שו"ת ברית עולם כג

האי תירוצא וכו'. וגם י"ל דרבא ס"ל ג"כ כאבע"א במס' בבא מציעא הנ"ל. ועוד יש לפלפל בזה. אך מ"מ לדינא י"ל דשפיר מקילינן אף בדמאי שהלכו לקנות מהם דהוה קבוע וכמחצה על מחצה דמי מ"מ כיון דלכה"פ איכא ספיקא דלמא לא נתחייב כלל ומסייעא להיתר להיות כמו רוב להיתר ול"ש כיון דהוה קבוע כמחצה דזה אינו מטעם רובא ממש אלא דיש למספקא לן דלמא הוא לא נתחייב כלל ומסייע להך ספיקא להכריע להקל ומשו"ה לכ"ע גם לרשב"א ז"ל מה"ת לקולא הוא אלא דרבנן גזרו בזה מטעם שנתבאר בתוס' פ"ק דשבת הנ"ל או מטעמים הנ"ל ודוק ואולי דלזה כוון הכו"פ במה שכתב דהוה ספק דלמא לא נתחייב כלל והוה כמו ס"ס כנ"ל

אמנם כ"ז הארכנו לקושיית הפלתי דמקשה דהיכא דאזלינן לגבייהו ליקח מהן דהוה קבוע ולכאורה אם נימא דהוה קבוע צ"ע בדבריו דמקשה דווקא לשיטת הרשב"א ז"ל דס"ל ספק דאורייתא לחומרא והרי גם לשיטת הרמב"ם ז"ל דס"ל דספיקא לקולא מה"ת היכא דאתחזיק איסורא. כבר כתבו הפוסקים דלכ"ע מה"ת לחומרא וכיון דזה נחשב לקבועי דהוה כמחצה על מחצה והרי הוה כמו איתחזק איסורא ולכ"ע ספיקא לחומרא וא"כ קשה לכ"ע אמאי קרי ליה לדמאי דרבנן ומקילינן בה בכ"מ. אולם בעיקר דין דזה מיקרי קבוע לכאורה צריך תלמוד גדול כיון דלא ניכר האיסור במקומו ול"ד לט' חנויות מוכרות בשר שחוטה וא' מוכרת בשר נבילה דהחנויות ניכרות כ"א במקומו אלא דאינו יודע מאיזה לקח וכבר האריך והרחיב בזה אדמו"ר אא"ז הגאון זצלל"ה בספרו היקר בית יצחק על דיני קבוע וס"ס בריש הספר שם והביא להוכיח מכ"מ דלהתוס' ז"ל לא מיקרי קבוע היכא דלא היה האיסור ניכר במקומו כגון שלא היה ניכר החנויות איזה חנות מוכרת בשר נבילה ואיזה בשר שחוטה ובדעת הרמב"ם ז"ל מספקא ליה והוכיח דהרשב"א ז"ל ע"כ ס"ל דלא מיקרי קבוע אלא היכא דהאיסור ניכר במקומו והשיג שם על הפמ"ג בביאור דברי הש"ך סי' ק"י ס"ק י"ד דס"ל להרשב"א ז"ל דזה מיקרי קבוע והשיג ג"כ על בעל חכמת אדם בזה יעוש"ה ולפי"ז כיון דעיקר קושיית הפלתי הנ"ל הוא על שיטת הרשב"א ז"ל וי"ל להנ"ל דל"ק מידי כיון דס"ל דזה לא הוה קבוע וגם בדמאי אין האיסור ניכר במקומו דלא נדע איזה ע"ה מעשר ואיזהו לא מעשר ולא הוה קבוע אך לפ"מ שהביא שם אא"ז הגאון זצלל"ה בספרו בית יצחק הנ"ל (דף א' ע"ב) דמדברי הרמב"ם ז"ל בפ"י במשנה טהרות פ"ה מ"ח בהא דשוטה אחת בעיר כל הרוקין טמאין ופירש הרמב"ם ז"ל משום דהוה קבוע ויש להוכיח קצת דס"ל ז"ל דגם בלא ניכר האיסור הוה קבוע ודי"ל דמשו"ה השיג שם הרא"ש ז"ל עליו ז"ל משום דל"ש בזה קבוע ולפי"ז אם נאמר כן לפי הנ"ל דכיון דהוה קבוע הוה כמחצה על מחצה ממש והוה איתחזק איסורא וגם להרמב"ם ז"ל ספיקא לחומרא מה"ת ולפי"ז יקשה כקושיית הפלתי הנ"ל לשיטתו דאמאי הקילו בדמאי אף היכא דניזיל לגבייהו לקנות כנ"ל ואמאי קרי להו דרבנן. וביותר יקשה לפ"מ שהוכיח שם אא"ז הגאון זצלל"ה דהיכא שאינן של אדם אחד אלא של שני אנשים ל"ש בזה ביטול ושפיר מיקרי קבוע יעוש"ה וא"כ גם בדמאי דהספק הוא מחמת אנשים הרבה בודאי דשייך קבוע וקשה קושיית הפלתי לכ"ע. אכן הפלתי י"ל דשפיר הקשה לשיטתו דאם רק אחד בעולם שידע האיסור מיקרי קבוע וכן בדמאי א"א שאחד בעולם לא ידע ולפ"מ שפירשנו למעלה א"ש מאד דאיכא עוד ספיקא ול"ש בזה קבוע אך בפמ"ג שם ס"ק י"ד חקר בדין זה אם שייך קבוע בס"ס ועיין בזה בס' בית יצחק מהגאון אא"ז זצלל"ה בשער הקבוע סי' ג' מה שהשיג על זה ואתי שפיר כנ"ל ודוק

ומעתה הדרן לסברתנו הנ"ל דלהרשב"א ז"ל בספק מצוה מה"ת לחומרא ולהרמב"ם ז"ל יש נ"מ דהיכא דמחויב ויש מצוה בעשייתה ולא מספקא לן דלמא כבר קיימה בזה י"ל דחייב מה"ת כסברת החו"ד אך אם הוה ספק דלמא לא נתחייב כלל או דיש ספק דלמא אין בעשייה זו מצוה כלל בזה צ"ל דלהרמב"ם ז"ל לקולא והיכא דאיכא ספק מצוה וספק איסור לכ"ע אסור לו לעשות וכמו שנתבאר למעלה. וכן יש להוכיח מהא דכ' הרמב"ם פ"ו מהל' סוכה הל' י"ג דבשמיני עצרת אין מברכין לישב בסוכה וכן טומטום ואנדרוגינוס לעולם אין מברכין לישב בסוכה מפני שהן חייבים מספק ואין מברכין מספק והראב"ד ז"ל כתב שם דמברכין מספק מפני שהוא ספיקא דאורייתא עיי"ש הרי דלהרמב"ם ז"ל לשיטתו הוה רק מדרבנן ולהראב"ד לשיטתו הוה כמה"ת

(ט) שוב ראיתי בס' כתב סופר סי' י' שמפלפל שם לענין תפלין ביו"ט שני וכתב שם דגם לשיטת הסוברים דאסור להניח תפלין בשבת ויו"ט מקרא מימים ימימה או מוהיה לאות יצא בשבת ויו"ט שא"צ אות מ"מ כיון דיש כאן ספק מצוה וספק איסור ולשיטת הרמב"ם ז"ל דספק איסור מותר מה"ת ולפ"מ שחידש החו"ד ר"ס ק"י הנ"ל דדוקא ספק איסור ס"ל להרמב"ם ז"ל דמותר מה"ת דלא דברה תורה על הספק ודאי איסור לא יאכל ספק איסור יאכל הה"נ לענין מצוה צריך שידע שיצא י"ח בודאי ולא מספק ולהכי ספק מצוה להחמיר ולפי"ז החליט שם דבזמן שלא היו בקיאים בקביעא דירחא ועשו שני ימים טובים מספק אף דבשני הימים לא היו מניחים משום דממנפ"ש קעבר אבל ביום אחד מהן בודאי היו מניחים משום דספק מצוה דמחויב מה"ת דוחה לספק איסור דהוא מדרבנן ועפי"ז תמה אמאי בזה"ז דבקיאין בקביעא דירחי אמאי אינם מניחים דכל הטעם דאנו עושין שני י"ט דלמא יחזור הדבר וכו' הרי גם אז צריכין להניח יעו"ש שהאריך בטעם הדבר ודבריו ז"ל צ"ע דהרי נתבאר לן היטב דל"ש בזה ספק מצוה לחומרא כיון דהוה ספק דלמא אינו מחויב כלל והא דנשאל בתשובת הרשב"א ז"ל סי' ס"א בענין הנחת תפלין ביו"ט שני הובאה בכתב סופר שם היינו לענין יו"ט שני בזמה"ז דמצינו דהקילו חז"ל לענין מת ואבילות דרבנן אמאי לא הקילו גם בתפילין וע"ז ביאר שם בטעמו ז"ל יעוש"ה בס' כתב סופר אבל בזמן דלא היו בקיאין בקביעא דירחי בודאי דלסברא זו דאיכא איסור בהנחת תפילין לכ"ע היה אסור להניח ויותר תמוה דבס' כתב סופר הנ"ל בעצמו כתב בסי' י"ד לענין מה שפלפל שם בספק כהן מהו לעלות לדוכן וכתב שם בכללא דכייל החו"ד בספק מצוה להרמב"ם ז"ל דוקא בנתחייב בודאי אבל בספק אם הוא חייב כלל לכ"ע ספק מצוה לקולא וכבר הבאתי דבריו ז"ל למעלה וא"כ, אמאי החליט בתפלין דהיה צריך להניח כנ"ל

ועוד נלפע"ד דגם לפי דבריו ז"ל דהוה ספק במצות תפלין ומחויב בה מה"ת להרמב"ם ז"ל והאיסור הנחה ביו"ט מותר מה"ת מספק מ"מ אין צריך להניח תפלין מספק גם בעת שלא היו בקיאים בקביעא דירחי. דהנה איתא בתשובת הר"ן סי' נ' הובאה בב"י יו"ד סי' קכ"ח בדין דאין להתיר הנדר עד שיחול הביא מתשובת הר"ן הנ"ל במי שנדר שלא יהיה שבת בעיר אין יכולין להתיר לו קודם שקיעת החמה והאריך שם והעלה דתליא במחלוקת הראשונים בפירוש הגמרא בריש מסכת פסחים (דף ד') בדין לא יראה ולא ימצא וכן בנדר הנ"ל הוה ספיקא אי מחויב לצאת מהעיר קודם שבת ומיקרי חל הנדר קודם שבת והעלה דלהפוסקים ספק מה"ת לחומרא. ואם כן צריך לצאת מן העיר קודם שבת מן התורה מספיקא ומשום הכי מיקרי דחל הנדר והיינו משום דס"ס מצד הנדר מן התורה הוא יעוש"ה בב"י ואם כן גם בתפלין יש לומר דכיון דגם ביו"ט איכא מצות עשה לשבות בו ולקדשו כדין יו"ט ואם כן גם לפי דבריו בכתב סופר שם דמ"ע מחויב מן התורה מספיקא אם כן גם כן ביו"ט מספיקא מחויב הוא לעשות יו"ט ולקדשו כדין יו"ט מספיקא וגם הספק יו"ט בכלל המ"ע דיו"ט. כיון דספק גם כן מן התורה הוא ואם כן חלה עליו קדושת יו"ט גם על הספק כמו דשם אמרינן דחלה הנדר עליו כיון דמן התורה מחויב לצאת קודם השבת מספק ומועיל ההתרה להוציא מאיסור תורה מהנדר כמו כן כאן כיון דספק יו"ט הוא ומן התורה חלה עליו יו"ט מספק ממילא חלה ע"ז היום קדושת יו"ט דגם זה בכלל מ"ע של יו"ט ואות היא וא"צ אות אחר ואינו מחויב כלל בתפלין אף מספק ואסור בהנחתו ודוק: