שו"ת ברית עולם קפא

דאמר ר"נ אר"ה תנא קרבנו לה' על נזרו מלבד אשר תשיג ידו וכו' נזיר וכו' אלא לענין תמורה וכו' ש"מ בתר מתכפר אזלינן. לא לענין תמורה ודקא קשיא וכו' ת"ש דר"א אר"י מקדיש מוסיף וכו' יעו"ש. והנה הך בעיא דרב"ח צ"ל ע"כ דקא מבעיא ליה אי מקדיש עושה חמורה היינו במקדיש בהמה שלו עבור חבירו תדא דמקודם זה דקא מיבעיא ליה בעיא ראשונה אי מקדיש מוסיף חומש או מתכפר והך בעיא שניה בחד לישנא קמבעיא ליה לרמב"ח ושניהם בפירוש אחד הם כמבואר בהדיא בלשון הגמרא והרי הך בעיא ראשונה לענין חומש ע"כ היכא דהמקדיש השליח הקדיש. בהמת עצמו בעד המתכפר דאל"כ מה ענין השליח לחומש וכי בעל הקרבן הוא שיפדה אותו עבורו עם חומש הלא לא היה רק שלוחו להקדיש ולומר בדיבור פיו ה"ז הקדש. וכן מוכח בהדיא ברמב"ם ז"ל פ"ז מערכין ה"ד שכתב שם דהמקדיש שפדה לעצמו הוא מוסיף חומש וכו' יעו"ש וע"כ דבהמתו היה ולא של המתכפר דאל"כ מי שם לו לבעה"ב שיפדה אותו לעצמו מה שאינו שלו כלל והוה לגבה כאיש נכרי וע"כ דמיירי שהשליח הקדיש שלו בעד המתכפר. וא"כ גם בעיא שניה דבחד לישנא קמבעיא ליה ע"כ דגם זה כונתו היכא שהקדיש בהמה שלו בעד המתכפר קמבעיא ליה מי עושה תמורה וא"כ מאי קפשיט ליה רבא א"כ מצינו ציבור ושותפין עושין תמורה כגון דשוי שליח לאקדושי דאם נוכיח מזה דהיכא דהקדיש בשל מתכפר בשליחותו דמתכפר עושה תמורה אכתי לא נפשוט האיבעיא שלו די"ל דאף דהיכא דהקדיש בהמת המתכפר שפיר אמרינן דהמתכפר עושה תמורה משא"כ היכא דהמקדיש הקדיש משלו י"ל דבתר מקדיש אזלינן ג"כ לענין תמורה אע"כ דהכי קפשיט ליה דאי במקדיש משלו בתר מקדיש אזלינן א"כ אכתי משכחת לה ציבור ושותפין עושין תמורה וכגון דשוו שליח להמקדיש והקדיש בהמה שלו לא של המתכפר. אע"כ דגם בזה בתר מתכפר אזלינן וממילא היכא דהקדיש בעל המתכפר מכש"כ דבתר מחכפר אזלינן וא"כ ע"כ צריכין לפרש הא דכגון דשוו שליח לאקדושי היינו בשל השליח

ועוד מוכח דע"כ האיבעיא הוא בהקדיש בשלו עבור המתכפר דהרי רבא דקפשיט ליה קאמר ועוד דאמר ר"נ אר"ה תנא קרבנו לה' וגו' וכי נזיר וכו' מלבד אשר תשיג ידו שהפרישו לו אחרים וכו' והרי שם מבואר בהדיא גם במקדיש בשלו בעד חבירו וכן מוכח מהך דפשיט ליה במסקנא מהא דר"א אר"י מקדיש מוסיף חומש ומתכפר עושה תמורה והרי הך דר"א אר"י ע"כ מיירי במקדיש משלו עבור המתכפר ולא משל המתכפר. ותדע דהא בריש פ"ק דתמורה שם (דף ב ע"ב) בעי רמב"ח בהקדיש עכומ"ז ומתכפר בישראל בתר מקדיש אזלינן או בתר מתכפר וקבעי למפשט מהך דר"א אר"י דמקדיש מוסיף חומש ומתכפר עושה תמורה. והרי בהך בעיא דרמב"ח שם ע"כ מיירי שהעכומ"ז הפריש בשל עצמו עבור הישראל דאלת"ה אלא דשל ישראל הקדיש בשליחותו קשה דהרי עכומ"ז לאו בני שליחות נינהו ובלאו הך דמילי לא מימסרן לשליח יקשה אלא ודאי דמיירי בשל העכומ"ז (וכן מצאתי אח"כ בס' היכלי שן סי' ו' שדייק כן בזה) דלהכי קמבע"ל לרמב"ח גם בהקדיש בהמתו בעד המתכפר ושפיר קפשיט ליה מהא דרמב"ח. ואין לומר נמי דרמב"ח קמבעיא לי' במקדיש של המתכפר וממה דקפשיט ליה במקדיש בשל עצמו דבתר מתכפר אזלינן נלמד במכש"כ דהיכא דבשל מתכפר הקדיש כש"כ הוא דבתר מתכפר אזלינן דזה אינו דסו"ס אי דוקא בהקדיש בשל מתכפר קמבעיא ליה בהקדיש בשל עצמו היכי ס"ל לרמב"ח דאין לומר דזה פשיטא ליה דבתר מקדיש אזלינן דהרי פשיט ליה בתר הכי מר"א אר"י דגם בזה בתר מתכפר אזלינן. אע"כ דודאי אף אם נדחוק דגם במקדיש בשל מתכפר קמבע"ל דלמא בתר מקדיש אזלינן גם בזה אשר לפע"ד דוחק גדול לומר כן ואף אם נדחוק זאת מ"מ לכה"פ גם במקדיש בשל עצמו עבור המתכפר ג"כ קמבעיא ליה דלמא גם בזה בתר מתכפר אזלינן וע"ז דחה רבא א"כ מצינו ציבור ושותפין עושין תמורה כגון דשוו שליח לאקדושי ועוד וכו' והיינו דשוו שליח לאקדושי בשל בהמת שליח עבור המתכפר והיינו דקא פשיט דאם רק נימא דבתר מקדיש אזלינן גם במקדיש בשלו קשה מהא דא"כ מצינו שותפין עושין תמורה וכו' אע"כ דגם בזה בתר מתכפר אזלינן וכש"כ במקדיש בשל מתכפר יעוש"ה דמוכת מסוגיית הגמרא שם דפירושו במקדיש בשל עצמו. וכן משמע מלשון הרמב"ם ז"ל פ"א מתמורה ה"ד דפסק שם דמתכפר עושה תמורה יעו"ש בלשונו ז"ל ובהל' ו' פסק דבעכומ"ז הוה ספק והיינו כמבואר בגמרא דתמורה (דף ב) דנשאר בתיקו דלמא בעינן דתיקן מתחלה ועד סוף ברשות ישראל והיינו משום דהיה מקודם של העכומ"ז דבשלו הקדיש יעוש"ה בסוגיא. והרי הוא כמו שכתב המחנה אפרים דאפשר ליישב בהך דתמורה כן. ולפע"ד לכאורה מוכרח הוא לפרש כן בסוגיא שם עד שאני תמה מה שהקשו הרבה בזה רבוותא ז"ל, ולהנ"ל לא קשה כלל דשלו יוכל להקדיש בעד האחר משא"כ בשל חבירו דלא הוה רק מילי ולא מימסרן לשליח כסברת המהרי"ט ז"ל. וכדברי המהרי"ט ז"ל מבואר בהדיא בחידושי הרמב"ן ז"ל במס' ב"ב (דף קכו) דמקשה שם תנאי שבנזיר היכא הוי תנאי דהא א"א לקיים ע"י שליח והרי בהדיא דנדרים א"א לקיים ע"י שליח וכבר הובא הרמב"ן ז"ל הנ"ל בדברי רבותינו האחרונים ז"ל ויעו"ש ברמב"ן ז"ל שתירץ דלא גמרינן מתנאי דבני גד וב"ר אלא בתנאי שבין אדם לחבירו משא"כ בתנאי שבינו לבין עצמו בכל ענין הוי תנאי והטעם נותן שהרי מדעתו התנה ורוצה הוא לקיים תנאו וכו' יעוש"ה ועיין במס' נזיר (דף יא ע"א) בתוס' ד"ה דהוה ע"מ שכתוב וכו' דמקשה קושיית הרמב"ן ז"ל ותירצו באופן אחר דבנזיר איכא קרבנות ותמה שם בגליון הש"ס מנדרים דאיכא על תנאי ובתירוץ הרמב"ן ז"ל א"ש ג"כ זה יעוש"ה

(ה) עוד הקשו מהך דאיתא בנדרים (דף עב ע"ב) ונזיר (יא ע"ב) האומר לאפוטרופוס שלו כל נדרים שתדור אשתי וכו' הפר לה יכול יהיו מופרין ת"ל אישה יקימנו ואישה יפרנו דברי ר' יאשיה ור' יונתן אומר מצינו בכל מקום ששלוחו של אדם כמותו וגם לר' יאשיה הוא מטעם גזה"כ ול"ז הו"א דיוכל להפר ע"י שליח והרי הוי מילי בעלמא. וראיתי בס' חתם סופר חיו"ד (סי' שכא) שמיישב קושיא זו די"ל דבאמת מהך קרא דאישה יקימנו וגו' יליף דאין שליחות במילי עיי"ש. ולכאורה צריכין לי עיון דבריו ז"ל דהאיך נימא דה"ט דלא יוכל להפר ע"י שליח וא"כ לפי"ז פליגי בה ר' יאשיה ור"י אי מילי מימסרן לשליח ולר' יונתן מילי מימסרן לשליח. והוא תמוה דלא נזכר כלל בהא דמס' גטין (דף כט ודף סו) שם. ועוד דהנה בנדרים ונזיר הנ"ל דפליגי שם ר' יאשיה ור"י וכן במס' בבא מציעא (דף לו) הביא שם זאת לענין שאילה בבעלים ופסקו הרי"ף והרמב"ם ז"ל וכן נפסק בש"ע שם כר' יאשיה דאינו מופר ע"י שליח וכתב הרא"ש ז"ל משום דלחומרא אזלינן ומש"ה לא מהני ההפרה. ועיין בנימוקי יוסף במס' בבא מציעא שם דהוה ספיקא דדינא ולחומרא אזלינן ולפ"ד גם בהיקם היה לנו לילך לחומרא להיפך וכבר הביא לבאר זה בחידושי הגרע"א ז"ל ביו"ד (סי' רלד סעיף ל) יעו"ש. ולפי דברי הח"ס לא הוה שום ספק דהוה מילי ולא מימסרן לשליח. והנה לפי סברת הח"ס ז"ל היה באפשר ליישב מה דתמהו שם על הך דביו"ד (סי' רלד הנ"ל) פסק בש"ע סתם דלא מהני הפרה ע"י שליח ולא הביא ברמ"א שום חולק ובהך דמס' בבא מציעא הנ"ל לענין שאילה בבעלים דמדמה בגמרא שם להך דהפרה בשליח ומ"מ בש"ע חו"מ (סי' שמו) הביא רמ"א ז"ל בהגהה דיש מי שחולק ע"ז וס"ל דהוה שאילה בבעלים אף דבגמרא מדמה להו להך דהפרה ע"י שליח. אך לפי דברי הח"ס א"ש בפשיטות די"ל דגבי הפרת נדר דהוה מילי מש"ה קיי"ל דלא מהני ע"י שליח משא"כ בשאילה בבעלים דלא הוה מילי והוה שפיר ספיקא דדינא. אך הרי מבואר בכל הפוסקים הראשונים דדין זה דקיי"ל כר"י לא ודאי הוא אלא דלמא קי"ל כר"י דגזה"כ הוא דלא הוה כמו בעלים רש לחלק ביניהם וצ"ע בכ"ז

ועוד תמוהין לי דברי הח"ס ז"ל בזה דהאיך נימא דמהך דאישה יקימנו וגו' דגבי הפרה ילפינן דמילי לא מימסרן לשליח דהרי מצינו עוד כיוצא בזה דקמצריך להו קרא כמו בהא דאיתא