שו"ת ברית עולם קפב

במס' יבמות (דף קא ע"ב) וקראו לו ולא שלוחין ובתוס' שם הקשו וז"ל תימא אדילפינן בפ"ב דקידושין מקראי דשלוחו של אדם כמותו אדרבא נילף מהכא דאין שלוחו כמותו וי"ל דיש כמה כתובים הבאים כאחד דגבי ע"ע נמי דרשינן ויצאו הן ולא שלוחן כו' ובנדרים ממעט שלית מהפרת נדרים לר"י כו' יעוש"ה. הרי דע"כ לא מטעם דמילי הוא ודילפינן מהפרת נדרים הוא דא"כ כל הני קראי ל"ל וגם מאינך קראי יקשה דאם מילי לא מימסרן לשליח קרא ל"ל שם. וכבר הרגיש זה בח"ס ז"ל בעצמו וא"כ לפי"ז בהך קרא דהפרה א"א לפרש בטעם מילי. אלא מה שכתב שם ראשונה הוא פשוט לכאורה דהרי גם מה שלמד בפ' האיש מקדש דשלוחו של אדם כמותו הוא חידוש ואין לך בו אלא חידושו דשם היה מעשה ולא דיבור וא"כ הדר קשה כנ"ל. וכן יש לתמוה מהך דפ' חלק (דף קיא עב) ויצאו הן ולא שלוחן דגם שם מילי הוא

(ו) הן אמת דמהך דיצאו הן ולא שלוחן דגבי ע"ע דקמייתי בתוס' יבמות (דף קא ע"ב) הנ"ל י"ל דלא קשה עפ"י מה שכתבתי למעלה דהיכא דהמשלח נתן לו גם כן איזה דבר ומסר עמו גם כן דברים בזה מהני ואם כן יש לומר דגבי ע"ע א"ש קרא דיצאו הן ולא שלוחן דמי לא עסקינן דב"ד מסרי לשלוחן המדה שימדדו בה עם הע"ע וא"כ הרי ימסרו להם דבר ממש עם הדברים ומהני שליחותם ומש"ה צריך קרא למעט. אלא דמאינך דוכתי הנ"ל קשה ועוד בלא"ה תמוה מדברי התוס' ז"ל שם דמקשו דמהך קרא דוקראו לו ולא שלוחן נילף דבכה"ת אין שלוחו של אדם כמותו ולא נילף מהך קרא דמייתי בפ' האיש מקדש דשלוחו של אדם כמותו. ותמוה הוא דהרי בקידושין דיליף דשלוחו כמותו על מידי דמעשה הוא דקא ילפינן ולא מידי דמילי נינהו משא"כ בהך דוקראו לו ולא שלוחן דמילי נינהו והאיך נוכל למילף מזה בכה"ת דשלוחו לאו כמותו. וכן יש לדקדק בתוס' שם בתירוצם דכתבו דיש כמה כתובים הבאים כאחד וקמייתו הך דויצאו הן ולא שלוחן דע"ע והא דוסמך ידו ולא שלוחו דמס' מנחות והך דהפרת נדרים עיי"ש. והרי הך דוסמך ידו ולא שלוחו אף דלא מסר לו המשלח מידי מ"מ לאו מילי הוא דהרי השליח עושה מעשה דסמיכה ודמי להאומר כתוב גט לאשתי דשליח ראשון פשיטא הוא דיכול לכתוב וכשר הוא כיון דעשאו שליח על מעשה. וכן בסמיכת הקרבן מעשה הוא וגם מלאכה הוא עד שאסרו ביו"ט משום שביתה דבעינן סמיכה בכל כחו וא"כ קשה למה ערבינהו בתוס' ז"ל לכל הנך קראי דהוה שני כתובים הבאים כאחד לענין דלא יוכל למילף דאין שלוחו כמותו: אך באמת יש לומר דהתוס' ז"ל ס"ל כשיטת התוס' רי"ד והקדוש מרדו"ש ז"ל דהוכחנו למעלה דס"ל ז"ל דלא אמרינן מילי לא מימסרן לשליח אלא לענין דהשליח לא יוכל למסור לשליח אחר משא"כ שלית הראשון בודאי יוכל לקיים שליחותו אף במידי דמילי דאל"כ קשה לדידהו ז"ל דס"ל דקידושין א"א בשליח שני ומבואר בתוס' רי"ד הנ"ל דנתינת הכסף קידושין ג"כ לא נקרא מעשה אלא מילי א"כ אמאי מהני קידושין אף ע"י שלית ראשון אף בקידושי כסף וכן להקדוש מרדו"ש ז"ל גם בקידושין בשטר קשה וכבר נתבאר למעלה מזה אע"כ דס"ל ז"ל דלא נאמר מילי לא מימסרן לשליח אלא לענין שימסור שלית דבריו לשליח שני וכנ"ל וכן י"ל דס"ל לתוס' ז"ל. וי"ל דהוי בזה מחלקת הראשונים ז"ל דבהרמב"ן ז"ל מבואר דל"מ מילי גם בשליח ראשון כנ"ל. אך אי לא מסתפינא לחדש דבר הייתי אומר דהא אמרינן דמילי לא מימסרן לשליח וגם בשליח ראשון לא מהני דוקא היכא שבשביל הדברים שיאמר השליח לא יגמר עדיין הדבר ועוד יצטרך המשלח לעשות מעשה מחמת דבריו של השליח בזה י"ל דלא אלים שליחות בדברים בעלמא עד שמחמת דבריו יצטרך לעשות איזה דבר וכגון בקדשים ג"כ כשיקדיש השליח בדבריו יצטרך המשלח להביא הבהמה להקדש וי"ל דהוה כמו קנין דבשליח שמסר לו דבר מסירת הדבר הוה כמו קנין וא"צ עוד שום קנין על השליחות ועשיית השליח כעשייתו משא"כ בדברים בעלמא אין כח שיחול שליחותו עד שיחייב להמשלח ליתן איזה דבר. משא"כ היכא דא"צ ליתן שום דבר אלא דכל ענין השליחות הוא על אותו הדיבור שהוא שולח לו בזה י"ל שפיר דכיון דבכל התורה שלוחו כמותו אף דהנך קראי דיליף מזה שליחות הוא במידי דמעשה מ"מ במידי דלא יתחייב מאומה אלא שיהיה כמו שדיבר זאת המשלח שפיר נקרא שלית. וא"כ א"ש בהפרת נדרים דמהני ע"י שלית ויתישב בזה מכל הנך דוכתי שהבאתי למעלה וי"ל נמי דא"ש הך דהקשו התוס' בנזיר (דף יא ע"א) ד"ה דהוה מתנה ע"מ שכתוב בתורה וכו' דהקשו דהאיך שייך תנאי בנזיר דא"א ע"י שלית ותירצו דמשכחת לה בשליח על הבאת קרבנות וברמב"ן ז"ל במס' ב"ב קכ"ו מישב שם בתירוץ אחר כנ"ל ובגליון הש"ס שם מקשה על תוס' הנ"ל דאכתי קשה בנדרים דאיתא בתנאי והרי שם א"א ע"י שליח ול"ש תירוץ התוס' הנ"ל ולהנ"ל לכאורה י"ל דבאמת בנדר אפשר ע"י שליח רק בנזיר דע"י הדיבור של השליח יתחייב להביא קרבנות משו"ה לא אלים דיבורו של השליח להיות נתפס נזירותו שיתחייב אח"כ בקרבנות ומשו"ה מקשו שפיר ותרצו דאף דא"א לנזירות ע"י שליח וכנ"ל מ"מ כיון דאילו נדר בעצמו בנזירות יוכל לשלוח הקרבנות ע"י שליח מיקרי אפשר לקיים ע"י השליח ומועיל תנאי ועדיין צריך תלמוד בפרט זה

(ז) ואם נכון דבר זה אשכחנא פתרא ליישב היטב דברי מרן בס' נודע ביהודה קמא חיו"ד סי' ס"ז דהוכיח שם דע"כ מי שנשבע ע"י שלוחו מועיל שבועתו דאלת"ה האיך מועיל תנאי בשבועה כדמצינו בכ"מ והרי כל שא"א לקיים ע"י שלוחו לא מועיל תנאי אלא ודאי דיוכל לישבע ע"י שליח ועיין בנודע ביהודה תנינא חיו"ד סי' קמ"ז בתשובה מבנו הגאון ז"ל על מה שתמהו עליו ז"ל מדברי התוס' נזיר (דף יא) הנ"ל ופלפל שם הרבה ומסיק דאיכא בזה מחלוקת הראשונים ז"ל וכתב דבאמת מהך תוס' נזיר כנ"ל מוכת דל"ס כדעת אביו הגאון נוב"י ז"ל והסביר שם דתירוץ התוס' דנזיר הנ"ל שייך גם בשבועה שאוכל דגם שבועה מביא לידי קרבן שבועה אם עבר על שבועתו וא"כ כיון דא דאיכא שבועה המביא לידי קרבן וזה אפשר ע"י שליח ממילא נחשב כאילו כל מעשה השבועה הוא ע"י השליח וכן הביא מהרמב"ן ז"ל דלא כהנוב"י ז"ל. אך הוכיח מכתבי מהרי"א ז"ל כהנוב"י ז"ל יעוש"ה ולא זכיתי להבין דבריו ז"ל דלכאורה לפע"ד דברי הנוב"י ז"ל נכונים וברורים בלא שום פקפוק ושפיר הוכיח דינו בראייתו שהביא דאל"כ ל"ש תנאי בשבועה אם נימא דא"א ע"י השליח ואף דלפי תירוץ הרמב"ן ז"ל במס' ב"ב שם דדבר דמתנה לעצמו כמו נדר לא תליא באפשר לקיים ע"י שליח יעוש"ה לפי"ז נסתר ראייתו בנוב"י שם מ"מ שפיר הוכיח דינו ומתוס' ז"ל דמס' נזיר הנ"ל הוא מוכרח דהרי התוס' ז"ל לא נתתו לחילוק הרמב"ן ז"ל הנ"ל אלא דכתבו דאף דבנזירות ליכא ע"י השליח מ"מ יכול לקיים הבאת הקרבנות על ידי שליח וא"כ עדיין קשה משבועה דשם לא יוכל לקיים הבאת קרבנות ומה שכתב בתנינא שם בנו הגאון ז"ל דגם בשבועה שייך קרבנות אם יעבור על שבועתו. אני תמה מה דמיון זה לזה ומאי נ"מ במה דיוכל להיות שיעבור על שבועתו דהרי בעינן שאותו דבר שהוא מתנה ע"ז התנאי יהי' יכול לקיים ע"י שליח וכגון בנזירות שפיר תירצו התוס' דאף דקבלת הנזירות אינו יכול לקיים ע"י שלית מ"מ קיום הנזירות דהיינו קרבן דגם זה הוא מדיני קיום הנזירות דכל נזיר הוא צריך להביא קרבנות אחר ימי נזרו וזהו מדיני הנזיר כמו שאסור בתגלחת כל ל' יום ואסור ביין כן הוא צריך להביא אח"כ קרבנות ושפיר תירצו דאף דהקבלה א"א ע"י שליח מ"מ קיום קבלת הנזירות דהוא קרבנות אפשר ע"י שלית. משא"כ בשבועה אם נימא דא"א ע"י שליח לא אפשר לא הקבלה ולא קיום השבועה ומה לנו לזה דאם יעבור יצטרך להביא קרבן שבועה וזה אפשר ע"י שליח דזה ענין אחר הוא דאיזה עבירה שיעבור יצטרך להביא קרבן ע"ז ומילתא אחריתא הוא ואין זה ענין כלל לקיום השבועה שיועיל בשליח

ותדע דהא בפ' המדיר (דף עד ע"א) דמייתי שם דחליצה א"א בתנאי משום דא"א ע"י שליח ולפי סברת הגאון