שו"ת ברית עולם רא

ל"ל הכי אמרינן דכן כוון ובטל כל ההפקר. אך באמת זה דוחק גדול הוא דמשמע בהדיא בירושלמי פ"ז דגטין שם דכונתו דבהפקר תליא בפלוגתא דלרבי תנאי הוא ולרבנן ספק תנאי ספק חזרה ולא דכונתו הגוף מהיום ופירות לאח"כ משום דמדינא ליכא למימר הכי וכמבואר שם והרי נקיט שם ג"כ שיחרור כן ובשיחרור בודאי דל"ש גוף מהיום ופירות לאח"כ אלא דהוא ספק תנאי ספק חזרה וא"כ בהקדש ג"כ כן הפירוש בירושלמי דאמר מעכשיו ולאחר ל' יהיה הקדש אלא דל"ש בהקדש חזרה והדר קשה מזה על דין הרשב"א והרמ"א ז"ל הנ"ל אך לכאורה יותר נראה דכונת הרשב"א ז"ל בסי' תקס"ג כגון שנודע ברור דלא היה כונתו לא לתנאי ולא לחזרה ועיינתי בגוף תשובת הרשב"א ז"ל והלשון אינו מדוקדק שם בכ"מ וי"ל דקאי על דין דהיכא דנדע ברור שלא כוון לא לתנאי ולא לחזרה וי"ל שהמקדיש בעצמו ביאר כן כונתו ונאמן בזה והיינו דלא מספקא ליה כלל בתנאי וחזרה אלא דכל דקדוקו אם לבטל השיור מפני הקדש או הקדש מפני השיור וזה ודאי דהכונה על הגוף מעכשיו ופירות לאח"כ י"ל דע"ז הוכיח מהך דפ"ג דגטין בירושלמי שם דמשום דמוקמינן אחזקת מריה קמא מבטלינן להפקר כן מבטלינן לכל הקדש מפני חזקת מריה קמא דהלשון סותר זאת ואלים חזקתו דמבטלינן לכל דבריו כדי שיקויים רצונו דישייר לו פירות וזה א"א אם לא נבטל כל ההקדש וממילא דבטיל כל ההקדש ולא קדיש כלל ואף ספק הקדש אינו כלל. ויהיה איך שיהיה הפירוש בירושלמי או דגם שם נפרש דלרבנן בהפקר דלאו כלום הוא מטעם ודאי כנ"ל או דשם תליא בספק תנאי וחזרה ברשב"א ז"ל ע"כ כונתו דמטעם ודאי הוא אינו קדיש כלל ולא תליא כלל בתנאי וחזרה כמבואר בהדיא בלשונו ז"ל למעיין שם והובא ג"כ בקצוה"ח (סי' רנז וסי' רנח) בקיצור וכן מבואר ברמ"א בסי' רנ"ז דהוא נלקח מהרשב"א ז"ל בהדיא בלשונו ז"ל דרק משום דא"א לשל הדיוט לינק מהקדש וא"א לומר הגוף מהיום ופירות אח"כ משו"ה לא קדיש כלל. וכן מוכח בהדיא מדברי רבינו ירוחם ז"ל שכתב בנתיב י"ט ח"א וז"ל המקדיש שדה ושייר פירות לעצמו לא אמר כלום, דגוף להקדש ופירות להדיוט לא אפשר כן דקדק הרשב"א ז"ל וכו' ונ"ל דלהקדש עניים דבריו קיימים והובא בקצוה"ח (סי' רנז) שם הרי בהדיא שכתב בלשונו ז"ל המקדיש שדה ושייר פירות לעצמו לא אמר כלום ונקיט לה בלשון ודאי דמקדיש הגוף ושייר הפירות דבזה לא אמר כלום וסיים דכן דקדק הרשב"א ז"ל וכו' יעו"ש והיינו הרשב"א ז"ל בתשובה (סי' תקסג הנ"ל) כמבואר שם והרי דעל דברי רשב"א ז"ל הנ"ל נקיט לה בלשון מקדיש הגוף ולא הפירות ולא נקיט לה בלשון דהמקדיש מעכשיו ולאחר ל' אלא בודאי דמקדיש רק הגוף והיינו ע"כ דגם בהרשב"א ז"ל הפירוש הוא דבודאי כונתו על הגוף מהיום והפירות לאח"כ ולא אמר כלים משום דא"א לאילן של הדיוט לינק מהקדש כנ"ל וכמבואר ברבינו ירוחם ז"ל הנ"ל ולא משום ספק תנאי ספק חזרה וכנ"ל. וי"ל דמיירי הרשב"א ז"ל בדידעינן דלא היה כונתו לא על חזרה ולא על תנאי ולפי"ז י"ל דבירושלמי מיירי ג"כ בהקדש דאמר מעכשיו ולאחר ל' והוה ספק תנאי ספק חזרה אך אם נימא דהרשב"א ז"ל סתמא מיירי ומ"מ אמרינן דכונתו הוא על גוף מהיום ופירות לאח"כ ולא ספק תנאי או חזרה קשה מהירושלמי דבהקדש כ"ע מודו דכמסירה להדיוט דמי אם לא דנימא דבהקדש שם לא מיירי באמר בשרה מעכשיו לאחר ל' אלא בפירות או דביאר כונתו דמקדיש כולה ולא שייר לפניו כנ"ל והוה ספק תנאי ספק חזרה ול"מ בהקדש חזרה די"ל דאף דחזרה הוא לא גרע ממקדיש לאחר ל' דלא יוכל לחזור בו קודם ל' כדעת הר"ן ז"ל או די"ל כדעת הרמב"ם ז"ל וסייעתו דס"ל דבהקדש לא מהני חזרה אפילו בתכ"ד הובא בש"ך ז"ל (סי' רנה) וא"כ אף דחזר בו ל"מ כלל. ובאמת דברי הירושלמי הנ"ל עדיין צריך לי עיון ולא נחה דעתי בזה בהך דכתב דבהקדש כ"ע מודו שלא יקשה על הך דין דהרמ"א ז"ל. והנה ראיתי בס' עונג יו"ט חלק חו"מ (סי' קטז) שכבר עמד שם על הקצוה"ח דהרי מלשון הרשב"א ז"ל משמע דאף בלא חזר בו ל"מ הקדש וכנ"ל. וביאר שם ג"כ דהיינו משום דאף אם לא חזר בו מ"מ הוה ספק דלמא סבר דהגוף יהיה מעכשיו והפירות לאח"כ וסו"ס הוה ספק ואוקי ממונא בחזקת מריה יעו"ש. ולכאורה לפי הנ"ל משמע בהדיא בלשון הרשב"א והרמ"א ז"ל דאף שום ספק לא הוה אלא משום דלא הוה הקדש כלל בודאי והא דצריך לטעמא דאוקי בחזקת מריה לא משום ספק חזרה אלא דמשו"ה נבטל ההקדש מפני השיור כאשר הוכחתי למעלה בעה"י. ולפ"מ שנתבאר י"ל דגם הרשב"א והרמ"א ז"ל ס"ל כהרמב"ם ז"ל דלא מהני חזרה בהקדש ואף דבלא זה קשה בירושלמי דאיתא שם בקדושין ג"כ דהוה פלוגתא דרבי ורבנן דלרבנן ספק חזרה הוא והרי בקדושין לכ"ע ל"מ חזרה אף בתכ"ד וע"כ צ"ל כמו שפירש בתשובת הגרע"א ז"ל (ס' קמד) דבתחלה אמר מעכשיו ולאחר ל' ואח"כ אמר יהי' הקדש ועיין בחידושי הרשב"א ז"ל בקדושין (דף נט) שם שביאר דבקדושין י"ל דלא נתן לה כסף עד שגמר דבריו לאתר ל' יום וקודם נתינת הכסף שפיר יכול לחזור בו אך מ"מ בהרשב"א ז"ל והרמ"א ז"ל קשה לומר כן דסתמו הדברים ואם נימא דמטעם חזרה הוא כמו שכ' הקצוה"ח ז"ל צ"ל דל"ס להו ז"ל כהרמב"ם ז"ל וסייעתו בזה וס"ל דבהקדש יכול לחזור בו תוכ"ד. אך לפי הנ"ל י"ל דס"ל ג"כ כהרמב"ם ז"ל דל"מ חזרה אלא דכאן לא משום טעם חזרה הוא אלא כהנ"ל: (ג) ומעתה נביא לבאר בעה"י ג"כ מה דקשה עוד להנך רבוותא ז"ל דמפרשי הך דינא דמפקיר מעכשיו ולאחר ל' יום דירושלמי הנ"ל דמשו"ה תליא בפלוגתא דרבי ורבנן דמס' קדושין (דף נט הנ"ל) היינו דלרבי תנאה הוי ולרבנן ספק חזרה הוה ומפרשי ג"כ בהך דין הרשב"א ז"ל משום ספק תנאי ספק חזרה כנ"ל ותמה ע"ז בקצוה"ח דמאי נ"מ בין תנאי לחזרה דלפי פי' רש"י ז"ל דפי' בקדושין דתנאי הוה אם לא יחזור עד ל' יום א"כ ממנ"פ אם לא חזר בו תוך ל' יום אף אם הוא חזרה מהני ואם חזר בו תוך ל' אף אם הוא תנאי הרי נבטל הקדושין פי התנאי והובא שם שיטת הרשב"א ז"ל בהך דתנאי הוה והובא למעלה וכבר הארכתי בזה בעה"י. ובאמת שזה קושיא גדולה לפי פי' הנך רבוותא ז"ל בירושלמי דהאיך מפרש רש"י ז"ל בשיטת הירושלמי הנ"ל כקושיית הקצוה"ח הנ"ל וגם לפ"מ שנתבאר למעלה די"ל דבאמת בירושלמי הפירוש משום ספק תנאי ספק חזרה אם נפרש ברשב"א משום ודאי כנ"ל א"כ לפירש"י ז"ל הך ירושלמי הנ"ל צ"ע. אך לפע"ד גם זה לכאורה יתיישב בפשוט דהרי מבואר הוא במס' קדושין ומס' גטין (דף עה) ובכ"מ דבעינן בתנאי כמה דינים כגון תנאי כפול והן קודם ללאו ותנאי קודם למעשה ושיוכל לקיימה ואם יחסר אחת מאלו התנאים אין בזה ממש וכאילו לא התנה כלל בזה ודעת קצת רבוותא ז"ל דלא אמרינן כן בשאר דברים אלא בגיטין וקדושין אך הרמב"ם ז"ל ס"ל דכן הדין בכל דבר כמבואר בהל' אישות פ"ו ובש"ע אה"ע סי' ל"ח עיי"ש וכתב הרא"ש ז"ל בסוגיא דגטין הנ"ל בכולהו תנאי דמתניתין לא דק לפרש אם נעשו כהלכתן וסמיך ע"ז מאחר שהוצרך לדקדק על תנאי דהכא מכח קושיא דפריך מרישא לסיפא ופירש לך כל דין תנאי מהא איכא למילף בכל דוכתי דמדכר תנאי בגמרא שצריך שיעשה כמו שמידכר כאן וכו' עיי"ש הרי דבכל תנאי המוזכר בגמרא צריך להיות בכל דיני תנאים הנ"ל רק דלא דק לפרש אם נעשו כהלכתן כנ"ל. א"כ לכאורה בהך דמעכשיו ולאחר ל' יום ע"כ לא מיירי בכל דיני תנאי דא"כ לא היה לנו שום ספק בהך אם הוא חזרה או תנאי דודאי דתנאי הוא כיון דפירש כל דיני תנאי. אלא ודאי דע"כ מיירי דלא קאמר אלא מעכשיו ולאחר ל' יום כמובא בגמרא א"כ לכאורה בזה אם נאמר דתנאי הוה אף אם לא קיים תנאו מ"מ מהני כיון דלא התנה ככל דיני תנאי בשום דבר ואף לפירש"י ז"ל דפירש תנאי אם לא אחזור לכאורה אף אם יחזור בו ל"מ חזרתו דכיון דתנאי הוא ולא התנה כדין תנאי בטל תנאו ולא מהני חזרתו לכאורה

אך הרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל בפ"ו מהל' אישות הלכה י"ז פסקו דהיכא דאמר מעכשיו ל"צ לכפול וכל דיני תנאי עייש"ה. וגדולה מזו כתבו דאף באומר ע"מ כאומר מעכשיו וא"צ בדיני