שו"ת ברית עולם רט

כו' ותמה ע"ז בקצוה"ח (סי' רנ"ה סוף ס"ק ב') דהא גם במסירה להדיוט קיי"ל דמצי לחזור תוכ"ד כמבואר בחו"מ (סי' קצה ס"ז) יעו"ש בקצוה"ח מה שתירץ שם. ולפי הנ"ל לכאורה לא קשה די"ל דהא דכתבו התוס' ז"ל בהקדש דהטעם הוא משום דהוה כמסירה להדיוט ומש"ה אינו יכול לחזור בו היינו ג"כ מטעם הנ"ל דבדיבור אינו יכול לחזור ממעשה שעשה והקדש הוה כמסירה והוה כמעשה וי"ל דס"ל ג"כ לתוס' ז"ל כהט"ז ז"ל הנ"ל דאחר הקניה במעשה אינו יכול לחזור אף תוכ"ד וי"ל דבאמת היכא דעביד מעשה לבטל ההקדש שפיר מהני כנ"ל אך התוס' ז"ל דמיירי בתמורת שלמים ואח"כ לעולה דבזה ל"ש דהוה כמעשה להוציא מהקדש הראשון דהוה מעשה כנ"ל ושפיר כתבו דאינו יכול לחזור בו תוכ"ד דהוה כמסירה להדיוט דהיינו היכא שמוסר להדיוט ואח"כ חוזר בו בדיבור כמו בהקדש דמיירי בתוס' ז"ל שם דהקדשו הראשון הוה מעשה והקדש השני הוה דיבור וכנ"ל

ולפי"ז אפשר לישב מה דמשמע מרפ"ב דנזיר דס"ל לתוס' דאפשר לחזור בהקדש דאיתא שם (דף ט ע"א) פלוגתא דב"ש וב"ה באמר הריני נזיר מן הגרוגרות כו' דב"ש ס"ל כר"מ דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה וב"ה ס"ל כר"י דאמר בגמר דבריו אדם נתפס והאי נדר ופתחו עמו הוא וכתבו בתוס' שם דאע"ג דתחלה אמר הריני נזיר כו' חזר בו תוכ"ד כו' עייש"ה. והרי קיי"ל דאין אדם מתיר נדרי עצמו. וע"כ צ"ל דהטעם הוא משום דקיי"ל תוכ"ד כדיבור דמי ומתבטל דיבורו הראשון וכאילו לא נדר כלל. ואח"כ מסיק בגמרא דב"ש לטעמייהו דס"ל אין שאלה בהקדש וב"ה ס"ל כר"ש דתנן ר"ש פוטר שלא התנדב כדרך המתנדבים. וכתבו שם התוס' ז"ל דנזירות כהקדש דמי כדכתיב קדוש יהיה וגו' והקשו למה הוצרך לומר ב"ה כר"ש ולימא דב"ה לטעמייהו דס"ל דיש שאלה בהקדש עיי"ש מה שתירצו הרי מוכח מזה דס"ל דלמסקנת הש"ס גם בהקדש תוכ"ד כדיבור ועיין מש"כ אא"ז הגאון זצלל"ה בס' בנין עולם חלק יו"ד (סי' מ"ג) שהוכיח מהנ"ל דהתוס' ז"ל ס"ל דבהקדש מהני חזרה תוכ"ד כמבואר במס' ב"ק (דף עג ע"ב). ועיי"ש בס' ב"ע הנ"ל שהביא דהתוס' ז"ל סותרים לדברי עצמן שכתבו במס' מנחות (דף פא ע"ב) דבהקדש לא מהני חזרה תוכ"ד משום דהוה כמסירה להדיוט ול"ד לנזיר כו' עייש"ה. והרי בתוס' נזיר רפ"ב הנ"ל דכתבו דהא דקאמר הש"ס וב"ה כר"ש הוא לתרץ מה דמותר בגרוגרות אבל הא דאינו נזיר א"ש מטעמא קמא משום דיש שאלה בהקדש ומשמע מדבריהם ז"ל שם דגם בהקדש ס"ל לב"ה דחוזר בו תוכ"ד וכסוגיא דפ' מרובה עייש"ה בס' ב"ע שהאריך בזה. אך לפי הנ"ל לכאורה באמת הך סוגיא דמרובה ס"ל דל"מ חזרה בהקדש תוכ"ד היכא דנדע דהוא נמלך כמו שהארכתי למעלה וי"ל דהיינו טעמא משום דהקדש דהוה כמסרו ליד הקדש וכמו שכתבו התוס' ז"ל והוה כקנין במעשה דמש"ה לא מהני חזרה תכ"ד וי"ל דאינו משום חומרא דהקדש אלא משום דהוה כקנין במעשה וא"כ שפיר כתבו התוס' במס' מנחות לחלק בין הקדש לנזירות מטעם זה ג"כ דל"ש בנזיר קנין במעשה וא"ש ג"כ דברי התוס' ז"ל ברפ"ב דנזיר הנ"ל דשפיר כתבו דנזיר דמי להקדש משום דכתיב קדוש יהיה. וא"כ טעמא דב"ש דלא מהני חזרה משום דאין שאלה בהקדש דהיינו דלא שייך בהקדש טעות דבכל אופן חל ההקדש ומש"ה ל"מ שאלה וחרטה משום דל"מ בזה טעות מש"ה ל"מ ג"כ חזרה תוכ"ד דהא דמהני חזרה תכ"ד הוא ג"כ כמו חרטה בנדר והקדש אלא דתוכ"ד ל"צ שאלה לחכם ויכול בעצמו להתיר נדרו וז"פ ומבואר וב"ה ס"ל דיש שאלה להקדש דהיינו דמהני חרטה בהקדש וא"כ ג"כ לחזור בו תוכ"ד יכול לחזור בו אף שהוא חמירא דהוה הקדש. אם לא היכא דשייך לומר דהוה כמסירה להדיוט דבזה טעם אחר הוא לא משום הקדש אלא דהוה קנין במעשה כמו בשאר קנין דאינו יכול לחזור בו תוכ"ד היכא דהיה קנין במעשה כנ"ל. אלא דלפי דלב"ש ל"מ שאלה בהקדש וזה אף בלא טעם דהוה כמסירה להדיוט דהוה קנין במעשה אלא משום חומרא דהקדש דמשום זה לא מהני חזרה תוכ"ד בשום הקדש אף היכא דל"ש דהוה כמסירה ומעשה בהדיוט וכמו בנזיר בהך דמיירי שם דל"ש בזה קנין במעשה אלא משום דהוה כהקדש דכתיב קדוש יהי' כנ"ל וע"ז פליגי ב"ה וס"ל דיש שאלה בהקדש וא"כ מהני ג"כ חזרה תוכ"ד אף בהקדש כמו שכתבו התוס' ז"ל והיינו דבאמת דבכל הקדש מהני חזרה תוכ"ד וחומרא דהקדש לא מהני לבטולי החזרה כמו בהך דנזיר וכה"ג מלבד היכא דשייך לומר דהוה כמסירה להדיוט דבזה לא מהני חזרה תוכ"ד לא משום הקדש אלא דהוה כמסירה להדיוט דבזה הוה כקנין במעשה דלא מהני בשום מקום חזרה תוכ"ד כנ"ל ולפע"ד הוא נכון בסברא. ומלבד זה לכאורה יש לחלק לפי הנ"ל די"ל דהיכא דלא הפסיק כלל ואין כונתו לחזרה לכ"ע מהני חזרה תוכ"ד וביאור דבריו הוא ולא חזרה. ואף דל"ש דבריו זה לזה מ"מ י"ל פיו הכשילו להוציא דיבור שאינו כיון שביאר תיכף דבריו כמו שנתבאר למעלה. ועיין בנדרים (דף כה ע"ב) בשיטה דעולא ובר פדא עיי"ש ויש לפלפל בזה

(ה) וראיתי שכתב אא"ז הגאון ז"ל בספרו בנין עולם לישב דברי פירוש המשניות להרמב"ם ז"ל ברפ"ב דנזיר ובפ"א מהל' נזיר ה"י מהשגת הראב"ד ז"ל ותמיהת הכ"מ ז"ל עיי"ש וכתב שם בס' ב"ע וז"ל אבל הנלע"ד דדברי הרמב"ם ז"ל צדקו יחדו דאזיל לשיטתו דגורס שם בנדרים דהלכתא תוכ"ד כו' בר ממקדיש וכו' וס"ל דגם בהקדש לא אמרינן תוכ"ד כדיבור דמי כמו שכתב בפט"ו מהל' מעשה הקרבנות ה"א שאין חזרה בהקדש ואפילו בתוכ"ד וכו' עייש"ה מה שהאריך שם בטו"ט. ולכאורה אף דכן הוא דס"ל להרמב"ם ז"ל דלא מהני חזרה תוכ"ד בהקדש מ"מ לשונו ז"ל שכתב דהרמב"ם ז"ל אזיל לשיטתו דגורס שם בנדרים דהלכתא תוכ"ד כו' בר ממקדיש וכו' דמשמע דס"ל ז"ל דלהרמב"ם ז"ל היה הגירסא בנדרים בר ממקדיש. ולכאורה הוא תמוה דז"ל הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות פ' כיצד מערימין ואר"י שהואיל ואמר ה"ז שלמים וכו' וחזר ואמר ה"ז ולדה עולה ואעפ"י שהוא תוכ"ד וכו' לפי שעיקר בידינו תוכ"ד כדיבור דמי זולתי במקדיש ומימר ומגדף ועכומ"ז ומקדש ומגרש ואלו הששה דברים הוציא אותן בגוף הגמרא. אבל מקדיש ומימר הרי הוא כמו שנתבאר במקום הזה ובסוף נדרים הוציאו מגדף ועכומ"ז ומגרש ומקדש כו' והלכה כר"י והובא בש"ך (סי' רנ"ה) עיי"ש והרי מבואר ע"כ דמקדיש ומימר נלמד להרמב"ם ז"ל ממס' תמורה (דף כ"ה) הנ"ל ולא דהיה לו גירסא בנדרים בר ממקדיש וכו' דהרי כתב בהדיא דבנדרים לא מבואר אלא מגדף ועכומ"ז ומקדש ומגרש דאם היה לו הגירסא בנדרים ג"כ בר ממקדיש הו"ל למימר ג"כ דזה מבואר ג"כ בנדרים וכמבואר שם בהדיא בלשון הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות הנ"ל ולפי דברי אא"ז הגאון זצלל"ה משמע דכן היה גורס בנדרים וצ"ע בכונתו ז"ל. ונחזור לעניננו דלהנ"ל דהקדש דל"מ חזרה תוכ"ד הוא משום דהוה כקנין במעשה וכמו בכל קנינין וא"כ היכא דעשה מעשה באחרונה לבטל הקנין וההקדש ובאופן שנתבאר למעלה שפיר מהני חזרתו אך לפי סתימת הפוסקים דלא הזכירו חילוק זה משמע דבכל הקדש לא מהני חזרה לפי' הרמב"ם ז"ל והתוס' ז"ל הנ"ל וצ"ל דגם זה מטעם חומרא וכמוש"כ הר"ן ז"ל בהך טעמא ועיין היטב בס' בנין עולם הנ"ל שהאריך בענין זה ומ"מ בשאר קנינין שפיר י"ל חילוק הנ"ל בין אם היה החזרה במעשה או בדיבור וכנ"ל ועדיין יש לפלפל בזה

וראיתי בס' חבל יוסף על חו"מ שכתב (בסי' קצ"ה) על דברי הט"ז ז"ל שכתב באהע"ז להוכיח מהטור הנ"ל דכמו דבקידושין היכא דנתן לה קידושיה וקדשה בסתם ל"מ מה שסיים תנאו על חזרה כמו כן בשאר קנינין כמו במתנה אינו יכול לחזור בו כתב ע"ז בס' הנ"ל לתמוה עליו דמאי ראיה משם לשאר קנינין דהרי בכ"מ תכ"ד כדיבור לבד מקידושין דל"מ חזרה אף בתכ"ד עיי"ש. ולא הבינותי דבריו כלל דאף דלפי המבואר בב"ח ז"ל בביאור דברי הטור ז"ל הוא משום דל"מ חזרה בקידושין אף בתכ"ד וכמבואר יותר בקונטרס אחרון מהב"ח ז"ל שם עיי"ש. מ"מ הרי ביאר שם בהדיא בט"ז ז"ל בדברי הטור הנ"ל