שו"ת ברית עולם רלה

ניכר לאו שמיה היזק וקנסא הוא גם מה דמחייבינן ליה במזיד וילפינן קנסא מקנסא ומש"ה פירש מנסך ממש כנ"ל. וא"כ י"ל דלהרי"ף ז"ל לא נראה לו סברא זו שכתבתי דהיכא דהוה היזק גדול יש ג"כ סברא שלא נפטרנו משום תקנה אלא דאדרבה כיון שנתקן דפטור כדי שיודיעו בהיזק גדול יותר יש לפוטרו כמבואר בפנ"י וא"כ י"ל דרב ס"ל דלא ילפינן קנסא מקנסא וס"ל דהיזק שאי"נ שמי' היזק ודינא הוא וצריכא משמא ומדמע משום שוגג ומנסך צריכא משים מזיד כמבואר בפנ"י וא"כ י"ל ג"כ דשפיר דייק בגמרא דרב לא ס"ל כשמואל דהיינו מערב דא"כ היינו מדמע ול"ל. ול"ש צריכותא משום שוגג דאדרבה כיון דלרב לשיטתו ס"ל דמערב הוה היזק גדול כנ"ל וכש"כ דיש לפוטרו כנ"ל ולא ס"ל להריף ז"ל דיש סברא להיפך כנ"ל ולא ס"ל זאת לסברא כלל. ומש"ה פירש מנסך ממש דצריכי משום מזיד דלא אמרינן קלבדר"מ כמבואר בגמרא. וא"כ י"ל דרב ס"ל לא ילפינן קנסא מקנסא והגמרא דפריך למ"ד ילפינן קנסא מקנסא היינו הך מ"ד דמס' ב"ק הנ"ל דס"ל דילפינן קנסא מקנסא ופריך הגמרא למ"ד זה ומתרץ הצריכותא. וממילא יתישב ג"כ דברי רב ממנ"פ. והיכא דס"ל או דילפינן נן קנסא מקנסא או דלא ילפינן וס"ל דהיזק שאינו ניכר דינא הוא כנ"ל שפיר שייך הך צריכותא כנ"ל. וכ"ז לא כתבתי רק להעיר ע"ד הפלפול ועדיין צע"ג בזה: סימן עה שלום לכבוד ידידי שב"ז ה"ה הרב הג' חו"ב צמ"ס י"א וכו' מו"ה אליעזר פריידקין נ"י: אחדשה"ט יקרת מכתבו הגיעני לנכון

(א) ומה דתמה בפי' המשניות להרמב"ם בגיטין (דף נב ע"ב) המטמא והמדמע והמנסך במזיד חייב כו' ובגמרא איתא רב אמר מנסך ממש ושמואל אמר מערב מ"ד מערב מ"ט לא אמר מנסך קלבדר"מ דאר"י משעת הגבהה הוא דקני מתחייב בנפשו לא הוה עד שעת ניסוך והרמב"ם ז"ל כתב בפי' המשניות שם וז"ל ומה שאמר המנסך כו' והדרך השני שנסכוהו כו' וידע שהיין אסור בזה הניסוך כשיהיה מזיד בנזק ולא ידע שהוא חייב סקילה כו' שאם הוא יודע שהוא חייב סקילה לא היה חייב בתשלומין לפי שעיקר אצלנו אין אדם מת ומשלם כמו שביארנו בפ"ג מכתובות עיי"ש. וזה תמוה מאד דהא קיי"ל כדתנא דבי חזקיה דבין שוגג בין מזיד פטור ועוד דלמה פי' דלא כמבואר בגמרא שם דכאן ל"ש קלבדר"מ כדר"י עיי"ש. וע"ז פלפל ידידי בחכמה די"ל דמש"ה פירש הרמב"ם ז"ל בשוגג משום דקשה אף דתשלומין וקטלא אינן כאחד מ"מ הרי לגבי העדים הוי קטלא ותשלומין כאחד וא"כ הוי עדות שאי אתה יכול להזימן ואמאי חייב בתשלומין דהא לגבי ממון הוי עדות שאאי"ל. ומש"ה פירש הרמב"ם ז"ל בשוגג על ניסוך. והביא ג"כ קושיית הים התלמוד על הא דמס' ב"ק (דף ע) בהא דתניא גנב ומכר בשבת דפטור וקאמר בגמרא דלא אתיא כרבנן דכיון דמטא לאויר חצירו קני' מתחייב בנפשו לא הוה עד שתנוח וקשה דסו"ס הוי עדות שאאי"ל לגבי ממון דלהעדים הוה מיתה ותשלומין כאחד ופלפל בזה. אף כי דבריו בהשכל ודברי פח"ח. עכ"ז בביאור דברי הרמב"ם ז"ל ודאי א"א לפרש כן וכמבואר בלשון הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות עיי"ש וכמו שהרגיש גם כבודו בסוף דבריו. וגם בעיקר הדין כמה פוסקים ס"ל דבממון לא בעינן עדות שאתה יכול להזימן וכן משמעות לשון הרמב"ם ז"ל בפ"ב עהל' רוצח הל' ט' שכתב וכל עדות שאין אתה יכול להזימן אינו עדות בדי"נ משמע דבד"מ הוה עדות. וא"כ לפי"ז א"א לפרש כמו שכתב כבודו אמנם בדיני קנסות י"ל דלכ"ע בעי עדות שאי"ל דבעי שם דרישה וחקירה כמבואר בש"ך חו"מ (סי' שג) וצ"ע בהך דהמנסך דחייב כדי שלא יהא אדם מטמא טהרותיו של חבירו דהוה קנסא ומ"מ י"ל דל"ד לשאר דיני קנסות ויבואר לפנינו אי"ה אך בש"ך (סי' לג) שם האריך בזה להוכיח דגם בממון בעי עדות שאי"ל ועיין בתומים וכבר האריכו האחרונים ז"ל בזה אך י"ל עוד בהך דהמנסך אף אם בעינן גם בממון עדות שאי"ל וגם מיירי במזיד מ"מ י"ל דמודה בעצמו על הניסוך וחייב ממון בלא עדים או שהיה לפני ב"ד כמבואר בסנהדרין (דף עח) בטריפה שהרג וא"ש בפשיטות

אך בעיקר דבריו שכתב דאם יוזמו העדים לא יצטרכו לשלם דלדידהו הוי מיתה ותשלומין כאחד. וכן הביא מס' ים התלמוד להקשות על הך דמכר בשבת. הס' הנ"ל אינו ת"י ולפע"ד לא הבינותי. דלכאורה ל"ש בזה קלבדרי"מ כיון דהנידון לא נתחייב במיתה ותשלומין כאחד. אלא דחיוב ממון היה מקודם בעת הגבהת היין או זריקת הגניבה וחיוב מיתה היה אח"כ וכן העידו העדים ג"כ שמקודם הגביה ואח"כ נסך כיון דרצו לחייבו ממון ג"כ א"כ גם אצלם לא נקרא כאחד דלמה יגרעו מהנידון דכיון דלא עשה כאחד חייב כמו כן העדים אף שבעדות אחת היא מ"מ לא אמרו שתי אמירות כאחת והרי מצינו בפ"ק דסנהדרין (דף ט ע"ב) דהיכא דבעדותן מחייבין ממון לזה ונפשות לזה נהרגין ומשלמין אף דבאמירה אחת אמרו כש"כ באמרו על אדם אחר בשני זמנים דזה עדיף ממה שבזמן א' מתחייב מיתה לזה ותשלומין לזה כמבואר בפ"ג דכתובות (דף ל ע'"ב) דמוקי ר"א בזר שאכל תרומה משלו וקרע שיראין כו' וס"ל לר"א דמיתה לזה ותשלומין לזה פטור כמבואר שם בתוס' ד"ה ר"א והיכא דלא נתחייב בב"א מודה דחייב כמבואר שם ודמי כמי שהעיד ביום א' על חיוב ממון וביום ב' העיד על חיוב מיתה דל"ש בזה קלבדר""מ. אך אני אבאר כונתו דמ"מ שפיר כתב כבודו דסו"ס אינו בזוממי זוממין דהזוממין הרי יחייבו להעדים מיתה ותשלומין כאחד באמירה אחת עמנו הייתם ואצלם שפיר שייך קלבדר""מ ואפשר דכן כונת הים התלמוד. וכן קשה לכאורה מהא דפ"ק דסנהדרין (דף ט ע"ב) אר"י הביא הבעל עדים שזינתה והביא כו' חזר והביא הבעל עדים והזימום לעדי האב עדי האב נהרגין ומשלמין ממון ופסקה הרמב"ם וז"ל בפכ"א מעדות הל' י' והרי שם אינן בזוממי זוממין דאם הוזמו עוד עדי בעל יפטרו מתשלומין דקלבדר""מ והאיך יחייבו לעדי האב ממון. וכן קשה שם (דף י) אמר רבא פלוני כו' בתו של פלוני והוזמו נהרגין ומשלמין ממון כו' והרי גם שם אינן בזוממי זוממין

(ב) ומה שכתב כבודו ליישב ע"פ מה דמבואר בתוס' סנהדרין (דף פא) ד"ה ונגמר דכיון דאילו איתכחשו עדי קמאי מהני בתראי מש"ה עדות שאי"ל היא כמו כן כאן דאם יהרג הנדון ואח"כ יוזמו העדים יתחייבו ממון. לפע"ד קשה לומר כן דמש"ה הוי עדות שאי"ל אם אח"כ יהרגו הנדון ואז כשיוזמו ישלמו ממון דהרי בעת קבלת העדות וגמר הדין צריכין להיות עדים ראויין כדין ושיוכלו לקיים בהם כאשר זמם. והאיך יגמרו ב"ד בעדותן על ממון ומיתה כיון דאז א"א לקיים בהם כאשר זמם והעיקר תליא שיהיו עדים כד"ת בעת קבלת עדותן וגמר דין. ובהך דסנהדרין (דף פא הנ"ל) ה"פ דאף דעדיין לא הוזמו קמאי מ"מ גם בעת קבלת העדות וגמר דין מקרי עדות שאתה יכול להזימן כיון דרק משכחת לה אופן שיהיה בגדר קיום הזמה וגם בעת קבלת העדות קודם גמ"ד היה באפשר להיות ראוין לקיום הזמה מש"ה שפיר מקרי אתה יכול להזימן ועיי"ש בתי' מהרש"א ז"ל ודוק. משא"כ במיתה וממון הנ"ל דאין בעדות קיום הזמה אלא אם יהרגוהו אז יהיה בגדר הזמה זה ודאי דבר שאין הדעת נותן ובאמת לכאורה יש לדקדק בהא דפסק בש"ע חו"מ (סי' לג סעיף יז) דעדים הקרובים לדיינים פסולים והטעם דהוה עדות שאאי"ל דלא יקבלו עליהם הזמה והוא מירושלמי פ"ג דסנהדרין הל' ת' ט' עיי"ש. ולכאורה זה ברור דכל הקרובים פסולים אף מצד נשותיהן והרי יוכל להיות שיתרחקו ואז יוכלו לקבל עליהם הזמה וא"כ משכחת לה לפעמים הזמה ויש לחלק בין זה להך דתוס' סנהדרין הנ"ל ויש לפלפל בזה

ועוד יש להביא ראיה ברורה דלסברת כ"ת עדיין יקשה מהא