שו"ת ברית עולם רכא

קנייתו למפרע ולבתר דתיקון רבנן דאין לו אלא דמי עצים מכת תקנתא דידהו הו"ל השתא קנייה מה"ת משא"כ בזכיית קטן דלעולם אינו שלו מה"ת יעו"ש. ולפי"ז גם בקנה אתרוג במשיכה בלבד דלפ"מ דתיקנו רבנן דקנה במשיכה בלבד ומצוה לקיים דברי חכמים ורק דמים הוא דחייב לו והו"ל כאילו זקפן עליו במלוה ולא גרע מתליוה וזבין כמוש"כ בשעה"מ שם ושפיר יצא בו י"ת אף מה"ת והנח לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם ושפיר עבדו

וכן יש להוכיח מהא דתנן בפ' הזורק (דף עת ע"ב) היתה עומדת ברה"ר וזרקו לה קרוב לה מגורשת קרוב לו אינה מגורשת וכו' ובגמרא שם ה"ד קרוב לה וכו' אמר רב ד"א שלה זהו קרוב לה וכו' והרי קנין ד"א אינו אלא מדרבנן ומ"מ מהניא להתגרש בה והאיך מהני קנין דרבנן להפקיע ולהקל בשל תורה וכבר הרגיש בזה הר"ן ז"ל שם וכתב דכיון דרבנן תיקנו ועשאוה כחצרה והפקר ב"ד הפקר יעוש"ה. והנה הר"ן ז"ל לשיטתו ס"ל שפיר דמהני דרבנן לדאורייתא משום הפקר ב"ד כמו דס"ל בפ' התקבל (דף מד ע"ב) שם דפי' רש"י ז"ל והרי"ף ז"ל דמהני קנין דרבנן לדאורייתא יעוש"ה. אך להנך פוסקים דס"ל דלא מהני קנין דרבנן לאפקועי ולהקל מד"ת קשה מהך מתניתין דפ' הזורק הנ"ל וגם דבירושלמי פ' אלמנה לכה"ג הל' ג' הנ"ל מבואר בהך דהבת מאכיל בתרומה הנ"ל דאין כח ביד חז"ל להפקיע מד"ת להקל והאיך יתפרש הך מתניתין הנ"ל. הן אמת דבירושלמי פ"ח דגיטין ופ"ק דמציאה מבואר דקנין ד"א ילפינן לה מקרא דאני בעניי הכינותי וגו' ובסי' נ"ו הארכנו בזה בעה"י. ולפ"מ דקיי"ל דלכ"ע קנין ד"א הוא רק מדרבנן קשה אלא דלפי הנ"ל א"ש בפשיטות דגם כאן קנין ד"א ע"כ היתה נקנה לה קודם שזרק לה הגט דדין ד"א לא מהני אלא כשהיתה עומדת מקודם ואח"כ זרק לה הגט כמבואר במס' מציעא דקנין ד"א מקנין חצר הוא וחצר צריך שיהי' מקודם חצירו ואח"כ בא הדבר לתוך חצירו אזי קונה לו חצירו כמבואר בתוס' במס' בבא מציעא ובכמה מקומות. וא"כ כשעמדה על מעמדה מקודם שזרק הגט היתה הד"א נקנה לה מדין ד"א דתקינו לה רבנן בכ"מ וכיון שכבר נתהוה חצירה מתיקין דרבנן אזי קנתה אח"כ הגט מד"ת ג"כ כיון שכבר נקנה לה החצר טרם שהיתה נוגע לשום ד"ת בדבר איסור ממילא דנעשה חצירה מתיקון דרבנן והפקר ב"ד הפקר ואח"כ כשיבוא הגט לשם ג"כ מועיל לכ"ע. והרי זה דומה לכל מציאה דימצא בתוך ד"א דודאי קני ליה מדאורייתא ג"כ וכי נימא דהמוציא מציאה בתוך ד"א ויאמר יזכה לי ד"א שלי ואח"כ בא אחר וחטפה והגביה בקנין דאורייתא וקידש אשה בזה האם נימא דקידושיו קידושין ואין זה אלא תימא אלא דברור הוא דקידושיו לאו כלום הוא כיון דבעת הקנין לא היה נ"מ לד"ת בדבר איסור ורק בדבר הממון בזה מהני קנין דרבנן כשל תורה מטעם הפקר ב"ד ודאורייתא הוא אף אם אח"כ יסתעף מזה שום איסור דאורייתא

אך עדיין צ"ע מפירש"י ז"ל בהך דפ' הזהב (דף מח ע"א) דכתב שם רש"י ז"ל בד"ה קאי באבל וכו' ונ"מ לענין איסורא כגון אם קידש בו את האשה לר"י הוה קידושין דמדאורייתא קנייה ודידי' הוא לר"ל לא הוה קידושין יעו"ש דהרי דלא מהני הך דרבנן לאפקועי מד"ת אף דשם בעת קנין המעות לא היה נוגע לד"ת כלל ומ"מ לא מהני נגד ד"ת להקל כשיקדש בהם אח"כ ולפי"ז יקשה עליו ז"ל מהנך מקומות שהקשינו כנ"ל וגם מהך דאתנן דמס' ע"א (דף סג) הנ"ל דמקשה והא לא משך דאלמא דמדרבנן מהני לאפקועי מד"ת דלא יחול אח"כ עליו שם אתנן ומותר להקרבה וכמו שהוכיחו בתוס' שם. אך שם אפשר לישב קצת דקושיית הגמרא הוא לר"ל דס"ל דמה"ת מעות אינן קונות אף דהקושיא הוא על תירוץ ר"ת ור"ח הא הוכחנו לעיל דס"ל כר"י דמעות קונות ד"ת מ"מ י"ל דהקושיא הוא לר"ל דקשה עליו מהך מתניתין דאתנן. אך מכל הנך מקומות שהוכחנו צ"ע לפירש"י ז"ל וצ"ע בדבריו

ז"ל

(ט) והנה בחתם סופר חיו"ד (סי' שי"ד) פלפל שם בפירש"י ז"ל דפ' הזהב והביא שם דלכאורה סותר דברי עצמו מהא דפ' התקבל (דף סד ע"ב) אר"י אר"א חפץ ומחזירו לאחר שעה זוכה בין לעצמו ובין לאחרים ושמואל אמר דא ודא אתת היא ופירש"י שם לר"י זוכה מדרבנן לשמואל אפילו מדרבנן אינו זוכה. ותוס' ז"ל פירשו שם דלר"י זוכה מדאורייתא ולשמואל מדרבנן מיהת זוכה לאחרים ובר"ן ז"ל שם הקשה אתוס' ז"ל א"כ מאי פריך משתופי מבואות ומשני שתופי מבואות מדרבנן והלא אפילו יהיה מדאורייתא מ"מ מקנין דרבנן הוה שלו ומועיל מה"ת מטעם הפקר ב"ד *) עיי"ש בר"ן שהאריך בזה וכתב שכן דעת הרי"ף כרש"י ז"ל דלשמואל אפילו מדרבנן אינו זוכה ולר"י אינו אלא מדרבנן ומזה הוכיח בס' חתם סופר שם דע"כ לרי"ף ורש"י מהני דרבנן להוציא מד"ת דאלת"ה אדמקשה לשמואל. לר"י נמי תיקשי לפי מה דס"ד דשתופי מבואות דאורייתא. אע"כ לר"י לא תיקשי דקנין דרבנן מהני לדאורייתא ולפי"ז מקשה שם בס' ת"ס הנ"ל דרש"י ז"ל סותר דברי עצמו בהך דפ' הזהב הנ"ל ותירץ שם לחלק דהיכא דתיקנו חז"ל קנין ומ"מ יותר מצוה לקיים דברי תורה וכגון יאוש כדי וקנין כסף בלא משיכה דאף דתיקנו דיכול לחזור בו מ"מ עדיף טפי לקיים קנינו בכסף בזה לכ"ע אינו מועיל להוציא מד"ת יעו"ש שהאריך בזה. וא"כ א"ש הך דפ' הזורק דקנתה בד"א הגט. אך מהך דמס' ע"א הנ"ל באתנן הנ"ל לא יתישב אם לא דנימא דקושיות הגמרא לר"ל כנ"ל. גם מתוס' יבמות (דף ל ע"א) ד"ה אזיל כהן לכאורה לא משמע כך ומשמעות דבריו ז"ל דכתב סברא זו לכ"ע גם דמישב שם בסברא זו דברי הרמב"ם ז"ל. והרי פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ו ממעילה הנ"ל דבלקח דבר בפרוטה של הקדש דלא מעל אף דמה"ת קונה מ"מ כיון דמדרבנן מעות אינן קונות לא מעל ואף דנ"ל לרבנן בכ"מ דלא יחזור מקנין המעות ואמאי לא מעל גם הכא לפי הך סברא ולפנינו יתבאר אי"ה לישב דברי הרמב"ם ז"ל באופן אחר ואפשר דלא יקשה עליו ז"ל הך דפ"ו ממעילה. וביותר לא זכיתי להבין דברי מרן התוס' ז"ל במה דכתב שם לתרץ בהך סברא דברי הרמב"ם ז"ל דפ"ט מתרומות וז"ל בח"ס שם ומיושב נמי פסק הרמב"ם ז"ל בהל' תרומות פ"ט בכהן שקנה פרה מישראל בכסף מאכילה כרשיני תרומה. וישראל שקנה מכהן אינו מאכילה כרשיני תרומה משמע דקנין כסף מועיל ולא אזלינן בתר דרבנן והקשה באבני מלואים (סי' כח) מש"ס ר"פ אלמנה דאם יש בת עם הבן בנכסים מועטים מאכילים בעבדים בתרומה ש"מ דבתקנתא דרבנן מאכילים בתרומה. ולהנ"ל לק"מ דקנין כסף לא עקרי לגמרי יעוש"ה. ואשתומם על זה מאד דהרי בהרמב"ם ז"ל מבואר בהדיא דגם בכהן שקנה מישראל בכסף אסור להאכילה כרשיני תרומה אף דקנה במעות מה"ת מ"מ מועיל דרבנן להוציא מד"ת אף מקנין כסף והרי דלא כסברת הח"ס ברמב"ם ז"ל. והוא ז"ל העתיק דברי הרמב"ם ז"ל דפ"ט מתרומות דכהן שקנה פרה מישראל בכסף מאכילה כרשיני תרומה ולפי"ז שפיר הוכיח דקנין כסף מועיל לתרומה, ובאמת ברמב"ם ז"ל שלפנינו מבואר בהדיא דגם במכר ישראל לכהן אעפ"י שנתן הדמים לא תאכל בתרומה עד שימשוך. וגם מהך דפ"ו ממעילה לכאורה מוכיח כן ודבריו ז"ל בח"ס שם תמוהין. ולפי"ז בדברי הרמב"ם ז"ל ע"כ צ"ל כמו שנתבאר למעלה בעה"י. ובשיטת רש"י ז"ל אם נאמר כסברת הח"ס בשיטת רש"י ז"ל א"כ בנידון דידן היכא שקידש המוכר בחפץ שמכר בכסף אין חוששין לקידושיו דקנין מעות עדיף *)וגם מזה יש ראיה לסברתנו הנ"ל דמאי מקשה אתוס' ז"ל דלמא הא דהפקר ב"ד מהני היינו דוקא היכא דאינו נוגע לאיסור משא"כ הכא אלא דלפי הנ"ל א"ש דכאן בעת שנקנה להם בקנין הקטן לא היה אז נ"מ לדין איסור וממילא מהני כד"ת גם אח"כ כשיבוא לידי איסור: