שו"ת ברית עולם רמה

המעשה אינה נגד רצון התורה אך דאם יועיל המעשה יסתעף מזה איסור ומשום זה אתה רוצה לומר דאעל"מ כדי לתקן האיסור שלא יהי' נגד רצון התורה הלא נוכל לתקן האיסור בלא"ה ומאי חזית לתקנו במאי דנימא אעל"מ. א"כ מש"ה המעשה קיים ואינה נגד רצון התורה בשום אופן דהאיסור דיסתעף מזה יש לתקנו בלא"ה. וזה הוא סברת רבינו הגדול הרא"ש ז"ל דהיכא דאפשר לבטל האיסור בלא"ה. לא אמרינן אעל"מ ודוק בזה. וכ"ז היכא דהמעשה מצד עצמה לא נאסרה ביחוד אבל היכא דהמעשה נאסרה מצ"ע ביחוד כגון בתמורה שם וכן בנשבע של למכור לפי מה שהוכחנו דזה הוה איסור מצ"ע ביחוד דשם אמרינן דאף באם לא יתוקן האיסור במאי דנימא דלא מהני מ"מ שייך אעל"מ כיון דהתורה לא רצה זה בפירוש אין נ"מ אם יתוקן או לא דסו"ס הרי ראינו בפירוש דהתורה לא רצה בזה המעשה ביחוד אין לנו לקיים המעשה נגד רצון התורה וא"כ באופן זה לא שייך סברת הרא"ש ז"ל הנ"ל דכיון דאפשר לבטל האיסור בלא"ה לא אמרינן אעל"מ דמה נ"מ לזה דהלא בזה לא תליא בטעם ביטול האיסור דאף אם לא יתוקן האיסור שייך לומר אעל"מ כיון דסו"ס המעשה בעצמה נגד רצון התורה וסברת הרא"ש ז"ל ל"ש אלא היכא דלא נאסרה בפירוש דשם ל"ש אעל"מ אא"כ יתוקן האיסור וכיון דתליא בתיקון האיסור ע"ז שפיר כתב הרא"ש דבאפשר לתקן בלא"ה א"כ ל"ש אעל"מ. משא"כ בנכתב בפירוש דלא תליא בזה כלל כנ"ל. וא"כ בהך דנשבע שלא למכור דהוכחנו לעיל דהוה שייך אעל"מ אף אם לא יתוקן האיסור א"כ לא תליא כלל בתיקון האיסור ל"ש סברת הרא"ש ז"ל בזה כנ"ל. ושפיר כתב הגרע"א ז"ל דמה דכתב הש"ך ז"ל לישב בהך דנשבע שלא למכור ע"פ סברת הרא"ש ז"ל הוא אך לסמך בעלמא יעו"ש ולפי הנ"ל ל"ש כלל בזה הסברא של הרא"ש ז"ל. אך יראתי להחליט נגד דברי הש"ך ז"ל. וכיון שזכינו לזה בהך דנזיר הנ"ל דנשבע שישתה יין וחזר ואמר הריני נזיר הלא עשה נגד השבועה והנה הך קבלת הנזירות לא היה אסור ביחוד דאין בזה שום איסור אך דיסתעף לזה איסור דיאסור ביין ויעבור על שבועה א"כ שייך בזה סברת הרא"ש הנ"ל דיכול לבטל ולתקן בלא"ה כנ"ל וכן כאן הלא יכול לשאול על נזירותו ול"ש בזה אעל"מ ודוק בזה כי יש נ"מ לכמה דינים ויעויין בס' הגרע"א ז"ל. ועוד י"ל דל"ק כלל בזה דכאן גלי קרא דל"ש אעל"מ דגלי קרא מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות עיי"ש ודוק

(ו) והנה סברת הרא"ש ז"ל הנ"ל הוא היכא דלא נאסר הדבר מצ"ע ביחוד ונציע דברי הרא"ש ז"ל ומקור הך סברא ויתישב לכאורה עוד כמה קושיות האחרונים בזה מקור הך סברא דבאפשר לבטל האיסור לא אמרינן אעל"מ הוא בתשובת הרא"ש כלל ז' (סי' ד) וז"ל הקדוש על השאלה קהל שעשו תקנה והטילו חרם *) עליה שכל מי שהוא סופר ב"ד שיכתוב שטרות של העיר כולה בכתב ידו וכל שטר שלא יהי' כולו מכתב ידו שלא יגבו בו אח"כ ומה סופר ב"ד ומנו אחר ותיקנו ששנים ברורים שיבררו יכתבו השטרות חוץ משיטה אחרונה שיכתוב אותה סופר ב"ד ונמצא זה התקנה נגד תקנה הראשונה ולא התירו חרם הראשון היוכלו לגבות בשטרות שיעשה הסופר החדש וגם וכו'. תשובה. קהל שהסכימו לעשות תקנה בחרם ושוב נמלכו לעשות תקנה אחרת לפי צורך הקהל למגדר מלתא הרשות בידם ובלבד שיתירו החרם שעשו ואם עשו תקנה אחרת ולא הזכירו להתיר החרם הראשון לא יפה עשו שעשו מכשול לקהל כו' ומ"מ לא נפסלו השטרות שנעשו ע"פ תקנת הקהל. והקהל יש להם כת לשנות התקנה. אלא וכו' ומ"מ התקנה השניה קיימת. ולא דמי להא דפליגי אביי ורבא בתמורה בפ"ק (דף ד' ע"ב) אמר אביי כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אע"מ וכו' ורבא אמר לא מהני וקיי"ל הלכתא כרבא וא"כ בנידון זה וכו' ל"ד דהתם פליגי במצות שאי אפשר לבטלן. ולא עבדינן וכו' אבל התקנה * ) בימי הרא"ש לא נאסר החרם מדינא דמלכותא עיי"ש: שאפשר לשנותה ולבטלה וגם אפשר לבטל החרם. בהא מודה רבא דמהני מאי דעבד. ועוד חכם עוקר הנדר מעיקרו וכשיתירו וכו'. הרי התקנה השניה קיימת וכן נזיר וכו' עכ"ל הקדוש. והנה בתשובה הנ"ל הנה התקנה השניה לא היתה בעצמה באיסור דלא גזרו בחרם שלא יתקנו באופן אתר וכמבואר בלשונו הק' דרק שעשו שלא כהוגן שגרמו מכשול לקהל במה שיבואו לידי איסור וגם גוף הכתיבה לכאורה ליכא בזה איסור וכי גזרו שלא יוכל שום אדם לכתוב הכתיבה אלא דגזרתם היה שלא לבוא מזה לידי גביה וכיון שאח"כ גזרו שהנבררים יכתבו הרי בגוף תקנתם ליכא איסור ומש"ה התקנה השניה קיימת אף שלא יפה עשו שלא התירו החרם הראשון שגרמו מכשול לקהל שיבואו מזה לידי איסור מ"מ גוף התקנה קיימת דאף דאם נבטל התקנה השניה יתוקן האיסור ממילא דיופסלו השטרות השניות ויתוקן האיסור וא"כ צריך לומר בזה אעל"מ כנ"ל ע"ז היטב הסברא שכתב שם מרן הרא"ש ז"ל דזה האיסור אפשר לבטל. והוא הדבר שכתבנו למעלה דהיינו משום דבהדבר בעצמו ליכא איסור כנ"ל ולא שייך לומר דהוה התקנה נגד מה דאזהר רחמנא לבטל התקנה. ואף דיבוא מזה איסור ואם נימא דלא מהני יתוקן האיסור א"כ הדר שייך לומר אעל"מ כדי לתקן האיסור וכנ"ל. ע"ז שפיר כתב דאפשר לבטל בלא זה דנימא דלא מהני. א"כ לא הוה כלל נגד מאי דאזהר רחמנא לא בגוף המעשה וגם לא שייך לומר כדי לתקן דזה אפשר לבטל בלא"ה

והנה איתא ברמ"א ז"ל ביו"ד (סי' רכח סעיף לה) בהגהה. קהל שגזרו חרם על איזה דבר וקודם שהתירו חרם הראשון גזרו ותיקנו איזה דבר שהוא נגד חרם הראשון יש אומרים דאין החרם השני חל כלל ויש מחמירים וכו' יעוש"ה. וכתב בט"ז וש"ך ז"ל דזה נלמד מהך תשובת הרא"ש ז"ל (כלל ז' סי' ד) הנ"ל וכתב בט"ז שם ס"ק מ"ד אבל באמת הוא תמוה מאד דודאי החרם השני לא חל כלל כמו שכתב הוא עצמו באותו כלל (סי' ו) אלא דכאן קאי על השטרות שעשו ע"פ התקנה השניה וע"ז אמר התקנה קיימת אבל לא החרם דמ"מ הם לא נפסלו דהא יש להם כח לשנות וע"כ מה שעשו באיסור מ"מ המעשה קיים. ואי לא מסתפינא חשבתי דלכאורה מלשון הרא"ש הנ"ל בתשובה הנ"ל בכלל ז' (סי' ד) משמע דלבד דהשטרות לא נפסלו אלא דגם התקנה השניה קיימת דכתב שם בלשונו ומ"מ התקנה השניה קיימת דל"ד להך דאביי ורבא בהך דאעל"מ וכמבואר שם. אלא דלכאורה לפע"ד לפי הנ"ל ל"ק מהך הדין ו' המובא בט"ז דז"ל הרא"ש בתשובה שם בדין ו' ששאלת ציבור שהחרימו על דבר ואח"כ החרימו על דבר שהיה היפך הראשון ולא התירוהו אם הקהל הסכימו להתיר וכו' אבל אם לא התירו הראשונה אינן יכולין להחרים לעבור על הראשונה ואין השניה כלום ונראה לכאורה לפע"ד דשם מיירי דהתקנה השניה בעצמה היה שלא כדין דהיינו כגון שהחרימו בראשונה שילכו לביהמ"ד זה ואח"כ שלא לילך וכדומה דבזה החרם השני לא חלל כלל דלא יוכלו להחרים לעבור על הד"ת והוה כמו הך דשבועות (כ"ט ע"א) שבועה שאוכל ככר זה שבועה שלא אוכלה דהוה הראשונה שבועת ביטוי והשניה שבועת שוא דמיד שנשבע שבועה שניה נשבע לבטל הד"ת ויעוש"ה בהרא"ש ז"ל מה שהביא שם בשם הירושלמי דמצד הדין צריך לאכול ככר הזה דאין בכח שבועה שניה להוציא מידי שבועתו הראשונה יעוש"ה א"כ ג"כ בזה כיון שהחרימו לעשות איזה דבר לא יוכל אח"כ לחול החרם להוציא הראשונה ושבועת שוא ל"ש כאן משא"כ בהך דיש מחמירין מהרמ"א ז"ל שם הנלמד מהך דכלל ז' (סי' ד') דשם במעשה התקנה ליכא שום איסור כנ"ל אך דיבואו הקהל לאיסור כשיגבו בזה השטרות בזה שפיר מהני ול"ש טעם דאעל"מ כדי לתקן האיסור כטעם הרא"ש ז"ל הנ"ל דאפשר לבטל בלא"ה. ועיין ביו"ד (סי' רכח) בביאור מרן: הגר"א ז"ל ס"ק ק' שציין שם ג"כ להא דשבועות הנ"ל ודמי להך