שו"ת ברית עולם יט

לכאורה היה נראה די"ל דס"ל כשיטת הרמב"ם ז"ל דספק מותר מה"ת ומשו"ה פירש"י דקושיית הגמרא הוא בפשיטות דל"ל קרא למעוטי דמהיכא תיתי לחייבה וא"כ לשיטתו לא מוכת כלל סברתי הנ"ל דספק מצוה נדחה מפני ספק איסור די"ל דס"ל דמצות ראיה אין ענין כלל להבאת קרבן ואין בזה שום חשש ספק איסור אלא דהקושיא הוא דל"ל קרא דמהיכא תיתי לן לחיובא. וגם לשיטת התוס' דמשום ספק איסור נגע בה ג"כ לא מוכת סברתנו הנ"ל דה"ט משום דס"ל ספק אסור מה"ת. וכן משמע בדבריהם ז"ל במסכת תגיגה שם בד"ה אלא הנ"ל דהקשו שם בתר הכי דלייתי על תנאי ואם הוא אשה להוי נדבה ואפילו למ"ד נדרים ונדבות אין קרבין ביו"ט וכו' וי"ל דמבטל ליה מסמיכה ואע"ג דסמיכה לא מעכבא כדאיתא ביומא מ"מ לכתחלה אין לנו לתקן קרבן כדי לבטלו מסמיכה דהכי קאמר הש"ס בפסחים (דף פ"ט) גבי ה' שנתערבו פסחיהן ונמצא יבלת באחד מהן וכו' והיינו דהוה ספק דלמא אשה הוא ופטור מסמיכה וקעבדה מלאכה ביו"ט דסמיכה ביו"ט מלאכה היא כמבואר שם וגם שם יקשה דכי יסמוך מאי הוי דספק איסור הוא ואין לפשוט סברתנו הנ"ל דמשום דגם המצוה דסמיכה ספק הוא די"ל דס"ל כשיטת הרשב"א ז"ל דספק אסור מה"ת ואף דגם המצוה לחומרא מספיקא מ"מ אין לטומטום לסמוך ביו"ט מספק כנ"ל ועין בס' שב שמעתתא שמעתא ג' ד"ה ונראה דהוכיח שם דס"ל לתוס' ז"ל כשיטת הרשב"א ז"ל וסייעתו דספק אסור מה"ת וכן הוכיח בס' כו"פ בבית הספק דשיטת התוס' ז"ל כרשב"א ז"ל והיינו כהנ"ל

(ד) וראיתי במהרי"ט חלק יו"ד סי' א' שהאריך בענין הספיקות והעלה שם להוכית דתוס' ז"ל ס"ל כשיטת הרמב"ם ז"ל דספק מותר מה"ת מהא דאיתא בפ' יום הכפורים (דף ע"ד ע"א) דמייתי ברייתא דדריש כל תלב לרבות חלב כוי דספיקא הוא אע"פ שאינו בעונש ישנו באזהרה ופרכינן אס"ד ספיקא דאורייתא איצטריך קרא לאתויי ספיקא אלא קרא אסמכתא והקשו בתוס' שם מהא דאמרינן בבכורות עשירי ודאי ולא עשירי ספק ובשלהי נזיר דיליף מקרא דספק שער לבן קדם לבהרת טהור ולא פרכינן איצטריך קרא למעוטי ספיקא. ותירצו דהכא הכי פרכינן איצטריך קרא לרבויי ספיקא דקמיה שמיא גליא וכו' יעו"ש ואם נימא דס"ל כהרשב"א ז"ל דספק אסור מאי מקשו בתוס' כלל די"ל בפשיטות דשם שפיר מקשה ל"ל קרא דכל חלב לרבויי לאיסור דבלא קרא ידעינן דאסור דספיקא אסור מה"ת משא"כ בבכורות ובנזיר דאתי קרא למעוטי מאיסור לא קשה ל"ל קרא למעוטי ספיקא דבלא קרא לא נדע להתיר דמספק ה"א דאסור כמו בכ"מ דספיקא לחומרא אע"כ דס"ל כשיטת הרמב"ם ז"ל דמותר מה"ת. ובתר הכי מקשה שם מהך דחגיגה הנ"ל דכתבו בתוס' דבלא קרא דזכורך נדע דטימטום לא יעלה לרגל משום קרבן דהיכא ליעביד ליסמוך דלמא אשה הוא ופטור מסמיכה וקא עביד עבודה בקדשים לא ליסמוך קמבטל מצות סמיכה ואי דספיקא מה"ת לקולא יסמוך ומה בכך וא"נ לא סמיך מבטלת מצות סמיכה מספק ומה בכך וי"ל דלא דמי דהרי כל עצמו אינו בא אלא לצאת ידי מצות קרבן ראיה מספק שמא הוא חייב בה והיכי מייתי באיסור ואדרבא הו"ל מצוה הב"ע אדרבא ניחא ליה שלא להביא מספק וכו' יעוש"ה ולפי"ז לשיטתו ז"ל הדר הוכחתנו הנ"ל לדוכתה דלהרמב"ם ז"ל בספק איסור וספק מצוה שב וא"ת עדיף. אך באמת לכאורה דבריו ז"ל צ"ע דלפי סברתו דמשו"ה לא צריך קרא דממילא נדע דלא יבא בספק ומשום דמה"ת מותר בספיקא ופטור מהמצוה מספיקא ולמה יכניס נפשו בספק דמה הרויחו בזה דבל"ז א"ש כפירש"י ז"ל דבלא קרא פטור מה"ת מהמצוה מספיקא ול"ל קרא להוציא וכמו שנתבאר למעלה. אע"כ דס"ל כהרשב"א ז"ל דספק אסור מה"ת ומחויב ג"כ במצוה מה"ת מספיקא ומשו"ה פירשו דמשום הך טעמא נדע בלא קרא דפטור מראיה משים דלא יוכל להביא קרבן מספק ומשום סמיכה דאסור מה"ת מספיקא

ומה שהוכיח המהרי"ט ז"ל מהך דפרק בתרא דיומא הנ"ל דע"כ ס"ל לתוס' ז"ל כהרמב"ם ז"ל דאי כרשב"א ז"ל מאי מקשי מהך דבכורות דהרי בהך דיומא שם בא קרא לרבויי איסורא ושפיר קשה ל"ל קרא דממילא נדע משא"כ בבכורות דקרא בא למעוטי וכנ"ל, לכאורה לפע"ד י"ל דלעולם ס"ל כרשב"א ז"ל וכמו דמשמע מהנ"ל ומכמה דוכתי אלא דלכאורה זה נראה ודאי דאף דלשיטת הרשב"א ז"ל ספק אסור מה"ת מ"מ י"ל דמלקות ליכא ע"ז וכן מבואר בהדיא ברשב"א ז"ל בתורת הבית בית ד' שער א' דהוכיח שיטתו מרש"י ז"ל דקידושין (דף ע"ג ע"א) יעוש"ה ויובא לפנינו בע"ה אך שם יש לדחות דה"ט דליכא מלקות משום דהוה התראת ספק ואף דגם הספק אסרה תורה מ"מ התראה לא הוה ויש לפלפל בזה. ולכאורה מבואר הוא שם במס' יומא (דף ע"ד ע"א) דאיתא שם איתיביה ר"י לר"ל אין לי אלא כל שישנו בעונש ישנו באזהרה כוי ות"ש הואיל ואינו בעונש אינו באזהרה ת"ל כל חלב. מדרבנן וקרא אסמכתא וכו' דאי ס"ד דאורייתא כוי ספיקא הוא איצטריך קרא למעוטי ספיקא ופירש"י ז"ל ד"ה אין לו וכו' גבי חלב קאי דעונשו ואזהרתו סמוכים זל"ז וכו'. אין לי שיהיה מוזהר אלא על כשיעור וכו' דגבי עונש לא כתיב כל אחלב אלא אאוכל וכו' כוי שהוא ספק ואין בו כרת כו' כל חלב וכו' ואם נימא דס"ל לרשב"א ז"ל דכל ספק איסור מה"ת לקי עליו וע"כ צ"ל דכונת התורה בלאו גם בספק וכגון בהא דכתיב לא תאכלו כל נבילה משמעות הכתוב דגם ספק נבילה ל"ת ואזהרה הוא עליו ולקי נמי וא"כ כיון דכתיב כל חלב שור וכו' לא תאכלו אף אם לא היה כתוב כל אלא חלב שור וכבש וגו' ל"ת ג"כ ספק בכלל וא"כ הא דכתיב אח"כ כי כל אוכל תלב מן הבהמה וגו' ונכרתה הרי כ"ז קאי גם אספק ומאי האי דפירש"י ז"ל דהעונש לא קאי על הספק כיון דלא כתיב כל אחלב אלא אאוכל דכתיב כי כל אוכל חלב וכי לא קאי כל אעונש מאי הוי דהרי גם בהא דאזהרה דכל חלב שור וגו' ל"ת גם אי לא כתיב כל י"ל דגם ספק בכלל אלא דבאמת גם להרשב"א ז"ל לא שייך עונש ודאי בספק איסור ולא לקי ע"ז וכן יש להוכיח בכמה מקומות בספק אם חייב מלקות ועיין בפ' יוצא דופן (דף מ"ו ובתוס' שם) וע"כ צ"ל דמלקות ליכא אלא דס"ל לרשב"א ז"ל דספק אסור מה"ת דאין לו להכניס בספק איסור דלמא איסורא הוא ולהכניס א"ע בספק זה גופא איסורא דאורייתא הוא אבל לאו מפורש ע"ז ליתא דלילקי עליו ולפנינו יתבאר עוד ראיות בזה אי"ה וא"כ י"ל בהך דר"פ יום הכפורים הנ"ל. דאף דמבואר בגמרא דעונש ע"ז ליתא מ"מ אם נימא דקרא דכל חלב וכו' ל"ת קאי גם אכוי וח"ש וא"כ אף דעונש כרת ליכא דבעונש לא כתיב כל אחלב אלא אאוכל מ"מ י"ל דמלקות מיהא מחויב שם אכוי לפי הס"ד דגמרא דכיון דס"ד דגמרא דקרא דכל קאי אכוי וכיון דכתוב מפורש לאו אחלב כוי ממילא דלקי נמי עליו וא"כ הא דקאמר בגמרא ה"נ מסתברא דאי ס"ד דאורייתא איצטריך קרא לאתויי ספיקא ע"כ אין לומר דכונת הגמרא דבלא קרא נדע דאסור משום דספיקא דאורייתא לחומרא כשיטת הרשב"א ז"ל די"ל דקרא צריך לרבויי דחייב נמי מלקות וא"כ שפיר הקשו בתוס' מהך דבכורות (דף נ"ח ע"א) דקאמר עשירי ודאי ולא עשירי ספק אמאי לא מקשה שם ג"כ כמו כן דאין לומר דהכא ה"ט משום דלרבויי איסורא הוא וזה ממילא נדע דזה אינו דאכתי צריך קרא למלקות א"ו דטעמא אחרינא הוא דל"ש קרא על ספק ומשו"ה פירשו בתוס' ז"ל טעמא אתרינא וא"כ י"ל שפיר דס"ל לתוס' ז"ל כשיטת הרשב"א ז"ל דספיקא אסור מה"ת וכמו דמשמע מכמה מקומות

(ה) ועוד נלפע"ד להוכיח דע"כ התוס' ז"ל ס"ל כשיטת הרשב"א ז"ל מהא דאיתא במס' ר"ה (דף צ"ג ע"א) בתוס' ד"ה הא ר"י וכו' דהוכיחו דלא תשא הוא רק מדרבנן מהא דאמר בפ' מי שמתו (דף כ"א) ספק קרא אמת ויציב ספק לא קרא חוזר וקורא ולא אסרינן מספק משום לא תשא וע"כ דל"ת אינו אלא מדרבנן והנה הרמב"ם ז"ל ס"ל דל"ת הוא מה"ת והובאה בס' כתב סופר שם ומזה הוכיח שם לסברת החו"ד דגם להרמב"ם ז"ל בספק אם כבר קיים המצוה שמחויב בה מה"ת לחומרא ומחויב מה"ת לעשותה יעו"ש ולפי"ז מי הכריחו להתוס' ז"ל דל"ת אינו אלא מדרבנן דלמא באמת דאורייתא הוא אלא דספק ל"ת דהוה ספק