שו"ת ברית עולם רב

תנאים כמו בכ"מ ומהני התנאי א"כ לפי זה ג"כ בהך דינא דנידון דידן דאומר מעכשיו ולאחר ל' יום א"צ לכל דיני תנאים ומהני התנאי דאם חוזר בו בטל הענין לפי פירש"י ז"ל דתנאי הוה אם לא אחזור בו עד לאחר ל' יום. אך בפ"ט מהל' גירושין הל' כ' הביא שם הה"מ מהרמב"ן והרשב"א שתמהו על הרמב"ם ז"ל בדין זה והניחו בצע"ג עייש"ה ובחידושי הרמב"ן ז"ל על מס' גטין (דף עה) הקשה ג"כ דהא משמע בתוספתא דר"מ א"ל ע"מ כמעכשיו ואפי"ה בעי תנאי כפול וכו' ועוד דבירושלמי דקדושין פרק האומר משמע דבע"מ ובמעכשיו בעינן תנאי כפול ובלאחר שירדו גשמים לא בעינן תנאי כפול וגם ר"ת סובר כן וכו' עייש"ה שהביא שם הך ירושלמי והרי דס"ל להירושלמי דגם במעכשיו בעינן תנאי כפול וכל דיני תנאי. א"כ לפי"ז לכאורה נתיישב בעה"י קושיית הקצוה"ח בפשוט דהך ירושלמי דגטין דהפקר מלעכשיו ולאחר ל' יום לשיטתו אזיל דס"ל דבעינן ת"כ גם במעכשיו א"כ שפיר איכא נ"מ בין תנאי לחזרה דהיינו כגון שחזר בו תוך ל' יום ולרבי דתנאה הוי והיינו לפירש"י ז"ל דהוה תנאה אם לא אחזור עד ל' יום מהני ההפקר אף שחזר בו כיון דלא היה התנאי בהפקר כדין לא בתנאי כפול ולא בשאר הדינים כנ"ל דע"כ מיירי דלא הכפיל ולא עשה כדין דאל"כ לא היה לנו ספק בחזרה כנ"ל וז"פ וא"כ ל"מ חזרה. אך אם הוא חזרה על לאחר ל' יום א"כ הרי יוכל לחזור בו תוך ל' יום וא"ש דברי הירושלמי ג"כ לפי פי' הנך רבוותא ז"ל דהוה ספק תנאי ספק חזרה וגם דברי הרשב"א ז"ל בתשובה תקס"ג ג"כ לכאורה א"ש לפי הבנת הקצוה"ח ג"כ בפירושו כנ"ל דהרי הרשב"א ז"ל נראה ג"כ דחולק על הך דינא דרמב"ם ז"ל המובא בהה"מ ז"ל בפ"ט מהל' גירושין הל' כ' הנ"ל ונוכל ג"כ לשיטתו לפרש כנ"ל וד"ל. אך כ"ז לשיטת הרז"ה בס' המאור במס' ביצה (דף כ ע"א) ותוס' ז"ל דס"ל דבכל ענין צריכין לכל דיני תנאי אבל לשיטת הרמב"ן ז"ל במלחמות שם דהיכא דאין המעשה נעשה עדיין מבטל התנאי את המעשה ולא בעינן דיני תנאי הנ"ל וכן פסק הב"ח והש"ך ז"ל בחו"מ (סי' רע ס"ק טז) עיין שם עדיין קשה כנ"ל דגם כאן עדיין לא נעשה מעשה ובשלמא בהקדש א"ש דתיכף נכנס לרשות הקדש והוה כנעשה המעשה משא"כ בהפקר קשה ואולי י"ל דגם בהפקר דנגמר עשייתו גם טרם שקנה הקונה היה כנעשה מעשה וצ"ע ודוק היטב כ"ז כתבתי רק מה שנלפע"ד לכאורה בהשקף ס ראשון ועדיין צע"ג בזה

(ד) אלא דבזה נלפע"ד לכאורה די"ל גם לשיטת המפרשים דבהך הקדש הוא מטעם ספק חזרה ג"כ א"ש. אף אם אמר בלשון ה"ז הקדש מעכשיו ולאחר ל' יום וכנ"ל דס"ל ג"כ כהרמב"ם ז"ל דלא מהני חזרה בהקדש אף בתוכ"ד אך דהא דס"ל להרמב"ם ז"ל דל"מ חזרה בהקדש אף בתוכ"ד היינו בניכר בהדיא דחזר בו משא"כ היכא דכל אמירתו היה בב"א כמו בהך דמעכשיו וכו' י"ל דסיום דבריו הוא ויש לפרש דבריו דיהיה הקדש מעכשיו ולאחר שלשים יום היינו דכונתו דבמה דמקדיש מעכשיו יחול על לאחר ל' יום וזה לא נקרא חזרה. ותדע דהרי במסכת ב"ק (דף עג ע"ב) דהביא שם הא דס"ל לר"י דלא אמרינן תוכ"ד כדיבור דמי וקאמר שם דאם לכך נתכוון תחלה כו' דבריו קיימים וכתבו שם בתוס' ד"ה ונמלך כו' דאף לר"י יש נ"מ בין תוכ"ד לאחר כ"ד דכשמתכון לכך בתוכ"ד הוא דמהני לפרש דבריו מה שא"כ לאחר כדי דיבור עיי"ש. א"כ ג"כ בזה י"ל לפי מה דקיי"ל דאמרינן תוכ"ד כדיבור. אך בהקדש ס"ל להרמב"ם ז"ל דאינו יכול לחזור בו י"ל ג"כ בזה כמו לר"י שם דגם כאן שייך לומר דכונתו כנ"ל ובפרט דלשון מעכשיו וכו' משמע בקישור לשון עם מה שסיים ולאחר ל' כמובן בלשון זה אלא די"ל דהוה ספק אם דעתו להקדיש תיכף בתנאי דלאחר ל' או דדעתו על לאחר ל' והא דקאמרי דמספקא ליה אי תנאה או חזרה י"ל דלאו דוקא חזרה מדבריו הראשונים אלא לפ"מ דמשמע מלשונו דמעכשיו מקדיש לה מספקא לן במאי דסיים לאחר ל' אם הוא בא לקיים דבריו הראשונים דאמר מעכשיו אלא דעושה תנאי בזה או חזרה היינו דכונתו באופן אחר ממה דמשמע מלשונו הראשון מעכשיו אלא דכונתו ג"כ לאתר ל' יום היינו כשנגמר לאתר ל' יום ובעה"י ראיתי ברשב"א בקדושין (דף נט) דמקשה שם בהך דקדושין דמאי מספקא לן אי תנאי או חזרה דהרי בקדושין לכ"ע תוכ"ד לאו כדיבור דמיא ותירץ בתירוצו הראשון כה"ג די"ל דכונתו מעכשיו שאתה מקבל המעות קידושין בזה תתקדש לאתר ל' ופירש דהך חזרה פירושו דממה דמשמע בלשונו הראשון מעכשיו הוה כחזרה כנ"ל וסיים וזה דוחק ומשו"ה פירש תירוצו השני דהיינו דאמר מקודם מעכשיו ולאחר ל' יום ואח"כ סיים תתקדש לי כנ"ל. ולכאורה יש ראיה לתירוצו הראשון מתוס' ב"ק (דף עג ע"ב) ד"ה כי לית ליה וכו' ויבואר לפנינו בע"ה אך מאשר הרשב"א ז"ל סיים בזה כי הוא דוחק לפרש כן ג"כ בהנ"ל בהקדש הוא דוחק לפרש כן

(ה) אך אי לא מסתפינא הייתי אומר לכאורה דבר חדש בזה דאף דלא מהני חזרה תוכ"ד מ"מ בעינן שיפסיק בזה כרגע שיהיה מינכר דהוא חזרה ולא באמר בבת אחת כאשר יבואר בעזה"י. דהנה בהך דב"ק (דף עג ע"ב הנ"ל) איתא שם בתוס' ד"ה כי לית ליה וכו' ושיעור כדי שאילת שלום תלמיד לרב מפרש ר"ת דהיינו טעמא דכשאדם מעיד עדות או עוסק במקח וממכר וחבירו נותן לו שלום או רבו ע"כ יש לו להשיב ולהפסיק כדאמר בברכות הנותן שלום לחבירו ואין מחזיר נקרא גזלן שנאמר גזלת העני בבתיכם ולכך תיקנו חכמים שלא יהיה זה חשיב הפסק וכן מוכח בנזיר וכו' עיי"ש. ולכאורה תמוה דברי התוס' ז"ל שכתבו דמה"ת לא יוכל לחזור בו אף תוכ"ד אלא דמשו"ה תיקנו הך דתוכ"ד שיוכל לחזור משום דיצטרך להחזיר שלום וכדי שלא יהיה הפסק תיקנו זאת דכיון דבאמת אחר שאמר דבריו אינו יכול לחזור בו מה"ת וכי יחזיר שלום ויהיה הפסק מאי הוה וכי מה יפסיד בזה דסו"ס באמת לא יוכל לחזור בו מה"ת אף אם לא יתן שלום וכן הדין תורה נותן שלא יוכל לחזור בו. ואין לומר דהיינו משום דלפעמים ירצה אדם להתנות איזה תנאי דבזה בודאי יוכל להתנות תיכף ומשו"ה תיקנו דכדי שאילת שלום לא יהיה הפסק דהרי דין תוכ"ד הוא בחזרה גמורה. ואין לומר משום לא פלוג רבנן גם זה דוחק מבואר דמאי פסקת דעד כדי שאילת שלום היה יכול להתנות מה"ת ובכדי שאילת שלום לא יוכל להתנות שום תנאי מה"ת אלא משום הך טעם כדי שיוכל ליתן שלום תיקנו בזה דאף אם יתן שלום או יפסיק זמן כזה עדיין יוכל לחזור ולהתנות מה שירצה ואין בזה שום הבנה אלא ודאי דלענין חזרה תיקנו דאף דמה"ת תיכף כשיגמור דיבורו לא יוכל לחזור בו ומשום הך שאילת שלום תיקנו שיחזור בו וא"כ קשה למה הוצרכו להך תקנה כיון דבאמת מה"ת לא יוכל לחזר בו והרי יוכל ליתן שלום כיון שלא יפסיד בזה דסו"ס לא יוכל לחזור בו מה"ת ומבואר בהדיא מלשון התוס' ז"ל דהך תקנה היה שלא יפסידו מנתינת השלום עייש"ה. והרי באמת לא יפסיד בזה דסו"ס לא יוכל לחזור וכי צריך להשתכר בנתינת השלום. הן אמת שראיתי בס' שואל ומשיב מהדורא חמישאה תשובה נ"ב שכתב שם דבאמת ר"ח ג"כ ס"ל דמה"ת יוכל לחזור בו תוכ"ד רק לפי מה דמחלק הש"ס דתרי תוכ"ד הוי ס"ל לר"ת דמה"ת הוי השיעור בתוכ"ד הקטן וחז"ל הוסיפו דגם בתוכ"ד הגדול יוכל לחזור ומטעם שיוכל התלמיד ליתן שלום להרב וכתב שם ותדע דאל"כ יקשה לר"ת על ר"י דל"ל תוכ"ד הגדול א"כ למה ס"ל תוכ"ד הקטן דל"ש בו טעמו של ר"ת וע"כ דגם ר"ת מודה דבתוכ"ד הקטן אף מה"ת יכול לחזור ור"ת לא חידש רק דמדרבנן עשו תקנה שיוכל לחזור אף בתוכ"ד הגדול וכן מורה לשון ר"ת ז"ל במס' ב"ק שם בד"ה כי שכתבו ושיעור כדי שאילת שלום תלמיד לרב מפרש ר"ת כו' הרי דלא פירש ר"ת ז"ל רק הטעם דתוכ"ד הגדול כו' עייש"ה. וא"כ לפי"ז אתי שפיר דברי התוס' ז"ל הנ"ל די"ל דמה"ת היה יכול לחזור בו בתוכ"ד הקטן היינו כדי שאילת שלום רב לתלמיד אך דחששו חז"ל דלמא כשיצטרכו ליתן שלום לרב מזה יוכלו לבא לידי הפסד דאז לא יוכלו לחזור בו ומחמת הנתינת שלום יפסידו לכן תיקנו חז"ל תוכ"ד הגדול שיוכלו לחזור בו וז"פ לכאורה וא"ש דברי התוס' ז"ל

אך לכאורה לפע"ד דבריו הקדושים ז"ל צ"ע דהרי בתוס' כתבו