שו"ת ברית עולם קצא

לבטל עיי"ש. א"כ כאן בהטלאים הלא ההיתר המבטל היה ניכר וז"פ. משא"כ ביין הנ"ל י"ל דהלא קודם שתרם היה כולה איסור מחמת טבל ואימת הותר כשחל התרומה ואז כבר מעורב בתרומה והוה כמו שלא היה המבטל בעולם. ויש לפלפל בזה והארכתי בענין זה למעלה בחיו"ד תשובה ל"ד עיי"ש ועיין בפמ"ג ביו"ד (סי' י"ד ס"ק י"ב) בש"ך שכתב דהרמב"ם ז"ל דפסק שם באבר שיצא דהחלב מבהמה זו הוי כחלב טריפה שנתערב בכשרה ע"כ לא ס"ל כהמרדכי ולשיטתו אזיל דפסק בפ"א מהל' משכב ומושב דאף במעורב מתחלת ברייתו מהני ביטול ולפי"ז נסתר תירוצו הנ"ל. אך לפי המבואר בנוב"י שם עוד לחלק דבביטול בששים לכ"ע מהני ביטול ודברי המרדכי הם רק בביטול ברוב דל"מ היכא דהיה מעורב מתחלת ברייתו עיי"ש הדר קושייתי דביין הנ"ל מטעם בישול ברוב אתינן דהרי מבואר שם דאומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה עשרה מ"ר כו'. הרי דתרם שם א' מחמשים ובזה י"ל דגם הרמב"ם ז"ל ס"ל כהמרדכי. ומלבד זאת לא זכיתי להבין דברי הפמ"ג ז"ל שכתב דהרמב"ם ז"ל לשיטתו אזיל דכתב בהל' מו"מ דמהני בזה ביטול. ולא אדע באיזה מקום ס"ל להרמב"ם ז"ל שם דמהני בזה ביטול. ואדרבה הרי פסק שם בהל' י"ד להך דין דרוק הזב וש"ז כו' דמטמא ומשום שא"א שלא יהיה בהם לחלוחי זיבה דמזה למד המרדכי דינו דבמעורב מתחלת ברייתו לא מהני ביטול. ובאמת מבואר שם במשל"מ דגם הרמב"ם ז"ל ס"ל כהמרדכי וביאר בזה הא דכתב הרמב"ם ז"ל דהחלב אסור וה"ז כחלב טריפה שנתערב כו' עיי"ש ובנוב"י הנ"ל ודוק. ובדברי הפמ"ג הנ"ל צע"ג והס' גינת וורדים שכתב שם דבריו הנ"ל אינו ת"י לעיין בו

והנה בהך דט' טלאים כתבנו דא"ש משום דההיתר המבטל היה ניכר רק האיסור לא היה ניכר ובזה מהני ביטול לכ"ע כמו שכ' הנוב"י. ובאמת לולא דבריו ז"ל לכאורה תמוה הוא הך חילוק הנ"ל דהנה במרדכי סוף חולין אחרי שכתב סברתו ז"ל דבמעורב קודם שנאסר ל"מ ביטול חזר והקשה והא דתנן בפ' המפלת (דף כו) שליא בבית טמא ורש"י מטהר ומסיק טעמא דר"ש משום ביטול ברוב שנימוח ונתערב בדם. ותירץ שם וי"ל דהתם נמי הולד היה ניכר מתחלה ואח"כ נימוח וע"כ מתבטל עיי"ש. והרי שם הולד הוא האיסור הבטל בדם המבטל ומאי נ"מ אם הולד היה ניכר או לא דהעיקר הו"ל לפרש דהמבטל היה ניכר. ועוד דבאמת י"ל דדם הלידה היה בא אחר שכבר נמחה הולד והמבטל לא היה ניכר ואמאי בטיל ואם דאורחא דמלתא הוא דהולד שנמחה הוא מחמת הדם מ"מ הו"ל להמרדכי לפרש דהדם היה ניכר וזה לא הזכיר אלא דהולד היה ניכר ועיקר התירוץ חסר ומאי נ"מ בולד דהוא הבטל ולא המבטל. ולכאורה משמע מזה דגם בהי' ניכר הבטל ג"כ בזה ס"ל להמרדכי דנתבטל ודברי הנוב"י ז"ל צע"ג לכאורה. אך לפי"ז לכאורה נסתר דברי הנ"ל מהך דיין ותרומה הנ"ל שכתבתי כיון דבשעת שנאסר כבר היה מעורב משו"ה לא בטיל ובאמת י"ל דל"ד לדין המרדכי הנ"ל די"ל דסברת המרדכי הוא דוקא בש"ז של זב ורוק של יבמה דלא היה בעולם כלל קודם התערובות משא"כ ביין הנ"ל אף דבעת שנאסר מחמת התרומה כבר היה מעורב והאיסור לא היה בעולם קודם התערובות מ"מ גוף היין היה בעולם וי"ל דסברא הוא דהיכא דלא היה כלל בעולם ל"ש ביטול דעל מה נאמר דנתבטל כיון דבא בעולם בתערובות ובא באיסור. משא"כ כשהיה גוף היין בעולם אף דהאיסור עדיין לא היה מ"מ י"ל דזה היין שנאסר נתבטל במה שהותר וראיה לזה ממרדכי הנ"ל שכתב דכיון דהולד היה ניכר שפיר בטיל והרי שם בעת שהיתה במעי האם לא היתה מטמאה והאיסור והטומאה בא כשנולד ואז כבר מעורב ומ"מ בטיל והיינו כנ"ל. ועוד יש להוכיח יותר מהא דתנן במס' בכורות (דף כא ע"א) ראב"י אומר בהמה גסה ששפעה חררת דם כו' תני ר"ת אינה מטמא לא במגע ולא במשא כו' ומפרש ר"י הטעם משום דבטיל ברוב עיי"ש. ופסקה הרמב"ם ז"ל בפ"א מאבות הטומאה הל' ט"ז עיי"ש. והרי שם בעת שהיה הולד בתוך הבהמה בודאי דאינו מטמא אף במת הולד. דעובר ירך אמו הוא והרי בנשחטה האם ונמצא בתוכה בן ט' מת מותר באכילה כמבואר ביו"ד סי' י"ג. ואימת בא האיסור וטומאת נבילה כשנולדה ואז כבר מעורב. אע"כ כיון דגוף הדבר היה ניכר אף שהאיסור עדיין לא חל עד שכבר נתערב. מ"מ מיקרי ניכר האיסור וא"ש הך דט' טלאים דשפיר בטיל וגם ביין הנ"ל י"ל דבטיל. וא"כ הדבר קשה לפי הנ"ל אמאי פסק ביין הנ"ל דאסור ואמאי לא הביא בגמרא הני תנאים דאסרי ולפי פי' הר"י קורקס ז"ל ברמב"ם ז"ל דחל התרומה כנ"ל

ולכאורה אפשר לומר דמש"ה כתב הרמב"ם ז"ל דאין תקנה. בההיא דטבל משום דלכתחלה אסור לערב בידים תרומה בתולין וכיון דעושה תרומה בתוך היין נעשה כמו שמערב בידים ומש"ה אסור למ"ד אין ברירה. וכן פסק הרמב"ם ז"ל לדינא דא"ב לכן פסק דאסור בהא דיין הנ"ל. וא"כ נלמד מזה דבדיעבד צריך להיות מותר לאחר דלא שייך למיקנסי' וצ"ע בזה גם מלשון הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה לא משמע כך דבפ"ג דדמאי משנה ד' כתב הרמב"ם ז"ל ומיחל ומתחיל לא כפירש"י ז"ל ומיחל ומחלל עיי"ש דמשמע לכאורה דלא תל כלל דלא כפירש"י ז"ל. ולפי"ז משמע דס"ל להרמב"ם ז"ל דכיון דאמר מה שאני עתיד להפריש לא תרם רק את אשר עתיד להפריש. וכיון דא"ב ואמרינן דאת אשר נותר לא זה הוא שהפריש א"כ לא יכול התרומה לחול כלל. א"כ ג"כ בההיא דמ"ש שאמר מ"ש וכו' יהיה מחולל על הסלע שתעלה בידי כו'. נימא דלא אמר רק על הסלע שתעלה בידי וכיון דא"ב ואמרינן דזה שעלה לא זה הוא שאמה ולא אמרינן עליו חילל כלל וא"כ אמאי תל החילול כלל. והרי בזה כתב הר"י קורקס דלהרמב"ם ז"ל חל ואולי יש לחלק ביניהם ודוק ועיין בס' כתונת פסים מהגאון מוהרי"ם פאדאווע ז"ל שכתב בסוגיא זו לבאר בכמה דברים ומשם משמע דיש לחלק בין תרומה למעשר שני דבזה צריך שיהיו שיריה נוכרים יעוש"ה דיש לחלק ביניהן. אך לפירש"י ז"ל ע"כ חל גם בתרומה ממנ"פ ולדידיה לא קשה כלל די"ל משום דעיקרו מדאורייתא מש"ה אין ברירה וכמו שנתבאר למעלה ואולי יש לחלק גם להרמב"ם ז"ל בין היכא דטבל זה הוא טבל. מדרבנן אף דעיקר התרומה מה"ת ובין היכא דזה הטבל ג"כ מדאורייתא הוא אלא דמצד אתר בא לו שהוא דרבנן כגון בנידון דידן דהא דהוא נעשה דרבנן הוא מצד אתר שנתערב וצ"ע בזה ואכמ"ל

(ו) ואין להקשות במאי דקאמר בגמרא שמא יבקע הנוד ונמצא אוכל טבלים למפרע. ולפי הנ"ל קשה לכאורה דמאי איכפת לן אם ישבר הנוד. הלא התרומה חלה ממנ"פ ולא הוה טבל כלל. ואם נימא באמת דאם ישבר לא חל כלל למפרע קשה למ"ד א"ב אמאי תל אף אם לא ישבר בודאי. אך זה לכאורה לא קשה כלל. דהנה הוא אמר מה שאני עתיד להפריש יהיה תרומה ואנן אמרינן דמה שעתיד להפריש תיכף חל עליו שם תרומה ונתערב בחולין כיון דלו אין הקפר באיזה יחול רק יהיה איזה שיהיה רוצה שיחול עליו אנן אמרינן דעל איזה שראוי לחול ועתיד להיות מפורש חל עליו תיכף שם תרומה כיון דלו אין הקפד בזה והני מילי אם הפריש בסוף ונעשה דיבורו שאמר שאני עתיד להפריש אמרינן דע"ז היה חל מקודם אבל אם לא בא כלל לידי הפרשה לא נעשה כלל מה שאמר ועל מה יחול כיון שהוא אמר שיחול על מה שעתיד להפריש ובאמת לא נפרש כלל ולא גרע מהפריש על תנאי דלא נתקיים התנאי ונמצא טבל למפרע ודוק בזה. אחר זמן רב מצאתי בס' דו"ת מס' סוכה מערכה ד' שכתב קושיא זו והניח בצע"ג וזה ת"ד הק' שם דהאיך נימא דיחול התרומה ביין ששותה. דאף אם שמפריש לבסוף לא הוה תרומה דלא הוברר שהיה עומד לכך להפרישו. מ"מ במה יחול התרומה על מה ששותה דאף אם היה עומד מתחלה דמה ששותה עכשיו יהיה מפרישתו לבסוף. סו"ס הא לא בא לידי הפרשה ולא נתקיים בו התנאי והרי אמרו שם שמא יבקע הנוד ושותה טבלים למפרע הרי אם לא בא לידי הפרשה ליכא כאן תרומה כלל וא"כ מאי