שו"ת ברית עולם רו

היינו לא דנמלך וחזר בהדיא אלא דדבריו היו בתוכ"ד ויש לפרש דבריו הן בחזרה והן בפירש דבריו הראשונים וקמ"ל דזה נקרא נמלך וכמו שביאר בגמרא ב"ק הנ"ל דכונת ר"פ הוא בתכ"ד גדול ולאחר כ"ד קטן בזה קמ"ל ר"י דנקרא נמלך וכל הרבותא דר"י הוא דאחר כ"ד קטן אף שהוא תוכ"ד גדול מיקרי נמלך וכיון שנקרא נמלך וחזרה ממילא ידעינן דלא מהני בהקדש או מצד הסברא או דמרישא מוכת לה כנ"ל. ועיי"ש בשעהמ"ל שביאר שם באופן אחר. אך לפ"מ שביאר שם טעמא דר"י דס"ל בכ"מ דלא אמרינן תוכ"ד כדיבור אלא בתכ"ד קטן ולא בגדול ורבינו ז"ל פסק כר"י ולא מטעמו אלא משום דהקדש שאני ולכאורה לפי הנ"ל מבואר גם מדברי ר"י דאם נתכון מתחלה וכו' דאם לא דנתכוין מתחלה אלא דנמלך וחזר בו ל"מ בהקדש אף בתכ"ד קטן אלא ע"כ דטעמא דר"י שם הוא דבלאחכ"ד קטן אמרינן דזהו נקרא חזרה וממילא ל"מ משום דבהקדש ל"מ חזרה כנ"ל ושפיר פסק כר"י ומטעמו וי"ל דגם ר"י מודה בשאר תכ"ד דמהני אף בכדי שאילת תלמיד לרב וכנ"ל וכמו שסיים בפירוש המשניות שם בתמורה בסתמא דהלכה כר"י עיי"ש. ולפ"מ שכתבתי למעלה בעה"י י"ל דבדין תכ"ד דעלמא ליכא כלל מחלוקת ר"י ורבנן וכ"ע ס"ל דאף בכדי שאילת תלמיד לרב נקרא תכ"ד אלא דכל פלוגתתן הוא אם נקרא חזרה ונמלך או מתכון לכך ויש לפלפל בזה

(ח) ולפע"ד נראה לכאורה להוכיח כדעת הרמב"ם ז"ל וסייעתו ז"ל דבהקדש וממיר לא יוכל לחזיר בו אף תוך כ"ד וכמבואר בפירוש המשניות להרמב"ם הנ"ל דאלת"ה יקשה לכאורה האיך משכחת לה מלקות בממיר לר"ל דס"ל התראת ספק לא הוה התראה דהנה בגטין (דף לג') בתוס' ד"ה ואפקינהו וכו' הקשו דהיכא מחייבינן לעולם מיתה א"א שזינתה הא הוה התראת ספק שמא ישלח לה גט ויבטלנו ואור"ת דלא הוה התראת ספק דאזלינן בתר רובא ורוב אין מגרשין וכו', ועוד דאוקמה אחזקתה שהיא עכשיו נשואה דאל"כ נזיר שהיה שותה יין אמאי לוקה וכו' והא הוה ה"ס שמא ישאל על נזירותו ועיין בשיטה מקובצת לכתובות (דף ג) דמתרץ בתר תירוצא דלא אמרינן ה"ס לא שמה התראה אלא היכא שביד המותרה לתקן הדבר כגון מותיר בטהור וכו' עיי"ש. וא"כ לפי"ז אם נימא דמקדיש וממיר יוכלו לחזור בהם בתכ"ד לההקדש א"כ אף בהתרו בו תכ"ד לההקדש קודם ההקדש והתמורה הרי גם אחר התמורה יש לו פנאי לחזור בו בחוכ"ד אח"כ ובידו הוא ול"ש חזקה ואדרבה בודאי יחזור כדי שלא ילקה על החמורה ואם דהתרו בו אחר התמורה תיכף שיחזור בו ע"ז ל"מ התראה דהתראה בעינן על גופו של איסור ולא על התקנה לתקן האיסור כמבואר בסוגיא דמכות (דף טו ע"ב) עייש"ה. ועיין בחידושי הלכות במהרש"א בגטין (דף לג) הנ"ל דהקשה למה קרי ליה לנזיר ה"ס הא ודאי ישאל על נזירותו כדי שלא ילקה ובודאי לא הוה התראה ותירץ שם דכשיודע זאת לחכם לא יתיר לו ועיין בש"ע יו"ד (סי' שכג) בט"ז מה שהשיג על המהרש"א ומה שתירץ שם באופן אחר עיי"ש. אך בתמורה הנ"ל כ"ז ל"ש דבידו הוא לחזור בו ובודאי יחזור וא"כ על התמורה אמאי לוקה אחת או שתים לכל מר כדאית ליה הא הוה התראת ספק לכל הפחות דלמא יחזור אח"כ מהתמורה והו"ל התראת ספק אע"כ דבהקדש וממיר לא יוכל לחזור בו וכמוש"כ הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות עיי"ש ומשו"ה הוה שפיר התראה ולוקה שפיר על התמורה עייש"ה

אך מ"מ עדין י"ל בזה דהרי במכות (דף טו) תירצו בתוס' על הך קושיא דאמאי נזיר חייב מלקות די"ל דלא הוה התראת ספק דכיון דכמו שהוא עומד עתה הוא חייב מלקות עי""ש א"כ י"ל ג"כ בהך דתמורה דאף די"ל דבודאי יחזור מ"מ כיון דכשהוא עומד עפה הוא חייב מלקות. אך מ"מ לכאורה י"ל דגם לפי תירוץ זה י"ל דלא הוה התראה בזה דבשלמא בנזיר האיסור מלקות וההתראה הוא על שתיית היין והספק הוא דלמא ישאל על נזירותו ואין העדים מתרין בו שישאל על הנזירות אלא שלא ישתה י"ל דכיון דכמו שהוא עומד עתה חייב מלקות. ועיין בנודע ביהודה תניינא חלק או"ח (סי' סא) שהביא סברא זו לחלק בין הך דנזיר להך דנותר אף דגם בנותר כמו שהוא עומד עתה הוא חייב מ"מ הוה התראת ספק משום דגבי נותר גוף ההתראה הוא שמתרים בו לקיים המצוה שהוא חייב בשעת התראה לאכול הקדשים קודם עלות השחר הוי ה"ס שמא יציית לעדים המתרים ויקיים המצוה ויאכל ול"ש לומר בזה חזקה שלא יאכל אדרבה כ"ז שיש שהות לאכול החזקה הוא שיקיים וכו'. אבל בנזיר אין מתרין בו שישאל על הנזירות אלא שלא ישתה יין וכו' עייש"ה וא"כ בהך דתמורה נראה לכאורה ברור דדמיא הלאו לההתראה דההתראה הוא על גוף הדבר שיוכל לתקן דכיון דמתרין בו על מה שהוא ממיר והרי כ"ז שהוא בתכ"ד יוכל לבטל התמורה ויתקן את אשר מתרין בו דכ"ז שלא הפסיק כדי דיבור לא נגמר החמורה וי"ל דיציית לעדים ויחזור בו מהתמורה וא"כ בודאי דהוה התראת ספק כסברת הנוב"י הנ"ל. וא"כ קשה לר"ל דאיך משכחת לה לוקה בתמורה הא לר"ל ה"ס פטור ממלקות. אע"כ דבתמורה והקדש לא יוכל לחזור בו אף תכ"ד כנ"ל וכמוש"כ הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות. ויש לפלפל בזה עדיין אך לפי תירוץ תוס' דגטין לכאורה פשוט דמוכח כנ"ל וד"ל. ולפ"מ שנתבאר למעלה דבהקדש ל"מ חזרה אף תכ"ד וכתבתי די"ל דה"ט משום דהא דחוזר בתכ"ד הוא מדרבנן ובהקדש א קמי' אד"ת אך עיין בר"ן בנדרים (פ"ז) בהך דתכ"ד דמשמע מדבריו דהוא דאורייתא ולשיטתו ביאר שם טעם אחר על הנך דלא מהני חזרה בתכ"ד עיי"ש. אך בתוס' ז"ל כתבו בכ"ד דמשו"ה אינו יכול לחזור בו בהקדש אף תכ"ד משום דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט הובא במחנה אפרים הל' צדקה סי' ת' עיי"ש ולפי"ז בצדקה דג"כ אמרינן כמסירה להדיוט ג"כ ל"ש חזרה אף בתכ"ד והובא במחנה אפרים שם. ולפי"ז יש לראות בדין הפקר אם יכול לחזור בי תכ"ד. דהנה מגמרא דנדרים (דף מג ודף מד) משמע לכאורה דתוך ג' ימים יוכל לחזור בו אך עיין בטור חו"מ ס' רע"ג שם ובפרישה דמשמע שם דלהרא"ש והטור ז"ל גם בהפקר לא יוכל לחזור בו תיכף ומשום דדמי לנדר ולצדקה וצדקה הוא רק לעניים והפקר הוא בין לעניים בין לעשירים עיי"ש בפרישה מה שפירש בהך דנדרים הנ"ל. אך אם יוכל לחזור בו תכ"ד בזה צ"ע ועיין במחנה אפרים בהל' זכיה מהפקר סי' ח' שכתב דיוכל לחזור בו דלא גרע מנדר דג"כ יוכל לחזור בו והביא שם מתשובת הרב אשכנזי ז"ל סי' ט"ו דהמפקיר אסור לחזור בו אפילו תכ"ד וביאר במ"א שם דהיינו דרק אסור אבל אם חזר בו מהני חזרה דלא גרע מנדר. ולכאורה לפי הנ"ל י"ל שעיר דהפקר גרע מנדר על שאר דברים דבהפקר כיון דהוא כנדר והיינו מטעם דהוא לעניים ג"כ וא"כ בזה י"ל דאמירתו הוה כמסירה ולא יוכל לחזור בו אף תוכ"ד. ועיי"ש במחנה אפרים שהביא להוכיח מירושלמי דגטין המוזכר למעלה דבהאומר שדי מופקרת מעכשיו ולאחר ל' יום הוה פלוגתא דרבי ורבנן וכו' עיי"ש הרי דמהני חזרה בהפקר ולפי מה שביארנו למעלה י"ל שפיר דלא מהני חזרה והא דלרבנן לא הוה הפקר לא מטעם חזרה הוא אלא דודאי כונתו גוף מעכשיו ופירות לאחר ל' וזה א"א כמוש"כ למעלה דבעינן דומיא דשמיטה ומשו"ה בטל לגמרי והך דהקדש ביארנו די"ל דמיירי באופן המובא למעלה עיי"ש וצע"ג בדין זה

ונחזור לעניננו דבהך דינא דחו"מ סי' רנ"ז הנ"ל א"ש דברי הרמ"א והרשב"א ז"ל בפשיטות דמטעם ודאי ל"מ במעכשיו ולאחר ל' דאמרינן דלאו ספק חזרה הוא אלא ודאי הוא דכונתו מעכשיו הגוף והפירות לאח"כ ובזה לא מהני בהקדש דא"א לאילן של הדיוט לינק מהקדש כנ"ל ומבטלינן לשל הקדש מפני השיור משום דמוקמינן על חזקת מרא קמא וכמו שהארכנו למעלה בעה"י ונתיישב קושיית הקצוה"ח ז"ל לכאורה: סימן

סז

(א) ולפי מה שנתבאר למעלה בדברי הטור בסי' ל"ח הנ"ל בדין דמקדש סתם ואחר נתינת הקדושין התנה תנאי