שו"ת ברית עולם רלג

השור וי"ל דאף אם היה מוסרו לב"ד לאו כלום עבד וי"ל דדמי להא דאמר רבה זרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו דפטור דמנא תבירא תבר כ"כ בשור כיון דכבר נגח והנגיחה עצמה לא היה בפשיעתו א"כ כבר נתחייב לדונו להריגה ולאו כלום עשה בזה ועיין בשיטה מה שכתב לחלק דל"ד להא דרבה הנ"ל. וא"כ י"ל דס"ד דר"ח דדמי להא דרבה ול"ש לחייב להשומר וטעמא דרבנן דס"ל דבכל א"ה א"א השל"פ ואין חילוק בין שומר לגזלן. וע"ז חידש לן רבה דפליגי בגומרין דינו של שור כו' עייש"ה בשעהמ"ל ובמהרש"ל וש"ך ז"ל שם ויש להאריך בזה: סימן עד עוד בענין הנ"ל

(א) עוד כתב הש"ך ז"ל שם ראיה לדין הרמב"ם ז"ל דילפינן קנסא מקנסא. דהנה איתא במס' ב"ק (דף צא ע"ב) תני רבב"ח קמיה דרב. שורי הרגת נטיעות וכו' פטור א"ל א"כ כו' א"ל כו' א"ל לא תתרגם מתניתך בשור העומד כו' דא"ל אנא בעינא למיעבד הא מצוה דתניא כו' ומעשה באחד ששחט וקדם חבירו וכיסה וחייבו ר"ג ליתן לו עשרה זהובים. והנה הרי"ף והרא"ש ז"ל כתבו דע"כ ממונא הוא ולא קנסא דאל"כ האיך למד רב הדין מהך דר"ג דקנסא מקנסא לא ילפינן והש"ך ז"ל כתב לישב קושיית הרי"ף ז"ל דרב לשיטתו דס"ל בגיטין הנ"ל דילפינן קנסא מקנסא ומישב בזה קושיית הרא"ש ז"ל ממס' חולין (דף פז) מהא דקאמר למאי נ"מ לכוס של ברכה הרי דילפינן מזה לשאר מקומות. וא"כ הרי הרמב"ם ז"ל ס"ל בהדיא דהוה קנס שם בהל' י"ד ומ"מ הרי דהך סתמא דחולין יליף בכוס של ברכה מר"ג וש"מ דילפינן קנסא מקנסא עיי"ש. ועיין בשלטי הגבורים בפ' החובל שם שכתב דמדברי הרמב"ם ז"ל משמע דס"ל ג"כ דדינא הוא מדכתב שם בפ"ז מחובל דכן הדין בכל המצות ומדיליף מזה לכל המצות מסתמא ס"ל דדינא הוא עיי"ש. ולכאורה תמוה הוא דהרי ס"ל בהדיא שם דקנסא הוא אלא דהרי ס"ל בהדיא דילפינן קנסא מקנסא כמבואר למעלה וצ"ע. והנה באמת דברי הרי"ף ז"ל צריך ביאור דמאי מקשה להנך הסוברים דהוה קנסא דא"כ האיך למד רב מר"ג. דהרי רב לשיטתו ס"ל דילפינן קנסא מקנסא כמו שמישב באמת הש"ך ז"ל כנ"ל ועיי"ש בביאור הגר"א ז"ל. וכבר עמד בזה המשל"מ בהל' חו"מ הנ"ל ונשאר בצ"ע עיי"ש. ואי לא מסתפינא חשבתי לכאורה לפע"ד דאולי יש לישב דברי הרי"ף ז"ל שלא יהיו כ"כ תמוהין די"ל דאף דרב ס"ל דילפינן קנסא מקנסא מ"מ י"ל דזה דוקא היכא דנמצא דין להורות באיזה מתניתין דבדין זה קנסינן ליה. בזה י"ל דילפינן מזה בדין אחר כיוצא בו דקנסינן ג"כ משא"כ היכא דלא נשנה להורות כן אלא דהיה איזה מעשה שחכם אחד קנס לאיזה איש י"ל דלא לבד דלא יוכל ללמוד מזה על דין אחר כיוצא בו אלא דגם במעשה כזה שכבר קנסו בזה לא נוכל ללמוד אלא דרשות ביד חכמים לקנוס לפי ראות עיניהם וליכא חיוב לקנוס אלא אם ירצו יוכלו לקנוס לפי ראות עיניהם והאיך נלמד מזה לכל מקום וא"כ י"ל דזה היה קשה לו להרי"ף ז"ל דבשלמא אם הא דר"ג דין הוא שפיר ילפינן ממנו בכ"מ כיוצא בו ג"כ. משא"כ אם הוא קנסא מנ"ל ללמוד מזה על כיוצא בו ואפשר דג"כ בדין זה גופא אם יזדמן אין לנו רשות לקנות דלא נשנה הדין של ר"ג במתניתין אלא דמעשה שהיה כך היה. ואפשר דר"ג קניס לפי ראות עיניו אז מאיזה טעם שראה והאיך נלמד מזה לכ"מ. אלא ע"כ דדינא הוא. והרמב"ם ז"ל ס"ל דאף דקנסא הוא מ"מ שפיר ילפינן מזה ויתבאר לפנינו עוד בזה בעה"י

(ב) ולפע"ד נראה לפרש ג"כ הכי בהא דמס' ב"ק (דף קטז ע"ב) בההוא גברא דאחוי אכריא דחיטי דבר"ג אתא לקמיה דר"נ חייביה לשלומי יתיב ר"י כו' א"ל ר"ה ב"ח לר"נ דינא או קנסא. א"ל מתניתין היא דתנן אם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה ואוקימנא בדאתוי אתויי. בתר דנפיק א"ל ר"י לר"ה ב"ח מאי נפקא לך מיניה אי דינא אי קנסא. א"ל אי דינא גמרינן מיניה אי קנסא לא גמרינן מיני' ומנא תימרא דמקנסא לא גמרינן דתניא בראשונה היו אומרים המטמא והמנסך חזרו לומר אף המדמע כו' וקנסא לא גמרינן מיני'. לא מעיקרא סברי להפסד מרובה חששו כו' איני והא תני אבוה דר' אבין בראשונה כו'. והנה בסוגיא זו צ"ע לכאורה דהנה ר"ה שואל מר"נ אי דינא או קנסא. והשיב לו מתניתין היא ולכאורה מה תשובה היא על שאלתו דאכתי איכא ליה לספוקי על הך דינא דמתניתין גופא אם הוא דינא או קנסא. ולכאורה י"ל דזהו הדבר שכתבתי דבאמת היכא דנשנה במתניתין שפיר ילפינן קנסא מקנסא אלא היכא דקניס לפי שעה לפי ראות עיניו ליכא למילף מזה וזה ששאל ר"ה לר"נ דינא או קנסא דהיינו אם הוא דינא היינו או דהוא דין גמור או אף אם קנסא הוא אך נפסק כן באיזה משנה או ברייתא לדינא למפסק כן בקנס זה שפיר ילפינן מזה אי קנסא הוא היינו דקניס ר"נ לפי שעה לפי ראות עיניו כמו שקנס ר"נ בהך גזלן עתיקא המבואר בגמרא וא"כ לא ילפינן מזה על איזה ענין. והשיב לו ר"נ דמתניתין היא וכיון שהוא מתניתין שפיר ילפינן מזה אף אם הוא קנסא. אך לפי"ז לא יתכן הא דאיתא שם בגמרא (דף קיז ע"א) ומנא תימרא דמקנסא לא גמרינן דתניא בראשונה היו אומרים המטמא כו' חזרו כו' מ"ט לאו משום דקנסא וקנסא לא גמרינן. והרי שם הוא מבואר במתניתין. וס"ד להוכיח מזה על הא דר"ה ב"ח דמקנסא לא גמרינן וע"כ דאף דמבואר במתניתין ג"כ לר"ה ב"ח לא גמרינן קנסא מקנסא וא"כ הדר קשה מה תשובה השיב ר"נ לר"ה דמתניתין היא דאכתי איכא לספוקי אי דינא הוא או קנסא כנ"ל. ותל"י שמצאתי בשיטה מקובצת שעמדו בזה הראשונים ז"ל ומבואר שם ג"כ דמספקא ליה לר"ה אי קנס ר"נ לפי שעה לפי ראות עיניו כמו בגזלן עתיקא כנ"ל והביא שם בשם הראב"ד ז"ל לחרץ דהא דהשיב לו ר"נ לר"ה מתניתין היא היינו דמזה נדע דדינא הוא דאי גם במתניתין הוא מדין קנסא האיך יוכל ר"נ ללמוד מזה לדון כן בבבל והלא אין דנין דיני קנסות בבבל עיי"ש. אך הביא שם עוד בשם הרשב"א ז"ל דהיינו דשאל ממנו ר"ה אם קנס בעצמו לפי שעה לפי ראות עיניו והשיב לו ר"נ דמבואר כן במתניתין בהדיא דחייב לשלם וכמו דמבואר במתניתין דחייב לשלם כן פסק ג"כ הוא דחייב יהיה מאיזה טעם שיהיה או דינא או קנסא סו"ס הרי מבואר במתניתין דחייב כן הורה ר"נ בזה. והא דדאין ר"נ דיני קנסות בבבל ביאר שם ברשב"א ז"ל דהיינו משום דשכיח ואית ביה חסרון כיס ובזה יש רשות לדון בבבל כמבואר שם ומשמע דלפירוש הרשב"א ז"ל ע"כ צ"ל דהא דהשיב לו ר"נ חשובה על שאלתו דמתניתין היא היינו דהשיב לו דלמד זאת ממתניתין וממילא דע"כ ס"ל לר"נ דילפינן קנסא מקנסא ואף די"ל דהשיב לו דמתניתין היא וא"כ ממילא ידע ר"ה דיוכל ללמוד מזה למקום אחר דהרי ר"נ ג"כ למד ממתניתין וסו"ס הרי דלמד מזה למקום אחר יהיה מאיזה טעם שיהיה ובאמת אפשר דס"ל דדינא הוא. אך באמת ע"כ זה אינו דכיון דשאל ממנו דינא או קנסא אילו הי' ס"ל לר"נ דדוקא מדינא ילפינן הו"ל להשיב דדינא הוא. ועוד דמסיק בגמרא ומנא תימרא דלא ילפינן מקנסא כו' ודחה מעיקרא סבור דלהפסד כו' ומשמע בהדיא דלפירוש הרשב"א ז"ל ע"כ דס"ל לר"נ דילפינן מקנסא והשיב לו דמתניתין וא"כ אין נ"מ אי דינא או קנסא דסו"ס שפיר נוכל ללמוד מזה למקום אחר ומ"מ לפי מה דמסיק שפיר ילפינן מקנסא. וי"ל דדוקא היכא דהקנס נשנה במשנה לדינא ולחוק לשפוט כן בזה נוכל ללמוד למקום אחר משא"כ היכא דקניס לפי שעה לפי ראות עיניו לא נוכל ללמוד מזה למקום אחר וכמו שהשיב לו מתניתין היא והיינו די"ל כנ"ל דכיון דמתניתין היא אין נ"מ אי דינא אי קנסא ושפיר נוכל ללמוד למקום אחר והרי דר"ה דשאל ממנו דינא או קנסא ס"ל דגם אם הוא מתניתין אלא דהוא מקנסא ג"כ לא ילפינן מזה וכמו דמסיק מנא תימרא דלא ילפינן ומייתי מתניתין כמבואר שם וא"כ ר"נ דהשיב לו מתניתין היא והיינו דסו"ס שפיר נלמד ממתניתין אף דקנסא הוא די אם נאמר דבשנוי במתניתין דילפינן