שו"ת ברית עולם רנה

לה ממש כמו בשדה עפרון וא"כ לפרש"י ז"ל דילפינן זאת מקרא והרי עיקר קרא הוא במכירה כמו בשדה עפרון וא"כ כש"כ הוא דבמכירה לא מהני אלא כשנותן על המכירה מעות משא"כ במלוה דלהוצאה ניתנה והוה כאילו לא נתן כלל על המכירה אף דא"ל הנאה מזה מ"מ הרי מקרא ילפינן דצריך ליתן לה ומשו"ה ל"מ ג"כ במכירה במלוה אף אם הוא בעין אף לאביי. משא"כ להרמב"ם ז"ל דבבעין מהני ולא יליף מקרא כלל בדין זה אלא דס"ל להרמב"ם ז"ל דהנאה צריך לה להיות מגוף הקדושין וזהו מסברא ע"כ דאל"כ במה תתקדש דהרי בקדושין אינו הכסף בשויה של האשה אלא דילפינן דכסף הוה קנין והיינו דבפרוטה דא"ל הנאה מזה גמרה ומקדשה נפשה וא"כ צריך בזה שיהא לה דבר קיים להנות בו מחמת הקדושין כמו שכתב הרמב"ם ז"ל כנ"ל דאל"כ אין לה קנין להקדושין דעיקר הקנין הוא ההנאה משא"כ במכירה דהרי שם דקונה הקרקע בכסף אינו ההנאה אלא דמי פרעון הקרקע. ויעוין בחו"מ (סי' קצ) שכתב שם הסמ"ע דהא דקרקע נקנה בכסף היינו דוקא דניתנה בתורת פרעון ובנותן בשעת קנין שו"פ לקנות בו צריך דוקא ליתן אותו לתחלת פרעון אבל אם נתן הכסף על שם הקנין ולא לתחלת פרעון ל"ק עיי"ש א"כ כל כסף שיכול לעשות בו פרעון מהני לגבי מכר וסברא זו הובא בס' מימי הדעת אף דהט"ז ז"ל שם כתב דגם לקנין מהני מ"מ י"ל דאם נותן לפרעון ג"כ כש"כ דמהני ומכל מה שיכול לעשות פרעון מהני ומשו"ה מהני במלוה ולא מיבעיא במכירה אם כסף המלוה בעין דמהני אלא דאף דאינו כבר בעין דמשמע מהרמב"ם ז"ל בפ"ז דמכירה פ"ד שם דמהני ג"כ ניחא כיון דמזה יוכל לעשות פרעון מדוע לא מהני ומשו"ה להרמב"ם ז"ל לשיטתו מהני במכירה רק בקדושין דעיקר בעינן שיהיה לה הנאה מהקדושין כנ"ל משו"ה ס"ל להרמב"ם ז"ל דאם אין המלוה בעין לא מהני אבל אם המלוה בעין י"ל דס"ל להרמב"ם ז"ל דגם בקדושין מהני כנ"ל וכמו שכתב בבית שמואל (סי' כח ס"ק יט) כנ"ל וי"ל דזה שכתב הרמב"ם ז"ל המקדש במלוה אינה מקודשת כיצד כגון שהיה לו אצלה כו' דהיינו שהמלוה אינו בעין והיינו דינא דאביי וסיים דמלוה להוצאה ניתנה מפני שכבר הוציאה ולא נשאר דבר קיים וכו' היינו דמיירי שכבר הוציאה ומה שכתב דמלוה להוצאה ניתנה י"ל דמישב דלפי"ז למה סתם בגמרא מקדש במלוה אינה מקודשת ולא ביאר דוקא אם אינה בעין. וגם הרמב"ם ז"ל כ' בריש הלכה כ' כלשון הגמרא המקדש במלוה אינה מקודשת וכדרכו בקדש להעתיק כלשון הגמרא ע"ז סיים וביאר כיצד שהיה לו חוב אצלה וכו' דמלוה להוצאה ניתנה היינו דסתמא דמלתא דמלוה ניתנה להוצאה ובודאי אינו מונח בעין כמו שקבלם ומשו"ה סתם וקתני בגמרא אינה מקודשת וסיים בביאורו מפני שלא נשאר דבר קיים וכו' כנ"ל ודוק בזה כי לכאורה נכון הוא. אך בהך דפ"ב (בדף מז) דאמר רב דבמלוה אינה מקודשת משום דמלוה להוצאה ניתנה כבר הוכחנו בעזה"י דלמה לו לסיים דמלוה להוצאה ניתנה וע"כ משום דגם היכא דהוא בעין אינה מקודשת כמו שפירש"י ז"ל וע"ז סיים נימא כתנאי כנ"ל והיינו דאף דהמלוה בעין כנ"ל והטעם ע"כ כמו שפירש"י ז"ל (דף ו) דיליף משדה עפרון דבעינן שיתן לה בעת הקדושין ובאופן אחר ל"מ הקנין ולא מבעיא אם נפרש הברייתא באינו בעין בודאי יקשה לרב אלא אפילו אם נפרש כשהוא בעין ג"כ יקשה. אצא דבאמת ע"כ מיירי הברייתא ג"כ כשהוא בעין דהרי קתני בברייתא וי"א דמקודשת והרי סתם י"א הוא רבי נתן כמבואר בסוף מסכת הוריות דהרי ר"נ גופא סבירא ליה בסוף שמעתין דבין בשכר שעשיתי עמך ובין בשכר שאעשה עמך אינה מקודשת דהמקדש במלוה אינה מקודשת וא"כ צ"ל דהברייתא מיירי שגוף הלואה הוא בעין ומשו"ה ס"ל לי"א דמקודשת וא"כ דמי להך דרב דהוא בעין וא"כ למ"ד דל"מ הקדושין הוא כנ"ל משום דילפינן מקרא דש"ע כנ"ל וא"כ לפי"ז גם במכירה ל"מ דעיקר קרא בשדה עפרון כתיב וכיון דרב ס"ל דבקדושין לא מהני אף בעין וטעמא מאי הוא ע"כ משום דיליף משדה עפרון כמו שפירש"י ז"ל לעיל (דף ו) כנ"ל א"כ שפיר מקשה ותסברא ושוין במכר כנ"ל וה"ה במכירה: (ד) ואף דלרב לא יליף דין כסף מקיתה קיחה מש"ע כמבואר בגמרא בקדושין (דף ג פ"ב) דיליף ר"י אמר רב מויצאה חנם וכו' עיי"ש רק תנא הוא דמייתי לה מהכא ומבואר בגמרא שם (דף ד ע"ב) דיליף מש"ע מ"מ הרי קאמר שם בגמרא ואיצטריך למכתב כי יקח איש ואיצטריך למכתב ויצאה חנם ויעוש"ה בתוס' ד"ה כתב רחמנא כי יקח וכו' דהרי דגם לש"ע מדמינן ליה ויעוש"ה בתוס' (דף ג ע"ב) ד"ה ואימא לדידה דמבואר שם דגם לרב תרי קראי צריכי א"כ י"ל שפיר כהנ"ל. ואף דמדברי רש"י ז"ל ד"ה ותנא מייתי לה מהכא משמע בהדיא דתנא דברייתא דשם פליג עם ר"י אמר רב בילפותא זה יעו"ש בפני יהושע ובס' אור חדש שכתב באמת דמשו"ה בקדושין (דף מז ע"א הנ"ל) בהך דאמר רב המקדש במלוה אינה מקודשת ורש"י ז"ל לא פירש שם הטעם שכתב (בדף ו ע"ב) בהך דאביי משום דיליף קיחה קיחה מש"ע כנ"ל היינו משום דלרש"י ז"ל לשיטתו דלרב לא יליף כלל ק"ק מש"ע כנ"ל ומשו"ה כתב טעמא אחרינא מ"מ י"ל לכאורה דהרמב"ם ז"ל לא ס"ל כרש"י ז"ל בזה אלא כהתוס' ז"ל דגם לרב תרווייהו צריכי כיון דרב ס"ל דגם מלוה בעין ל"מ וטעמא מאי. ואין לומר כטעם רש"י ז"ל שם דאשה לא מקדשה נפשה באם שלא יתן לה דהרי לרמב"ם ז"ל לשיטתו העיקר תלוי בהנאה אע"כ דמקרא יליף כמו שפירש"י ז"ל לאביי בדף ו' כן יפרש הרמב"ם ז"ל גם לרב וא"כ כש"כ הוא במכירה דעיקר קרא דש"ע ע"ז קאי ובודאי דלא מהני ומשו"ה מדמה שם שפיר בגמרא מכר לקדושין כיון דבקדושין ל"מ אף אם הוא בעין וע"כ מקרא כנ"ל א"כ ג"כ מכר כנ"ל משא"כ להרמב"ם ז"ל י"ל דס"ל דבמכר מהני במלוה מכל הנך ראיות המובא בהרא"ש והה"מ ז"ל מהך דהזהב וכ"מ שהביאו ז"ל. ויעוין בב"י ובהה"מ שהאריכו בזה. וכן ס"ל בקדושין דהיכא דהוא בעין מהני כנ"ל וס"ל כאביי והיינו דוקא היכא דאינו בעין אינה מקודשת אבל אם הוא בעין מקודשת וע"כ דלהרמב"ם ז"ל לא ס"ל לדינא דילפינן מש"ע דבעינן שיתן לה מעות ממש מחמת קדושין או מחמת מכירה ולא ילפינן מש"ע אלא דקנין כסף מהני אבל עיקר הטעם במכירה הוא מחמת פרעון המקח בזה נקנה כמו שהבאתי מהסמ"ע (סי' קצה הנ"ל) ומאיזה דבר שיהיה כשיעשה פרעון מזה מהני לכאורה. והא דל"מ בקדושין במלוה היכא שאינה בעין זה מטעם אחר הוא כמו שביאר ברמב"ם ז"ל דבקדושין אנו מקפידים בכ"מ שישאר לה דבר קיים ליהנות בו מחמת הקדושין דהרי בקדושין אינו שיווי דמי האשה אלא העיקר הוא הנאתה כנ"ל וא"כ שפיר כתב הרמב"ם ז"ל דבמלוה במכר קונה ובקדושין אינה מקודשת אם קדשה במלוה שאינה בעין כנ"ל ודוק

והא דלא עביד צריכותא בגמרא דקדושין (דף ד ע"ב) בהנך תרי קראי דויצאה חנם וקיחה דשדה עפרון ואמאי לא מפרש דאי מויצאה חנם הו"א דמלוה כשהיא בעין מהני משו"ה צריך הך דש"ע לאורויי דאף במלוה בעין לא מהני לרש"י ז"ל לשיטתו שם דבעינן שיתן לה בשעת קדושין לשם קדושין ולא מהני אף היכא דהקדושין הוא בעין ומשום דיליף מש"ע כנ"ל. י"ל דבאמת לזה לא צריך קרא דהרי לרש"י ז"ל לשיטתו פירש בעצמו לרב שם (דף מז) דהוא מצד הסברא ולא מקרא דלרב לשיטת רש"י ז"ל ל"ל כלל הך קרא דקיחה מש"ע על קדושין כנ"ל. ונחזור לעניננו דלהרמב"ם ז"ל א"ש וי"ל דגם במלוה בעין מהני וכמו דמהני בהנאת מלוה היכא דהוא בעין כמבואר ברמב"ם ז"ל כן בהמלוה עצמה מהני בבעין ולמה יגרע דבכלל זה הנאת מלוה כנ"ל. ולכאורה יש להסביר יותר דאף דבקדושין (דף מז ע"ב) מסיק בגמרא דפליג בזה אי מלוה ברשות בעלים לחזרה היינו היכא דהמלוה בעצמו רוצה לחזור שלא ברשות הלוה ס"ל לחד מ"ד דאינו יכול לחזור. משא"כ היכא דהלוה מתרצה בזה מדוע לא יוכלו להוציאה ממלוה לדבר אחר וא"כ כיון שהוא מקדשה במלוה היכא דהוא בעין אף שכבר הוא ברשותה ויכולה להוציאם מ"מ כיון שהיא מתרצת להתקדש בזה מדוע לא נימא דהוה כאילו נתרצו שניהם להפקיע מהמעות שם מלוה ולהתקדש בהם ובשלמא היכא דאינו בעין לא שייך זאת משא"כ היכא דהוא בעין קיי"ל כיון