שו"ת ברית עולם כא

ולא חיישינן לאיסור בל תוסיף משום דספק איסור מותר מה"ת והמצוה הרי מחויב הוא מה"ת וא"כ ממילא כיון שתיקנו רבנן אז וקיבלו עליהם מתקנת מז"ל שיהיה יום שמיני סוכות ממילא דלא שייך כלל בל תוסיף כיון דעושה משום קיום מצות דרבנן וז"פ. וא"כ מאי מקשה בגמרא אלא מעתה הישן בשמיני בסוכה ילקה וכפירש"י ז"ל ואנן היכא יתבינן בשמיני אע"כ דגם בספק מצוה היכא דמספקא ליה אם הוא חייב כלל בהמצוה וכמו בהך דשמיני דמספקא ליה אם הוא חייב כלל היום בזה לכ"ע ספק מצוה לקולא וא"כ ממילא דאין להו לרבנן לתקן בעת הספק לעשות גם יום השמיני סוכות וא"כ הדר קשה אמאי יתבינן האידנא בשמיני בסוכה ואתי שפיר סוגיית הגמרא כנ"ל. והא דפירש"י ז"ל בהקושיא ואנן היכי יהבינן בשמיני ולא פירש הקושיא היכא תיקון רבנן לישב בשמיני כיון דכל הקושיא מהא דתיקנו רבנן היינו משום דהגמרא מקשה אלא מעתה הישן בשמיני בסוכה ילקה והיינו דמקשה דלא לבד איסורא איכא אלא גם מלקות איכא וזה ל"ש להקשות על עת התקנה דאז הוה ספיקא וגם להרשב"א ז"ל דספק אסור מה"ת מ"מ לא לקי כמו שביארנו למעלה ובפרט לרש"י ז"ל דס"ל כהרמב"ם ז"ל דספק מותר מה"ת כנ"ל לכן ביאר דהקושיא הוא על הא דאנן יתבינן בסוכה בשמיני אף דבקיאין בקביעא דירחא. אך אין לתרץ דמצוה דרבנן היא דס"ס יקשה האיך תיקנו זאת דגם אז איסורא איכא ודוק בזה

אמנם ראיתי ברשב"א ז"ל בחי' למס' ר"ה (דף ט"ז ע"ב) דכתב שם על הא דהקשו בתוס' ד"ה ותוקעין ומריעין כשהן עומדין תימא הא קעבר משום בל תוסיף כו' עיי"ש. ותירץ הרשב"א ז"ל דמה שתיקנו חכמים ליכא בל תוסיף דכבר נאמר ע"פ התורה אשר יורוך והוכיח שם מהא דשמיני של סוכה בזה"ז הוה מצוה של דבריהם ואוכלים וישנים בה למצוה כו' עיי"ש. הרי דס"ל ז"ל דבשמיני בזה"ז יתבינן למצוה וליכא ב"ת דמקיים מצוה דרבנן וכן בהך דתק"ש שם ולפי"ז צ"ל דס"ל להרשב"א ז"ל דגם על עיקר התקנה שתיקנו חז"ל לא קשה דהאיך תיקנו כן. דליכא איסור בל תוסיף דכיון דראו חז"ל לתקן זאת והוה מצוה דרבנן ממילא יוכלו גם לכתחילה לתקן זאת. וי"ל דבסברא א זו מחולקים הרשב"א ורש"י ז"ל וי"ל דגם תוס' ז"ל במס' ר"ה (דף ט"ז) הנ"ל דהקשו על הא דתק"ש הנ"ל דהא קעבר על בל תוסיף ג"כ ס"ל דבמצוה דרבנן ל"ש ב"ת וכמו שכתבו בדף ל"ג הנ"ל דגם על מצות דרבנן שייך לברך אלא דהא גופא היה קשה להו ז"ל דאיך תיקנו חז"ל לכתחילה להוסיף בתק"ש הא איכא איסור ב"ת והרשב"א ז"ל ס"ל דגם לכתחילה יוכלו לתקן כיון דיקיימו בזה מצוה דרבנן שראו לתקן מאיזה טעם שנראה בעיניהם. יהיה איך שיהיה לפי פירוש הרשב"א ז"ל ע"כ צ"ל דהא דמקשה בר"ה (דף כ"ת) אלא מעתה הישן בשמיני בסוכה ילקה אינו מפרש כפירש"י ז"ל וע"כ מפרש כפירוש הריטב"א ז"ל בחי' למס' עירובין (דף צ"ו) דכתב שם אלא מעתה הישן כו' ואנן קיי"ל דלא לקי והיינו דמקשה מישן בודאי שמיני וכגון בארץ ישראל דילקה. ואנן קיי"ל דלא לקי היינו דפשיט ליה להגמרא דלא לקי גם בא"י בשמיני וכן מפרש הרשב"א ז"ל וז"ב. א"כ לפי פי' זה אין מכ"ז שום ראי' לדברינו הנ"ל. אך מ"מ מפירש"י ז"ל שפיר מוכת דברינו הנ"ל ובפרט לפי"מ שהוכחנו למעלה דרש"י ז"ל כהרמב"ם ז"ל ס"ל דספק מותר מה"ת דא"ש דברינו הנ"ל. אך אם נדחוק דרש"י ז"ל ס"ל דגם במקיים מצוה מדרבנן שייך בל תוסיף ואפשר דכן ס"ל לתוס' ז"ל וא"כ קושיית הגמרא הוא רק מזה"ז ונסתר ראייתנו הנ"ל ולפע"ד נראה לכאורה נכון כמו שכתבתי בהנ"ל

אך מ"מ פירש"י ז"ל לכאורה צריך ביאור דפירש דהישן בשמיני בסוכה ילקה והיינו לס"ד דגמרא דמצות א"צ כונה א"כ אף אם אינו מכוין למצוה לוקה ולכאורה יקשה דאיך שייך מלקות בזה דאף אם מצות א"צ כונה מ"מ היכא דמכוין שלא למצוה לא עבר על ב"ת כמוש"כ התוס' סוכה (דף ל"ט) ד"ה עובר. וכ"כ בתוס' פסחים (דף ז' ע"ב) ד"ה לצאת וכ"כ הר"ן במס' ר"ה בשם ר"ש עיי"ש ובסי' א' הארכתי בענין זה די"ל דגם להרא"ה ז"ל דס"ל דלמ"ד מצות א"צ כונה אף במכוין בהדיא שלא למצוה מ"מ מיקרי מצוה מ"מ בבל תוסיף י"ל דמהני כונתו שלא למצוה שלא לעבור בב"ת והארכתי בזה בעה"י בסי' א' עיי"ש אך מ"מ לרוב הפוסקים גם במצוה מהני מחשבתו שלא למצוה ולא הוי מצוה כלל וכש"כ בבל תוסיף דבל תוסיף בעי יותר כונה למצוה מקיום מצות בעלמא כדאיתא בגמרא דאף דמצות א"צ כונה לעבור בעי כונה א"כ י"ל לכאורה דבבל תוסיף ל"ש מלקות דהוי התראת ספק דלמא מכוין שלא למצוה אם לא דפירש ואמר דכונתו למצוה. וא"כ קשה מאי מקשה הישן בשמיני בסוכה ילקה דכאן ע"כ לא שמעו ממנו דאמר לשם מצוה דהרי מקשה למ"ד מצות א"צ כונה א"כ גם בלא כונה ילקה כמבואר בגמרא וא"כ י"ל דמחשב בהדיא שלא למצוה והוה ה"ס. ויותר יקשה לפי"מ שביארנו דהקושיא הוא דאיך תיקנו זאת לכתחילה הא איכא איסור ב"ת וממילא דהוה בזה"ז מלקות. והרי תקנתם היה משום ספק אי יום ז' הוא הוה לשם מצוה ואי יום ח' הוא יהיה שלא למצוה. והרי כונתם בהדיא דאי שמיני הוא שלא למצוה וכל ישראל אדעתייהו דתקנת חז"ל ישבו בשמיני וא"כ ליכא איסורא כלל ומאי מקשה. ואף דבשינה לא יוכל לחשוב שלא למצוה מ"מ לכאורה ברור דכוון דקודם התחלת השינה מחשב שלא למצוה ליכא איסורא דב"ת ועיין בס' יד שאול ביו"ד סי' ער"א ובס' שו"מ מהדו"ק ח"ב ס"א. וצ"ל דבאמת ס"ל לרש"י ז"ל כהרא"ה ז"ל דגם במחשב שלא למצוה מיקרי מצוה וגם בל תוסיף איכא. והנך רבוותא ז"ל דס"ל דבזה ליכא ב"ת יפרשו קושיית הגמרא כהרשב"א והריטב"א ז"ל הנ"ל. והא דמקשה בגמרא אלא מעתה הישן בשמיני ולא מקשה מהאוכל לכאורה נלפע"ד די"ל קצת דאכילה כיון דכן דרך בני אדם לפעמים לישב בצל סוכה אפילו שלא למצוה וגם אינו מכוין למצוה י"ל דלכ"ע ליכא ב"ת ועיין בטור או"ת סי' תרס"ח ובב"י ודוק וצ"ע בזה: מ) וראיתי בס' היכלי שן תנינא סי' י"א שפלפל בדין הרמב"ם והרשב"א ז"ל בספיקות האיך הדין בספק עשה והעלה דבספק עשה לכ"ע גם להרשב"א ז"ל לקולא הוא והוכיח מהך דחגיגה (דף ד') דמקשה איצטריך קרא למעוטי ספיקא וכפירש"י ז"ל דמהיכא תיתי נחייבו ואני תמה דעדיין לא הוכיח דרש"י ז"ל ס"ל כשיטת הרשב"א ז"ל דלכאורה י"ל דרש"י ז"ל כשיטת הרמב"ם ס"ל בספיקות וכבר נתבאר למעלה באר היטב דלכאורה י"ל דרש"י ז"ל ס"ל כשיטת הרמב"ם ז"ל דספק מותר מה"ת משא"כ תוס' ז"ל דנתבאר דע"כ ס"ל כשיטת הרשב"א ז"ל ומשו"ה פירשו דל"צ קרא משום דא"א להם להביא משום מולין בעזרה וכאשר הארכנו בזה למעלה ונדחה הספק מצוה מפני הספק איסור. וכן הוכח מהך דעומר שהביאו בכניסתן לארץ וגם משם לא מוכח להרשב"א ז"ל דספק מצוה לקולא כנ"ל וכן מצאתי שהוכיח מהך דר"ה (דף כ"ח) מהא דהישן בשמיני ילקה ונתקשה בה אמאי ילקה דהא מקיים מצוה דרבנן ולא ידעתי איך תשב לישב בדעת הרמב"ם ז"ל דאמאי ילקה ובאמת דלהנ"ל ל"ק כלל דעיקר קושיא הוא כיון דעיקר המצוה דרבנן הוא לעשות בעת הזאת כמו בעת שהיה להם ספק וזה גופא קשה למה תיקנו זאת אף דלהרשב"א ז"ל ספק מצוה בודאי לחומרא מ"מ גם האיסור הוא לחומרא ונדחה הספק מצוה מקמיה כנ"ל גם מה שכתב שם דלמה לא ידמה הספק מצוה את הספק איסור כמו בכ"מ דעשה דותה ל"ת והוכיח ג"כ מהא דהקשה הרשב"א ז"ל לשיטת הרמב"ם ז"ל האיך יליף בחולין דאזלינן ב"ר מפסח וקדשים דלמא טריפה הוא ולהרמב"ם ז"ל קשה דלמא משום ספיקא הוא וע"ז הקשה דלהרשב"א ז"ל מי נימא ונימא דספק מצוה דוחה הספק איסור אע"כ דגם להרשב"א ז"ל ספק מצוה לקולא ותמוהין דבריו מה ענין זה לעשה דומה ל"ת דבודאי איכא העשה והל"ת וגזירת הכתוב הוא דנדמה הלאו מפני עשה משא"כ הכא דכיון דמספק אסרה תורה אף דמספק מחויב במצוה מ"מ בנבילה וטריפה ליכא כלל מצוה דפסח ואיך נוכל לומר דכיון דמספיקא ע"פ ד"ת מחויב לעשות זה גופא הוה מצוה כיון דהתורה בעצמו אסרתו ג"כ מספק ושב ואל תעשה עדיף וכנ"ל

עוד מסיק שם אח"כ דכ"ז לא נלמד דלהרשב"א ז"ל ספק מצוה