שו"ת ברית עולם רמו

תשובת הרא"ש ז"ל כלל ח' דין ב' עייש"ה בדברי רבינו הגדול הגר"א ז"ל שהביא ג"כ מהא דשבועות ודוק. ואם נכון זה אפשר לישב ג"כ קושיא שכתב שם אלא אי קשיא הא קשיא מתשובת הרא"ש כלל ה' דין ד' שכתב שם שתיקנו הקהל בחרם שלא יועיל שום מכר במקומות בהכ"נ אם לא מרצון הבע"ד לא ע"פ ב"ד מחמת החוב ואח"כ תיקנו בחרם שהב"ד יוכלו לעשות מכירה וכו' יעוש"ה וכתב ע"ז אם בהסכמה וכו' ואם לא ביטלו החרם הראשון אין המכירה מכירה וצ"ל וכו' יעוש"ה ולפי הנ"ל לכאורה ל"ק דבהך דכלל ה' דין ד' שם גזרו בפירוש בחרם שלא ימכרו כמבואר שם בפירוש בשאלה ד' שם דהקהל עשו הסכמה בחרם שלא ימכרו את מקומם לשום אדם שיש לו בביהכנ"ס בשביל שום חוב יעוש"ה וא"כ הוה כמו נשבע שלא למכור דהוה כמו שכתב בפירוש בתורה שלא למכור והוה מעשה המכירה בעצמו נגד מאי דאזהר רחמנא ובזה שייך לומר אעל"מ אף אם אפשר לבטל האיסור דבזה לא תליא כלל בתיקון האיסור ואף אם לא יתוקן האיסור במאי דנימא ל"מ שייך לומר אעל"מ כיין דסו"ס הוא נגד רצון התורה כנ"ל א"כ אף אם אפשר לבטל האיסור בלא זה דאעל"מ מ"מ אמרינן בזה אעל"מ כיון דסו"ס המעשה בעצמה הוה נגד רצון התורה ש וכמו שהארכתי לעיל בזה בעה"י

(ז) ומעתה נבוא לדין השני מהרמב"ם ז"ל בהמשחרר עבד כנעני הנ"ל דמהני השיחרור ואמאי לא נימא דאעל"מ ולא יהני השיחרור וכתב ידידי דאחד מהאחרונים רצה לישב דבעשה לא אמרינן אעל"מ ודחה זאת מהך דפריך בגמרא (תמורה ה ע"א) מהתורם מרעה על היפה דשם לא הוה רק לאו הבא מכלל עשה דאמר רחמנא מכל חלבו חלבו אין זרוע לא. וכתב דכן מצא למחברים שכתבו זאת וזה ראיתי בס' תשובת הגרע"א ז"ל. אהובי. סברא זו מוסכמת מכמה אחרונים ז"ל וגם בפנ"י סוף גיטין כתב סברא זו ועוד מצאתי אשר אא"ז הגאון מוהרריצ"א זצלל"ה בספרו היקר בנין עולם בחלק יו"ד (סי' מו) כתב זאת דבעשה ל"ש אעל"מ והביא בעצמו הא דמקשה בגמרא מתורם מן הרעה על היפה וכתב דל"ד לזה דשם שאני דכתיב ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו משמע ממילא דאם יתרום מן הגרוע יהיה לו חטא והרי ממש הזכירה התורה האיסור להדיא דלגופא ל"צ דפשיטא דאם ירימו אח חלבו לא יהיה בו חטא וה"ז דומה להא דמס' זבחים ובסנהדרין פ' הנשרפים דשתויי יין שעבדו במקדש במיתה וכן פרוע ראש כו' יעוש"ה ומיישב כמה קושיות בזה הענין והביא כמה ראיות מש"ס דבזה דלא כתיב בפירוש האיסור ל"ש אעל"מ וכן מישב הא דמשחרר עבדו הנ"ל משום דהוה עשה. ולפע"ד יש קצת סמך לזה מפירש"י ז"ל שם בתמורה על ד"ה כ"מ דאמר רחמנא ל"ת עיי"ש. גם בהא דמקשה הגמרא מתורם מרעה על היפה דנימא אעל"מ עיי"ש ברש"י ז"ל דיש קצת סמך לזה הסברא כפי' אא"ז הגאון זצלל"ה וכפי' שכתב ג"כ הובא בס' ברית אברהם הנ"ל וכתב סמוכין לזה מהרמב"ם ז"ל (פ' כ"א מהל' סנהדרין הל' ג') גבי אין דנין בלילה וילפינן מביום הנחילו ולדעת כמה פוסקים דיעבד דינו דין ולא אמרינן אעל"מ אע"כ דל"ש זאת רק בלאו והביא שם אח"כ להקשות מהא דפריך בגמרא מתורם ממין על שאינו מינו. אך לפי"מ שפירש אא"ז ז"ל בהך דתורם מרעה על היפה דהוה כמו לאו דכתיב ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו וגו' י"ל דגם בתורם ממין על שא"מ האיסור הוא מדכתיב חלב חלב תרי זימני ליתן חלב לזה כו' כמבואר בגמרא א"כ י"ל דליחד לן דכמו דבמין אחד איכא איסור ולא תשאו עליו חטא הנ"ל בחלב א' כן בשני מינים האיסור בעצמו ע"ז דיהיה שני פעמים חלב חלב לזה וחלב לזה כמבואר בגמרא והוה כמו לאו. יהיה איך שיהיה דיש לישב כמו שמפרש אא"ז הגאון זצלל"ה דבהמשחרר ל"ש אעל"מ משום דהוה עשה וכמו שכ"כ עוד כמה מהמפרשים ז"ל וא"ש דברי הרמב"ם ז"ל הנ"ל ודוק

עוד נלפע"ד לומר דל"ש אעל"מ בזה ע"פ סברת הסמ"ע והש"ך ז"ל בחו"מ (סי' רח) שכתבו דכל היכא דיכול לעשות בהיתר לא אמרינן אעל"מ יעו"ש בש"ך ז"ל וא"כ גם כאן נוכל לעשות בהיתר כגון שיקבל מהעבד כסף עבור זה ובאופן הזה מותר לשחררו וא"כ ל"ש בזה אעל"מ וכמדומה שכן ראיתי באחרונים. והנה בס' הקצוה"ח והנתיבות הקשו שם מהך דמקדים תרומה לביכורים ומשוחט פסח על חמץ דשם יכול לעשות בהיתר המעשה הזה ומ"מ הקשו בתוס' גם בשוחט פסח על החמץ דנימא אעל"מ והנה לפע"ד נראה ברור גם בזה ע"פ סברא הנ"ל דבדבר דכתיב בפירוש שלא יעשה הדבר הזה שייך אעל"מ אף דאפשר המעשה הזה בהיתר והסברא פשוטה ונכונה דהנה אם לא נכתוב בפירוש שלא יעשה זה הדבר רק דיסתעף מזה איסור בזה אם לא אפשר המעשה הזה בהיתר בשום אופן וע"כ יבוא מזה המעשה איסור א"כ חזינן דאף דעל גוף המעשה לא גזרה התורה מ"מ אין רצון התורה בזה המעשה כיון דמזה יסתעף איזה איסור יהי' איזה שיהיה. אך היכא דאפשר בהיתר בזה ל"ש לומר אעל"מ דלא נוכל לומר דהתורה אין רצונה בזה המעשה כיון דהמעשה בעצמה היתר הוא. וגם אינה מוכרחת שיבוא ממנה איסור דאפשר בהיתר וא"כ המעשה אינה נגד רצון התורה ואם הוא עשה שלא כהוגן הלא זאת לא יבטל המעשה. משא"כ היכא דכתיב בפירוש בתורה דלא יעשה דבר זה כגון הא דמקדים תרומה לביכורים והשוחט פסח על החמץ הנ"ל אף דאפשר בהיתר עכ"ז הרי בפירוש דאין רצון התורה באותו המעשה יהיה מאיזה טעם שיהיה וא"כ שייך שפיר לומר בזה אעל"מ כן נלפע"ד ברור. אחר שכבר כתבתי זה מצאתי בעה"י בס' חמדת שלמה על גיטין (דף יט) לחלק בין היכא דכתיב בפירוש וכתב דבריו בקיצור עייש"ה ולדעתי החילוק ברור מטעם שכתבתי בהסברא הנ"ל. והנה גם לסברא זו ל"ש בשיחרור עבד אעל"מ כנ"ל ול"ק על הרמב"ם ז"ל. [ואין להקשות דא"כ בהך דר"א שהקשה בגמרא האיך שיחרר לעבדו הלא עובר בעשה ומאי קשה דלמא העבד נתן לו דמיו וכן בהא דר"ג דאיתא בגמרא א"א יודע שטבי עבדי יוצא לחירות והיה מצטער להוציאו לחירות אך באמת אין להעבד מעות וכל מה שקנה עבד קנה רבו וע"כ במה שיתנו לו ע"מ שאין לרבו רשות בו וזה בעצמו אסור משום לא תחנם] גם לסברת הט"ז ז"ל בחו"מ דהיכא דהאיסור אינה מצ"ע ל"ש אעל"מ. ג"כ בעבד אין האיסור מהשיחרור גופי' אלא מהמניעת עבודה ולפי"ז ל"ש אעל"מ בזה וגם על ס' הט"ז ז"ל הקשו האחרונים ז"ל מהך תוס' תמורה שהקשו משוחט פסח על חמץ דאין האיסור מצ"ע אכן לפי הסברא הנ"ל יש לישב ג"כ דעת הט"ז ז"ל כן דלא כתב הט"ז ז"ל סברתו אלא היכא דלא גזרה התורה על המעשה עצמה ביחוד בזה כתב סברתו כיון דמצד המעשה ליכא איסור ל"ש אעל"מ דאינה נגד רצון התורה כגון בנשבע שלא למכור דהמכירה אינה איסור אלא דיביא לאיסור השביעה אף דלהמהרי"ט הוכחנו דשבועה הוה כמפורש אפשר דהט"ז ז"ל לא ס"ל בסברתו כן דסו"ס המעשה הזה לא נאסרה משא"כ אם נכתב בפירוש לא תעשה זה גם הט"ז מודה דשייך אעל"מ דהרי ראינו בהדיא דאין רצון התורה בזה כן נלפע"ד ברור ופשוט לכאורה. א"כ בהך דמשחרר עבד ל"ש אעל"מ כנ"ל. וכן בהך דין דהרמב"ם ז"ל באשה שקנתה עבד דאיסורה משום יחוד הוא ולא מצ"ע מש"ה ל"ש אעל"מ הרי מבואר בכמה אופנים דל"ש בהנך דינים דהרמב"ם ז"ל הנ"ל אעל"מ א"כ שפיר כתב בהנך הדינים דמהני בדיעבד הקנין והשיחרור. ושפיר כתב וכופין אותו לכתוב שטר שיחרור כיון דמהני וקמ"ל כיון דסו"ס מהני השיחרור כופין אותו עוד לכתוב שטר שיחרור להתירו בבת ישראל ובזה אין צד איסור ואדרבה כופין אותו ע"ז. ושפיר דייק הרמב"ם ז"ל בלשונו. וכן דהקשה בכ"מ ע"ז כנ"ל דא"ש דכמו דבאשה שקנתה עבד אף דלכתחלה אסור לקנות מטעם יחוד מ"מ בדיעבד גופו קנוי לה ולא שייך בזה אעל"מ מכמה טעמים הנ"ל וכן בהך דמשחרר העבד אף דלכתחלה אסור מ"מ בדיעבד מהני השיחרור מטעמים הנ"ל ול"ש אעל"מ כנ"ל כן נלפע"ד לישב דברי הרמב"ם ז"ל בפשיטות. ועיין במס' יבמות (דף סו ע"א) דאיתא ברייתא אשה שקנתה עבדים אכלי בתרומה משום קנינה ואם היה שייך בזה אעל"מ היו אסורין בתרומה עייש"ה ודוק בזה: