שו"ת ברית עולם ריא

עולם חלק יורה דעה (סימן מג) לחדש דבר חדש דבזה יתישבו כל הקושיות שהביא שם בסוניא זו והוא דמ"ש בש"ס דמקדש ומגרש וכו' דלא אמרינן בהו תכ"ד כדיבור ה"ט דמה דאמרינן תכ"ד יכול לחזור בו היינו מכאן ולהבא מעת דיבורו האחרון אב לא שעוקר לגמרי דיבורו הראשון לומר דאגלאי מלתא למפרע דכאילו לא אמר כלום ולכן בכל דבר שייך לומר תכ"ד דמצי לחזור ממתנה וממכירה שעשה לאחרים שלא יהיה מועיל לו להחזיק באותו דבר שנתן או שמכר מכאן ולהבא דבכל דתכ"ד חזר בו אמרינן דהוי כאילו נותן לו מתנה או מוכר לו על רגע אחד וכו' משא"כ במקדש אשה ומגרש דא"א לקדושין וגט לחול על רגע קטנה לבד וכן במגדף ועו"ג כל שבאותו רגע גודף וכו' נתחייב מיתה וכן בהקדש דהיכא דחל רגע א"א להיות חולין בלא פדיון ומשו"ה ל"מ חזרה תכ"ד וכו' עיש"ה. ולפי"ז לכאורה ליכא להוכיח כלל מהך דגונב נפש הנ"ל להך דין הט"ז ז"ל הנ"ל די"ל דאף דיכול לחזור בו תכ"ד מ"מ זה דחוזר אח"כ ואינו חל המכירה אלא באותו רגע והוה כמו שמכר לו על רגע קטנה וא"כ לפי"ז שפיר י"ל דהרי חייב מיתה על המכירה שמכר אף על רגע קטנה ול"ש התראת ספק דלמא יחזור בו דאף אם בודאי יחזור מ"מ חייב מיתה בעד המכירה דסו"ס לכל הפחות על רגע קטנה מכר אותו עד שחזר בו וע"ז ג"כ חייבו התורה וא"כ ליכא לאוכוחי מזה. ובזה נסתר ג"כ הראיה מהך דתמורה הנ"ל לדין הרמב"ם ז"ל הנ"ל, אלא דלפי סברא זו בלא"ה מוכרח כהרמב"ם ז"ל דכיון דחל ההקדש רגע קטנה שוב אינו יוצא בלא פדיון כנ"ל. אך הראיה שכתבתי להט"ז ז"ל לכאורה נסתר כנ"ל וא"כ א"ש שיטת החולקים על הט"ז ול"ק עליהם ז"ל מהך דגונב נפש הנ"ל די"ל דהם ז"ל פירשו כנ"ל. אך באמת גם אא"ז הגאון ז"ל כתב שם דהוא דבר חדש נגד דברי הראשונים ז"ל וכמדומה שסברא זו ראיתי ג"כ בס' שואל ומשיב ומביא שם כמה קושיות על סברא זו ומ"מ לדברי הראשונים ז"ל דלא פירשו כן שפיר מוכח כט"ז כנ"ל וד"ל

ועוד היה נראה לפע"ד לכאורה בלא"ה די"ל לפי פירוש הר"ן ז"ל בנדרים (דף פז) בטעם דיוכל לחזור בו תכ"ד היינו משום דאמרינן דבודאי לא גמר בדעתו להקנות לו לגמרי ודעתו שיוכל עוד לחזור בו תוכ"ד ומש"ה חוזר בו א"כ היכא דהקנה לו בקנין גמור במשיכה או מסירה לכאורה מה לנו לגילוי דעתו של והרי היכא דמקנה לו בקנין גמור אף דנדע ברור שאין רצונו להקנות לו באמת בלבו מ"מ ברור הוא דמהני הקנין ואין אנו משגיחין בדעתו האיך הוא. ומוסר מודעה על מכירה יוכיח דהיכא דלא הכירו באונסו לא מהני והרי עכ"פ יש עדים שגילה דעתו דלא גמר ומקנה ואפי"ה כאשר מוכר אח"כ באחד מדרכי הקנאות נגמר המכירה והקנין ואין אנו משגיחין במאי דגילה דעתו שלא רצה להקנותו בזה ומהני המכירה. וסברא זו הובאה בספר נודע ביהודה מהדו"ק חלק חו"מ (סי' כח) עיי"ש דלמד מזה דלא מהני גילוי דעתא גם היכא דהקנין הוא רק מתקנת חז"ל עיי"ש. וא"כ לפי סברת הר"ן ז"ל דמש"ה יכול לחזור בו משום דדעתו היה ע"ז וזה אינו תקנת חכמים אלא מד"ת הוא וכמו שמבואר שם בהדיא דמש"ה מיאן בטעם התוס' דהוא כדי שיוכל לשאול שלום דלפי זה אינו אלא מדרבנן. ומש"ה פירש שם טעמו ז"ל שיהיה ג"כ מה"ת עייש"ה. וא"כ גם במוסר מודעה אף היכא דלא הכירו באונסו הרי עכ"פ ברור הוא דלא גמר בדעתו. ובודאי דעתו הוא שיהיה יכול לחזור בו ואמאי אינו יכול לחזור בו באמת כמו דיכול לחזור בו תוכ"ד משום דדעתו היה שיחזור בו תוכ"ד מהני דעתו כן במוסר מודעה אנן סהדי דודאי רוצה לחזור לעולם כ"ז שיוכל ואמאי לא מהני דעתו באמת ונימא דיכול לחזור בו לעולם. אע"כ דהיכא דהקנה בקנין גמור לא מהני דעתו וע"כ גם תוכ"ד אינו יכול לחזור בו דאין אנו משגיחין בכונתו ורצונו כיון דעשה קנין גמור מהני ואין אתר הקנין כלום והיינו כהט"ז ז"ל. אך לפי"ז הרי בכל קנין דל"מ חזרה חוכ"ד כתבנו דבעשה מעשה לבטל מהני ובמוסר מודעה בלא הכירו באונסו לא יכול לחזור אף במעשה לבטל וע"כ צריך לחלק ביניהם ויש להאריך בזה ובמק"א הארכתי בדין זה ואכמ"ל

ולכאורה י"ל דזה תליא בשיטת התוס' והר"ן ז"ל דלפירוש הר"ן ז"ל דהטעם דחוזר בו בתוכ"ד הוא משום דעתו וכונתו א"כ היכא דהקנה בקנין גמור דאין אנו משגיחין בדעתו כנ"ל אינו יכול לחזור בו וכדברי הט"ז ז"ל וי"ל דס"ל ז"ל כשיטת הר"ן ז"ל הנ"ל. אך לפי' התוס' ז"ל דהטעם הוא דהוא תקנת חז"ל שיוכל ליתן שלום לרבו א"כ י"ל דה"ה בהקנה בקנין גמור יכול לחזור בו מטעם הנ"ל והוא רק מדרבנן. וי"ל דס"ל להשו"ע (בסי' קצה הנ"ל) דמשמע דיכול לחזור בו אף בשאר קנינין תוכ"ד כנ"ל ס"ל כשיטת התוס' ז"ל הנ"ל דמטעם תקנה חוזר בו ומהני חזרה בשאר קנינין. ועיין מה שכתב אא"ז הגאון ז"ל בספרו ב"ע הנ"ל דתלי שם טעם הר"ן ז"ל בטעם התוס' ז" דהיינו כיון דתיקנו חו"ל דיכול לחזור בו תוכ"ד כדי שיוכל ליתן שלום אמרינן דמשום טעם זה דעתו היה בעת הקנאתו שיהי' יכו עדיין לחזור בו תוכ"ד כדי שיוכל ליתן שלום ואם כן ממילא מה"ת הוא יכול לחזור בו תוכ"ד עייש"ה. וא"כ לפי"ז היכא דהקנה בקנין גמור דאין אנו משגיחין על דעתו י"ל באמת דאינו יכול לחזור בו וא"כ י"ל באמת לפי"ז דגם לטעם התוס' ז"ל דהיכא דהקנה בקנין גמור מה"ת אינו יכול לחזור בו אלא מ"מ מדרבנן יכול לחזור בו כטעמייהו ז"ל. אך להר"ן ז"ל י"ל דבשום אופן אינו יכול לחזור בו אף מדרבנן כנ"ל. וא"כ י"ל בש"ע חו"מ (סי' קצה הנ"ל) דמשמע דס"ל דיכול לחזור בו תוכ"ד בכל קנינין הוא רק מדרבנן ואין תימא דסחם הדברים. דלא מיירי שם מדין דיכול לחזור בו תוכ"ד אלא דכתב שם דבקנין גמור אינו יכול לחזור בו אחר כדי דיבור אף שעדיין עסוקין באותו ענין כיון שהוא אחר כדי דיבור אינו יכול לחזור בו בשום אופן אבל בתכ"ד משמעותו די"ל אופן דיחזור בו ומ"מ י"ל דאינו אלא מדרבנן ויש נ"מ לדינא בזה. וגם לדברי הט"ז הנ"ל דמשמע דאינו יכול לחזור בו כלל אף מדרבנן וכנ"ל אין סתירה מהשו"ע הנ"ל די"ל דמהשו"ע אין לדייק רק דיש למצוא אופן דתוכ"ד יכול לחזור בו כיון דלא נשמע אלא מהדיוק כנ"ל ושפיר יש למצוא אופן כגון שחזר בו במעשה אחר. ומעשה מוציא מידי מעשה כנ"ל. ויש עוד להאריך ולפלפל בזה ודוק והנלפע"ד לכאורה כתבתי. וה' הטוב יסלח ויאיר עינינו בתורתו לאמיתה של תורה אס"ו: סימן סח לבאר בדין זקן ממרא לפי פסק הרמב"ם ז"ל בזה

(א) הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות ממרים הל' א' כתב זה שחלק על ב"ד הגדול בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת בין שהיה הן אוסרין וכו' ה"ז ח"מ ובהל' ב' שם כתב אחד שנחלקו בדבר שחייבין על ז"כ ועל ש"ח או שנחלקו בדבר המביא לידי דבר שחייבין על ז"כ ועל ש"ח. כיצד נחלקו באשה וכו' וכיצד דבר המביא לידי דבר שחייבין על ז"כ וכו' ובהל' ג' כתב ואם לא תביא המחלוקת לידי כך ה"ז פטור חוץ ממצות תפלין בלבד כיצד וכו' אבל אם נחלקו בשאר מצות כגון וכו' לולב או ציצית או שופר וכו' ה"ז פטור וכו' יעוש"ה. והנה כבר הרעישו בזה רבותינו האחרונים ז"ל מה שתמוה דברי הרמב"ם ז"ל הנ"ל. המ"א הקשה דל"ל לחייב אח הזקן ממרא על התפלין משום שעיקרו מד"ת ויש בו להוסיף וכו' הא ר"י א"ל שבח זמן תפלין ואם יוסיף בית אחד כיון דעובר על ב"ת משוי עליו כמשא וא"כ אם יוצא בהם בשבת חייב חטאת ונמצא בתפלין דבר שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת. וכן הקשו מציצית דהיכא דאינה מצוייצת כהלכתה אסור לצאת בה לר"ה והוה דבר שזדונו כרת וש"ח. וכן יש נ"מ אם קידש אשה בתפלין וציצית דאם הם פסולין לא שוה פרוטה ועוד כמה קושיות הקשו בזה יעויין בס' נודע ביהודה מה"ת חלק אה"ע (סי' סז) ובס' עמק יהושע (סי'