שו"ת ברית עולם רכ

וכמו דבאמת משמע מלשון הגמרא והתניא כוותיה דר"א כאלו מקשה מברייתא על ר"נ וליכא תנא דס"ל כוותיה יעוש"ה. ולכאורה תמוה האיך משני דמסתברא טעמא דר"י כיון דבהדיא תניא כר"א ולא כר"י דמבואר שם דאינו יוצא בשן ועין לאשה לעולם והיינו ע"כ דהדין עמו כר"א והאיך נוציא מסברא ממה דמבואר בברייתא דליכא פלוגתא בזה והאיך יפלוג ר"נ על ברייתא מן הסברא. ולכאורה היה אפשר לפרש לפע"ד די"ל דלפי מה שפירש מרן הגר"א ז"ל בדברי הרי"ף והש"ע י"ל דלא נ"ל ז"ל לפרש הוכחת הגמרא כמו שכתבו בתוס' משום ולא לאשה די"ל דלא מוכח מזה כלל די"ל דקאי על לאח"מ רק קודם גוביינא מש"ה אינו יוצא לאשה כמו שביאר בזה בס' אבני מלואים על אהע"ז (סי' ל) יעוש"ה. ועיין בחידושי מהרש"א ז"ל. אלא די"ל דראיית הגמרא כמו דאיתא בתוס' ישנים ד"ה יוצאין כו' וז"ל שם וא"כ הדין עמו דאי הדין עמה לא יוכל להוציאם לחירות דאע"ג דר"י מודה כו' לא קאמר דמצי להוציא לחירות דכיון דקאמר לקמן אם רצה הבעל למכור לא ימכור כ"כ אמאי יכול למכור העבד לעצמו להיות יוצא בשן ועין ב"ח. וא"כ י"ל לכאורה דמה דקאמר אע"ג וכו' מסתברא טעמא דר"י וכו' והיינו או די"ל דלא ס"ל להלכה כסברת התוס' ז"ל או דלא ע"ז דדידה הוה הגוף קאמר מסתברא כר"י. אלא די"ל דדידיה הוה באמת ומ"מ רבנן תקנו משום שבח בית אביה דהיה דידה לגבות משום שבח ב"א ומ"מ כיון דהגוף דידיה אף דלא יוכל למכור משום שבח ב"א מ"מ בשן ועין דממילא הדין נותן דיצא לחירות ויש לדקדק ג"כ בלשון הגמרא דקאמר מסתברא טעמא דר"י כו'. וכבר הזכיר למעלה הטעם. אלא דלפי"ז י"ל דזה כונת הגמרא מסתברא טעמא דר"י משום שבח ב"א דבזה מסתברא טעמא דאף דלדינא י"ל דהגוף שלו מ"מ כאן בטעמא דר"י מסתברא משום שבח ב"א הדין עמה ויש לפלפל בזה ולא החלטתי הדבר ולא כתבתי רק מה שעלה בדעתי לכאורה לפע"ד קצת בכונת רבינו הגדול הגר"א ז"ל זי"ע

ונחזור לעניננו דהנה בהך סוגיא הנ"ל בשלמא בהך דהוכיח בגמרא כר"א מהא דאוכלין בתרומה והוצרך ר"ס לישב דברי ר"י משום דמי קתני והן שלו וכו' זאת א"ש דאף דנאמר דלר"י רק מדרבנן הוא שלה ומד"ת שלו הוא מ"מ האיך יאכלו בתרומה היה לנו לאוסרם בתרומה לכה"פ מדרבנן וע"ז משני ר"ס דלאו משום דדידיה הוא אלא משום דגם היכא דרק חייב באחריותן מותרין בתרומה מצד הדין וכמבואר שם אלא דבהך דקאמר ר"נ הלכה כר"י ומקשה ליה רבא והתניא כותיה דר"א והיינו בהך דיוצאין בשן ועיין לאיש וכו' וקשה מאי קושיא הוא די"ל דר"י ס"ל דלעולם מה"ת שלו הוא אלא דמדרבנן הוא שלה ומ"מ לא יוכלו להפקיע השיחרור דשן ועין מה דמה"ת צריך לצאת לחירות והאיך יפקיעו חז"ל ד"ת להפקיע העבד מכל המצות האמורות בתורה. ואף דבתוס' ד"ה עבדי צאן ברזל פירש שם הר"ש ז"ל דדייק הגמרא מאבל לא לאשה ומחיים לא איצטריך דפשיטא אלא לאח"מ קאמר דאין יוצאין משום דהדין עמו עיי"ש וא"כ א"ש. אך עיין בתוס' ישנים שם ד"ה יוצאין דתירצו דהכי דייק בגמרא דאי הדין עמה לא היה יכול להוציאם לחירות דאע"ג דר"י מודה דאוכלין בתרומה מ"מ לא קאמר דמצי להוציאם לחרות דכיון דקאמר לקמן אם רצה הבעל למכור לא ימכור כמו כן אינו יכול למכור העבד עצמו להיות יוצא בשן ועין ב"ח יעו"ש. וכבר ביארתי דיש להוכיח לכאורה כפירוש התוס' ישנים דהראיה אינו מאבל לא לאשה דזה יש לדחות. ולפי"ז קשה דמאי ראיה הוא כנ"ל ואף דבזה יש לדחות קצת דגם בשיחרור איכא קולא דמתירו בבת חורין ודוק בזה. אך יותר קשה מההיא איתתא דעיילא לי' לגברא איצטלא דמלתא ופרסוה אמיתנא וא"ר קנייה מיתנא ומקשה בגמרא והאמר רבא אר"נ הלכה כר"י ומאי קושיא דלמא לעולם הלכה כר"י דמדרבנן דידה הוא ומ"מ כיון דמה"ת היה ראוי להיות שלו וקנייה משו"ה כיון דמה"ת הרי קנייה מיתנא ונאסרה בהנאה אין כח בידם בתקנתם להפקיע מידי איסורי הנאה מה"ת דנאסרה בהנאה. אך לפי סברתנו הנ"ל א"ש די"ל דכיון דבעת שחל תקנת חז"ל שיהיה שלה תיכף משום שבח ב"א אז אין שום נ"מ לד"ת דיופקע מחמת זה ד"ת כגון בהך דיוצאין בשן ועין לאיש דעדיין לא הכה את עינו ושינו וכן לענין הך דקנייה מיתנא הנ"ל ואין ענין זה דתיקנו להך ד"ת הנ"ל וא"כ שפיר חלה תקנת חז"ל דדידה הוה וממילא כיון דדידה הוא מתקנת חז"ל קנתה מתורת הפקר ב"ד הפקר והוה שלה כד"ת ואף כשיבוא אח"כ מזה לידי הפקעת ד"ת אין בכך כלום כיון דבעת שחלה תקנתן לא היה נ"מ לאיסורא אלא לענין ממון בלבד. ומש"ה שפיר הוכיח מהך דיוצאין בשן ועין לאיש דע"כ כר"א דאי כר"י דדידה הוה א"כ אף כשיבא אח"כ לידי ד"ת דהיינו שיכה את עינו ושינו ג"כ אין צריך לצאת לחירות כיון שכבר הוה שלה וכן בהך דאמר רבא קנייה מיתנא מקשה שפיר והאמר רבא אר"נ הלכה כר"י וכיון דהלכה כר"י דדידה הוה אף דהוא מתקנתא דרבנן משום שבח ב"א מ"מ כיון דכבר חלה תקנתן וקנתה הדבר מדרבנן מטעם הפקר ב"ד הפקר דלא היה שום נ"מ אז לענין איסור א"כ ממילא אח"כ ג"כ כשאירע הדבר ופרסוה אמיתנא ויצא מזה איסור תורה מ"מ אמאי נאסרה והא כבר שלה היא והוה כד"ת וע"ז תירץ לו א"ל מי לא מודה ר"י דמחוסר גוביינא וכו' עייש"ה. והנה בהך סברא יש להאריך הרבה ולישב כמה דברים בזה ומאשר כבר האריכו רבותינו האחרונים ז"ל בענין זה לקצר אני צריך

(ח) ודאתאן עלה נראה לכאורה דבהך דינא הנ"ל דמכר הדבר כבר בכסף וחזר בו כיון דמדרבנן לא קנה אותו הלוקח והוא מכבר נשאר ברשות המוכר י"ל דהוה של המוכר לגמרי והיכא דהמוכר קידש בה אשה קידושיו קידושין גמורין גם מה"ת כיון דכבר נכנס לרשות המוכר נקנה לו מטעם הפקר ב"ד הפקר והוה קידושיו קידושין גמורין וי"ל דאם בא אחר וקדשה אין חוששין כלל לקידושיו וכדומה לזה וזהו נגד דברי מרן המשל"מ ז"ל שהחליט להיפך ואני מבטל דברי מפני דבריו הקדושים ז"ל אך לכאורה מכל הנ"ל הכי משמע. ולפי"ז ה"ה היכא דהלוקח קנה הדבר במשיכה בלא מעות דלפי מה דקיי"ל דמה"ת לא קנה במשיכה אלא במעות ומדרבנן דוקא במשיכה וא"כ לא הוה אלא קנין דרבנן והלוקח קדש בהחפץ אשה ואח"כ בא אחר וקדשה דלפי הסכמת המשל"מ ז"ל משמע ג"כ לכאורה דחוששין לקידושי שני ולהנ"ל אין חוששין כלל לקידושי שני כיון דכבר קנה הלוקח ונכנס לרשוחו מטעם הפקר ב"ד הפקר והוה כד"ת, ולפי"ז יש לדון בזה במה דנהגו לקנות אתרוגים קודם יו"ט בלא מעות עד לאחר יו"ט וכיון דמה"ת אינו קונה במשיכה בלא מעות האיך יוצא בו ביו"ט ראשון דבעינן לכם וכבר חקרו בזה רבותינו האחרונים ז"ל ועיין בס' פרת יוסף (סי' נז). אך להנ"ל יוצאים בו בלא שום פקפוק דזכיית האתרוג היה קודם יו"ט ולא היה נוגע אז כלל לד"ת לצאת בו וממילא דנכנס לרשות מתקנתא דרבנן וממילא דהוה שלו מדאורייתא ג"כ ויוצא בו מה"ת כנ"ל ובהך דקנה במשיכה לבד יש למצוא עוד טעם ע"פ מה שכתב בשער המלך פ"ח מהל' לולב הנ"ל לישב מה דקשה מההיא דסבתא דצוחה קמיה דר"נ דריש גלותא וכולהו רבנן יתבי בסוכה גזולה ואר"נ דפעיתא היא דא ואין לה אלא דמי עצים בלבד דהרי דאע"ג דמדאורייתא לא מפקי מידי סוכה גזולה בכך עד דסותר את ביתו ומחזיר מריש גופיה אפ"ה מכי תיקון רבנן דאין לו אלא דמי עצים בלבד יצא במצות סוכה ואמאי פסק הרמב"ם ז"ל דלא למיקני לולב לינוקא אפילו בהגיע לעונת הפעוטות משום דמיקני קני ואינו מקנה לאחרים מה"ת ותירץ שם דאפשר לחלק ולומר דההיא דסבתא שאני דאע"ג דמה"ת לא קני ומחייב לאהדורי חפצא גופא מ"מ אי מתרמי ונתרצה למוכרו ולוקח הדמים ודאי פשיטא דקני מה"ת ויצא בה ידי חובתו דלכם קרינן בי' ואע"ג דלא יהיב דמי לאלתר מ"מ אי זקפן עליו במלוה מיהא קנה ד"ת והלכך מכי תיקון רבנן דאין לו אלא דמים הי"ל כאילו נתרצה למוכרו שהרי מצוה לקיים דברי חכמים ולא גרע מתליוה וזבין דזביניה זביניא והלכך הו"ל מכירה גמורה מה"ת ודמים חייב הוא לו דהו"ל כאילו זקפן עליו במלוה ומכי יהיב דמי בתר הכי נמצא