שו"ת ברית עולם רמג

וכמו שכ' בס' ברית אברהם (חלק אהע"ז סי' קכא אות ג) יעוש"ה וא"כ בקידש בביאה לכאורה לפי הנ"ל בהקדושין עצמה ליכא איסור רק בהביאה ואנן נידונים בהקדושין דנימא דאעל"מ הקדוש כקושיית המהרי"ט ז"ל והנה בהקדושין עצמו ליכא איסור כנ"ל רק דנעשה הקדושין באיסור וא"כ הקדושין אינם אסורים מצד עצמם בפירוש וא"כ ע"ז שפיר תירץ המהרי"ט ז"ל תירוצו דבזה כבר האיסור נעשה וא"א לתקנו דאף אם לא יהני הקדושין מה דעבר באיסור הביאה כבר עבר ואין להשיבו והקדושין בעצמם לא נאסרו דנימא אין רצון התורה בהקדושין וא"כ ל"ש בקדושין אי על"מ וא"ש כנ"ל כנלפע"ד לפרש דברי מרן המהרי"ט ז"ל ויעוין בס' ב"א הנ"ל. וא"כ יש לומר לכאורה ג"כ בקושיית התוס' בתמורה הנ"ל דא"ב בנשבע שלא לגרש דהיינו מעשה הנתינה ומ"מ שייך לומר אעל"מ אף דלא יתוקן האיסור מ"מ כיון דאין רצון התורה בנתינת הבעל בהגט ל"מ הנתינה והוה כמו שלקחה בעצמה ושפיר הקשו קושייתם. אך באמת נראה בדברי הגרע"א ז"ל הנ"ל דלא מחמת סברת המהרי"ט ז"ל הקשה דל"ש בזה אעל"מ אלא דבלא"ה ל"ש בזה אעל"מ כיון דמעשה הנתינה כבר נעשה ואין התקשרות חלות הגט למעשה הנתינה אך מ"מ מה שפירשתי בדברי המהרי"ט ז"ל נראה ברור ויתיישב בזה כ"ד כמבואר לפנינו בעה"י. ויעוין בס' ב"א חלק אהע"ז (סי' קכא אות ז) שכתב דלהמהרי"ט ז"ל צ"ל ע"כ דבשבוע יתוקן האיסור וכתב להוכיח ומהס' פ"מ לא משמע כך ולפי הנ"ל י"ל דגם המהרי"ט ז"ל מודה לזה. וכתב שם דבתומים שכתב כהך ס' מהרי"ט ז"ל אישתמיטתיה להך סברת הט"ז והסמ"ע והש"ך ז"ל דע"כ לא ס"ל סברא זו ולפי הנ"ל ניחא דגלוי וידוע לפני מרן התומים דברי פוסקים אלו אך דבשבועה שאני דהוה כדבר המפורש כנ"ל ואף דלא יתוקן שייך אעל"מ כנ"ל וא"ש

ועוד משמע שם בס' תשובת רע"א ז"ל בסי' קכ"ט ד"ה וביותר דסברת הק"א סותר לסברת המהרי"ט ז"ל הנ"ל והביא ראיה מתוס' ע"ז (דף סב) ד"ה בדמיהן לס' ט"א הנ"ל יעו"ש. וכיון דלאביי ג"כ אם יתוקן העבירה לא מהני אם כן ע"כ לרבא אף אם לא יתוקן העבירה ל"מ דאל"כ במאי פליגי. ולכאורה לפע"ד לא הבינותי די"ל דפליגי שפיר בתמורה דאף דתיקון קצת המעשה בעצמה דלא יקוים המעשה ומאי דעבר על מימרא דרחמנא לא תיקון כלל. מ"מ לרבא ל"מ כנ"ל ולאביי מהני. מה שא"כ אם בהמעשה עצמה ליכא איסור כלל רק שמהמעשה יבוא לידי איסור כגון בשופר של עולה דבהתוקע ליכא שום איסור רק דיבא מזה הנאה ואם נימא דל"מ לא יעבור כלל גם על מימרא דרחמנא בזה מודה אביי לרבא בדינא דאמרינן אעל"מ וליכא פלוגתא בזה כלל כסברת הט"א הנ"ל אבל היכא דאף דאם לא מהני עבר על מימרא דרחמנא בזה ס"ל לאביי דמהני דסו"ס לא יציל האיסור ודוק בזה דלכאורה נכון הוא. עוד כתב בתשובת הגרע"א ז"ל שם ד"ה והן אמת על סברת המהרי"ט ז"ל הנ"ל דמהתוס' לא משמע כן דהנה הקשו בתוס' בתמורה מן שוחט פסת על חמץ ומן צורם אוזן בכור ונהי דבשוחט פסח על חמץ י"ל דאעל"מ דהוי כנותר ולא עבר על לאו דלא תזבח מ"מ בצורם אוזן בכור לא יתוקן הלאו ע"י שנאמר אעל"מ אע"כ דלא ס"ל לכלל זה. והנה לפע"ד לפי הנ"ל ל"ק כלל מתוס' על מרן המהרי"ט ז"ל דכאן בצורם אוזן בכור נאמרה בפירוש בתורה דאסור להטיל מום בקדשים ולפי הנ"ל בדבר הכתוב בפירוש אף אם לא יתוקן הלאו במאי דנימא אעל"מ מ"מ אמרינן דלא מהני כיון דראינו דהתורה אינה רוצה בזה המעשה. א"כ י"ל דגם דהתוס' ס"ל לכלל זה. אך יראתי להחליט נגד דברי מרן הגרע"א ז"ל. ויתיישב בזה קושיית התוס' מנשבע שלא לגרש יעו"ש בתשובת הגרע"א ז"ל שהאריך בזה ולפי הנ"ל ניחא דגם המהרי"ט ז"ל מודה לזה וד"ל

נחזור לענינינו דלפי הנ"ל באשה שקנתה עבד עברי בקניית העבד ליכא שום איסור רק משום יחוד כמבואר בגמרא (ב"מ עא ע"א) וגם בשיחרור העבד כנעני דבהשיחרור גופא ליכא שום איסור רק משום דיסתעף מזה דיעבור על העשה דלעולם בהם תעבודו ואם לא יהני קניית העבד עברי אצל האשה ושחרור העבד כנעני לא יעברו ל על מימרא דרחמנא א"כ בזה לפי סברת ט"א הנ"ל גם לאביי צ"ל אעל"מ ולא רק לרבא יקשה ואף אם נימא דהרמב"ם ז"ל ס"ל כאביי דאע"מ כדעת הסוברים ברמב"ם ז"ל כן. יקשה הקושיא הנ"ל שהקשה ברמב"ם ז"ל ג"כ כנ"ל. ומה שרצה ידידי ליישב הרמב"ם ז"ל בהך דהאשה שקנתה העבד וכו' ואסור לשחרר עבד כנעני ואם שחררו משוחרר דמשו"ה מהני משום דהפי' ואם שיחררו היינו הפקירו ובהפקר ליכא איסור ודאי משום דיוכל להיות דיזכה בו אחר וספק דאורייתא מה"ת מותר להרמב"ם וליכא אלא איסור מדרבנן ובדרבנן לא אמרינן אעל"מ. מלבד דא"א לפרש כן כאשר יתבאר בעה"י בגוף הדין קשה לומר דס"ל להרמב"ם בדרבנן לא אמרינן אעל"מ דהנה ידוע הדבה פוסקים דס"ל דגם בדרבנן אמרינן אעל"מ וגם הגהת מרדכי הביא ראיה מהך דכתובות דאמר ר"י כיון דאמרו רבנן לא ליזבן וכו' הובא ביו"ד ומוכח דס"ל דגם בדרבנן אמרינן אעל"מ. וכן כתב בסמ"ע בפי' בחו"מ (סי' רח) דגם בדרבנן כן. וגם רבינו הגדול והקדוש הגר"א זלל"ה ציין בחו"מ מהך דר"י הנ"ל וא"כ לא לישתמיט חד מכל הנך רבותינו הפוסקים להביא דברי הרמב"ם ז"ל הנ"ל ואיך יתפרש דברי הרמב"ם ז"ל להנך פוסקים וע"כ דבלא"ה ל"ק כאשר יתבאר

(ד) עוד כתב שם מרן הגרע"א ז"ל דסברא זו דהמהרי"ט ז"ל אין להזחיחו ואפשר להעמידו בכונת רבינו יצחק אלפסי זלל"ה והוא ממ"ש הרי"ף בפ' משילין דאי עבר ואקני בשבת דמהני והביא ראיה מירושלמי דוכולן מה שעשו עשו ואמאי לא הוכיח דינו ממתניתין מפורשת בפ"ק דחולין דהשוחט בשבת שחיטתו כשרה. וע"כ דנראה לו דבשוחט דהאיסור משום נטילת נשמה וגם כשתאמר דלא מהני והוי כנוחר מ"מ עבר העבירה וכו' ותיקון להוציאה מידי אבר מה"ח וכו' משו"ה ל"ש בזה כלל אעל"מ גם בפ' מרובה באומר עקוץ לי תאנה וזרוק גנבותיך לחצרי לא אמרינן דלא קנה הגנבה משום דאעל"מ. וקושיא זו הקשה בשלטי הגבורים פ' משילין וה"ט משום דעבירה דקציצת התאנה והזריקה לחצר לא יתוקן ע"י שנאמר דל"מ והא דמכירה גופא הוא איסור הא זהו רק מדרבנן ורבא לא קאמר אלא כל מה דאמר רחמנא ל"ת ומהאי דפ' האשה שנפלו כיון דאמרו רבנן וכו' אין ראיה וכו' דבזה וכו' יעוש"ה. והנה לכאורה דברי מרן הגרע"א ז"ל צריך ביאור ולא זכיתי להבין לכאורה דהנה מתרץ שם דמשו"ה לא הביא הרי"ף ראיה מהך דשוחט בשבת ומהך דמרובה משום דשם לא יתוקן האיסור כנ"ל ומשו"ה ל"ש אעל"מ משא"כ בהך דהרי"ף דיתוקן האיסור י"ל אעל"מ. והא דבאמת לא אמרינן כן משום דהוה איסור דרבנן ובדרבנן לא אמרינן אעל"מ. א"כ אף דמהך דשוחט בשבת נתיישב מ"מ מהך דמרובה לא נתיישב לכאורה דהנה בהך דמרובה יש שני איסורים איסור א' דקציצת תאנה וזריקה לחצר דהוה איסור דאורייתא וחיוב מיתה ובזה י"ל שפיר דמ"מ ל"ש אעל"מ משום דלא יתוקן האיסור. אבל יש שם עוד איסור דרבנן מגוף המכירה דג"כ זה אסור בשבת ואם נימא ל"מ יתוקן איסור זה ומ"מ לא אמרינן אעל"מ. ואין סברא לחלק דמשו"ה לא אמרינן אעל"מ משום דאף דל"מ המכירה ישאר עוד איסור אחד דקציצת התאנה וזריקה לחצר דמה דאפשר לתקן האיסור עלינו לתקן ואף דנימא דשם הוה איסור דרבנן משו"ה ל"ש בזה אעל"מ יהיה מאיזה טעם שיהיה גם הדין דהרי"ף דעבר ואקני בשבת וכל הנזכר שם הוה ג"כ מכירה או גזרה משום מכירה וכמו דבמרובה לא אמרינן אעל"מ כן נימא בהך דהרי"ף דל"ש אעל"מ והדר קשה קושיית הש"ג הנ"ל כנ"ל

אך לפע"ד נראה די"ל כמש"כ הגרע"א ומהך דמרובה ל"ק דהנה שם מיידי בד' וה' דגנב ומכר בשבת חייב בד' וה' ולא אמרינן אעל"מ דלא יהני המכירה דהנה אף להפוסקים דס"ל דגם בדרבנן שייך לומר אעל"מ היינו דמדרבנן ל"מ. והנה ידוע בזה מחלוקת הפוסקים אם אינו ראוי מדרבנן מהני לדאורייתא והנה הרמב"ם כתב (בפ"ב מהל' גנבה דין א') השוחט חולין