שו"ת ברית עולם רלז

שכתבתי למעלה די"ל בהך דהמנסך לענין הממון יא"צ בזה עדות שאי"ל דזה קנס הוא וכבר זכרתיו בראשית דברינו אך באמת לפע"ד למ"ד דבממון לא בעי עדות שאי"ל גם בהך דהמנסך לא בעי עדות שאי"ל ויש לו דין ממון לענין זה אף דקיי"ל דהיזק שאי"נ לאו שמיה היזק וקנסוהו רבנן ובפ"ק דב"ק קרי ליה קנס כנ"ל מ"מ י"ל דל"ד זאת לשאר קנסות אף דלפי המבואר בש"ך חו"מ (סי' לג) דלמ"ד דלא בעי בממון עדות שאי"ל תליא בהא דלא בעי בממון דו"ת משום שלא תנעול דלת עיי"ש. מ"מ הרי כבר האריך בזה בס' נוב"י מהדו"ק חלק אהע"ז (סי' עב) והוכיח שם דבאמת לא תליא כלל הך דבעי עדות שאי"ל בדין דבעי דו"ח ודיני ממונות לא בעי עדות שאי"ל גם מה"ת אף דמה"ת בעי דו"ת ולפי"ז גם בשום קנס לא היה לנו להצריך עדות שאי"ל אלא דסיים שם דמ"מ בקנס הא דבעי עדות שאי"ל הוא משום דלא נלמד מקרא דמשפט אחד אלא מעדים זוממים אבל מה דנלמד ממשפט אחד לא בעי בממון עדות שאי"ל וא"כ ל"ש שם ללמוד בקנס מעדים זוממין אלא בקנס דאורייתא אבל בקנס דרבנן לכאורה ל"ש זה. ועוד נלפע"ד די"ל דבהך דמנסך דקנסוהו רבנן לשלם י"ל בודאי לא בעי שאי"ל ולא מיבעיא לפי המבואר בשיטה מקובצת ב"ק (צא ע"ב) דמחלק בין קנסא לתקנתא עיי"ש ובהך דמנסך תקנתא היא שלא יטמא טהרותיו של חבירו. אלא אפילו אם נימא דהוא קנסא כפשטות הגמרא ב"ק (דף ה ע"א) כנ"ל. מ"מ י"ל דלשיטת הרמ"א ז"ל בחו"מ (סי' שפח סעיף ת) והש"ך ז"ל ס"ק נ"א דלא מהני בזה הודאה לפטור מטעם מודה בקנס רק בקנס דאורייתא כנ"ל שפיר י"ל דלא בעי בזה עדות שאי"ל והוא דלפע"ד י"ל דהנה בהא דמהני עדים בממון אינו גזה"כ דדוקא בעדים מפקינן ממון אלא דבשנים עדים הוה בירור דבודאי חייב לו והתורה האמינה לב' עדים דודאי כן הוא. דהרי גם בחזקה טובה קיי"ל דמוציאין ממון א"ו דעיקר בממון משום בירור וכש"כ במודה מעצמו דנאמן ע"ע ולפי"ז י"ל דגם בעדות שאאי"ל אף דגזה"כ דל"מ עדותן מטעם עדות מ"מ י"ל דבממון שפיר מהני דהוה בירור גמור דודאי חייב לו דע"א מועיל לשבועה וב' עדים נאמנים לממון דבודאי ברור דחייב להם וא"כ אף אם נימא דמגזרת הכתוב דבעי עדות שאי"ל לא יועילו העדים שאין יכולין לקיים בהם כאשר זמם. מ"מ כ"ז בדי"נ דבעי דוקא ב' עדים ול"מ חזקה ואומדנא גמורה בלא עדים כדאיתא במס' שבועות ל"ד בשב"ש שראה שרץ אחריו לחורבה כו' ומה אעשה כו' ע"פ שנים עדים יקום דבר ומש"ה ל"מ עדות שאי"ל וכן קנסות במודה בעצמו פטור אף היכא דלא נפטר משום הודאה מגזה"כ וכגון בהודה שלא בפני ב"ד מומחים או בזה"ז מ"מ ל"מ הודאתו לחייבו כמבואר בש"ך יו"ד (סי' רסז ס"ק נב) י"ל ג"כ דגזה"כ הוא דבעי דוקא עדים כשרים ויחייבוהו ב"ד ע"פ עדים משא"כ בממון וכן בקנס דרבנן דגם בהודה מעצמו לא נפטר ואדרבה בהודאתו נתחייב בלא עדים י"ל שפיר דמהני גם בעדות שאאי"ל דלא גרע מהודה בעצמו ודוק בזה כי לפע"ד סברא נכונה היא. שוב מצאתי בעה"י שכתב סברא זו בס' נוב"י שם (סי' עד) והוסיף שם עוד משום דגם ע"א מחייבו שבועה ומועיל עד השני שלא יוכל לשבע אף דהוה עדים שאאי"ל וא"כ בהך קנס דרבנן ג"כ לא בעי עדות שאי"ל להנך הסוברים דבממון לא בעי עדות שאי"ל וא"ש גם דברינו הנ"ל לענין מהנך אך בלא"ה א"ש בפשיטות ככל הנ"ל

(ד) והנה בביאור דברי הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות הנ"ל התמוה מאד כבר עמד גם בס' גרש ירחים בחי' לגיטין שם ופלפל לישבו ואף כי דבריו ז"ל נחמדים מצ"ע מ"מ לפע"ד קשה להלום דבריו ז"ל בכונת הרמב"ם ז"ל עיי"ש. ועיין בס' מהר"ם מינץ (סי' יב) שכתב ליישב דברי הרמב"ם ז"ל הנ"ל. וזה כמה שנים שעמדתי בפירוש המשניות הנ"ל בעסקי בענין זה אי ילפינן קנסא מקנסא ועלה בדעתי לכאורה ליישב קצת לפע"ד די"ל דבאמת ע"כ צ"ל הטעם המבואר בגמרא שם משום דכי אגבהה קניא כר"י ומ"מ צ"ל ג"כ שלא ידע שהוא חייב קטלא והוא ע"פ מה שהארכתי בענין זה ע"פ שיטת רש"י ותוס' בחולין (דף מ) ד"ה רבוצה אי גזלן קנה גוף הדבר ולתוס' ז"ל אף דלא קנה מ"מ נכנס ברשותו ומעת הגבהה נכנס תיכף באחריותו אכל מה שיעשה אח"כ כמו שכ' התוס' ז"ל בגיטין שם ד"ה מנסך אליבא דרב וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל להלכתא בפ"ז מהל' תו"מ דאף דל"ק לגמרי מ"מ ל"ש בזה קלבדר"מ על הניסוך כמבואר בתוס' שם ומ"מ קשה דאמאי לא נימא דיאמר הרי שלך לפניך דהוה כמו גזל חמץ ועבר עליו הפסח ועל הניסוך קלבדר"מ וכמו שכתבו התוס' בגיטין שם ד"ה מנסך לשמואל. ומה שכתבו שם דלרב חייב מעת הגבהה על כל מה שיעשה אח"כ צריך ביאור לכאורה בטעם הדבר וכבר פלפלו בזה במפרשים וע"כ דס"ל לרב דמש"ה אינו יכול לומר השל"פ אלא בנאסר ממילא וכאן כיון שעשה בעצמו הרי קלקל מה שיוכל להחזיר מש"ה נתחייב ממילא מעת הגבהה וא"כ י"ל לפי המבואר במהרש"ל במס' ב"ק פ' הגוזל דאף דקיי"ל דקלבדר"מ והיינו דוקא בדיני אדם ומ"מ חייב לצאת יד"ש ומהני תפיסה היינו בלא התראה דלא עבדינן ביה החומר ממש מה שא"כ בהתראה ועבדינן בו החומר ממש בזה נפטר לגמרי ול"מ תפיסה ועיין בש"ך בחו"מ (סי' כת) ובתומים ובקצוה"ח שם שהוכיח לדברי המהרש"ל ז"ל מהא דמס' סנהדרין (דף עב) עיי"ש והזכרתיו למעלה. ובאמת צריך ביאור מ"ש בעבדינן ביה החומרא מהיכא דלא עבדינן כיון דסו"ס פטור הוא. וי"ל דבלא עבדינן החומרא אף דב"ד לא יוכלו להפקיע ממנו מגזה"כ מ"מ סו"ס עדיין לא שילם לו ההיזק ומחויב לצאת יד"ש משא"כ היכא דקטלינן ליה ממש י"ל דזה הוה תשלום ההיזק ג"כ דבזה נתכפר לו הכל דקלבדר"מ ונפטר לגמרי כאילו שילם ממש בעד זה המעשה. וא"כ י"ל שפיר דבלא התראה במנסך אף דעל הגבהה יכול לומר השל"פ מ"מ כיון דבעצמו קלקל הדבר אח"כ אף שלא נוכל לחייבו ע"ז המעשה דקלבדר"מ מ"מ קלקל בעצמו וחייב מקודם על כל מה שיעשה אח"כ כמוש"כ שם בתוס' לרב וע"מ שניסך ג"כ יש עליו חיוב יד"ש ומועיל זאת שיתחייב על הקודם. אמנם היכא דנקטל ממש י"ל דבזה נפטר מעשייתו והוה כאילו שילם ע"ז דמה נ"מ במה שילם אי בממון או בנפשו כיון דכן גזרה התורה דבזה נתכפר ונפטר לגמרי וכאילו עשה אחר דמי מש"ה פירש הרמב"ם ז"ל דמיירי דלא ידע שחייב סקילה וי"ל דכונתו היינו שיתחייב באמת ממש דאי יתחייב הרי נפטר לגמרי על הניסוך וכאילו נסכו אחר דמי. ועל ההגבהה יכול לומר השל"פ. אך לשונו ז"ל משמע דגם בלא התראה אך ידע דחייב ג"כ פטור מלשלם. ויש ליישב לשונו ז"ל וקצת משמע כן ממה דסיים כמו שביארנו בכתובות עיי"ש ויש לפלפל עוד בזה. אך מ"מ עדיין לא נחה דעתי בזה. ועיין בס' שו"ת בית אפרים חלק חו"מ (סי' מח) שכתב ליישב ג"כ פירוש המשניות להרמב"ם ז"ל הנ"ל (ויש עוד סברות לחלק בזה די"ל כיון דמשום תקנה הוא ל"ש במזיד תקנה זו דמי יעשה דבר זה להפסיד לחבירו ויש לפלפל בגמרא בזה

(ה) ומדי עיוני בענין הנ"ל אי בעי בממון עדות שאי"ל ראיתי בס' היכלי שן תנינא (סי' סט) שהאריך להוכיח דבממון לא בעינן עדות שאי"ל מהא דפ' החובל (דף פז) העבד ואשה פגיעתן רעה כו' והם שחבלו באחרים פטורים אבל משלמין לאח"ז נתגרשה האשה כו' חייבים לשלם ואם דבעינן בממון עדות שאי"ל א"ה כשיוזמו העדים לא נוכל לחייבן דהא יכלו לומר אנן לא לחייבן ממון אתינן כיון דאין להן מה לשלם דאטו אנן ידעינן דתתגרש האשה כו' אלא אנן לפוסלן לעדות כו' וכמו דמצינו בפ' היו בודקין (דף מא) דמתוך שיכולין לומר לאוסרה ע"ב באנו אף היא אינה נהרגת עיי"ש שהאריך בזה. וכן הוכיח מהא דבעי קרא דאין שבועת עדות נוהגת בנשים וסתמא קתני גם ביש להם בעל ול"ל קרא הא הוי עדות שאאי"ל. וכן הוכיח מסברא דמהני עדות לחייב עניים אף שאין להם מה לשלם. ומאד תמוהין דבריו ולא הבינותי כלל ראיותיו שם מלבד די"ל בעבד ואשה פגיעתן רעה בהודו מעצמן או שחבלו לפני ב"ד וכן בשבועת העדות הנ"ל י"ל בנשים שאינן תחת בעליהן וכמו שהרגיש שם בעצמו. ומה שדחה שם דחוק הוא מאד. מלבד כ"ז הרי מבואר בסנהדרין (דף פא) בהדיא בתוס' ד"ה ונגמר דאף דכבר נגמר דינו למיתה קלה מ"מ