתי צריך עיון לכאורה דלפי מה שנתבאר למעלה ס"ל להרמב"ם ז"ל דהמקדש במלוה היכא דהוא עדיין בעין שפיר מקודשת וכמו שכתב ג"כ בבית שמואל באהע"ז דלהרמב"ם ז"ל אף במלוה מקודשת היכא דעדיין המלוה בעין והבאתיו למעלה ולכאורה קשה דהרי מסקינן בגמרא קידושין (דף מז) על הך אתקפתא דפליג רשב"א וחכמים במלוה אם נשתייר פרוטה דכל פלוגתתן הוא היכא דהמלוה בעין ומ"מ פליגי אי ברשות בעלים הן לחזרה ועיין בפירש"י ז"ל ותוס' ז"ל וברשב"א ז"ל שם. ולת"ק אינו יכול לחזור בו ולרשב"א יכול לחזור בו ועד כאן לא פליגי חכמים ורשב"א אלא אם הוא ברשות בעלים לחזרה או לא אבל באם דאינו יכול לחזור בו לכ"ע אינה מקודשת. אף דהמלוה הוא בעין וא"כ אם נימא דלהרמב"ם ז"ל אף במלוה מקודשת אם הוא בעין וע"כ צ"ל דס"ל להרמב"ם ז"ל דהמלוה לחבירו אף דכבר מסר המעות להלוה אם היא עדיין כולה בעין יכול לחזור בו וא"כ פסק כרשב"א ולא כת"ק ומנ"ל זאת. ועוד דהרי אם שלא יד הלוה בהמלוה במקצת והוציא קצת בודאי דלכ"ע אינו יכול לחזור בו דהרי מבואר בכ"מ בש"ס דהקובע זמן לחבירו דאף לתובעו ת"ז אינו יכול וגם בסתם מלוה ל' יום כמבואר ברפ"ק דמכות (דף ג' ע"ב) ובפ"ק דמס' ב"ב (דף ה') וכן פסק הרמב"ם ז"ל בהל' מלוה הל' ה'. ועוד דהרי החזיק במה שהוציא קצת כמבואר בפירש"י ז"ל בקידושין (דף מז ע"ב) עייש"ה ובודאי דגם הרמב"ם ז"ל מודה לזה דהוציא מקצת אינו יכול לחזור בו. וא"כ קשה דלפי"מ דנתבאר דס"ל להרמב"ם ז"ל דהיכא דהוא בעין מהני הקידושין גם במלוה א"כ ע"כ דגם אם הוציאה קצתן אך אם נשאר שו"פ מקודשת דאין נ"מ בזה דהרי בהא דפליגי רשב"א וחכמים שם בקידושין פליגי ג"כ באם נשתייר שו"פ דלחכמים אינה מקודשת אף אם כולה בעין ולרשב"א מהני אף בנשאר שו"פ כמבואר בגמרא ואין שום נ"מ אם כולה בעין או נשאר קצת וכן דייקא לשון הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' אישות הל' י"ג ט"ו. עייש"ה [והא דבאמת מהני דהרי קידשה בכולה והקידושין אינן חלין רק בהשו"פ ולכאורה גרע מקידשה במלוה ופרוטה דשם אמרינן דכונתו היה רק אפרוטה דידע מהמלוה ופרוטה משא"כ הכא דלא ידע אם נשאר אצלה מ"מ י"ל דלא