שו"ת ברית עולם רכה

קולא להיות מועל שמביא חולין בעזרה ול"ל לפרש משום דחבירו מותר לבקע בו לכתחלה. ולכאורה די"ל דכונת התוס' הכי דאין לומר דהוא מדרבנן ומה דמעל הוה חומרא ויוכלו לעשות לחומרא והביאו ראיה דזה הוה חומרא דהרי בבלן מעל משום דמה"ת קני לר"י ואי דזה קולא היא הלא יוכלו רבנן להחמיר וכיון דמדרבנן אינו קונה אמאי מעל. יועיל הדרבנן להפקיע ולהחמיר דלא למעול אע"כ דמה דמעל הוא חומרא. וע"ז סיימו בתוס' שם דאתי לידי קולא דחבירו מותר לבקע לכתחלה ול"צ להגיה בתוס' ז"ל כמו שהגיה בגליון הש"ס. אך באמת זה גופא תמוה דאמאי זה חומרא שמועל ומביא תולין בעזרה וצ"ע בתוס' שם, אך מ"מ לתוס' ז"ל בלא"ה לא קשה וא"ש כנ"ל. אך להרמב"ם ז"ל י"ל כנ"ל דלעולם מהני דרבנן להפקיע מד"ת לבל למעול ושיהיה שב וא"ת ואף דהאחר אם ימעול הלא יבא מזה קולא שיביא קרבן כבר ביארנו מזה למעלה ומ"מ שפיר מוכיח רבא לר"ל משום דמעות נקנות ליה להמוכר גם מדרבנן לר"י. אך דברי הרמב"ם ז"ל ג"כ א"ש דהנה ברמב"ם ז"ל פ"ו מהל' מעילה הל' ט' שם איתא ז"ל נטל פרוטה של הקדש ונתנה לבלן אע"פ שלא רחץ מעל שהרי נהנה בהיותו רוחץ בכל עת שירצה וכן אם נתנה לא' מבעלי אומניות מעל אע"פ שעדיין לא עשו מלאכתו והרי מבואר בהדיא בדבריו ז"ל דטעמא דבלן משום דנהנה בהיותו רוחץ בכל עת שירצה ונראה כונתו ז"ל דמפרש הא דאיתא במתניתין שם בפ"ה דמעילה משום שאמר לו הכנס ורחוץ שהרי מרחץ פתוחה לפניך ומפרשים בתוס' בפ' הזהב שם דמזה למד רב דדוקא בבלן דלא חסר משיכה משום דהמרחץ פתוחה לפניך ומדברי הרמב"ם ז"ל משמע דמפרש לה דהוא טעם למה מעל משום דא"ל הכנס ורחוץ והמרחץ פתוחה לפניך ומש"ה הוה נהנה וכמוש"כ שהרי נהנה בהיותו רוחץ בכל עת שירצה. ויותר נראה בפירושו ז"ל להמשניות שם בפ"ה דמעילה וז"ל נטל אבן או קורה של הקדש וכו' כשנטל אבן או קורה של הקדש אעפ"י שפגם לפי שכבר חסר מן הקדש כו' לא מעל עד שיהנה כו' וכשיתן אותן לחבירו כבר נהנה ומעל וזה שאמרנו כו' אבל הנוטל שום דבר מן הקדש ונתנו לחבירו שניהם מעלו לפי שכל אחד משניהם נהנה ופגם זה נהנה בנתינת המתנה בטובת הנאה שבאה לו וזה נהנה בקבלתה כו' ובלן הוא בעל המרחץ וההנאה שהגיעתו והוא שיכנוס למרחץ כל זמן שירצה ולא ימנענו והקיש כפי אלו הענינים והדומים להם עכ"ל ז"ל יעוש"ה. והרי בהדיא דס"ל שצריך להיות נהנה במה שנתן לחבירו ומבואר ג"כ בלשונו ז"ל דטעמא דנתן לבלן דמעל דמפרש במתניתין הרי המרחץ פתוחה לפניך היינו לחת טעם דמקרי נהנה דהיינו שיכול לכנוס למרחץ כ"ז שירצה באין מוחה. וא"כ לפי"ז י"ל דאתי שפיר בפשיטות דהיכא דלקת בעד פרוטה של הקדש חפץ מחבירו אף שהמעות כבר קנה המוכר לכ"ע ובזה לא הפקיעו חז"ל הקנין ונשאר ברשות המוכר מ"מ כיון דבגוף הקנין הפקיעו חז"ל בתקנתן שלא יקנה החפץ במעות וא"כ הרי לא נקנה לו החפץ בהמעות כלל ולא הוה לו שום הנאה במסירת הפרוטה להמוכר דכאן ליכא טובת הנאה כיון שלא נתן לו במתנה דנימא דמסתמא היה לו בזה טובת הנאה רק בעד החפץ נתן לו וא"כ לא הוה לו שום הנאה מזה ולא מעל. ועוד דבזה י"ל אף אם נימא דתקנת חז"ל אינו יכול להפקיע ד"ת מ"מ כאן כיון דבהנאה תליא מלתא ומדרבנן בטל המקת וסו"ס לא יהיה לו הנאה ויש להאריך בזה. משא"כ בבלן כיון דליכא בה משיכה וקנה במעות והרי יש לו רשות לרחוץ בה בכל עת שירצה. וא"כ היה באפשר לומר דגם בשאר אומנים דאפשר במשיכה אף דלר"י דמעות קונות מה"ת הרי המעות נקנה להמוכר גם מדרבנן כנ"ל מ"מ כיון דבקנין השכירות יוכלו לחזור בהם מתקנת חז"ל הרי שוב אין לו שום הנאה בנתינת הפרוטה להאומן ולא קשה על ר"י מהך סתמא דמתניתין דנתן לבלן דממעט שאר אומנים. אך עדיין יקשה דהרי הרמב"ם ז"ל כתב שם בפ"ו דמעילה הנ"ל דבבלן חייב וה"ה בשאר אומנים ומסתימת דבריו ז"ל משמע דגם בספר וספן מעל. וקשה מסוגיית הגמרא דפרק הזהב הנ"ל וכמו שהקשה בלח"מ ז"ל ע"ז

(ג) לכן נלפע"ד די"ל עוד דבאמת מן הסברא י"ל דאף דיכול לחזור בו מצד הדין אם יחזור בו המוכר מכל מקום כיון דכאן לא מיירי בחוזר ועוד דכיון דהעיקר תליא בעת שהוציא מרשות הקדש ונתן להאומן בשכרו אם אז יש לו הנאה וכיון שאז לא יצטרך עוד לעשות שום מעשה שיהיה לו הנאה וממילא הרי יש לו הנאה ממה ששילם להאומן בפרוטה כי האומן יעשה בעצמו מה שמוטל עליו ושפיר מקרי הנאה. משא"כ בקנה חפץ דטרם שהשיג החפץ עדיין אין לו שום הנאה וליקח אותו שוב יכול לחזור בו. אך במס' ב"מ (דף צט ע"א) מבואר שם בהדיא במשאיל קורדום של הקדש דהיכא דיכול לחזור בו לא מעל אף דנהנה במה שנתן לו ועדיין לא חזר בו. ולכן יותר נלפע"ד די"ל דר"י פליג על רב דס"ל דמתניתין דקתני דוקא בלן אבל אומן כגון ספר וספן לא ומשום דאית ליה מידי למימשך די"ל דס"ל לר"י דל"ש דין משיכה אלא היכא דעיקר הקניה הוא שקנה דבר שאפשר לימשך משא"כ כאן דבאמת לא קנה כלל שום דבר אלא דשכר האומן למלאכתו רק דהאומן אינו יכול לעשות בלא כלי זה י"ל דל"ש כלל כאן דין משיכה ואף דנימא דבשכירות מטלטלין צריך ג"כ משיכה מ"מ כאן הרי לא שכר כלל מטלטלין אלא האומן שקיבל עליו לעשות לו דבר זה ומה שייך בזה משיכה ומה גם די"ל כנ"ל דכיון דממילא האומן יעשה מלאכתו בלא עשייתו כלל בודאי דנקרא נהנה תיכף בעת מסירת הפרוטה להאומן ומש"ה מעל בשאר אומנים. והיינו דהרמב"ם ז"ל פסק בזה כר"י ומ"מ ל"ק על ר"י מהך סתם מתניתין דנתנה לבלן דדוקא בלן אבל שאר אומנים לא מעל. די"ל דהנה התוס' ז"ל בפ' הזהב שם ד"ה בלן הקשו וא"ת ומנ"ל דדוקא בלן וי"ל מדקאמר בסיפא משום שא"ל הכנס ורחוץ שהרי מרחץ פתוחה לפניך יעוש"ה וי"ל דכ"ז משום דרב ס"ל דלא תליא כלל בהנאה אלא בהוצאת רשות וא"כ למה צריך לסיים במתניתין משום שא"ל הכנס ורחוץ שהרי המרחץ פתוחה לפניך. ע"כ דהיינו דאתי לאפוקי הנך דאפשר במשיכה וה"פ דוקא מרחץ דלא חסר שום דבר להקנין דא"ל הכנס ורחוץ שהמרחץ פתוחה לפניך משא"כ בשאר אומנים דעדיין חסר עשיה ואפשר במשיכה ועדיין לא נגמר הקנין דחסר משיכה כמבואר בפ' הזהב שם אך ר"י דס"ל דהעיקר תליא בהנאה וגם בשאר אומנים נגמר ההנאה וי"ל דה"פ דמתניתין דנקיט בלן ומשום דהמרחץ פתוחה לפניך היינו לתת טעם דהוא דבר דנגמר הנאתה וממעט בזה הענינים דלית ליה עדיין הנאה וא"כ שאר אומנים דס"ל לר"י וכן פסק הרמב"ם ז"ל דהוה בזה כמו בלן ונגמר הנייתה ושפיר מעל ול"ק ממתניתין על ר"י אך ברייתא דנתנה לספר לא מעל וזה י"ל דפליג על ברייתא שניה

ומעתה י"ל ג"כ כתירוץ הלח"מ ז"ל דבהך דנתנה לשאר אומנים ל"ש תקנה דשמא יאמר לו נשרפו חטיך בעליה. אך מה דהקשינו עליו ז"ל דסו"ס המעות כבר קנה המוכר וגם בקנה חפץ אמאי לא מעל וגם דקשה על ר"י מסתם מתניתין דנתן לבלן. ולפי הנ"ל ל"ק די"ל דאף דמעות נקנה להמוכר מ"מ לא נהנה מהחפץ וגם דיכול לחזור בו ולא יהיה לו הנאה וגם בשאר אומנים י"ל דשפיר מעל ומתניתין דבלן לא אתי לאפוקי שאר אומנים ועדיין יש לדקדק ע"ז וצע"ג בזה ולא כתבתי רק מה שעלה ברעיוני לפע"ד לכאורה מה שיש לפלפל בזה ודוק בזה: סימן עא

שלום וברכה וכט"ס לכבוד ידיד נפשי ולבבי ה"ה הרב המאור הגדול חריף ובקי צמ"ס יא"מ וכו' וכו' מוהרי"ח נ"י אבד"ק פ"ז הצלחתו ירום למעלה. מכתבו היקר הגיעני לשמחת לבבי ועל של תורה באתי

(א) מה שכתב ידידי להקשות בהך דמס' ב"ק (דף סה ע"ב) חומשו עולה לו בכפילא כו' והקשה ידידי א"כ יהיה חוטא נשכר אם ישבע ג' פעמים אזי יצטרך ליתן ד' זה' כפל וג' זה' בחומשיו וכאשר ישבע פעם רביעית יפטר בד' זה' ס"ה הן בעד הכפל והן בעד החומשים והאריך ידידי להוכיח דהחומש דין הוא ולא