שו"ת ברית עולם ריג

והוא עושה קשר שני דמשום קשר קיימא לא נאסר רק משום מתקן מנא דתיקון הבגד וא"כ איכא נ"מ מהוראתו לענין דבר שזדונו ח"כ וש"ת דלדעת זק"מ צריך י' חוטין וח' פסולין א"כ מותר לעשות הקשר השני דאינו מתקן מנא ולדידן דכשר הוא מתקן מנא וחייב כרת. וי"ל כנ"ל כיון דהעולם מחזיקין אותו לכשר י"ל דהוה אסור לקשור אף להזק"מ דס"ל דבאמת פסול מ"מ כיון דהעולם מחזיקין אותו לכשר ובזה יהיה אצלו תיקון הבגד שיצא בו ולא יעשה אחרת הוה ג"כ תיקון מנא לפי המת הנהוג וגם הזק'"מ מודה דאסור. וכן הא דהקשה שם למה שנתבאר דבלולב אמרינן דמסתמא נתן לו מתנה ע"מ להחזיר וא"כ אם קידש בו אשה מקודשת ואם הוא פסול ל"ש ע"ז נ"ל לאינש דליעבד מצוה בממוניה ואינה מקודשת. גם זה פשוט לפע"ד לכאורה דל"ק כלל דהרי זה דמסתמא נתן לו במחנה עמ"ל ונ"ל לאינש דליעבד מצוה בממוניה בדעת אדם תליא מלתא ומאי נ"מ האיך הוא הדין אם הלולב כשר או פסול דממנ"פ אם אותו האיש ס"ל כהזק""מ דהוא פסול גם חכמים מודים דבודאי ל"ש ע"ז דנתן לו במתנה עמ"ל משום דנ"ל דליעבד מצוה בממוניה אף אם באמת כשר. ואם דס"ל דכשר כב"ד הגדול וכסחמא דמלתא אף הזק"מ מודה דנתן לו במתנה עמ"ל דבודאי האי גברא חשב דמצוה הוא כדרך העולם וז"פ לפע"ד. וכן מה שכתב שם נ"מ לפי מה דאיתא בפ' י"ח דכלים תפלה של ראש ארבעה כלים התיר את הרביעית טהורה כו' וי"ל במוסיף בית כיון שהוא כנטל אינו חבור לטומאה ולדעת הזק"מ חיבור ויש נ"מ בדבר כרת לענין ביאת מקדש. גם זה י"ל ע'"פ הנ"ל דלענין אם נימא דהבית הוה חיבור להשאר ואף אם נטלה והחליפה בטיל להשאר וחוזרת לטומאתה כמבואר שם בפ' י"ח דכלים י"ל דתליא בדעת האדם אם דעתו שיהיה מחובר לשאר הבתים ומבטל אצלם בודאי דהוה חיבור וא"כ אף דס"ל להזק"מ דכשר בה' בתים מ"מ כיון דבדעת האדם שפסול בודאי דעתו ליטלו משם והיה כנטול ולא הוה חיבור לטומאה. וגם הזק"מ מודה בזה לדינא. וגם להיפוך אם בדעת האדם כהז"מ דכשר ורוצה שיהיה מחובר י"ל דגם בי"ד הגדול ס"ל לענין טומאה דהוי חיבור כיון דבדעתו תלוי הדבר וא"כ ליכא בהוראתו דבר שזדונו ח"כ וש"ת כנ"ל וז"פ לפע"ד. וכן כתב שם עוד נ"מ אם יאמר אהא בנזירות אם אלו הציצית או התפלין כשרים דלדעת הזק"מ יחול הנזירות וצריך להביא קרבנות נזיר ולדידן הוה חולין בעזרה ונ"מ בדבר כרת גם בזה י"ל דבכל נדרים אזלינן בתר לשון ב"א וכונתי וסתמא דמלתא כונתו לפי הנהוג ולפי"מ שיתברר הדין ע"פ ב"ד הגדול וגם הזק"מ מודה אף דס"ל לדינא דכשרים הם מ"מ הנודר לא חשב עי"ז ולא היה דעת הנודר ע"פ זק"מ וגם הז"מ מודה דלא הוה נזיר. וכן י"ל מה די"ל באופן הנ"ל דקידש אשה ע"מ שהציצית הם כשרים דלהנ"ל גם בזה לפי דעת המתנים תנאים אזלינן כנ"ל וא"כ בעת הוראתו לא הורה על דבר שחייבין על זדונו כרת וש"ת וכן במה דתמה בס' עמודי אור דהא מבואר בסוגיא דב"ק (דף צו) בנחלקה התיומת דכל מידי דפסול בלולב חשיב שינוי לקנות בו הגזלן וא"כ אם גזל אחד לולב וחלק את התיומת וקידש בו את האשה אם הוא כשר לא קנאו והוי קידש בגזל ואם הוא פסול קנאו וקידושיו קדושין וא"כ איכא נ"מ לענין דבר שחייבין על זדונו כרת וש"ת גם בזה י"ל לכאורה דלא תליא דין שינוי לפי האמת האיך דקיי"ל אלא לפי"מ דנהגו ונפסק הדין בכל העולם דבזה נפסל א"כ מקרי שינוי וי"ל דגם הזק"מ אף דס"ל דלדינא כשר מ"מ כיון דבעולם נפסק כב"ד הגדול דפסול הלולב אין לך שינוי גדול מזה דקלקל אותו עד שפסלו לפי הפסק הנפסק מב"ד הגדול וליכא נ"מ במחלקותם לענין דבר שז"כ וש"ח. ולפי הנ"ל יש לפלפל בדין איסור הנאה דאף הזק"מ פסק דמותר מ"מ לפי פסק העולם לא שוה מידי ומאי נ"מ לענין קדושין והרי מבואר דין זה ברמב"ם ז"ל יעוש"ה ויש ליישב ולפלפל הרבה בענין זה: ובעיקר קושיא הנ"ל לכאורה י"ל דכונת הרמב"ם ז"ל דתחלה כתב דין דדבר שז"כ וש"ח או שמביא לידי כך ואם לא כן פטור חוץ מתפלין אף דליכא תנאים הנ"ל ג"כ חייב וסיים משא"כ בשאר מצות כגון בלולב ושופר וציצית דבהם היכא דליכא תנאים הנ"ל דז"כ וש"ח פטור ובאמת דהיכא דאיכא גוונא דגם בלולב וציצית איכא נ"מ לז"כ וש"ח י"ל דג"כ חייב ולא תפס הרמב"ם ז"ל רק אלו הג' דברים משום דנזכר זאת בגמרא דס"ד דמקשה בגמ' דגם זה כמו תפלין וכן מצאתי בעה"י בנוב"י הנ"ל שתירץ כן על קושיות דיש נ"מ אם קידש בפחות משו"פ ובמצותו שו"פ עייש"ה

ולכאורה עלה בדעתי לחדש בזה עוד סברא חדשה, אשר בזה יתישבו כל הקושיות והוא די"ל לפי המבואר למעלה דהא דחייב הזק"מ בדבר שמביא לדבר שז"כ וש"ת אף באופן רחוק אף דמקרא לא נלמד רק היכא דמחלקותם הוא בדבר שז"כ וש"ת והיינו משום דכיון דחולק בדבר זה שמביא לדבר אתר שז"כ א"כ ממילא מחלקותו גם כדבר שז"כ וא"כ אפשר לומר דבכל הנך דחשיב בגמרא וברמב"ם ז"ל היינו כגון שהורה שפלוני פטור לשלם ואם קידשה בממון זה הוה קידשה בגזל ודמי כמו שפסק הז"מ דבממון זה אינה מקודשת ומקיל בדבר שז"כ וכ"ז בהנ"ל כיון דס"ל דהוי גזל ממילא אינה מקודשת וליכא ע"ז שום ספק דנימא דאף דהוה גזל מ"מ אפשר דיסבור הז"מ דמהני הקדושין או דיחשוב הז"מ דגם ב"ד הגדול דס"ל דלא הוה גזל מ"מ אינה מקודשת א"כ בעת שחולק בחיוב ממון חולק ג"כ בקדושין משא"כ היכא דנמצא דיחלוק בדינא ויבא לדבר שיוכל להיות דיסבור הז"מ דליכא נפקותא בדבר כרת אף דלדינא אינו כן מ"מ כיון דיש סברא ואיזה מ"ד דס"ל כן הרי י"ל דהזק"מ אינו חולק כלל בדבר שז"כ ולדעתו לא יבא לזה לכ"ע אף דגם בזה לא כוון כהלכה מ"מ ע"ז לא שאלו לב"ד הגדול ומדוע נחייבו ולדוגמא קושיית הט"א דאם יוסיף בית אחד בל תוסיף משוי עליו כמשא ואם יוצא בהם בשבת חייב חטאת הרי י"ל אף דהוא שיטת רש"י ז"ל ואם גם קיי"ל כן מ"מ י"ל דהז"מ יאמר דס"ל דב"ת אינו משוי עליו כמשא וליכא נ"מ לדבר שז"כ ועל דין שני לא שאלו לב"ד הגדול וכה"ג ואם היה נכון סברא זו היה באפשר ליישב כל קושיות האחרונים ז"ל אך מאשר מדבריהם ז"ל לא משמע כן אני מבטל דברי ולא רציתי להאריך בזה

(ד) שוב ראיתי בס' עונג יו"ט בתשובה ט' שכתב דגם בסוכה משכחת לה דין זקן ממרא ע"מ דכתב הרמב"ם ז"ל דאם הז"מ התיר חמץ בעה"פ בשעה ששית דאסור מדרבנן חייב הזקן ממרא דאתי מיניה חורבא לענין קדושין וא"כ ג"כ בסוכה דאמרינן בסוכה (דף לא) דגזל עצים וסיכך בהם אין לי אלא דמי עצים ופירשו שם התוס' אע"ג דהוה שינוי החוזר לברייתו ולא קני מדאורייתא מ"מ קנה משום תקנת חכמים וכן אמר רבינא התם האי כשורא דמטללתא וכו' יעו"ש א"כ אם עשה סוכה מעצים גזולים והסוכה אינה מחזקת רק ראשו ורובו ולא שלחנו וקידש בעצים האלו את האשה לדברי הזק"מ שמכשיר היא מקודשת דעצים דידיה נינהו שקנאם בתקנת מריש ולדידן דהסוכה פסולה לא עשו בזה תקנה והוה גזלה ואינה מקודשת יעו"ש והאריך שם לענין אחר. ולפי"ז יקשה על הרמב"ם ז"ל דכתב דלא משכחת לה ז"מ אם נחלקו בשאר מצות דלולב וציצית ושופר רק לדוגמא בעלמא נקיט לה הרמב"ם ז"ל כמבואר בהדיא בלשונו ז"ל. ולפע"ד תמוה לי זאת דמדמה דין זה להך דחמץ בעה"פ דמבואר בהדיא דהמקדש בחטי קורדנייתא אינה מקודשת וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' אישות ומשום דלא חזיא לה למידי וגם זה דוקא במידי דא"ל עיקר מדאורייתא משא"כ היכא דכולה מדרבנן כמבואר ברמב"ם ז"ל בריש פ"ה מאישות ובכסף משנה שם יעו"ש ויש להאריך בזה. משא"כ בנידון זה המבואר בס' עונג יו"ט הנ"ל דהסכך קניא ליה רק מדרבנן ומה"ת גזל הוא אצלו י"ל דאינה מקודשת והרי במשנה למלך פ"ה מאישות ה"ז חקר שם במי שקנה חפץ מחברו ונתן המעות ולא משך דקיי"ל דמה"ת קנה ומדרבנן לא קנה עד שימשוך אם קידש המוכר בחפץ זה מהו מי נימא דמקודשת ואם בא אחר וקדשה לא תפסי קדושין משום דמדרבנן לא יצא החפץ מרשותו או דלמא יש לחוש לקדושי שני כגון דמה"ת קידשה הראשון בגזל וסיים דצד זה נראה בעיניו. הרי מהמשל"מ נראה להיפוך דבאופן זה חיישינן לקדושי שני ובאמת דלכאורה לא גרע