שו"ת ברית עולם קצ

אמרינן ברירה אבל בדרבנן אף דעקרו מדאורייתא אמרינן ברירה א"כ הדר י"ל כנ"ל וצ"ע בזה

(ג) אלא דיש לראות עוד בהא דאיתא ברמב"ם בפ"ב מה' מעשר שני הלכה ט"ו וז"ל האומר מ"ש מחולל על סלע שתעלה בידי מכיס זה על סלע שאפרוט מדינר זהב זה על וכו' ה"ז חילל וסלע וכו' תהיה מעשר. ובכ"מ הביא להקשות דהא זה תליא בברירה כמבואר בגמרא ואיך פסק הרמב"ם דחילל הלא הרמב"ם פסק בפ"ז ממעשר ובפ"א מתרומות דלא אמרינן ברירה והביא לישב בשם הר"י קורקס ז"ל דאפשר דהכא אין אנו צריכין לשום ברירה שכיון שזה אמר ה"ז מחולל על סלע שתעלה בידי ממנ"פ המעשר פדוי ופדיון מעשר בכיס זה הוא וכולה בספק ומ"מ איזה סלע שתהיה ה"ז חילל בשעה שיעלה הסלע ואימר זהו הסלע שחילל עליו וכו' יעוש"ה. הרי דלפי' הר"י קורקס החילול חל רק דהבירור איזה סלע הוא תליא בברירה כן ס"ל להרי"ק בדעת הרמב"ם ואף דלא הפריש רק על הסלע שתעלה בידו מ"מ, לא אמרינן אם א"ב לא חל כלל ההפרשה א"כ ה"ה בכאן אם אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש וכו' עשרה מ"ר ט' מ"ש התרומה והמעשר חל ממנ"פ רק דאיזה הוא התרומה וכו' תליא בברירה ולא יוכל לשתות היין דלא ידע איזה הוא שוחה דאין ברירה כ"נ לכאורה לפי פי' הר"י קורקס ז"ל בהרמב"ם ז"ל

וכן משמע שם בפי' רש"י ז"ל ד"ה מיחל ושותה מיד פי' רש"י ז"ל מיחל מוציא מ"ש לחולין על מעות שיש לו בבית דמה שיש לו פנאי לתקן יתקן דהא באמירה בעלמא סגי כדאמרינן לקמן משמע מפי' רש"י ז"ל דלר"מ בתרומה ומ"ר ע"כ צריך לטעם ברירה אבל במ"ש כיון שיש לתקן בלא"ה באמירה בעלמא יתקן בחילול ואינו צריך לטעם דברירה ואם נימא דאם א"ב לא חל כלל התרומה והמעשר א"כ לא יוכל לחלל אם לא מטעם ברירה א"כ סו"ס צריך לטעם ברירה וע"כ דאם גם א"ב המעשר חל רק דלא ידעינן איזהו ובמ"ש אפשר בחילול וזה כפי' הר"י קורקס זלל"ה

וכן איתא במס' חולין (דף י"ד) בפירוש בפי' רש"י ז"ל ומיחל המ"ש הואיל ויכול לתקן באמירה בעלמא וכו' לא התירו חכמים לשתותו ולסמוך על הברירה אבל בהתרומה ושאר מעשרות סמכינן אברירה וכו' הוברר הדבר שזו היה התרומה וזה לא שתה אלא חולין אוסרין אלמא לר"י ל"ל ברירה וחייש שמא תרומה שתה הרי בפירוש מפי' רש"י ז"ל דבמעשר שני א"צ לברירה גם מבואר בפירוש דעיקר ענין הברירה בתרומה הוא דלא נודע איזה שותה ודלמא שותה התרומה הרי דחל התרומה ממנ"פ. וכן משמע ברש"י ז"ל שם ע"ב ד"ה טעמא לאו משום ברירה הוא וכו' יבקע הנוד והוברר שלא היה עתיד לבוא לידי הפרשה ושתה טבלים למפרע משמע דאין הטעם משום דאין מבורר על מה לחול התרומה רק כיון דיבקע הנוד הוברר דלא חל אבל אם לא יבקע היה חל על איזה שיהיה וד"ל. ואין להקשות באמת אמאי לא המציא ר"מ התקנה ביין הנ"ל שיאמר שני לוגין בתוכו ואז יהיה מותר ממנ"פ ולא יהיה החשש דבקיעת הנוד. די"ל דלא ס"ל לר"מ כלל דאמרינן ברירה אלא דוקא באם מתנה בפירוש שני לוגין שאני עתיד להפריש אבל אם לא מתנה בפירוש לא ס"ל כלל ברירה כמו שכתבו התוס' בכמה דוכתי בסוגיא זו והכי קאמרי ליה לדידך דא"ל ברירה היינו דוקא באומר שני לוגין שאני עתיד להפריש. א"א מודה שמא יבקע הנוד ונמצא שותה טבלים למפרע כיון דלא בא לידי הפרשה כנ"ל. ולכאורה כ"ז לפי' התוס' דסוף מס' מעילה אבל לפירש"י ז"ל משמע שם דאין נ"מ אם פירש דבריו או לא עיי"ש אך גם לפירש"י ש"י ז"ל יש לישב עיין בס' קצוה"ח סי' ס"א שמיישב שם בטו"ט קו' זו

(ה) נחזור לעניננו דלכאורה נראה דגם לפי' הר"י קורקס ז"ל בפי' הרמב"ם גם בתרומה כן הוא דמל התרומה ממנ"פ רק דלא ידעינן איזה הוא. א"כ קשה מהא דפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' מעשר הל' א' מי שהיה לו מאה לוג של יין טבול מה"ת ואמר שני לוגין שאני עתיד להפריש מהן הרי הן תרומה כו' לא יתחיל וישתה עד שיניח בסוף שיעור תרומה למעשרות אלא יפרוש ואח"כ ישתה ואין אומרין זה שהניח בסוף כאילו נברר כו' ואין אומרין בשל תורה כו' עד שיברור ולפי פי' הר"י קורקס ז"ל ברמב"ם ז"ל גם לפי פירוש רש"י ז"ל קשה כיון דהתרומה והמעשר תלין ממנ"פ רק דלא ידעינן איזה לכן צריכין לטעם ברירה א"כ כאן נתערב התרומות והמעשרות בחולין ונתבטל מה"ת ברובא ורק מדרבנן לא מהני ביטול בזה א"כ הרי בדרבנן יש ברירה. ואמאי פסק כהאוסרין בתרומה ועוד קשה במאי דדחיק בגמרא לאשכוחי מאן האי תנא דס"ל דאף בדרבנן אין ברירה א"כ הרי ר"י ור"י ור"ש דאוסרין ע"כ ס"ל דגם בדרבנן א"ב כנ"ל. ובהרמב"ם ז"ל דפסק בהא דהלוקח יין דאסור ע"כ לא מטעם שמא יבקע הנוד דכן משמע בהדיא בלשונו הקדוש ואין אומרין בשל תורה כו' כנ"ל. גם מבואר בפ"ז דמס' דמאי מ"ה דגם בתאנים פסק כן דא"ב ויובא לפנינו בע"ה ושם ל"ש הך חששא דבקיעת הנוד וע"כ משום א"ב פסק כן א"כ קשה כנ"ל

ולכאורה היה אפשר לומר קצת לחלק בין דבר לח ליבש דבמס' זבתים (דף פ' ע"א) איתא שם פלוגתא דר"א וחכמים אי יש בילה וקיי"ל דבדבר לח יש בילה ועיין בתוס' סוטה (דף ית ע"א) ד"ה מולקין והנה שם בהלוקח יין י"ל דלמ"ד אין ברירה הוה כנתערב תרומה בחולין וכל משהו שיקח יהיה בזה מעט מן התרומה. אך זה אינו דמלבד דברמב"ם ז"ל משמע דעיקר הטעם הוא דאסור ביין הוא משום דהוה טבל מדאורייתא וע"כ דלא מטעם הנ"ל. ועוד דאיתא ברמב"ם ז"ל במס' דמאי פ"ז משנה ה' דתנן שם היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו והוא בבית המדרש או בשדה אומר מה שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה ועשרה מ"ר כו'. וכתב שם הר"מ בפי' ע"ז וז"ל הוצרך לזה כשהיה ע"ש כו'. תדע כו' מה שנאמר בתאנים של טבל אינה הלכה לפי שהטבל חייב במתנות מה"ת. והעיקר מדאורייתא אין ברירה ואין לה תקנה אלא א"כ הוציא אלו המתנות קודם אכילתו כו' יעו"ש בר"מ ובר"ש. וא"כ קשה כנ"ל דהא הכא בתאנים הוה דבר יבש ונימא כיון דחל התרומה ממנ"פ ונתערב בטל ברוב מדאורייתא. ובדרבנן יש ברירה כנ"ל. וכן קשה אמאי לא הביא הגמרא הני תנאים דאסרי כנ"ל. בשלמא מר"י לא קשה דס"ל מין במינו לא בטיל אבל לר"י ור"ש קשה ובשלמא לרש"י ז"ל לא קשה אמאי לא הביא הגמרא הני אוסרין דהרי ע"כ ס"ל דגם בדרבנן א"ב כנ"ל די"ל דס"ל לרש"י ז"ל דהיכא דעיקרו דאורייתא אף בדרבנן אין ברירה. אבל להרמב"ם ז"ל דכבר כתבנו בעה"י בשם ס' משנת חכמים להוכיח דס"ל להרמב"ם ז"ל דגם בעיקרו דאורייתא אמרינן בדרבנן יש ברירה א"כ הדר קושייתין הנ"ל. ויש לפלפל עפי"ז בקושיית התוס' בכ"מ דהאיך מסיק רבא במס' בכורות (דף מא) דר"מ ס"ל כר"א דמחצה יורשין ומחצה לקוחות דמספקא ליה אי יש ברירה או א"ב כמבואר שם. וכאן פסק די"ב אך לפי"ז לכאורה ניחא די"ל דלר"מ מספקא ליה אי י"ב אי א"ב רק כאן דהוה דרבנן ס"ל דמהני בתרומה דמספיקא י"ב. אך לר"י לא תתיישב הקושיא כמבואר שם ויש לפלפל בזה לכאורה

והנה יש לפלפל עוד במה דמבואר במרדכי סוף מס' חולין בשם רבינו משולם ז"ל דבדבר המעורב מתחלת ברייתו לא מהני ביטול. א"כ גם כאן אף דכל היין היה בעין מ"מ הא דנאסרו הוא משום דנעשה תרומה וזאת לא היה ניכר בלא תערובות ומש"ה אפשר דלא בטיל. והנה בהך דחלקו וא' נטל ט' טלאים וכלב א' דפסק הרמב"ם ז"ל די"ב. ונתבאר למעלה לתרץ דמשום דנתבטל לא הוה רק דרבנן וגם שם בעת ביאת האיסור אינו ניכר כמו ביין הנ"ל. בזה א"ש דכבר כתבו בזה בכו"פ ובנוב"י תנינא חיו"ד סי' נ"ד בסתירת המרדכי הנ"ל להך דמובא ביו"ד סי' ק"ב דהיכא דאינו ניכר יותר קיל ובטל אף בדשיל"מ וכתב שם לחלק דהיכא דהדבר הבטל לא היה בעולם יותר קיל. משא"כ היכא דהמבטל לא היה ניכר בזה אין כח