שו"ת ברית עולם קצז

והיו קוראין האדמה אשר נתתה לי ומכש"כ יורשין ק"ח והארי בזה וסיים דמזה ראיה ברורה דלא כמהרש"ל. לא הבינותי כלל קושייתו דאם יביאו עד שלא יזכו בהם אף אם נימא דגם יורשים ק"ת זוכים בחלקם מ"מ יקשה האיך יקראו האדמה אשר נתתה לי ואם דמיירי באופן שא' יזכה באיזה קרקע ואילנות ויביאו ביכורים הלא עדיף טפי מהך דיורשים ק"ח. אך ל"צ לכ"ז דבפשוט ניחא די"ל דמיירי באיזה האנשים שהיו כבר חושבים בא"י וע"ז צריך קרא דאינם מחויבים גם אותם האנשים שכבר יש להם איזה שדה מ"מ גלי קרא דקודם ירושה וישיבה פטורין מביכורים ואין כאן שום קושיא על מרן המהרש"ל ז"ל כלל. גם מה שתמה על הראי' שהביא המהרש"ל ז"ל דאי תימא דק"ח חייבים בביכורים א"כ גם לאחר חלוקה לא גרע מק"ח וא"כ אמאי אמרו בגמרא אי לאו דאמר ר"י קנין פירות כקנין הגוף דמי לא משכחת דמייתי ביכורים אלא חד בר תד. וע"ז הקשה דודאי גרע דק"ח יוכלו להביא שניהם ביכורים כהלכתן ולאחר חלוקה לא יוכלו להביא בלא תנאי אף לפירש"י ז"ל גם זה אינו כדי השגה דהרי איתא בגמרא דלא משכחת דמייתי ביכורים דמשמע דלא משכחת כלל דמייתי וכאן יוכל להביא דהרי המהרש"ל ז"ל סובב והולך ע"פ שיטת רש"י ז"ל דמשו"ה כתב דלא זכו משום דבכל משהו שייך לשניהם וכמו שהארכנו בעזה"י א"כ בכל משהו בודאי ימצא של חלק שלו ג"כ ויוכל להביא ולקרוא אשר נחתה לי על חלקו והשאר יקדיש ודברי מרן המהרש"ל ז"ל נכונים וברורים ופשוטים ובחנם הרעיש ע"ז וא"ש ג"כ דברי הרשב"ם כמש"כ ודוק. ולכאורה י"ל דגם לפי התוס' דס"ל דשותפים יש לכל א' חצי במקום א' אך אינו ידוע להם חלקם י"ל דלפעמים גם לפי פירושם ז"ל צ"ל דשייך לכל א' בכל משהו. דהנה איתא במס' חולין דף קלב ע"א) במתניתין השוחט לכהן ולעכו"ם פטור מן המתנות והמשתתף עמהם צריך שירשום וכתבו שם בתוס' ד"ה וצריך לרשום וא"ח כיון דל"ל לכהן אלא חצי חצי ליפטר וחצי ליחייב מידי דהוי אצבי הבא על התיישה דמחייבי רבנן בחצי מתנות וי"ל דהתם כל וכו' ע"ש. ולפי שיטתם ז"ל הלא יש להכהן חצי בהשה ואין ידוע איזה חצי ודלמא החצי השה שהמתנות בתוכה הוא מגיע לחלק הכהן ואף אם אח"כ כשיחלוקו יגיע חצי זו להישראל מ"מ הלא החיוב הוא רק בעת הזביחה אם הוא בר חיובא כמבואר בחולין (דף קלד ע"א) שם במתניתין וא"כ מאי הקשו דיחייב בחצי המתנות אלא ע"כ די"ל כיון דהחלקים אינם שוים בכל דבר דיכול להיות ששניהם ירצו בהחלק שהמתנות בתוכה בזה כל משהו שייך לשניהם כפירוש רש"י ז"ל אך מ"מ זה יש לדחות די"ל דבכל אבר יש לזה חצי ולזה חצי ולא דכל משהו שייך לשניהם וצ"ע בזה

(ד) עוד כתב ידידי לדחות הראיות שכתבתי מהך דחצי עבד וחצי ב"ח ובהמה של שני שותפים והקדיש חצי הנ"ל (בסמנים הקודמים) וכתב ידידי לתרץ עפ"י המהרי"ט ז"ל וע"פ הר"ן ז"ל שכתב דבחצר שאין בו דין חלוקה כיון דבכל אחד משתמש בכולה הוה רובא מבורר דלכ"א בשעה שמשתמש הוא שלו וכו' ולפ"ז כן גבי עבד של שני שותפים או חצי עבד וחצי ב"ח דעובד רבו יום א' ואח עצמו יום א' ושפיר יכול למכור ולהקדיש. אהובי. לא הבינותי כלל דבריו בזה וכי משום דיוכל להשתמש בשלו ואמרינן דבשעה דמשתמש הוא שלו כיון דלענין זה הוה רובא מבורר משום זה יוכל למכור חלקו דזה גופא אינו מבורר איזה שעה ראוי שישתמש בה בשלמא אם הוא משתמש אמרינן דאז הוא שלו מטעם הנ"ל משא"כ במוכר חלקו ובפרט שהארכתי בזה בעזה"י וכתבתי דמזה דחצי עבד וחצי ב"ח אינו ראיה כ"כ. אלא דיותר יש ראיה מגמרא שם (דף מב) א"ר מחלוקת בשיחרר חצי והניח חצי אבל בשיחרר חצי ומכר חצי וכו' ד"ה קונה הרי דיוכל למכור ולמחול חצי עבד ובזה מאי שייך רובא מבורר דהרי כולה שלו ועתה הוא מוכר לו חצי שאח"כ בזמן שישתמש הלוקח יהיה שלו. גם מה שהוכחתי לי מבית בביתי אני מוכר לך במנחות (דף קח) דבנפל מראהו נפל הרי דמהני אינו מבורר וכתב ידידי דמשום דיד בעל השטר על התתתונה הוה כמבורר אני תמה עליו דזו הסברא מהני דלא וכל לטעון הלוקח לא זהו לקחתי אבל ראייתי הוא דאי ל"מ אינו מבורר הרי מעת המכירה עדיין לא נפל הבית ולא נדע א זה נפל שנוכל לומר שבזה יברור המוכר ליתן לו ואיך חל המכירה כלל. אע"כ דמהני ומה"ט נדחה מש"כ לתרץ ע"ד הקצות סי' רמ"ג שכתב דאף דמצד הקונה ל"מ הקנין כגון בסבור שהוא שלו ואינו שלו מ"מ מהני כו' כן מהני בזה דלהמוכר מבורר איזה רצה. חמה אני דהלא גם המוכר לא ידע איזה נפל וגם אצלו אינו מבורר

(ה) עוד כתב ידידי שיחי' לחזק דבריו שכתב דדין זה אם מהני מכירה בדבר שאינו מבורר תליא בב' לשונות דרב בעירובין (דף נ ע"א) אם מהני העירוב היכא דלא מסיים אתרי' ע"ש ואנכי כתבתי לו מכבר כי אין זה ענין כלל לכל זכיות דבעירוב ל"ק מידי מקום העירוב אלא דתקנת חכמים הוא דכיון דקונה שביתתו והוה כביתו שם ומש"ה צריך מקום המסוים דבלא"ה ל"ש לומר שם ביתו דאינו מסויים מקומו. ע"ז כתב ידידי דאינו מוכרח דהסברא נותנת דהוה ככל קנין והאריך בזה. אהובי אם ירצה לדמות דין עירוב לזכיה בכ"מ א"כ ל"ש עירוב אלא היכא דיוכל לקנות הקרקע משם לגמרי וזה בודאי אינו כמבואר בכ"מ בש"ס. ולא אדע מה יעשה במשנה מפורשת עירובין רפ"ג בכל מערבין וכו' ר"י אומר אפילו בין הקברות מפני שיכול לחוץ ולילך והיינו שיוכל לכנוס בשידה תיבה ומגדל כמו שפירש שם רש"י ז"ל במתניתין ע"ש ובודאי ל"ש לקנות בביה"ק שיכנוס לרשותו ממש אז המקום בביה"ק. וכן בדף (לב ע"ב) שם במתניתין נתנו באילן למעלה מעשרה טפחים אין עירובו עירוב למטה מעשרה טפחים עירובו עירוב וכו' ומפרש בגמרא באילן העומד בר"ה עסקינן וכו' ע"ש וגם בר"ה ל"ש כאן זכייה ממש לגוף השדה. אע"כ דזה אינו ענין כלל לדין זכייה. גם לר"י ב"נ חפצי הפקר קונין שביתה ואפילו לרבנן לא פליגי אלא בישן אבל בניעור אע"ג דלא אמר מהני כמבואר בגמרא עירובין (דף לח ע"ב) (ודף מב:). ומלבד כ"ז הלא גמרא מפורשת (דף מט ע"א) אמר שמואל עירוב משום קנין וכו' רבה אמר עירוב משום דירה וכו' וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' עירובין ה' י"ד ובש"ע שם דעירוב משום דירה. ואפילו לשמואל דס"ל דעירוב משום קנין אין הפירוש לענין שיקנה עתה גיף הבית אלא דמשעבד הבית לכולם שיהיה ברשותם וכמו פירש רש"י ז"ל שם שמקנה להו בעה"ב רשותו וכו' וכל חצר משועבדת לרשותם זו ואחת היא והוה כמו יורשים דאף דל"ק בגוף החצר לכ"א חלק כנ"ל מ"מ הוא ברשות כולם וכ"ז פשוט

ולפע"ד הוא פשוט כאשר כתבתי דאף דשייך בזה דין מכירה מ"מ כאן בעירוב ל"ק כלל גוף המקום שמונת העירוב שם בשדה אלא דכיון דשבח שם הוא דירתו וכיון דאינו מסוים מקום דירתו א"כ ל"ש בזה קניית שביתה דהמקום עירוב בהשדה ל"ק ממנ"פ וגם לידע איזה מקומו לא נדע ל"ש כלל בזה עירוב ללשון הסובר כן לרב כמבואר שם וז"פ. גם מה שכתב ידידי דאינו מובן לו מה שכתבתי לחלק בין תרומה לסלע שתעלה בידי מן הכוס והעיקר אשר בתרומה הוה כמתנה וחילול מעשר הוה כמכירה משום דתרומה בחטה אחת יוכל לפטור וכתב דאין זה סברא ועוד מעשר הוא מה"ת אחד מעשרה הוה ג"כ כמו מכירה ידידי עיקר חילוקי הוא משום דבהפרשת תרומה ומעשר עד עתה לא היה כלל התרומה והמעשר והוא עושה זאת עתה בדיבורו משא"כ במחלל מעשר הלא היה כבר מעשר ובא להפקיע ההקדש וקונה הקדישו מיד ההקדש וכאשר הארכתי וביארתי למעלה בזה בעה"י והוא דבר נכון לחלק. ועוד כתבתי בזה למעלה עיי"ש. ומה שהחזיק ידידי דבריו במה שהשבתי לו על מה שהקשה מכבר דאם נימא דלא זכו ק"ח והוה דשלב"ל איך יוכלו למכור זל"ז חלקם דקיי"ל האחין שחלקו לקוחות הן (כן הקשה לפי זכרוני) והשבתי לו דשאני בחלוקה דבודאי מחל לחבירו משא"כ בבכור ופשוט דלא לקח מאומה וכו' ואם היה מוחל לו בפירוש הי' מהני וע"ז כתב דמפורש ברשב"ם ז"ל בבכור דאנן סהדי מדמחל בהא כו' כנ"ל לא הבינותי כלל דבריו. ואברר עוד דברי דשאני באחין שחלקו דאמרינן כיון שנטל חלק בהשדה מסחמא עבור זה מחל