שו"ת ברית עולם קפח

קל"ז כתב דלבנו יכול להקנות גם דשלב"ל ויובאו דבריו ז"ל לפנינו אי"ה והביא ראיה מגמרא דב"ב (דף קמב) אמר ר"י המזכה לעובר לא קנה כו' עיי"ש שהביא ראיה דכמו דמקנה לבנו אף שהוא לא בא לעולם כן מקנה לבנו דשלב"ל א"כ הרי מזה דהיכא דבריר לן שהוא מקנה בלב שלם בלא שום ספק מהני אף בדבר שלב"ל ועיין בזה בש"ע חו"ח סי' ר"י. א"כ קשה האיך נימא לפי סברת קצוה"ח הנ"ל דגם ר"מ ס"ל א"ב רק דהטעם הוא משום דס"ל אדם מקנה דבר שלא ב"ל א"כ קשה מאי טעמא דר"י ור"י ור"ש דאוסרים בהא דהלוקח יין אף אם ס"ל אדם מקנה דשלב"ל מ"מ שם בתרומה בודאי מקנה בלב שלם בלא שום ספק ביון שרוצה בתקנת היין ואמאי אסרי וע"כ דלכאורה לא דמי דשלב"ל לדבר שאינו מבורר וצ"ע לכאורה בזה

ועוד צ"ע לכאורה דהנה כתבו התוס' בקדושין (דף סג ע"א) ד"ה וידים איתנהו בעולם וז"ל וה"ה דהוה מצי לשנויי שאני קונמות דקדושת הגוף נינהו כדמשני בפ' אעפ"י עכ"ל. הרי בהדיא דלהתוס' ז"ל לפי מה דשני ר"א בכתובות שם שאני קונמות דקדוה"ג נינהו לא צריך תו להא דשני באומרת יקדשו ידי לעושיהן בזה וקדוה"ג כיון דאלים להפקיע מידי שיעבוד אלים נמי לחול על דשלב"ל ועיין בכ"מ שפירש בהדיא דגם הרמב"ם ז"ל ס"ל הכי בפ' י"ב מהל' נדרים עיי"ש. והנה בתרומה משמע לכאורה דהוי קדוה"ג כמבואר במס' בכורות (דף כז ע"א) א"כ אם הוה קדוה"ג חל ג"כ על דבר שלב"ל לפי הנ"ל וא"כ חייל ג"כ על דבר שאינו מבורר לפי סברת הקצוה"ח הנ"ל א"כ קשה אמאי פסק הרמב"ם ז"ל בפ' ז' מהל' מעשר מי שהיה לו מאה לוגין טבל מה"ת ואמר שני לוגין שאני עתיד כו' לא יתחיל וישתה כו' ואין אומרין בשל תורה נחשב כאילו נברר עד שיברור דהרי בתרומה דהוה קדוה"ג חייל ג"כ על דבר שאינו מבורר לפי הנ"ל ועוד יקשה מכמה מקומות בש"ס דתליא בפלוגתא דברירה אף בקדוה"ג ולפי הנ"ל קשה. והנה בס' הפלאה על כתובות הקשה ג"כ מאי ראיה דרבי ס"ל אדם מקנה דשלב"ל מהך דהלוקח עבד ע"מ לשחררו כדמוכח בגמרא דהרי שיחרור הוה קדוה"ג דמפקיע מידי שיעבוד וי"ל לעולם ס"ל אין אדם מקנה דשלב"ל אך מה דמהני שם משום דהוה קדוה"ג כהנ"ל עיי"ש. אך לפי מה שמתרץ שם בהפלאה ובקונטרס אחרון שם סי' פ"א דלא מהני קדוה"ג אלא במידי דאתי ממילא יתיישב ג"כ קושייתי הנ"ל על דברי קצוה"ח. ובדברי ההפלאה הנ"ל יש ליישב לכאורה מה שכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות מעשה הקרבנות פ' ט"ו היתה בהמתו מעוברת ואמר אם תלד זכר הרי הוא עולה כו' והתם הוה קדוה"ג ומ"מ נקיט מילתיה בהיתה מעוברת ומשמע דוקא בהיתה מעוברת וקשה לכאורה דהלא להרמב"ם ז"ל ס"ל דאפילו בדשלב"ל מהני קדוה"ג. אלא ע"כ כמו שכתב ההפלאה דאפילו קדוה"ג דוקא במידי דאתי ממילא וא"כ יתיישב ג"כ הנ"ל. ובלאו הכי לכאורה אף דנקרא תרומה קדוה"ג בגמרא בכורות (דף כז הנ"ל) עכ"ז לא דמי להך קדוה"ג דמיירי בתוס' הנ"ל

והנה במס' ב"ק (דף סט ע"א) מקשה מר"י אר"י דאיתא שם השתא נמי קשה דר"י אדר"י דאמרת לר"י לא תימא כל הנלקט אלא אימא כל המתלקט אלמא א"ל ברירה והא ר"י ל"ל ברירה דאמר ר"א אר"י האחין שחלקו לקוחות הן כו' ולסברת הקצוה"ח הנ"ל מאי קשה דלמא ל"ל ברירה והא דבכל המתלקט ס"ל דמהני דלמא ס"ל אדם מקנה דשלב"ל. אך בזה יפה כתב כ"ת דמצינו בכמה סתמא דאין אדם מקנה דשלב"ל והביא מקדושין לדף סב ע"א) וא"כ קשה לר"י דס"ל הלכה כסתם משנה ועוד הביא כ"ח מהא דאיתא כן בהדיא לר"י גבי הא דבעי שם אמר פירות ערוגה זו תלושין יהיו תרומה כו' אמר ר"י כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי משמע דוקא משום דהוה בידו הא לאו הכי לא מהני משום דאין אדם מקנה דשלב"ל, ובזה אפשר קצת לומר דאינו ראיה די"ל דהא דבעי ר"א מר"י לא איבעיא ליה אם לא מהני מחמת דהוה דשלב"ל רק דהאיבעיא הוא אם זה מקרי דבר שלב"ל או דגם דשלב"ל לא מקרי כיון דהוה בידו והוה כדשב"ל ויש נ"מ כגון שחזר בו באמצע וכדומה אם הוה כדשלב"ל יכול לחזור בו אף דמקנה בזה דשלב"ל כיון שאמר לכשיתלשו דלא עדיף ממאי דס"ל לר"מ דאדם מקנה דשלב"ל ומ"מ יכול לחזור בו קודם ביאתו לעולם. אבל אם נימא דכיון דהוא בידו הוה כדשב"ל אינו יכול לחזור בו וכן השיב לו ר"י דלא הוה כדשלב"ל. אך משמעות הגמרא לא משמע כן וכדמוכח ממתניתין כן דס"ל כסתמא דמתניתין דלא מהני דשלב"ל. וצ"ע מסוגיא דשם לדעת הרשב"ם ז"ל המובא במרדכי פ' י"נ סי' תקע"ט דגבי דשלב"ל אם אמר לכשיבואו בעולם מהני והביאו הרמ"א ז"ל בחו"מ (סי' רט ס"ד) עיי"ש וא"כ קשה משם דאמר יהיו פירות ערוגה זו חלושים לכשיתלשו הרי דקאמר לכשיתלשו ומ"מ לא מהני. לכן יש לדקדק ממתניתין שם וצ"ע בזה ועיין בס' שער המלך הל' מכירה פ"ב הל' ה' ויש לפלפל בזה בדעת הקצוה"ח הנ"ל. ועוד יש לדקדק דאף למ"ד אדם מקנה דבר שלב"ל הלא לא חל עד אחר שיבא בעולם א"כ מה ירויח בזה בתרומה אם לא יחול עד אחר שיבא בעולם היינו שיבא לידי הפרשה

אך באמת בעיקר מאי דחידש לן מרן הקצוה"ח הנ"ל לפע"ד לכאורה אף דנימא דדבר שאינו מבורר לא גרע מדשלב"ל כסברת הקצוה"ח הנ"ל מ"מ לפע"ד ל"ש לומר אלא דכמו דהיכא דחל על דשלב"ל כן יכול לחול הדבר על דבר שאינו מבורר וי"ל בתרומה דאף דאין ברירה מ"מ למאן דס"ל אדם מקנה דשלב"ל חלה התרומה אף על שאינו מבורר. אך מ"מ אף דחלה התרומה מ"מ האיך ישתה היין דניחוש דלמא מה שישתה הוא התרומה דהרי כבר הוכחנו בעה"י דלפי פי' רש"י ז"ל אף למ"ד א"ב חלה התרומה אלא דלא נודע על איזה יין תלה וחיישינן דלמא ישתה התרומה וכאשר יתבאר לפנינו בעה"י אם כן אף לפי סברת הקצוה"ח הנ"ל אף דלא גרע מדשלב"ל וחלה למ"ד אדם מקנה דשלב"ל מ"מ אסור לשתות היין וסברת הקצוה"ח הנ"ל אינו מועיל אלא דיכול לחול עליו ומיושב היטב מה שהביא מקצוה"ח מהך דנטע רבעי אך בתרומה הנ"ל סו"ס יקשה וא"כ קשה מאי מישב שם בקצוה"ח הנ"ל קושיית התוס' דעירובין הנ"ל דלעולם י"ל דס"ל לר"מ א"ב והא דמהני בתרומה הוא משום דס"ל אדם מקנה דשלב"ל דהרי אף דתלה התרומה כמו בדשלב"ל מ"מ איך ישתה דדלמא ישתה התרומה ודברי מרן קצוה"ח ז"ל הנ"ל צע"ג ודוק

(ח) עוד כתב ידידי דמסוגיא זו קשה לדברי הפוסקים שהמוכר שני דברים ביחד בחדא מהני הקנין ובחדא לא מהני הקנין כגון דשלב"ל עם דשב"ל מתוך שלא חל על הדבר שלב"ל לא חל נמי על הדבר שבא לעולם והביא הגהת רמ"א ז"ל בחו"מ (סי' רג ס"י) שהביא בזה שלשה שיטות והאריך בזה ומסיק דמכאן קשה לכולי עלמא לכל הטעמים דהרי הכא הוי ככולכם שמסתמא יקנה כל השדה כאחד וגם הוה הכא לאיש אחד ואמאי קנה מחצה אלו דברי קושייתו. ע"ז יעיין בס' נתיבות המשפט דהיכא דקונה בחזקה בקרקע לא תליא כלל זה בזה דיוכל להיות שדבר א' יקנה ודבר א' לא יקנה יעו"ש בסי' ר"ג ודבריו הקדושים פשוטים בטעמם וא"כ לא קשה כלל קושייתו די"ל דכאן דמכר להם הקרקע עשו חזקה בגוף הקרקע ויש לפלפל בזה ואכמ"ל. ובדברי הנתיבות יתיישב מה שהקשה אא"ז הגאון הגדול ז"ל בספרו ב"ע חיו"ד (סי' מו) מהך דב"ק וב"ב (דף קו ע"ב) דפליגי רב ושמואל בשני אחין שחלקו ובא להם את ממדה"י דרב סבר בטלה המחלוקת ושמואל ס"ל מקמצין וקאמר התם רבא לר"נ לרב דאמר בטלה המחלוקת כו' אלא מעתה הני ב"ת כו' והא קיי"ל בכ"מ האחין שחלקו לקוחות הן ושמואל גופא ס"ל הכי בפ"ק ובפ' חזקת וא"כ הא כשחלקו מכר כ"א חלקו וחלק האח שבמדינת הים והוה כמוכר דבר שברשותו עם דבר שאינו ברשותו ואמאי לא נימא דבטל כל המכירה עיי"ש שהאריך בזה ולפי דברי הנתיבות הנ"ל יתיישב דכאן היה חזקה ומשו"ה לא בטל כל המכירה. ולפ"מ שביאר שם אא"ז הגאון ז"ל בתשובה הנ"ל דבדבר דלא מוכח דתלי חד בחבריה ל"ש כיון שבטלה מקצתו בטלה כולו גם קושיא זו הנ"ל יתיישב בזה דכאן הבכור שמחל חלק הבכורה עם חלק פשיטות לא תלי כלל החלק