שו"ת ברית עולם רטז

לציבור יפה הא פעוטות אין מתנתן מתנה אלא מד"ס והרי מה"ת אין כאן מתנה לציבור ונמצא קרבן ציבור קרב משל יחיד אע"כ כיון דמדרבנן הוי קנין מהני נמי לדאורייתא ומזה הוכיח למ"ש הב"י באהע"ז (סי' כ"ח) דהמקדש בחוב במעמד שלשתן דהוה קידושי תורה ומשום דהפקר ב"ד הפקר. אמנם לפי מה שכתב הברטנורא שם דקטנים דתנן שם היינו בפחותין מעשרים לאו ראיה מזה, אלא דהרמב"ם בפירושו ובחיבורו מפרש לה בקטנים פחותין משלש עשרה שנה כו' ובירושלמי מפורש להדיא דמיירי בפחותים משלש עשרה שנה כמבואר בתוס' יו"ט א"כ מוכח דקנין דרבנן מועיל לדאורייתא. וא"כ קשה מהא דכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהל' תרומות דלהקל לא מהני תקנת חז"ל להפקיע מד"ת והאיך הועילו כאן בתקנתן להקריב קרבן הבאין משל יחיד דלא מהני הקנאתם רק מדרבנן ומ"מ מועיל קנין דרבנן גם להקריב. אך לפי הנ"ל א"ש בפשיטות דגם שם בעת שהקנו ומועיל קנינם מדרבנן לא הפקיעו מד"ת להקל ולא היה שייך אז הדין דלא היה זמן הקרבה רק אח"כ כשקנו הציבור מביאים להקריב י"ל שפיר דכיון דכבר קנאו הציבור מדרבנן מועיל תקנת חז"ל דהוה כממון ציבור ויוכלו אח"כ להקריבם. ומבואר ג"כ באהע"ז (סי' כח) שם בדין המקדש בחוב במעמד שלשתן דמקודשת אף דמע"ש הוא מדרבנן ומ"מ קיי"ל כמ"ד דמקודשת. והנה רבינו ירוחם ז"ל כתב דגם למ"ד דמקודשת הוא רק מדרבנן כיון דמע"ש הוא דרבנן הובא בב"י. והב"י ז"ל כתב עליו דאינו מוכרת דאיכא למימר דכיון דתקינו רבנן ניקנו לה המעות. וכיון שניקנו לה המעות הוה כאילו נתן לה כסף ומקודשת מדאורייתא והיינו כהנ"ל. וראיתי בס' אבני מלואים שם (סי' כ"ח ס"ק ל"ג) שהביא על דברי הב"י הנ"ל מהך דפ"ט מתרומות דאסור להאכילה בתרומה דהרי דלא מהני דרבנן לדאורייתא ומש"ה ביאר שם בפירוש הב"י באופן אחר עייש"ה. ולפע"ד י"ל לפי הנ"ל דא"ש בפשיטות דלא דמי כלל להך דפ"ט מתרומות דשם דבעת הפקעת הקנין יופקע ד"ת להקל זה אין בידם. משא"כ בהך דקידושין דבעת קניית הכסף ליכא נ"מ להקל. מדאורייתא שפיר מועיל וממילא אח"כ יוכל לקדש בה ואף דשם בעת שהקנה לה החוב במע"ש קידשה תומ"י דאמר לה התקדשי לי בחוב שיש לי ביד פלוני במעמד שלשתן והרי באין כאחד הקנין. מ"מ י"ל דכיון דעתה בהקידושין ליכא שום איסור מועיל תקנתן ואף אם יקדשה אח"כ אחר קידושין דאורייתא י"ל שפיר כיון דכבר נתקדשה והועיל אז המעות לקדשה והוה שפיר קידושין מה"ת ממילא לא מהני קידושין דשני כלל. והיש"ש כתב ג"כ ביאוש דמהני מדרבנן מועיל לקדש בה הובא בב"ש שם. וכן הרמב"ם ז"ל סתם וכתב סתמא בהך דין דקידשה במע"ש דמקודשת. ובאמת מהתימא גדולה על המשל"מ ז"ל דמכריע בהך דנידון דידן הנ"ל דחוששין לקידושי שני משום דמד"ת לא מהני קידושי הראשון לא הזכיר כלל הך דאהע"ז (סי' כח) הנ"ל מהב"י ומהמהרש"ל ז"ל דמשמע בהדיא דמועיל לענין קידושין ודוק בזה

(ד) ובזה יש לישב בהא דתמה בשער המלך פ"ח מהל' מעילה ה"י למה שפסק הרמב"ם ז"ל דאין נותנין לולב לקטן בחג משים דמיקני קני אקנויי לא מקני דאפילו בהגיע לעונת הפעוטות לא ליקני משום דאינו מקנה לאחרים מה"ת וקשה מההיא סבתא דפ' לולב הגזול דצוותא קמי' דר"נ דריש גלותא וכולהו רבנן יתבי בסוכה גזולה ואר"נ דפעיתא היא דא ואין לה אלא דמי עצים בלבד הרי דאע"ג דמדאורייתא לא מפקא מידי סוכה גזולה בכך עד דסותר את ביתו ומחזיר מריש גופא אפ"ה מכי תיקון רבנן דאין לו אלא דמי עצים בלבד ודמים הוא דחייב לו שפיר חזי ומפקא מידי סוכה גזולה דהפקר ב"ד הפקר וה"נ דכוותיה כו' יעוש"ה שהאריך בזה והובא ג"כ באבני מלואים שם (סי' כח) יעוש"ה מה שרצה לתרץ וחזר והקשה מהא דאמרו במס' סוכה (דף לא) אבל גזל עצים וסיכך בהם ד"ה אין לו אלא דמי עצים והתם נמי משום תקנת מריש כו' יעו"ש: ולפי הנ"ל י"ל דלא קשה דהך דסבתא והך דגזל עצים וסיכך בהם דסוכה הנ"ל היה קודם החג וי"ל דכיון דבעת שחלה תקנת חז"ל שישלם דמים וגוף המריש יקנה להגזלן הלא אז לא היה שום נ"מ לדין התורה להקל מחמת זה בד"ת אלא דאח"כ כשיבוא חג הסוכות יהיה נ"מ לדין סוכה י"ל כיון דכבר תלה תקנת חז"ל דקנה הסוכה ממילא הוה שלו מטעם הפקר ב"ד הפקר והוה כמו באתנן ואף דלא דמי לגמרי לאתנן דבאתנן לא חלה על הטלה כלל שם אתנן מה"ת מ"מ י"ל בסברא דגם זה הוא כן כיון דבעת שחלה תקנת חז"ל לא היה נ"מ לדין תורה וי"ל דהיה כת בתקנת חז"ל לחול וממילא הוה שלו מטעם הפקר ב"ד הפקר וכמו בהך דקידושין הנ"ל דנתבאר למעלה משא"כ בהך דלא ליקני לינוקא י"ל שפיר כיון דמיירי בחג ובעת שנותן הינוקא להגדול הרי אז בעת שיחול תקנת חז"ל דיוכל להקנות כיון שבא לכלל פעוטות הרי אז יהיה נ"מ לדין לולב מה"ת דאז באפשר שהגדול יצא בו ידי חובת לולב בעת שיקנה מהינוקא אף באם שלא יתכוון לצאת ידי מצוה אז מ"מ כיון שבאפשר כעת הזאת לצאת בו ובמה דתיקנו חז"ל שיקנה אז יוכל לבוא לידי ביטול ד"ת אז בתקנתן. זאת אין ביד חז"ל ודמי להך דמכר כהן פרה לישראל הנ"ל דמבואר בפ"ט מתרומות הנ"ל דאסור להאכילה בתרומה משום דד"ת מעות קונות לא מהני תקנת חז"ל דלא קני במעות והיינו כיון שתיכף בעת שחל תקנת חז"ל נ"מ לדין זה מתרומה מש"ה ל"מ בזה תקנתן ולא יוכל ליתן לעולם תרומה לפרה זו כנ"ל וכן בהך דינוקא בסוכה הנ"ל אך לפי"ז אם יקנה להקטן קודם החג הלולב והקטן יחזיר לו קודם החג י"ל בזה דמהני לכ"ע לפי הנ"ל דכיון דכבר נכנס לרשות הגדול קודם התג שלא היה אז שום נ"מ לד"ת ממילא הוה שלו מטעם הפקר ב"ד הפקר ודוקא נקיט דלא ליקני לינוקא בחג וזה דבר חדש וצ"ע בזה

(ה) וראיתי בס' אבני מלואים עוד שם שהקשה על דברי הרמב"ם ז"ל הנ"ל בפ"ט מהל' תרומות הנ"ל שכתב דכיון דמה"ת אסורה בתרומה אף דמדרבנן מותרת אסור להאכילה תרומה וקשה מהא דאיתא בפ' אלמנה במס' יבמות (דף ס"ז) בהא דר"י בר"י אומר משום אביו הבת מאכיל הבן אינו מאכיל מ"ש בן דלא מאכיל משום חלקו של עובר בת נמי לא תאכיל כו' אמר אביי הכא בנכסים מועטים עסקינן וכגון דאיכא בן בהדא בת מה נפשך אי האי דמעברא בן הוא לא עדיף מהאי דקאי אי בת היא אמאי אכלה בתקנתא דרבנן כמה דלא נפק לאויר העולם לא תקינו רבנן ומוכח דקנין דרבנן מהני להאכיל בתרומה דהא הבת אין לה אלא בתקנתא דרבנן. ותירץ שם עפ"י מה דס"ל להרמב"ם ז"ל דספק מותר מה"ת וא"כ הכא דאיכא בן בהדה העבדים מותרים בתרומה מה"ת ואי משום חלקו של עובר הרי הוה ספק בן ספק בת ומותר מה"ת כו' יעוש"ה וסיים שם דלדעת הרשב"א ז"ל דספק אסיר מה"ת קשה. וצ"ל דלהרשב"א ז"ל קנין דרבנן מהני לאיסור תורה. ודבריו ז"ל קשה בזה דהא הרשב"א ז"ל גופי' תמה זאת בחידושיו ליבמות דהאיך מועיל תקנתא דרבנן לתרומה דהוא דאורייתא ותירץ שם די"ל דמאן דמוקי לה הכי ס"ל כר"ח דס"ל בפ' האשה רבה דב"ד מתנין לעקור דבר מה"ת יעו"ש (דף פט ע"ב) והרי דהרשב"א ז"ל בעצמו לא פסק כן ובאמת דקושיית הרשב"א ז"ל והאבני מלואים ז"ל הנ"ל הקשה בהדיא בירושלמי שם הל' ג' הובא בהגהת יפ"ע ועיי"ש בירושלמי דתירץ שם דהיינו משום דס"ל דתרומה בזמן הזה מדרבנן יעוש"ה ומהתימא שלא הזכירו הרשב"א ז"ל ולפי"ז יש לישב ג"כ במה דהקשה מרן הרשב"א ז"ל בהך דיבמות (דף סז ע"א) בהניח בנים והניחה מעוברת כו' עבדי צאן ברזל לא יאכלו מפני חלקו של עובר כו' ופירש"י ז"ל שיש לו חלק ואית ליה זכיה ולא ידעינן הי מתרמי לחלקו ע"כ וע"ז תמה הרשב"א ז"ל דאפילו לא יבוא כלום לחלקו תיפוק לי' משום דעכשיו מיהא יש לו חלק בו והו"ל כעבד ולזר חלק בו שאינו אוכל כו' ועוד דאפילו לא יבוא לחלקו מ"מ קודם שחלקו. חלק היה לו בו ובדאורייתא אין ברירה אא"כ יסבור רבינו ז"ל די"ב אפילו בדאורייתא כו' יעוש"ה. ולהנ"ל י"ל שפיר בפשיטות דאם לא יבוא לחלקו הרי