שו"ת ברית עולם רטו

שהפקיעו חכמים דאין קניית מעות קונה כו' גם ממנה הפקיעו ולא דמי להך דפ' הזהב וכו' דכיון דמעל מה"ת מי יפקיע המעילה ממעות הקדש. וביאור דבר זה ביאר במהר"מ ז"ל שם דה"ט דאף דלר"י מדרבנן מעות אינן קונות היינו דהחפץ לא נקנה להלוקח אבל המעות שפיר נקנה להמוכר ומש"ה מעל וכ"כ בתוס' בהדיא במס' ב"מ (דף מג ע"א) ד"ה מאי דגם לר"י קנה המוכר המעות ולענין זה לא הפקיעו חכמים רק לענין החפץ. ובלח"מ פ"ג מהל' מכירה ביאר בתוס' ז"ל דה"פ דשאני מעות הקדש כיון דחל בהם הקדושה מה"ח ןזה בא להוציאה מד"ת מעל ואין כח ביד חכמים להפקיע אבל גבי אתנן קודם שיהיה אתנן חכמים עקרו הקנייה ומעולם לא היה אתנן אע"ג דהביאה במקום כסף ומה"ת מעות קונות מ"מ חכמים עקרו אותו קודם שיבוא לאתנן וכו' יעוש"ה. והיינו דמחלק בין הך דמעל משום דתיכף בעת שנתן המעות מעל משא"כ בהך דאתנן דהנתינת מעות היינו הביאה היה קודם וכבר הופקעה מתקנת חז"ל ולא יבוא כלל לידי אתנן וא"כ בין לפי פירוש המהר"ם ז"ל ובין לפי פי' הלח"מ ז"ל הנ"ל גבי אתנן מועיל הפקעת הקנין מדרבנן לכ"ע וגם לדעת הרמב"ם ז"ל דלא מהני לקולא כמבואר בהל' תרומות הנ"ל וכאן באתנן פסק בהדיא דלא הוה כלל אתנן כיון דמחסר משיכה וע"כ צ"ל כחילוק הלח"מ ז"ל הנ"ל דכיון דכבר נפקע הקנין טרם שבא לידי דין אתנן מועיל להפקיע הקנין ופשוט ונכון הוא בטעמו משא"כ בהך דפ"ט מתרומות דתיכף בעת שלקח הכהן המעות מהישראל מד"ת נקנה לישראל ונאסרה בתרומה ואין כת ביד חז"ל להפקיע מד"ת בקום ועשה באיסורא. וא"כ בנידון דידן כיון דהמוכר מכר החפץ להלוקח ולא יצא מזה שום איסור שפיר הפקיעו חז"ל הקנין ונשאר של מוכר וא"כ אח"כ כשיקדש המוכר אשה בחפץ זה הרי שלו הוא וקידושיו קידושין ואין חוששין כלל לקידושי שני וכמו באתנן הנ"ל דמועיל הפקעת הקנין מדרבנן לקולא ג"כ כיון דהדין והקולא שיצא מזה בא אח"כ וז"פ. וכן ראיתי בס' מחנה אפרים הל' מכירה שכתב סברא זו לענין קידושין באופן אחר עיי"ש וכש"כ הוא בקידושין די"ל דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש כמבואר ברש"י ז"ל במס' פסחים (דף ז ע"א) בהך דחיטי קורדנייתא וצ"ע בדברי המשל"מ ז"ל הנ"ל. אך אם קידש המוכר בהמעות שלקח בזה י"ל דאף דלפי הנ"ל דכיון דמדרבנן לא היה קונה ונפקע מכבר ולא היה צריך להיות חושש כלל לקידושי ראשון לפי הנ"ל. אך לפי"מ שכתבו התוס' ומבואר ג"כ במהר"ם ז"ל דהמעות שפיר נקנה להמוכר לכ"ע אף מדרבנן א"כ גם בזה צריך להיות מועיל קידושי ראשון ואין לחוש לקידושי שני כיון דהמעות כבר נקנה להמוכר לכ"ע הן מה"ת הן מדרבנן וצ"ע עוד בדין זה

(ב) ולפי דברי הלח"מ ז"ל הנ"ל לכאורה יש להוכיח דין הנ"ל גם מהרמב"ם ז"ל דהנה ברמב"ם ז"ל פ"ו מהל' מעילה הל' ט' שם איתא נטל פרוטה של הקדש ונתנה לבלן אעפ"י שלא רחץ מעל כו' וכן אם נתנה לאחד מבעלי אומניות מעל ובהל' י' איתא קנה בה חפץ ולא משך אם מן העכומ"ז מעל ואם מן ישראל לא מעל ובכס"מ שם תמה ע"ז דהלא בסוגיא דהזהב דין זה מבואר בגמרא לר"ל דאמר משיכה קונה מה"ת ולר"י דס"ל מעות קונות בישראל מעל. וכן תמה ע"ז בלח"מ פ"ג מהל' מכירה גם במה שפסק הרמב"ם ז"ל דבנתן לאחד מבעלי אומניות מעל גם בישראל ופירש שם בלח"מ ז"ל די"ל דס"ל להרמב"ם ז"ל דודאי יש כח ביד חז"ל להוציא מדין הקנין וממילא דלא נכנס לרשות המוכר אלא דגבי בלן וספר וספן ושאר אומניות לא שייך לומר הך תקנתא דשמא נשרפו חטיך בעליה משום דההיזק יהיה על המוכר בזה שפיר קונה לר"י במעות ד"ת ושפיר מעל יעוש"ה. וראיתי במחנה אפרים בהל' מכירה קנין מעות (סי' יא) שתמה ע"ז מדברי הרמב"ם ז"ל דפ"ט מתרומות הנ"ל דהרי כהן שמכר פרה לישראל בקנין מעות אף דחז"ל הפקיעו הקנין והוה של כהן מ"מ אסור להאכילה כרשיני תרומה משום דמה"ת מעות קונות וסיים וי"ל עייש"ה ולפי הנ"ל לפי ע"ד לא קשה כלל די"ל דהרי מוכח בהדיא שם בהל' תרומות הנ"ל דה"ה במכר ישראל לכהן ג"כ אסור להאכילה תרומה ומשום דרבנן הפקיעו הקנין והיינו משום דחז"ל הועילו בתקנתן להחמיר במידי דאיסורא ולא להקל א"כ היכא דהד"ת חומרא אזלינן בתרה והיכא דמתקנתם יהיה חומרא באיסורא ג"כ אזלינן בתרה ויש להם כת להפקיע מד"ת בשב וא"ת ומש"ה בשני הצדדים אסורה בתרומה וגם בהך דמעילה הנ"ל כיון דמדרבנן לא מהני הקנין וממילא לא מעל ואסרו להביא קרבן מעילה דלפי תקנתן הוה תולין בעזרה ובשב וא"ת יש להם כח לתקן ולהפקיע מד"ת אף דבאינו מועל אינו משלם ג"כ חומש מ"מ זה עדיף טפי מלהביא קרבן מעילה. וליתן חומש בלא קרבן זה ל"ש ויש להאריך בזה ואולי גם לזה כוון במחא"פ במה שכתב וי"ל

אך לפי"ז עדיין קשה לי דהא קיי"ל וכן פסק הרמב"ם ז"ל שם דבזה דנתן והקנה, לחבירו דבר מהקדש אין מועל אחר מועל ואם הראשון מועל אזי לא ימעול בזה המוכר שקיבל המעות מהלוקח ויכול לעשות בה מה שירצה ואם הראשון אינו מועל אזי ימעול השני בה ואף דפסק שם בפ"ו הל' ג' דהמוציא שקלו בצרכיו שניהם מועלין היינו דוקא במועל בזדון כמבואר בכס"מ בהל' ז' שם. וא"כ קשה האיך פסק הרמב"ם ז"ל דבקנה דבר במעות של הקדש לא מעל ומשום דחז"ל הפקיעו קנין מעות ומועיל תקנתן שלא ימעול ויהיה בשב וא"ת וכנ"ל דא"כ לפי"ז אם יהנה המוכר מהמעות שקיבל הלא להרמב"ם ז"ל ימעול בזה וצריך להביא קרבן מעילה והיינו משום דהראשון לא מעל וקשה דהא מד"ת מעות קונות ומעל בה הלוקח ואין צריך למעול השני משום דאין מועל אחר מועל והאיך יוכלו להפקיע בתקנתן שתיקנו דלא מהני קנין שיבוא מזה לידי איסור חולין בעזרה ולפי הנ"ל לא יוכלו להפקיע מד"ת לקולא כדמוכח מהך דפ"ט מתרומות הנ"ל. אך לפי הנ"ל א"ש בפשיטות די"ל דאף דאין בידם להפקיע לקולא היינו כשיבוא הקולא תיכף בעת הפקעת ד"ת כמו בהך דתרומות כיון דתיכף בעת שתיקנו דל"מ קנין מעות ונשאר הבהמה לכהן ורוצים להתירה בתרומה בזה לא מהני תקנתן. וכן בהך דישראל שמכר לכהן דתיכף בעת הפקעת הקנין ונשאר לישראל נאסרה בתרומה וזה יש כת בידם. וכן בהך דמעילה הנ"ל כיון שקנה בפרוטה של הקדש מד"ת הרי מעל והפקיעו חז"ל הקנין ולא מעל וזה יש להם כח להפקיע בשב וא"ת ומכח הפקעתן הקנין לא יבוא לשום איסור בקו"ע דבאמת לא מעל והשני אסור להשתמש בה לחומרא וא"כ כיון שהפקיעו כבר הקנין ונשאר הפרוטה ברשות הלוקח וברשות הקדש אשר יש להם כח ע"ז והפקר ב"ד הפקר כיון שלא יבוא מזה שום איסור ממילא אח"כ כשיהנ' המוכר מהפרוטה שקיבל שפיר מעל אף דמד"ח לא היה צריך למעול מ"מ כיון שכבר הפקיעו חז"ל הקנין. ודמי להך דאתנן המבואר במס' ע"א (דף ס"ג) הנ"ל דכיון דמחסרה משיכה מועיל תקנח חז"ל דא"כ כשיתן לה הטלה שלא יהיה אתנן ומותר להקרבה וכמו שביאר בלח"מ בכונת התוס' ז"ל דה"ט משום דהפקעת חז"ל בהקנין היה מכבר קודם שחל עליו שם אתנן כלל כנ"ל והך דמעילה להא דמיא דקודם שחל ובא השני לידי מעילה כבר הופקע הקנין מתקנת חז"ל ומועיל תקנתן לזה ומש"ה סתם שפיר הרמב"ם ז"ל דהלוקח אינו מועל והיינו משום דהועילה תקנת חז"ל לזה להפקיע הקנין מעות וממילא אח"כ י"ל דשפיר מעל המוכר בזה וז"פ לפע"ד וא"כ הרי מוכח ג"כ מהרמב"ם ז"ל דבכה"ג מועיל תקנת חז"ל וא"כ בהך דקודש המוכר בהחפץ שמכר בקנין מעות י"ל ג"כ כיון דבעת שמכר החפץ כבר הופקע הקנין מתקנת חז"ל וממילא מועיל תקנתן שאם אח"כ יקדש בהחפץ שפיר הוה קידושין ואין חוששין כלל לקידושי שני וכן בכל כה"ג הוה דינא הכי וזהו להיפך ממה שהכריע המשל"מ ז"ל כהנ"ל

(ג) וכן יש להוכיח הך סברא מהא דהוכיח בקצוה"ח דמהני קנין דרבנן לדאורייתא מהא דתנן בשקלים פ"א אע"פ שאמרו אין ממשכנין נשים ועבדים וקטנים אם שקלו מקבלים מידם וכתב הרע"ב ובתנאי שימסרם לציבור לגמרי כי היכא דלא להו קרבן ציבור קרב משל יחיד יעוש"ה והיכא מצי קטנים מסר