שו"ת ברית עולם רנא

כלל בתיקון האיסור. היינו אם היה מפורש בשחיטה דאסור כשמחשב שלא לשמו. אזי שייך לומר דהרי דלא רצה התורה בזה השחיטה משא"כ כאן דהאיסור הוא ענין אחר דהמחשבה הוא איסור ובזה ל"ש לא מהני דלא יועיל המחשבה דשלא לשמו א"כ אין ענין לפסול השחיטה אלא דנימא דמעשה השחיטה לא מהני וע"ז לא נכתב לאיסור ביחוד שלא לשחוט ול"ש אעל"מ אלא אם יתוקן האיסור כנ"ל. משא"כ בשוחט על חמץ וכדומה דהאיסור בהשחיטה אז אפילו אם במה דנימא לא מהני לא יתוקן האיסור שייך לומר אעל"מ כנ"ל אם לא דגלי קרא שם להכשיר השחיטה וכנ"ל

(יד) והנה במס' פסחים (דף סג) בתוס' ד"ה השוחט פסח על החמץ כתבו בשם הריב"א ז"ל דהפסח כשר דהא לא שנה עליו לעכב. ובשעהמ"ל הל' ק"פ הביא דברי הפר"ח שהקשה על הריב"א ז"ל דמכשיר שם מסברא. והלא גם בלא שנה עליו לעכב צריך להיות פסול משום אעל"מ. וכן הקשו באמת בתוס' במס' תמורה דנימא בשוחט פסח על תמץ אעל"מ עייש"ה והשעהמ"ל השיג עליו וכתב דבקדשים דקיי"ל דבעינן בהו שנה עליו הכתוב לעכב לא קאמר רבא. כלל הך דין דאעל"מ. וראיתי שהגאון הגדול ר' יוסף דובער זצלל"ה בספרו היקר בית הלוי (סי' ל') האריך בזה ודעתו לישב שם דברי הריב"א ז"ל ע"פ סברת הנתיבות והמהרי"ט ז"ל דבדבר דאינו מתקן האיסור ל"ש לומר אעל"מ ובזה דשוחט פסח על חמץ ישאר האיסור דאף דאם נאמר דל"מ השחיטה עובר מה שהרג קדשים ולא מתקן האיסור מאומה יעוש"ה שהאריך בזה. ולפי מה שהוכחתי בעה"י בכלל זה דהמהרי"ט ז"ל אין לתרץ כן כיון דכאן אסרה התורה בפירוש ענין השחיטה על החמץ לא תשחט על חמץ וגו' א"כ אף אם לא יתוקן האיסור שייך לומר אעל"מ דהתורה לא רצתה בזה הדבר היינו בהשחיטה זו וכנ"ל. א"כ שפיר הקשו בתוס' תמורה דנימא בזה אעל"מ וכפשטות משמעות התוס' שם. וע"ז הוכרחו לתרץ דבירושלמי יש קרא ע"ז להכשיר. ובעיקר קושיית הפר"ת שהקשה על הריב"א דמכשיר מסברא ואמאי לא נימא בזה אעל"מ יש לפלפל בזה דהנה כבר הקשו בזה הלא בתוס' תמורה הביאו מירושלמי דיש קרא להכשיר בדיעבד הרי דבלא הקרא ה"א לפסול ואיך כתב הריב"א דמסברא ידעינן דכשר וקשה מהך דירושלמי על הריב"א וזה כקושיית הפר"ח והובא בס' בית הלוי הנ"ל

ובאמת יש לבאר בטעם הירושלמי למה צריך קרא ע"ז להכשיר בדיעבד הלא מבואר בכמה מקומות דבקדשים בעינן קרא לעכב בפ' כל הזבחים איתא בכ"מ אשכחן למצוה לעכב מנין אמר קרא וכו' יעוש"ה הרי דאם לא דכתב קרא ע"ז ה"א דלא מעכב וכן מצאתי בע"ה במשנה למלך בפ"א מק"פ דין ה' שכתב להקשות כן ממס' מנחות וז"ל ודע שמה שקשה אצלי בדברי הירושלמי הללו הוא דמשמע דמן הסברא השוחט על החמץ נפסל הזבח וכו' אי לא דגלי קרא שקראו זבח אף לאחר ששחטו על חמץ ובריש פ"ה דמנחות אמרינן מתקיף לה רבינא ואימא לא תאפה חמץ למיקם גברא בלאו בעלמא ואפסולי לא מפסלי ותירצו מצה תהיה הכתוב קבעה חובה הרי דאיצטריך קרא לעיכובא והשאיר בצ"ע יעוש"ה

ואי לא מסתפינא לחדש דבר הייתי אומר לכאורה לפע"ד דל"ק על הריב"א מהירושלמי הנ"ל. דהנה באמת יש לראות בזה דבהך ענינא דקרבנות יש שני ענינים דשייך לפסול אחד הוא אם לא נעשה כתקונה בכונה וכדומה י"ל דפסול משום דלא נעשה הקרבן כראוי אף היכא דלא שייך לומר אעל"מ אך בזה קיי"ל הכלל דבקדשים לא אמרינן לעיכובא אם לא דגלי קרא בפירוש כמו שהוכחנו בכ"מ בגמרא דאיתא אשכחן למצוה לעיכובא מניין וטעם ב' י"ל כגון בשחיטת קדשים מלבד דלא נעשה השחיטה כראוי בכונה וכדומה אף דבדיעבד קיי"ל דבקדשים בעינן קרא לעיכובא מ"מ כיון דלכתחלה אסרה התורה זה השחיטה י"ל לפי הכלל לרבא דכל מה דאמר רחמנא ל"ת אעל"מ א"כ ל"מ השחיטה בזה והוה כנחירה ונבלה ובזה ל"צ קרא לעיכובא וממילא הוה פסול הקרבן וע"ז צריך קרא להכשיר. אך כ"ז במקום דשייך לומר אעל"מ לפי הכללים הנמצאים בזה א"כ נחזי אנן בהך דהשוחט על החמץ י"ל שאסור משום דלא נעשה כתיקון הקרבן הצורך לפי ד"ת ועבר על לאו מה"ת אך בדיעבד לא נאסר מטעם זה אך עוד יש טעם לאסור כיון דלכתחלה היה שוחט באיסור דאורייתא הלא נצטרך לאמר אעל"מ וא"כ לא הוה שחיטה רק נחירה וממילא אסור ואף לפי דברי הגאון בעל בית הלוי זצלל"ה דבזה לא יתוקן האיסור אף אם לא מהני דסו"ס יהיה עובר על לאו דהורג קדשים מ"מ לפע"ד לפי מה שהוכחתי לעיל בסברא זו דגם אם לא יתוקן האיסור מ"מ כיון דהתורה כתבה בפירוש ל"ת הדבר הזה א"כ הוה דבר זה נגד מאי דאזהר רחמנא שפיר שייך לומר אעל"מ א"כ ג"כ בזה דשוחט פסח על חמץ דכתיב בפירוש לא תשחט על חמץ דם זבחי שייך לומר אעל"מ והוה נחירה משו"ה צריך שפיר להך קרא דבירושלמי הנ"ל אך כיון דכבר כתיב קרא ע"ז דשוחט פסח על חמץ מהני ולא אמרינן בזה אעל"מ כמבואר בירושלמי הנ"ל א"כ לכאורה לא נצרך להסברא דכיון דקיי"ל דבקדשים בעינן קרא לעכב וכיון דליכא קרא לעכב ממילא מותר כמו שכתב הריב"א בתוס' פסחים (דף סג הנ"ל) דבלא כלל זה אף אם בקדשים מסתמא הוה לעיכובא מ"מ הלא בזה יש קרא דכשר בדיעבד. אך מ"מ יש נ"מ מהכלל וסברא זו שכתב הריב"א דהנה לפע"ד יש לראות בזה דפסקינן דהשוחט על החמץ עובר בלאו וכן בזורק דם על החמץ וכן בהמקטיר את האימורין עובר בלאו וכמבואר בהדיא ברמב"ם ל בה' ק"פ ה"ה יעוש"ה. ובכ"ז כשר בדיעבד הפסח כמבואר ברמב"ם שם ומנ"ל זאת דאף דבשחיטה יש קרא ע"ז דאינו מעכב בדיעבד כמבואר בירושלמי מ"מ א"א ללמוד משחיטה על שאר עבודות דיש לפרוך שאני שחיטה דכשרה בזר כמו שמדחה בגמרא זבחים וכן כל עבודות א"א ללמוד זמ"ז כמו שמבואר בגמרא זבחים (דף ד ע"א) דאין ללמוד לאסור משום דיש פירכא על כל אחד וכן להתיר בדיעבד יש להקשות להיפך יעוש"ה. אך ע"ז אהני לן הכלל שכתב הריב"א דקיי"ל דבקדשים בעינן קרא לעכב וכיון דליכא קרא לעיכובא ממילא מותר הפסח בדיעבד וטעם דאעל"מ ל"ש בשאר עבודות דשם לא נאסר הדבר ביחוד כמו בשחיטה ואין ענין לאסור הקרבן בשביל זה וע"ז הוא שכתב הריב"א ז"ל בדיבורו ולשונו הקדוש ובדיעבד מותר משום דליכא קרא לעכב דהריב"א תפס טעם השני דמדוע לא נפסל מחמת שלא נעשה כדין קרבן לא מיירי מדין דאעל"מ וכתב דבדיעבד מותר ולא מיפסל משום ודנעשה הפסח שלא כדין משום דבקדשים בעינן קרא לעיכובא ובזה ליכא קרא לעכב ואף דגם זה יש ללמוד מהך קרא דגילה דמותר הפסח מ"מ כתב הריב"א הטעם והכלל דמזה נדע ג"כ בכל עבודות שיש בקרבן פסח אף אם נעשה על החמץ כגון זריקה והקטרה וכדומה ג"כ זה כשר בדיעבד כהכלל דקיי"ל דבעינן קרא לעכב ומה דבשחיטה עצמה שייך לומר אעל"מ מזה לא מיירי כלל וסמך על הירושלמי הנ"ל אך מהירושלמי לא ידעינן רק בשחיטה עצמה ולא בשאר עבודות ע"ז קמ"ל הריב"א דג"כ בכל ענין אין בזה פסול בדיעבד וד"ל. אף שקצת דחוק הוא בלשון הריב"א מ"מ לפע"ד יש מקום בזה לישב ולפרש כך דברי הריב"א שלא יוסתרו מהך ירושלמי הנ"ל ויראתי להחליט זאת אך מה שנלפע"ד לכאורה כתבתי

(טו) ומה שהקשה עוד הגאון הנ"ל בספרו בית הלוי דכיון דבירושלמי ילפינן מהקרא דכתיב זבחי דהפסח כשר בדיעבד א"כ לר"ש דדרש במס' פסחים (דף סג) דהשוחט פסח על החמץ בי"ד וכו' חייב ושאר כל הזבחים בין לשמן כו' פטור ובמועד כו' ובשאר כל הזבחים כו' חייב ומדדרשינן בדף סד זבח זבחי בזמן דאיכא זבח לא מחויב אזבחי. ובזמן דליכא זבח מחויב אזבחי הרי דדריש להך יו"ד דזבחי לדרשא אחריתא ותיקשי לדידי' מנ"ל דפסח כשר. ובודאי דוחק גדול לומר דלר"ש באמת יהיה פסול ונחדש מחלוקת חדשה בין ר"ש לרבנן בזה ועוד דא"כ תיקשי מנ"ל לר"ש דרשא דידיה דלמא לא בא הכתוב אלא לאשמועינן דהפסח כשר. וע"ז האריך בתשובה הנ"ל דבאמת